ביקור בית עם הסופרת חני גרפי: "טור אהבה"

| 19/01/2012 | 0 Comments

 

"טור אהבה" הרומן החדש של חני גרפי הוא סיפור מופלא שהתחיל בחלום. רומן  מתח סוחף  ששם את רוח האדם במרכז  ומלמד משהו על  אהבה. 

חני גרפי היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, עוסקת בטיפול בילדים הסובלים מקשיים חברתיים. כתיבת הספר "טור אהבה" שינתה את חייה או שמא השינויים בחייה הולידו את הספר. נקודת ההתחלה של הגיבורה בספר היא, לב ריק מרגש. הסיפור מסתיים בהבנה של הגיבורה שאהבה אינה רק רגש בלתי נשלט, יצרי, מתפרץ וחסר גבולות אלא היכולת לאהוב מחייבת להבין ולקבל מוגבלויות ופגמים שנואים בעצמי, שגורמים לדחייה עצמית, לעבד ולהשלים עמם ולבסוף אף לאהוב אותם גם אצל אחרים.

 

 

 

 

שם:  חנה (חני) גרפי

גיל: 49

סטטוס: נשואה

מגורים: גבול גבעתיים רמת גן

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר "טור אהבה" בהוצאת אבן חושן (2011)

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? מפצע ילדותי

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? 3 שנים

איזה ספרים קראת לאחרונה? כמעט כל הספרים של חיים הזז, ספרים של יוסי סוכרי, ספרים של יורם קניוק (קוראת מסות של ספרים בו זמנית).  מוריאל ברברי- אלגנטיות של סיפור, יאיר לפיד- זיכרונות אחרי מותי.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך?  סופרים רבים ביותר: סביון ליבריכט, אלזה מורנטה, מאיר שלו, א.ב. יהושוע, חיים באר, יורם קניוק, הרמן מלוויל, עמוס עוז, אוסקר ווילד, פול אוסטר, יצחק בשביס זינגר, שלום עליכם, ש"י עגנון, רומן גארי, ארנס המינגווי, ג'רום ק. ג'רום, ארי דה לוקה, דן בניה סרי ועוד ועוד. למעשה, כל מי שכתיבתו ברמה ספרותית גבוהה, אני מתחברת לסיפורו, למניע הספרותי. הקריטריון היחיד הוא שהסיפור עומד בקריטריונים ספרותיים. כל סופר משכנע ומעניין אותי, בכל סיפור יש משהו שמסקרן אותי, כך שזה סופרים רבים רבים. הפתיחות והקבלה מביאה עלי אין ספור סגנונות ספרותיים.

אילו ספרים קראת בילדותך? כל הספרים שהיו אז בספריות הציבוריות: מחניים, אורה כפולה, חסמבה, השביעייה הסודית, החמישייה הסודית, מרק טווין, אריך קסטנר, אגדות עמים, אגדות חז"ל,

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? ספר תנ"ך, מגילת סן מיקלה, הסיפור שאינו נגמר.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו ספרי הרביעי.  ספרי הקודמים: "ערפילי טוהר" (ספרית הפועלים 1994), "פרי בטן" (ספרית הפועלים 1996), ו"איש לא ידעה" (ידיעות ספרים 2007).

ספרי קצת על הספר שכתבת: הספר טור אהבה התחיל במין חלום נבואי מוזר ממנו של תמונה אחת, דוממת, סטטית, שמילאה את כל מסך החלום.  ובתמונה – המנורה. מנורת בית המקדש, שלא דלקה, זנוחה, נשכחת, מעוררת צינת לב. בספר "טור אהבה" טמון חיפוש נואש אחר האור. נוגה הראל, צורפת יודאיקה שחייה נטולי רגש, נקלעת לתחרות בין צורפים לבניית מנורה שתהיה דומה בכל פרט למנורת בית המקדש המקורית. במאמציה לגלות כיצד נראתה המנורה, היא יוצרת קשר גדול הפוסקים בהלכות המקדש, בזכות הקשר שנרקם היא עוברת שינויים פנימיים משמעותיים, בעיקר בתחום הרגש והחברה. היא מגיעה לרמה רוחנית גבוהה ומגיעה לגמר התחרות, ואז היא מגלה כי מאחורי הקלעים רוחשים כוחות גדולים ממנה.

כתיבת הספר טור אהבה שינתה את חיי או שמא השינויים בחיי הולידו את הספר. נקודת ההתחלה של הגיבורה בספר היא, לב ריק מרגש. הסיפור מסתיים בהבנה של הגיבורה שאהבה אינה רק רגש בלתי נשלט, יצרי, מתפרץ וחסר גבולות אלא היכולת לאהוב מחייבת להבין ולקבל מוגבלויות ופגמים שנואים בעצמי, שגורמים לדחייה עצמית, לעבד ולהשלים עמם ולבסוף אף לאהוב אותם גם אצל אחרים.

זהו סיפור המשלב רוחניות עמוקה בעלילה מותחת במיוחד, המאירה את הנקודה הרגישה ואולי המהותית ביותר של החברה הישראלית, הפער הכואב שבין החזון לבין מימושו.

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? כלל פנים נפשי אצלי, עד שספר לא יוצא לאור הוא בגדר לא קיים!

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? להאמין בעצמך, לכל אחד יש את הסיפור שלו וחשוב שהוא יהיה הסיפור הייחודי שלך. לכתוב, לכתוב, לכתוב. להביט פנימה בתהליך הכתיבה ולא החוצה. לבקש עזרה ותמיכה מבעלי מקצוע ואנשים שהביקורת שלהם מצמיחה.

משפט מסכם: אהבה, לקבל את השונה, להבין, הרבות חסד להרבות ונתינה לזולת.

 

 

פרק א מתוך "טור אהבה"

רק ארבעה רחובות מפרידים בינה ובין השער, החומה – ואז הבית. השמים השחירו והעננים היו כבדים מדי. היא עצרה את נשימתה. אילו רק היתה יכולה להימצא כבר בבית. גשמי יורה רדפו אותה. היא החזיקה בחוזקה בארנק, שבו היתה תחובה פקעת לחה של שטרות מאתיים שקלים שדחסה באדישות לתוכו. אלמלא היה מר סלאבין כופה עליה להיפגש, מי יתקע כף לכך שבכלל היתה טורחת לקבל את השכר המגיע לה. היא התכרבלה ככדור לתוך הסימטאות הקטנות של השכונה המזרחית ברמת גן, חצתה את מגרש החניה של הבניין, וכשהגשם הפך דק וניתך עליה בקלחת רסיסים הזדרזה ורצה אל לוח המודעות העגול בפינת הרחובות, לבדוק אם לא צצה מודעת אבל חדשה של אחד מהשכנים המבוגרים.

כשחצתה את הכביש ואת המחסומים בפני כלי רכב לרחוב בשבתות ובחגים, ראתה איש גבוה, חרדי, חובש כובע ומעיל משי לבן יוצא מהבניין שלה. היא התפלאה לראות דמות חריגה בשכונה שלהם, שגרו בה דתיים לאומיים, חובשי כיפה סרוגה. מה הוא עושה בבניין שלנו? חשבה. אולי הוא קרוב-משפחה של מר שוּלץ. מחשבתה הוסחה על ידי המדרגות הכתומות שבחדר המדרגות. בכל פעם שנכנסה לבניין שלהם וראתה את המדרגות, היא חשה בעוצמה רבה בנוכחות הזמן. היא ממש היתה יכולה להריח אותו, להרגיש את הטעם שלו מבצבץ מתוך בלוטות מצומקות. טיפסה שלוש קומות. עברה על פני דלת השכנה עם החתולים מהקומה הראשונה, שאיתה מעולם לא החליפה מילה כי נדמתה בעיניה למכשפה. חלפה על פניה בהנהון חפוז, כפוחדת שתטיל עליה כישוף. עלתה לקומה של שולץ, זוג השכנים המבוגרים שבנו תוספת על עמודים, שגם עימם נמנעה ליצור קשר כיוון שהדיפו ריח של זיקנה, דבר שגרם לה לחוש בחילה, וחלפה על פני דלת ביתה, שלה ושל רפאל. לרגע חלפה על פניה כעל פני דלת זרה, אך נעצרה ונעמדה לרגע קל מול דלת עץ ישנה, כהה ופשוטה, משקופיה מתקלפים ועליה שלט מכסיף ומשחיר שעליו רקעה את שם משפחתם "הראל".

היא ניסתה להיזכר מתי דיברו בפעם האחרונה, וצליל עמום נקש בחלל העצום של תהום. המשיכה לטפס בגרם מדרגות ברזל צרות אל הגג. מדרגות התחומות במעקה עץ רעוע, שטוב ונכון לא להישען עליו. נעמדה על רצפת גג הבניין, פתחה דלת הזזה ופסעה מעל למסילות הדלת. היא ראתה במדויק את העתיד, שהזדרז להיכנס לפניה והקדים את צעדיה. ראתה את עצמה בעיני רוחה, נכנסת בעוד רגע אל מחסן העבודה שלה בקצה הגג, מעלה בו אור, עוטה את כפפות העבודה שלה ומתמסרת לעבודת הליטוש האינסופית. היא בתוך עצמה – כמה נכון וראוי לה. היא, עצמה והיא, וההרהורים הלא-נגמרים והמחשבות הדוממות והדמיונות המופלאים שמהם שאבה את הרעיונות לעבודותיה. שעות החסד שבהן אין עליה לפגוש איש, ולא מוטל עליה משׂאהּ המעיק   של שיחת רעים, ואין היא נצרכת להיות קרובה לאף אחד, ולהרגיש בנוכחות זרה, והיא יכולה לפשוט את מדי ה"משתלבת" ולהתרווח בנוחות של להיות היא עצמה – אישה מתבודדת, בודדה, נאטמת  כלפי חוץ. למרות הקרירות שכבר החלה משתררת בלילות במחסן שלה, היא ראתה את עצמה מזיעה ממאמץ. יד ימינה תעבוד בחריצות בקצב מנצח, עם מברשת ששׂערהּ אכול, מרוכזת כל כולה במעשה ידיה. ושוב תחשוב אחת מאותן מחשבות, שנשארות בגדר מחשבות, שעליה לשלוח את רפאל לחנות של רשב"ל ולרענן את הציוד, ויד שמאל שלה תסובב את הגביע במיומנות מתאימה לשוליו של גְביע ההבדלה האחרון בהזמנה של מר סלאבין, שאותו עליה לסיים עד סופו של אותו היום.

 

 

 

טור אהבה, מאת חני גרפי, אבן חושן הוצאה לאור, שנת 2011, 285 עמודים

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, דף הבית - סופר השבוע, פרוזה מקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.