ביקור בית עם המשוררת טל איפרגן: הפוך בלי קצף

| 03/12/2011 | 0 Comments

"מצער אותי שרבים אינם קוראים שירה ואף חוששים לא מעט מסתרייה. רבים סבורים שקריאת שירה דורשת מהקורא אחריות גדולה: לקרוא לאט, לקרוא שוב לאט, לחשוב לאט ולהבין למה לעזאזל התכוון המשורר?!! אבל ביננו, מה זה חשוב למה התכוון המשורר? כל עוד הצליח השיר לגעת בכם,  כל עוד הצליח השיר לרגש אתכם – זה סימן שיש בו כוונה". טל איפרגן היא משוררת, יוצרת, כותבת, חברה באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, מנחה סדנאות כתיבה למבוגרים.

 

שם: טל איפרגן

גיל: 28

מגורים: חיפה

 

יריית פתיחה: מעלה מופע מקורי בשם 'המשורר' – המציג משורר היוצא להוציא לאור את השירה שלו. מופע המשלב שירים שלה שהולחנו, קריאת שירה ושיחה עם הקהל. כמו כן, הוציאה לאחרונה את הספר "הפוך בלי קצף" – שירים על כוס קפה, הוצאת 'פיוטית', 2010. מדובר בספר שירים בעל ארומה אחרת ונשארת, המתארת התבוננות מלב ליבו של בית קפה – אל לב ליבם של האורחים המגיעים אליו.

 

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? את ההשראה בכתיבתי אני שואבת בעיקר מן המפגש האנושי-היומיומי, מחוויות מציאות היום-יום, מזיכרונות ילדות וכן לא מעט מהדמיון. לרוב מגיעה ההשראה בשעות הערב המאוחרות ותמיד – למול גליי הים.

מאיזה גיל את כותבת שירה? שירה אני כותבת מגיל שבע לערך. השיר הראשון שלי פורסם במסדרונות בית הספר היסודי. עד לא מזמן, כתבתי בעיקר למגרות האישיות ורק לפני כארבע שנים התחלתי לפרסם.

 

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? רוב השירים מתוך 'הפוך בלי קצף', נכתבו לאחרונה. הם מהווים איסוף נפלאותיה של מלצרית במקצוע שמאידך היא גם אישה. אני מודה כי לצד עייפות הגוף והנפש – יש משהו מחייה במלצרות לאורך זמן. (לפרנסתי, אני ממלצרת כמה וכמה שנים טובות…) נדרשת סבלנות אין קץ ובתמורה מזדמן מפגש אנושי מלמד ומרתק. מדהים כמה רובנו, שונים כשם שנהיה, זקוקים לקפה טוב שיאזן את כל השאר.

 

"הפוך בלי קצף"-

 

"אחד אחר השני

הזמינו כולם

הפוך בלי קצף, חם,

ואני רעדתי.

לא בכיתי

על החלב שנשפך

לא על סך

הדברים שאיבדתי."

 

'הפוך בלי קצף', מגיש מבט שונה על שלל פניה של תרבות הקפה.  ניתן למצוא בו ארומה נשארת, בין ריחות לטעמים, ניחוחות, אנשים ושמות.

 

אילו ספרים קראת לאחרונה? לאחרונה קראתי את "הגיבורים שלי" של יאיר לפיד, את "בינת השֶׂכְוִי", את "המרק של קפקא" של מארק קריק והרבה של אתגר קרת. כולם מומלצים בחום. 

 

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? המשוררים שהרשימו אותי במיוחד, הם מריו בנדטי ופבלו נרודה. אולי מהסיבה שזו השירה הראשונה שקראתי. במקביל, כשם שאני מאוד אוהבת יין ישראלי – כך אני אוהבת את משוררי ארצנו.

 

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? עד כה ראו אור – 3 ספרי שירה שלי. "נגיעות" בהוצאת גוונים, ספר ביכוריי, הוא שממנו הפכה הכתיבה לייעוד בשבילי. אני רואה הרבה כוח ביכולת לרגש מישהו באמצעות מילים, זו מחוייבות גדולה ויש לעשותה באמת רבה.  

 

"נגיעות"-

נכתב בלילה מלא

"לילה טוב לכל הערים

אני לוחשת ללילה הקר

למען חלומות אחרים

הרחק מהשאר.

לילה נפלא למי שבוכה

מפני שמפחיד לאהוב

הלוואי והיה לנו אומץ

לבחור לעזוב."

 

"נגיעות" הוא מסע שירי שתחילתו בחיפוש תשובות לעייפות שבשגרה וסופו בגילוי הדברים המופלאים שהופכים פיהוקים לרצונות. 

 

ספרי קצת על הספר שכתבת: הספר "הפוך בלי קצף" מתאר אנשים, שמות, ריחות, טעמים ואישה התוהה אודות כל אלה.

 

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? אכן. כולי תקווה כי ספר שירים רביעי, יראה אור בקרוב. במקביל אני מלטשת כעת טיוטות אחרונות של ספר הפרוזה הראשון שלי. עד אז, אני מעלה מופע מקורי בשם 'המשורר' – המציג משורר היוצא להוציא לאור את השירה שלו. מופע המשלב שירים שלי שהולחנו, קריאת שירה ושיחה עם הקהל.

"המשורר" נולד מתוך רצון שהשירה שלי תזכה לקהל מגוון של קוראים, שחלקם אולי אף פחות מתחבר לשירה. במופע אני עולה על הבמה מחופשת ל"משורר", עם כובע על הראש ומחברת שירים. אני קוראת את השירה שלי ומדברת עם הקהל. בדרך כלל יש ליווי מוסיקלי לערב, לרוב מלווה אותי רונן רוזנר – זמר ומלחין מוכשר שהלחין כ-30 משיריי.

 

בארגנטינה, היכן שהמשפחה היקרה שלי מתגוררת, זה מאוד נהוג לצאת עם האומנות שלך לרחוב ולחפש עבורה במה.

 

עד כה אני בעיקר מופיעה בשני פאבים אהובים בעירי חיפה וכן במספר בתי קפה שונים. אני מאוד מתרגשת לפני כל ערב ומתרגשת עוד יותר בסיומו למול התרגשות הקהל.

 

מצער אותי שרבים אינם קוראים שירה ואף חוששים לא מעט מסתרייה. רבים סבורים שקריאת שירה דורשת מהקורא אחריות גדולה: לקרוא לאט, לקרוא שוב לאט, לחשוב לאט ולהבין למה לעזאזל התכוון המשורר?!! אבל ביננו, מה זה חשוב למה התכוון המשורר?

כל עוד הצליח השיר לגעת בכם,  כל עוד הצליח השיר לרגש אתכם – זה סימן שיש בו כוונה.

 

 

 

 

 

קטע מהמופע הראשון: (לפני כחצי שנה).

 

"משורר הודי אחד, טען ש"אם סוגרים את הדלת בפני טעויות,

גם האמת לא תוכל להכנס". – אני מסכימה.

נדדתי לא מעט בדרך שהובילה אותי לכאן.

 

אתם וודאי יודעים איך זה,

לפעמים אדם מגלה את האמת שלו ולא מאמין בה מספיק.

הוא מבזבז את זמנו בניסיון לשכנע אחרים, במקום להאמין.

                                   

האמת שלי מאז ומתמיד היתה הכתיבה והשירה בפרט.

כתיבה שעבורי היתה ונשארת תרופה לכאב ובמה לשמחה.

אומרים שההגדרה למשורר היא: 'משורר – הוא אדם הכותב שירה',

אני אומרת,

משורר – הוא הרבה יותר…

משורר מוכרח לדעת איך לנסח רגש,  

לעשות זאת במדוייק או בערך – בערך רב."

 

איזה ספרים קראת בילדותך? בילדותי קראתי את יהודה אטלס, את כל  'סדרת ג'ינג'י' ואת: "אמא היא גם אבא"/ של ציפי שחרור. (קראתי את הספר הזה, שוב ושוב…) כנערה אהבתי מאוד את יונתן גפן, את לאונרד כהן ואת חואן מנואל סראט.

 

אני אוהבת את השירה של המשוררים הותיקים. את אלתרמן, גורי, רחל ואת שירי האהבה של עמיחי.  כמו גם אוהבת שירה קרובה יותר, של משוררי דורנו – כמו זו של יחזקאל נפשי שכותב בעיניי נפלא.

 

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? לאי בודד אקח עימי את ריקוד האדמה/ של הרוקי מורקמי, את  "ימי שלישי עם מורי", את "עשרים שירי אהבה ושיר אחד מיואש" / של פבלו נרודה וללא ספק את ה"נסיך הקטן".

 

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? לכתוב כל עוד אתה מרגיש. הכוונה היא לא לרצות לכתוב, אלא לרצות להרגיש, עם כל האומץ הנדרש כשמתמסרים לרגש. אז על המשורר להיות אמיץ ולבחור במילים הראויות כדי לתאר את זה בשיר.

ארוחת בוקר ישראלית
 

הִיא מִתְלַבֶּטֶת

בֵּין מְקֻשְׁקֶשֶׁת לַחֲלָקָה

בֵּין מְבֻשֶּׁלֶת לִירֻקָּה

הַחְלָטוֹת קָשׁוֹת עוֹמְדוֹת לְדַאֲבוֹנָהּ.

 

סָפֵק רָעָב.

הִיא מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַמִּיץ עַכְשָׁו

בֵּין אֲנָחוֹת

רוֹצָה אֶת הַגְּבִינוֹת שֶׁלָּהּ רָזוֹת

הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּהּ שְׁמוּרוֹת

וְהִיא לְבַד.

 

מַשְׁאִירָה אֶת הָרִבָּה בַּצַּד

שׁוֹתָה אֶת הַקָּפֶה הַחַם לְאַט

גּוּפָהּ מִקְלָט

שֶׁל יְצָרִים וְחֹמֶר 

הָרְעֵבִים לְבֹקֶר

שׁוֹנֶה, 

לֹא מְשַׁנֶּה

כַּמָּה זֶה יַעֲלֶה.

 

בובות

 

כָּעֵת, נִמְצָא בִּי הָאֹמֶץ לְהַכְרִיז
אֲנִי מוֹחָה.
מוֹחָה,
שֶׁכֵּן זְמַן רַב לֹא כָּתַבְתִּי שִׁיר מְחָאָה
חָשַׁשְׁתִּי לְבַטֵּא כָּל תְּשׁוּקָה
לְמַעֲמָד טוֹב יוֹתֵר.
אאא
בְּיַלְדוּתִי, בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת
אִמִּי נָהֲגָה לִתְפֹּר לִי בֻּבּוֹת
אוֹתָן הִלְבַּשְׁתִּי בְּשִׂמְלוֹתַי הַבְּלוּיוֹת
נָהֲגָה לִסְגֹּר חַלּוֹנוֹת
וּלְצַיֵּר לִי סִבּוֹת
בִּזְכוּתָן אֲנִי כָּאן.
אאא
בְּשׁוּם אֹפֶן אֵינִי מְטִיחָה
שְׁתֵי כַּפּוֹת יָדַי הָעוֹבְדוֹת
(כְּבָר שָׁנִים הֵן עוֹבְדוֹת, עוֹד מֵאָז הַבֻּבּוֹת)
מְלֵאוֹת צַלָּקוֹת
אַךְ אֵין לִי אֶצְבַּע אַחַת מַאֲשִׁימָה.
כָּעֵת,
אֲנִי רַק מוֹחָה:
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיְּלָדִים לֹא צְרִיכִים לִרְאוֹת.

 

קנאה

 

אִמְרִי לִי, יַלְדָּתִי

מַה הִזְמִינָה הַהִיא

זוֹ עִם הָעֵינַיִם הַיְּרֻקּוֹת, עִם הַגֻּמּוֹת

זוֹ שֶׁבַּפִּנָּה

הַיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת עֵץ הַתְּאֵנָה

זוֹ שֶׁנּוֹחַ לָהּ שָׁם

הַנְּמוּכָה מִכֻּלָּם

הַגְּבוֹהָה בְּקִסְמָהּ.

 

הָיִיתִי רוֹצָה לְהַזְמִין בְּדִיּוּק

אֶת אוֹתוֹ הַבַּקְבּוּק

לְצַד כּוֹס שְׁקוּפָה שֶׁל קֻבִּיּוֹת קָרוֹת

מַבְרִיקוֹת

חֲצִי עִגּוּל צָהֹב וּמַקֵּל שָׁחֹר

לְלֹא חֹר.

אֶת הַהֶרְגֵּל שֶׁלָּהּ, אֲנִי מַזְמִינָה.

 

בַּפִּנְקָס שֶׁלִּי

רוֹשֶׁמֶת אֲנִי

שֶׁהָאִשָּׁה בְּמִּשְׁקָפַיִם

מְבַקֶּשֶׁת בַּקְבּוּק שֶׁל מַיִם

וּשְׁלֵמוּת אִישִׁית.

 

מסיבת יום הולדת

 

אִשָּׁה בִּקְמָטִים מְלֵאִים

יָצְאָה לַחְגֹּג

אֶת יוֹם הֻלַּדְתָּהּ הַתִּשְׁעִים.

שָׁאֲלָה אִם בְּמִקְרֶה יֵשׁ לָנוּ סָבָרִינָה?

אָמְרָה שֶׁהִיא בָּאָה בִּמְיֻחָד

הֶרְאֲתָה לִי הַמִּסְפָּר עַל הַיָּד.

 

סִפְּרָה שֶׁמֻּזְמָנֶיהָ

הָלְכוּ בְּטֶרֶם לְפָנֶיהָ

שֶׁאֵין לָהּ מֻזְמָנֶיהָ

בְּיוֹם הֻלַּדְתָּהּ הַתִּשְׁעִים.

 

הִתְנַצַּלְתִּי שֶׁאֵין לָנוּ סָבָרִינָה.

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עוּגָה חַמָּה שֶׁל שׁוֹקוֹלָד,

שֶׁמֻּגֶּשֶׁת עִם קַצֶּפֶת בַּצָּד

וְכַדּוּר גְּלִידָה.

 

אֶת הָעוּגָה הִגַּשְׁתִּי לָאִשָּׁה

עִם זִקּוּק וּמִשְׁאָלָה

אוֹתָהּ בִּקַּשְׁתִּי בִּשְׁבִילָהּ

שֶׁדַּעְתָּהּ תִּשָּׁאֵר צְלוּלָה

לַמְרוֹת הַמְּסִבָּה

לַמְרוֹת שֶׁיֵּשׁ סִבָּה

לְקֶצֶף כְּאֵבָהּ.

 

קוצים

 

לא הבטחת לי מעולם

זר של שושנים

אמנם שלחת לי פרחים

מסרת שושנה ללא קוצים

 

שלחת לי מילים משוכללות

אותן כתבת בשבילך

מילים רמות, גבוהות

מימני ומימך.

 

בצל ספק

אותך בוחנת בפליאה

עד שורש מר שבי שורק

לא תצמח כאן אהבה.

 

אז מבקשת שתלך

כשאתה מגיע לפעמים

לא הבטחת לי מעולם

זר של שושנים.

 

חמץ

 

ביקשתי מימךָ

מדוּרה.

קרשים ושתיקה.

וגפרור

להצית את הנשאר לי בלב.

 

אל האש זרקתי

שקרים

מכתבים לא כשרים

וזרדים

לבער החמץ הנותר לי בלב.

 

כשאבק השרפה

התפזר

הכל התבהר

וביקשתי מימךָ

התחלה.

 

השיר "חמץ" לקוח מתוך 'הגדה אם תרצו'/ הוצאה עצמית, מהדורת כיס.

 

רגיל 

 

בבוקר טוב אני נכנס

כשחדשות רעות

על שולחנות מפוזרות

ואין מקום לשבת.

 

היא מחייכת לעברי

היטב יודעת מה אני שותה

אינה יודעת מה בחוץ קורה

כך מרוכזת.

 

עוצר עצמי מלספר שהיא

זכה

כל כך אחרת.

מחפש אחר כותרת

מזמין את הרגיל

אותו לוקח,

קונה עיתון ממול

דורס חתול

ואין חדש אצלי.

 

מתוך 'הפוך בלי קצף'.

 

אמיליה

 

לא סתם העיר הזו

מזכירה את בואנוס איירס.

נזכרת ב'אמיליה'

הנמצאת סמוך לבית הגדול

שהיה לסבתא דינה ב 'JUFRE'.

 

נזכרת בפעם ההיא

בה לקחתי את דינה לשם

ואיך היא שאלה אותי אם יש מקום

אליו הייתי רוצה לשוב, שוב.

אני שיקרתי לה.

אמרתי לה שאין מקום אחר

בו רוצה הייתי להיות

מלבד להווה הזה איתה.

 

בהווה הזה, אמיליה,

גורמת לי לרצות לשוב לשם

ולהביא את דינה לכאן, אל רחוב דיזינגוף.

להזמין לה מיץ תפוזים סחוט כאז.

 

לו רק היתה שואלת אותי היום

אם יש מקום

אליו הייתי רוצה לשוב, שוב

הייתי אומרת לה את האמת.

שאין מקום אחר בו רוצה הייתי להיות

מלבד להווה הזה איתה.

 

השיר "אמיליה" טרם יצא לאור בספר, נכתב לזכרה של סבתי ז'ל.

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, דף הבית - סופר השבוע

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.