ביקור בית עם המאיירת ליאת אלוף: "מתן הסקרן חוקר את גוף האדם"

| 16/01/2012 | 0 Comments

ליאת אלוף מאיירת כבר קרוב לעשור, ולדעתה היא כניראה עשתה משהו טוב במיוחד בגלגול הקודם שאיפשר לה את זה.

מאיירת מביתה ברמת גן ספרי ילדים, משחקים, אתרי אינטרנט ואיורים לחברות מסחריות.

אוהבת במיוחד את הקשר עם הלקוחות, ואת הרגעים שבהם קופצים הרעיונות לאיורים מתוך הטקסטים של ספרי הילדים שהיא מקבלת לקרוא.

איירה לאחרונה שני ספרי ילדים: "לחלום בלי לישון", ו"מתן הסקרן חוקר את גוף האדם". 

 

 

 

שם: ליאת אלוף        

גיל: 39

סטטוס: בזוגיות משמחת. עם ילדה אחת אהובה שלו, ילדה אחת מקסימה ומשותפת, וילדה אחת בדרך.

מגורים: רמת גן.

יריית פתיחה: איירה לאחרונה את הספר לחלום בלי לישון, ספר ילדים שכתבה מזי אשכנזי. הספר מסביר בדרך מאוד נעימה לילדים מהי המילה מדיטציה ואת תהליך המדיטציה, שבמדיטציה אנחנו חולמים מבלי לישון. (רימונים 2011). הנה האיור שממנו נעשתה הכריכה:

אילו ספרים קראת לאחרונה? את הספר "דלהי" של מרים רבי הנהדרת. נהניתי ממנו מאוד, וגם נהניתי מהעובדה שהצלחתי לקרוא ספר של גדולים סוף סוף.

מי המאייר שסגנון איוריו השפיע יותר מהאחרים על סגנון איוריך? בילדותי מאוד אהבתי ספרים של אלישבע געש. אחר כך גיליתי את מישל קישקה והערצתי אותו שנים (היתה לי את הזכות ללמוד אצלו קורס בבצלאל. ולשמחתי גיליתי שהוא גם אדם מקסים ונדיר). כשבגרתי גיליתי גם את ליזבת זוורגר  (lizbeth zwerger), מרלה פרייזי, וויל אייזנר האגדי. בטח יש עוד איזה עשרה שלא עולים לי בראש כרגע.

האם איירת ספרים נוספים? איירתי למעלה מ – 20 ספרי ילדים, וכ- 15 ספרי נוער.  ביניהם את "דייסה לאפרוח" (ציבלין 2004), "נמשים כמו כוכבים "(רימונים 2004), "מתת אוהב-שירי אהבה של רחל" (תמוז 2005), "שולי שועלון בחולות חולון" (רימונים 2007), "חוממות" (אריאלוש, 2008),  "מתי כבר אהיה גדול" (יסוד 2008), "כל החוצלארצים קרובים" (גוונים 2008), "נוני ומדליית האחים הגדולים" (זוזי הורות 2009), "ספר הרגשות" (רימונים 2010), "שום דבר לא קרה" (סיוון אופירי 2010), "יונה דימיונה" (רימונים 2011) ולמעלה מעשרה ספרים בסדרה של גלילה רון פדר עמית, "חבורת ידיעת הארץ", בהוצאת מודן.

אנא ספרי על תהליך העבודה בספר שאיירת "מתן הסקרן חוקר את גוף האדם" והרעיון שעמד מאחורי האיורים: הספר נכתב ע"י עידית רונן סתר, (רימונים 2011), והוא עוסק במתן ובשני חבריו, מאיה ויאיר, שחוקרים את פעולות גוף האדם מבפנים. הטקסט כתוב קולח, חכם ומעניין, וזה השלב הראשוני החשוב ביותר מבחינתי, הגירוי הכי גדול והתחלתי לאיור של ספר.

מילדותי זכרתי את הספר "כיצד פועל גופך" שתאר את גוף האדם כאסופה גדולה של מכונות ומנועים, ורציתי ליצור משהו שמבוסס על רעיון דומה. האתגר היה לקחת מערכות מורכבות מאוד כמו שרירים, מח, ומערכת העיכול, ולפשט אותן לעיקרון פעולה ברור וציורי שיובן ע"י ילד בן חמש או שבע שקורא את הספר. הייתי צריכה לבחור הרבה פעמים עד כמה אני נצמדת למציאות המורכבת והמפורטת, ומאיפה אני מתחילה להשתמש במטאפורות ובסיטואציות שיסבירו את עיקרון הפעולה. מאוד נהניתי לעבוד על הטקסט, הוא גרם לי לחשוב על המכונה מורכבת הזאת, שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. נגיד – המח, הפך אצלי למן ארכיון מגירות של כל התמונות שאנחנו מצלמים, או המעיים שתוארו כמו רכבת עם תחנות של עיכול בדרך.

אנא פרטי על תהליך עבודתך, משלב קבלת הטקסט ועד התוצאה הסופית: זהו ספר שני בסדרה, כך כשקיבלתי את הטקסט מתן כבר היה קיים. התחלתי בעצם מהשלב השני, שלב הלייאאוט: אלה סקיצות קטנות וראשוניות של כל הספר, שנותנות מושג כללי על הרעיון המרכזי בכל עמוד ועל ההעמדה. הנה לדוגמא הסקיצה הקטנה של עמוד 3. האיקסים בצדדים הם המקומות שהשארתי לטקסט.

אחרי שהלייאאוט מאושר, אני עוברת לסקיצות מפורטות יותר, כל הפרטים האמיתיים כבר קיימים שם. אני מציירת בעיפרון על דף, ואז סורקת.

 

ואז מגיע השלב הסופי של הצביעה. במקרה הזה צבעתי בתוכנת מחשב.

 

הנה עוד שני עמודים מתוך הספר אל מול הלייאאוט, הסקיצה הראשונית שלהם:

מהן הטכניקות בהן את משתמשת, וכיצד את מחליטה באיזו טכניקה להשתמש לכל ספר? עד לא מזמן השתמשתי בדיו ובצבעי מים ליצור ספרים. עכשיו אני עובדת כמעט רק על המחשב. בדרך כלל הרעיונות צפים לי מתוך המילים שאני קוראת באופן מאוד ברור וויזואלי. זה קורה לרוב בקריאה הראשונה והשניה, לפחות עם רוב העמודים או הרעיון הכללי. רק אחרי השלב האינטואיטיבי הזה אני מתחילה לעבוד באופן רציני על כל עמוד בנפרד.

מה הטיפ שלך למאייר מתחיל? לעולם לא לעבוד בחינם. קרדיט זו לא תמורה לעבודה. התייחסו אל עצמכם מהתחלה כאל אנשי מקצוע ולא כאל חובבנים. אין אף בעל מקצוע שעובד רק כדי שיזכירו את שמו, ואין סיבה שדוקא אתכם ינצלו ככה. גם מאיירים צריכים לשלם משכנתא.

איזה ספר הותיר בך את הרושם העז ביותר בילדותך? ולאחרונה? הספר שהכי אהבתי כילדה היה ספר שירים בשם "אוהבת לא אוהבת" שאיירה אלישבע געש. עלעלתי המון גם בחוברות של "פילון" המוקדם. אראלה, אורה איתן, אבנר כץ ומישל קישקה האירו את עולמי. לאחרונה מצאתי את עצמי מחייכת מהספרים שדני קרמן כתב לנכדתו זואי ("כל המתנות של זואי", "האם חתולי הוא באמת כזה" ו-"זואי בבית") האותנטיות שלהם מקסימה. אני מוצאת את עצמי גם מתעלפת כל פעם מחדש מעבודות של לנה גוברמן.

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? אני לא קוראת ספרים פעמיים, כך שזאת עלולה להיות בעיה. אבל אם כבר להיתקע באי בודד אז עם "שוגון". וגם עם "שם הורד". וספר סקיצות, בתנאי שאפשר להביא גם צבעי עיפרון ומכחול עם צבעי המים הנוזליים שלי. ואת הפלטה. ואת הציפורן עם הדיו. בקיצור, אם שולחים אותי לאי בודד צריך לתת התראה לפני כן כי אני צריכה לארוז.

משפט סיכום: יש לי מזל גדול שאני מאיירת. בחיי.

האתר של ליאת אלוף:

www.Liat-aluf.com

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , , , , , , , , ,

Category: מאיירים לספרים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *