ביקור בית עם המשוררת ציפי ארצי: כותבת שירה מגיל 6

| 17/01/2012 | 0 Comments

 

ציפי ארצי, עיתונאית, עורכת מדורים וכתבת תחקירים. מאז ילדותה אהבה לקרוא ספרים ולכתוב. את השיר הראשון שלחה כבר בגיל 6 לתכנית הרדיו "פינת הילד", מאז לא הניחה את העט מהיד. היא עדיין כותבת שירה ופרוזה ומפרסמת בעיקר בכתבי עת. בקרוב תפרסם ספר שירה חדש. עד לפני כשנתיים, ניהלה ציפי פורום לשירה ופרוזה באתר תפוז, במשך כעשר שנים. במסגרת הפורום הנחתה סדנא לכתיבה יוצרת, ובסיומה ליקטה את מיטב שירי הכותבים, ערכה והוציאה ספר, מעגלים כתומים – אנתלוגיה לשירה.

 

שם:  ציפי ארצי

גיל:  60

סטטוס: נשואה+2

מגורים: קרית מוצקין

 

יריית פתיחה: ציפי ארצי ערכה והוציאה לאור את הספר "מעגלים כתומים" אנתולוגיה לשירה, בהוצאת פרדס (2004).

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? ההשראה לכתיבה היא מכל תחומי החיים; מברק ביום סערה, משפט שנאמר בחדשות, או ביקור בגלריה ואפילו מדמות מעניינת החוצה את הכביש במעבר חציה, ועד לתודעה חברתית, מוסרית ולאומית.

מאיזה גיל את כותבת שירה? מאז שלמדתי לכתוב. את השיר הראשון כתבתי בגיל 6 ושלחתי לרדיו, לתכנית "פינת הילד". 

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך?  האם ליקטת אותם לאורך שנים?  הספר "מעגלים כתומים" הוא אנתולוגיה לשירה, וחלקי בספר הוא רק 9-10 שירים. אלו שירים שלוקטו במשך כארבע או חמש שנים.

אילו ספרים קראת לאחרונה?  הקיום והזיכרון – ביצירות אהרון אפלפלד ויוסף חיים ברנר ובכתבים אחרים (שמואל שניידר). והמלאכים שותקים מאת יוסף אלרן-כהן, ואת הספר "מי דיבר בכלל על אהבה?" שכתבה אורית רז.

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? קשה להצביע על משורר אחד, אבל לחיים נחמן ביאליק, יהודה עמיחי, אבות ישורון ולאה גולדברג, הייתה השפעה גדולה יותר מהאחרים.  

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו הספר הראשון, בעבר, פרסמתי בעיקר בכתבי עת ספרותיים.

ספרי קצת על הספר שערכת: הספר "מעגלים כתומים" היווה מעין "תעודת סיום" לקבוצת כותבים מוכשרים שעברו יחד סדנא לכתיבה יוצרת בהנחייתי. באותה העת, ניהלתי פורום לשירה ופרוזה באתר תפוז באינטרנט, ועלה בי הרעיון להעביר סדנא לקבוצת כותבים. לאחר תקופה של שנה בערך, נבחרו עשרה כותבים, ובכללם אני, והוצאנו יחד ספר. תהליך העריכה היה חוויה מכוננת עבורי, חוויה לא קלה אך מרתקת. הספר העניק ביטחון לחלק מהכותבים, חלקם החלו לפרסם משיריהם בכתבי עת ויש שהוציאו מאז ספר שירה משלהם. האושר והסיפוק שנגרם למשתתפי האנתולוגיה, גרם לי לאושר גדול. 

 

מעגלים כתומים, הוא מבחר שירים מהמיטב של חברי האנתולוגיה, במהותם הם מעין דיאלוג עם הקול הפנימי הלובש צורה, מתחפש ולפעמים אינו אלא מקסם שווא. עשרה כותבים, שונים בהבעתם ובסגנון הכתיבה, מעניקים לספר את הייחוד והתוכן המרתק. ביצירות אחדות מתקיים דו-שיח עם דמויות וחומרים תנ"כיים, היסטוריים ומיתולוגיים, בעוד אחרות מביאות לידי ביטוי מרכיבים מודרניים ויומיומיים מהעולם הסובב אותנו. באסופה הזו אין ניסיון ליצור הרמוניה, היצירות חופשיות ומתערבלות בסגנונן השונה – חלקן בלשון יותר פיוטית, חלקן ניחנות בשנינות, ואחרות ייחודיות ועומדות בזכות החשיבה הדיאלקטית. חברי האנתולוגיה הם קבוצה הטרוגנית שנפגשה בפורום "שירה ופרוזה" באתר תפוז, כתבו יחד, השתתפו בסדנא שהתקיימה בפורום, קיימו ערבי שירה, חברו לכתיבת דואטים. מן השוני ומן הדמיון שבין המלים, הצליחו חברי האנתולוגיה להפיק אסופה המתנגנת בצליל מיוחד במינו.   

 

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? כן, אני כותבת שירים, הרבה מאד לאחרונה, וכן יש לי כוונה להוציא ספר שירה בקרוב. הספר הבא שאוציא, יהיה ספר שירה שלי.

איזה ספרים קראת בילדותך? ספרי הרפתקאות (החמישייה והשביעייה הסודית וחסמבה), אך בעיקר ספרים על השואה.

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? ספר אחד בטוח, זה ספר תנ"ך. וגם את שירת ח.נ. ביאליק – אנתולוגיה, ועולמה של סופי של יוסטין גורדר.

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? לקרוא הרבה, לקרוא מגוון רב של משוררים וסגנונות.

משפט סיכום: קשה או בלתי אפשרי לשחזר ראשוניות, אך לו יכולתי, הייתי חוזרת על תהליך הוצאת אנתלוגיה לשירה עם קבוצת כותבים נוספת.

 

שירים מהספר "מעגלים כתומים":

 

אֲלֵיכֶם – אַנָּה , בּוֹרִיס וּפַאבְּלוֹ

 

מוּזַת הַבֶּכִי פּוֹקֶדֶת אוֹתִי בַּלֵּילוֹת,

בַּת תֹּפֶת פִּרְאִית שֶׁל לַיְלָה לָבָן.    

מִתְאָרַחַת אֲנִי בְּמַדְּפֵי הַסְּפָרִים,

חוֹלֶקֶת כָּבוֹד וּשְׁבָחִים,  לָכֶם;

בּוֹרִיס סְלוּצְקִי,

אַנָּה אֲחְמַטוֹבָה

וּפַאְּבלֹו נֵרוֹדָה.

הֲרוּיָה אֲנִי בְּמִלּוֹתֵיכֶם

הַגְּזוּרִים מֵהַמֵּאָה הָאַחֶרֶת,

וְאַתֶּם נִרְתָּעִים בִּקְרִיאָה עֲמוּמָה;

 

אִלּוּ הִפְגִּישׁ הַגּוֹרָל – אוֹתִי וְאֶתְכֶם,

הָיִיתִי מְרַקֶּדֶת כְּמוֹ בְּחֲתֻנָּה צוֹעֲנִית

בְּעִרְבּוּבְיָה שֶׁל  צְעִיפִים וּמְעִילִים,

אַךְ  אֵין זֶה  אֶלָּא מִקְסַם שָׁוְא.

נוֹתַרְתִּי מְיַלֶּלֶת כְּגוּר- זְאֵבִים

בָּעֲרָבוֹת.

וּבְתוֹךְ הָרֵיקוּת הַפְּנוּיָה,

נְתוּנָה לִי רַק דֶּרֶךְ  אַחַת –

לְהוֹלִיךְ אֶת קֻלְמוּסִי

לְרֹחַב הַדַּף,

לְהוֹלִיךְ  וּלְהוֹלִיךְ

וּגְרוֹנִי נֶחְנַק.

 

****

 

בְּמוֹ פִּיו

 

אִלְמָלֵא מֵתָה עָלַי סָבָתִי

בְּנוֹבֶמְבֶּר,

הָיִיתִי מִתְעַנֵּג עַל פִּנְכַּת עֲדָשִׁים

אֲדֻמּוֹת,

יוֹצֵק מַיִם עַל יָדֶיהָ,  וְלֹא

הֱיִיתֶם נוֹהֲגִים בִּי     

מִנְהָג בִּזָּיוֹן.

 

 

אֲנִי פּוֹשֵׁט יָד ,

אֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלַיִם.

לְשׁוֹנִי אֵינָהּ מַרְחִישָׁה  שִׁיר,

קוֹלִי מְיַבֵּב כְּמוֹ  סַקְסוֹפוֹן.

אַל תֶּאֶטְמוּ אָזְנְכֶם

וְאַל תְּנַדְּבוּ לִי כִּיסוּפָא,

עִצְרוּ.

הַאֲזִינוּ לִתְבוּאַת שְׂפָתַי

גַּם אִם אַפְטִיר בְּשָׂפָה רָפָה,

הַשְׁלִיכוּ מַטְבְּעוֹת

אֶל כּוֹבָעִי הַמֻּנָּח לְפָנַי.

הַיְדַעְתֶּם ?

כֶּסֶף

מְטַהֵר מַמְזֵרִים.

 

 

בַּיּוֹם אֲנִי יָשֵׁן בִּקְרוֹנוֹת

רַכֶּבֶת נְטוּשִׁים,

בַּלֵּילוֹת אֲנִי      DRAQUEEN

שֶׁטֶּרֶם הֶחְלִיט.

הַאִם לָטוּס לְאַמְסְטֶרְדָּם,

אוֹ לַחְזֹר

לַמַּחְלָקָה

לִתְשׁוּשֵׁי  נֶפֶשׁ.

 

****

 

טְרִילוֹגְיָה מְדֻמָּה

 

נוֹתְרוּ רַק בּוֹדְדִים

הַמַּאֲמִינִים בִּנְבוּאַת

נוֹסְטְרֵדַאמוּס.

הָאֲחֵרִים מַמְשִׁיכִים

לַעֲבֹד אֱלִילִים –

מִשְׁתַּטְּחִים מוּל

פָּרוֹכוֹת הַמְּכַסּוֹת אֲבָנִים,

מַסְפִּיגִים בָּהֶן

תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת,

וּמַבְטִיחִים לְעָצְמָם

גְּאֻלָּה מְדֻמָּה.

 

צִיּוּרֵי הַגְּרָפִיטִי בְּעִירִי

מְנִיפִים אֶגְרוֹף בְּהַתְרָסָה.

נָשִׁים מְפֻרְכָּסוֹת

מוֹתְחוֹת אַשְׁלָיוֹת בִּמְכוֹנֵי- יֹפִי,

חַסְרֵי בַּיִת  וְנַגָּנֵי הָרְחוֹב

מִסְתּוֹפְפִים תַּחַת גְּשָׁרִים,

וְלָנוּ לֹא אִכְפַּת, חַיִּים בְּ

מְצִיאוּת מְדֻמָּה.

 

אֲנִי 

מוֹהֶלֶת שֶׁקֶר בְּכוֹסִית סְמִירְנוֹף

עַל הַבָּר,

מַרְחִיבָה אִישׁוֹנַי  וְעוֹלָה בִּי

תְּשׁוּקָה  מְדֻמָּה.

 

***

 

מִדַּת הָרַחֲמִים

כָּרַכְתִּי הַתְּפִלִּין עַל יָדִי,
לִפַּפְתִּי בְּהִדּוּק וּבִקְפִידָה
כְּמוֹ שֶׁנָּהֲגָה אִמִּי לְלַפֵּף
אֶת קָתְלֵי הַבָּשָׂר בְּחוּט,
לִפְנֵי שֶׁתָּלְתָה אוֹתָם לְעִשּׁוּן.
עָטִיתִי עַצְמִי בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל
אָבִי הַמֵּת,
וּבְרֹאשִׁי מִתְרוֹצְצוֹת מַחְשָׁבוֹת
תַּאֲוָה וְזִמָּה.

סְלַח לִי אָבִי כִּי חָטָאתִי,
מְחַל לִי כִּי פָּשַׁעְתִּי,
נְהַג בִּי בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים  
כְּמוֹ בּוֹעֲלִי
בִּשְׁעַת שַׁחֲרִית.
 

שירים חדשים של ציפי ארצי

 

מַשְׁמָעוּת הַסּוֹף הַמִּתְמַשֵּׁךְ

 

אַתָּה מַכִּיר אֶת הַנַּחַל שֶׁבּוֹ כְּבָר לֹא

מִשְׁתַּקְּפִים פָּנֵינוּ

שׁוּב הוּא מִתְמַלֵּא וּמְחַכֶּה

לַיָּמִים הַמֵּתִים וְלַחֻקִּים הַיְּגֵעִים

הַחוֹרְצִים כַּעֲסָם בָּאֲדָמָה

כְּאֶצְבָּעוֹת הַנִּנְעָצוֹת בַּפָּנִים

כְּדֵי לְכַסּוֹת עַל הַזַּעַם וְהַבּוּשָׁה

 

גַּם אִם עָשִׂינוּ הִשְׁתַּדְּלוּת

כְּמוֹ אַבְרָהָם

וְלֹא הִסַּסְנוּ לַעֲקֹד בָּנֵינוּ

כָּכָה, בְּעוֹדָם יְשׁוּבִים עַל כִּסְּאוֹת קְטַנִּים

רָאִינוּ בְּתוֹכֵנוּ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים

וְאֶת הָאִוֶּלֶת הַחֲקוּקָה בָּנוּ

כְּמוֹ עַל לוּחוֹת שַׁיִשׁ

 

כָּךְ אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים זַעֲמֵנוּ

בְּעִיר שֶׁלֹּא קוֹרֶה בָּהּ

 

רַק הַיָּם,

מַמְשִׁיךְ לְטַפֵּס עַל קִירוֹת הַבָּתִּים

וְהָעוֹרְבִים סוֹחֲבִים דְּבָרִים וְרָעָב בְּעֵינֵיהֶם

וְהָרַכָּבוֹת דּוֹהֲרוֹת וּמְבִינוֹת

אֶת מַשְׁמָעוּת הַסּוֹף הַמִּתְמַשֵּׁךְ

 

***

 

וֶרֶנָאסִי

אִם הָיִיתִי נוֹסַעַת לְוֶרֶנָאסִי
לֹא הָיִיתִי מִתְעַטֶּפֶת בְּסָרִי וּמְחַפֶּשֶׂת אַחֲרֶיךָ
גַּם לֹא פּוֹחֶדֶת מֵהַמָּוֶת
כְּמוֹ הַזְּקֵנָה שֶׁעָמְדָה מוּל הַפֵּשֶׁר
עִם נֶכְדָּהּ  בֶּן הַשֶּׁבַע

אִם הָיִיתָ פּוֹגֵשׁ אוֹתִי בְּוֶרֶנָאסִי
הָיִיתָ מַצִּיעַ לִי לְהִשָּׂרֵף בְּתוֹךְ הָאוֹר
עִם הַזְּמַן שֶׁחָלַף
מִפְּנֵי שֶׁקָּצְרָה רוּחוֹ

מֵאוֹת שָׁנִים אֲנִי מְהַלֶּכֶת מִמֶּנִּי אֵלֶיךָ
הִנֵּה הִתְקַצֵּר מַבָּטִי
וֶרֶנָאסִי רַק פֶּסַע  מִמֶּנִּי

 

****

הַזְּעָקָה

זַעֲקָתוֹ שֶׁל הַקַּיִץ הָאַחֲרוֹן
הִדְהֲדָה כְּקוֹלוֹת הַצּוֹפָרִים
בְּשָׁעָה שֶׁהָאֲדָמָה נִרְעֲשָׁה
וְסִמְּנָה בָּאֲוִיר תַּרְשִׁים סֵיסְמוֹגְרָפִי.

עִם שַׁחַר נִתְלְתָה בַּזְּרִיחָה,
וּכְשֶׁהַחַמָּה מִלְּאָה אֶת הַשָּׁמַיִם
מִלְּטָה עָצְמָה דֶּרֶךְ מַעְגְּלֵי אָבָק
הַנֶּהֱדָפִים מִקִּרְעֵי אֲוִיר.

עִם דִּמְדּוּמִים נָעוּ קַרְנֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל  הַשֶּׁמֶשׁ
בְּמַסְלוּלִים מִתְעַקְּמִים עַד הָאֹפֶק,
שָׁם
נִשְׁנְקָה הַזְּעָקָה
רָכְנָה מֻשְׁפֶּלֶת וְשׁוּב
הִתְרוֹמְמָה
כִּמְבַקֶּשֶׁת לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם
וְנִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה בֵּין
שְׁנֵי
עוֹלָמוֹת
 

 

 

 

 

אֱלֹהִים מְדַבֵּר בְּאֶמְצָעוּתָהּ

 

כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ לְבָנוֹת כַּשַּׁיִשׁ

מְהַלְּכוֹת בַּשְּׂדֵרָה

הַהוֹלֶכֶת וּמִצְטַמְצֶמֶת,

גּוּפָהּ כָּבֵד כַּחוֹל;

עֲצֵי הַטַּקְסוּס אוֹמְרִים אֲפֵלָה

וְהַיָּרֵחַ אֵינוֹ רוֹאֶה דָּבָר מִזֶּה.

 

הָרוּחוֹת עַזּוֹת וּמִתְעַקְּשׁוֹת לִנְשֹׁף

זְעָקָה  עֲיֵפָה וְעַתִּיקָה

וְהִיא עוֹד חוֹתֶרֶת בָּרוּחַ בְּעַצְבוּת,

כְּמוֹ  בְּסִּירוֹת הָעַבְדוּת

בְּשִׁירָה קְצוּבָה,

מְזַמְזֶמֶת אֶת  הַתַּת-מוּדָע.

 

אוּלַי אֱלֹהִים מְדַבֵּר בְּאֶמְצָעוּתָהּ.

 

****

שׁוֹבֶרֶת אֶת שְׁתִיקָתְךָ

 

אֲנִי נִמְלֶטֶת אֶל חֹסֶר הַשְּׁלֵמוּת

נְסוֹגָה אֶל הַשִּׁירִים

וְרַק פֶּסַע  בֵּינִי לְבֵין הַמִּלִּים

הַחֲסֵרוֹת לִי כְּדֵי לָבוֹא אֵלֶיךָ בְּאַהֲבָה.  

 

בַּיָּמִים, נָשִׁיּוּתִי נִפְרֶצֶת בְּלַהַט

וְגַלֵּי הַיָּם מַתִּירִים לִשְׂעָרִי לִגְלֹשׁ

וַאֲנִי נֶאֱסֶפֶת אֵלֶיךָ וְשׁוֹבֶרֶת

אֶת שְׁתִיקָתְךָ.

 

בַּלֵּילוֹת אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת

וְכוֹלֵאת אֶת נָשִׁיּוּתִי תַּחַת

חֲצָאִית, קוֹמְבִּינֶזוֹן מִמֶּשִׁי, גַּרְבַּיִם וּשְׁבִיס

וּמְחַכָּה לְיָמִים שֶׁל שִׁבְעָה נְקִיִּים.

 

הַלַּיְלָה נִסְגַּר

וְסִמֵּן לִי כִּי גַּם קוֹלוֹ שֶׁל הַמּוּאַזִּין

כְּבָר לֹא יְהַדְהֵד בַּוָּאדִי

הַמִּשְׂתָּרֵעַ בֵּינֵינוּ.

 

 ****

מַסִּיק הַזֵּיתִים

 

זוֹ עוֹנַת מַסִּיק הַזֵּיתִים

אֵין זְמַן לְמִלְחָמוֹת

אֶת הַהַבְטָחוֹת

אֲנִי מְגַלְגֶּלֶת  מִמֶּנִּי וָהָלְאָה

עַד לַחֲרִישׁ  הֶעָמֹק בְּפָנַיִךְ

 

צֵל עֲנָק מְאַיֵּם לִבְלֹעַ אוֹתָךְ

וְאַתְּ מַמְשִׁיכָה,

מַשְׁקִיעָה יְגוֹנְךָ בַּבָּצֵק הֶחָמִים

מְכִינָה אֶת הַחַלָּה שֶׁתִּטְבֹּל בַּשֶּׁמֶן

בַּיָּדַיִם שֶׁכְּבָר יָבְשׁוּ כִּזְרָדִים

 

זוֹ עוֹנַת מַסִּיק הַזֵּיתִים

רָצִיתִי לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ  מַשֶּׁהוּ

אֲבָל אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת 

 

רַק  שׁוֹתֶקֶת  

 שׁוֹתֶקֶת
 

 

***

 

קְרִיאַת שְׁמַע

בַּלַּיְלָה הַהוּא פָּרַצְתְּ מִגּוּפֵךְ כְּשֶׁאַתְּ מְמַלְמֶלֶת קְרִיאַת שְׁמַע.

חָשַׁבְתִּי עַל אֲדִישׁוּת הַזְּמַן וְעַל הַיָּמִים שֶׁבָּגְדוּ בָּךְ
עַל הַיֹּפִי שֶׁחָלַף
וַאֲפִלּוּ הָאוֹר מֵטִיל אֶת צִלּוֹ, לְלֹא רַחֵם

עַל הַשְּׁתִיקָה הַמִּסְתַּחְרֶרֶת בָּךְ כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהִשְׁתַּקֵּעַ
וְאַתְּ מְסָרֶבֶת לְהִכָּנַע, מַעֲרִימָה עָלֶיהָ קְשָׁיִים
וּמְתַרְגֶּלֶת אֶת הַבְּרִיחָה מֵהַמַּיִם וּמֵהַשָּׁמַיִם

וּבַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר הַלְּבָנָה  בְּמִלּוּאָהּ
אַתְּ נִמְתַּחַת אֵלֶיהָ בַּגַּעְגּוּעִים
אַךְ אַתְּ יוֹדַעַת –  גַּם שָׁם לֹא תּוּכְלִי לִמְצֹא מַחֲסֶה אוֹ רַחֲמִים

אַתְּ יוֹדַעַת לְחַבֵּר צַעַר עִם צַעַר וּלְחַשֵּׁב אֶת הַזְּמַן
אַחַר- כָּךְ תָּשׁוּבִי  וּתְנַעֲרִי מִגּוּפֵךְ  הַמְּנַמְנֵם אֶת יַלְדוּתֵךְ.

אֶפְשָׁר לְדַמְיֵן אוֹתָךְ  קוֹרֵאת תִּגָּר עַל הַשָּׁמַיִם
שֶׁמַּנְמִיכִים וּמַנְמִיכִים

 

****

נְדַמֵּם עַל הָאֲדָמָה הַזּוֹ

נַחְרֹשׁ אֶת הַשָּׂדוֹת בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת וּנְדַמֵּם עַל הָאֲדָמָה הַזּוֹ

וְנַחְרִישׁ  –  אֲפִלּוּ אֵם תֵּצֵא צְוָחָהההההההההה

הֲרֵי שֶׁזּוֹ הָאֲנָחָה שֶׁכְּדַאי לָמוּת  עֲבוּרָהּ

 

אֱלֹהִים רְאֵה – 

קִבּוֹרוֹת יָדֵינוּ  רְפוּיוֹת כְּמוֹ  שַׁפִּירִיּוֹת גּוֹסְסוֹת

לֹא יִהְיֶה בְּכוֹחֵנוּ לִכְרֹךְ אֶת הַתְּפִלִּין

נִשָּׂא חֶרֶשׁ  אֶת מִלּוֹתֵינוּ כְּנֶגֶד הַזְּמַן הַנֶּהֱדָף

 

רְעָלָה מְכַסָּה אֶת הַשָּׁמַיִם, עוֹד מְעַט יַעֲלֶה הַקֵּץ עַל הַיּוֹם

הַשֶּׁמֶשׁ תָּלִיט פָּנֶיהָ לְקוֹל צִוְחַת הַסִּיסִים הַגּוֹוַעַת

וְהַשֶּׁקֶט יִתְפֹּס מְקוֹמוֹ

 

בַּלַּיְלָה בּוֹ נֶאֱנַס הֶעָבָר שׁוּב וְשׁוּב

הַמִּלִּים חִוְּרוֹת

כְּמוֹ תִּקְווֹת דְּהוּיוֹת שֶׁנִּשְׁכְּחוּ עַל חַבְלֵי כְּבִיסָה

 

אֱלֹהִים מַלֵּא בָּנוּ רַחֲמִים

 

 

***

 

הַמַּרְאוֹת חַיָּבִים לִחְיוֹת וְאוּלַי מוּטָב לְהָנִיחַ לָהֶם לִגְוֹעַ

 

בִּדְרוֹם תֵּל אָבִיב הָאוֹטוֹבּוּסִים

מַשְׁפְּרִיצִים מַיִם עֲכוּרִים עַל רַגְלֵי אֲנָשִׁים

הַמְּהַלְּכִים לְצִדֵּי מִדְרָכוֹת מְטֻנָּפוֹת

הָעַכְבְּרוֹשִׁים מְפַטְפְּטִים בִּשְׂפַת הַמָּקוֹם

וְלֹא שׁוֹעִים לִצְוָחוֹת הָעוֹרְבִים הַמְּחַכִּים לְהִזְדַּמְּנוּת

אוֹ לְנוּרוֹת הַנֵּאוֹן הַמְּהַבְהֲבוֹת בְּאָדֹם עַז וְכָחֹל מַזְמִין

רֵיחַ הָרִקָּבוֹן מַצְלִיף בַּנְּחִירַיִם

וּמֵנִיס כָּל מִי שֶׁעוֹמֵד שָׁפוּף אוֹ חִוֵּר

אַהֲבָה נִמְכֶּרֶת פֹּה בְּזוֹל וּמְכוֹנִיּוֹת בְּיֹקֶר

אוּלַי צָרִיךְ שִׁירִים שֶׁיִּשְׁתַּחְרְרוּ אוֹ יָעוּפוּ

כְּמוֹ יוֹנֵי דֹּאַר  

אֶל צִדָּהּ הָאָפֵל שֶׁל הָעִיר שֶהָפְכָה עִיר מִקְלָט  

 

גִּבּוֹרֵי הֶעָבָר מֵתוּ, הֵם הָפְכוּ לִזְבוּבִים

שַׂר הַצָּבָא כְּבָר לֹא מַבִּיט עַל כִּתְמֵי הַזְּמַן שֶׁאִבְּדוּ מַשְׁמָעוּת

עֵינָיו שְׁחֹרוֹת כִּשְׁזִיפִים מְיֻבָּשִׁים

שְׂעָרוֹ הַלָּבָן כְּבָר לֹא מִתְבַּדֵּר בָּרוּחַ

וְאִם יְשַׂחֵק לוֹ הַמַּזָּל

לֹא יְנַפְּצוּ אֶת הָאַנְדַּרְטָה בַּכִּכָּר

 

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , ,

Category: דף הבית - הפינה הפתוחה, שירים שכתבתם

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *