להתמודד עם שכול ואובדן וסיפורי החלמה מרגשים ממחלה ממארת / לא רק לילדים

| 04/03/2013 | 0 Comments

להתמודד עם שכול ואובדן וסיפורי החלמה מרגשים ממחלה ממארת / לא רק לילדים

להתמודד עם שכול ואובדן וסיפורי החלמה מרגשים ממחלה ממארת / לא רק לילדים

סדרת ספרים שראתה אור לאחרונה, מציעה לקהל הקוראים עצות מעשיות כיצד להתמודד עם שכול ועם אבדן של דמות יקרה. שני ספרים נוספים כוללים סיפורי החלמה מרגשים ודרכים להתמודדות עם מחלה ממארת ('שוקולדים לא מגיעים סתם' מאת דן זומר, 'בקצה המנהרה' מאת דפנה ברבן)

 

 

 

 

השמים של סבא מאת גילה רונאל

השמים של סבא מאת גילה רונאל

גילה רונאל, מחברת הספר השמים של סבא, מספרת, כי "לא פשוט לבני האדם בחברה המודרנית להתמודד עם המוות. המוות אינו נושא מדובר אלא בסמלים, בּהשאָלות ובעיקר – בחדרי חדרים. אנשים חוששים להכין עצמם להתמודדות, ילדים שואלים שאלות ולא נענים. מבוגרים נמנעים מההתמודדות, וכאשר הם פוגשים במשוכת החולי והמוות, עוברים אותה בלי לעצור ווודאי בלי לתת תשובות, לעצמם או לילדיהם".

הספר השמים של סבא מביא את סיפורו של בן ומשפחתו, שעוברים טלטלה כאשר מתגלה כי הסבא של בן חולה. הסיפור מגולל את היחסים בין הנכד לבין הסב, את הגילוי, ההפתעה, ניסיונות ההבנה של מה שלא תמיד ניתן להבינו עד תום, הפרידה והישארות הזיכרון. התהליך שעבר בן, הנכד,  בספר, בליווי החכם של סבא ושל הוריו, עזר לו להבין שיש דבר מה שנשאר אחרי שהגוף נעלם. יסוד אלמותי. הבנה זו תישאר אתו תמיד. הוא נשען על עולם הדימויים של סבא, ומדמה שהציפור שעפה היא עדות לנשמה שנותנת לו סימן. בן מוצא מקום חדש לסבא שלו – בלב. הסיפור הוא אמנם על סבא ועל בן, אך הדיון הוא על חיים ועל מוות, על דיבור מול שתיקה ועל פרידה מתוכננת מול היעלמות. התמודדות זו משותפת לכל מי שנפרד מהעולם ולכל אלה שנפרדים ממנו. 

הספר נוגע במספר נושאים המונחים על השולחן המשפחתי. באופן ישיר הוא נוגע בחיים, בפרידות, במוות ובמה שנותר לאחריו, אך גם מציף בעקיפין נושאים כמו תקשורת במשפחה, "סודות" בבית ואמון ביכולתו של האדם להתמודד עם תכנים מורכבים בחייו.

רונאל מוסיפה, כי "רבים מאתנו חוששים שמא ילדים לא יבינו מה פירוש "למות", ומה זה להיפרד. בצדק, אולי. גם לנו, המבוגרים, זה לא כל כך ברור. ההבנה האינטלקטואלית של מה שמעבר לנגלה, אינה פשוטה. הספר מציע  תפישה שסומכת על הילד שיידע להתמודד, למרות הקושי, גם עם מה שאיננו נגלה. בהחלט מותר לנו לא להבין הכול, גם לא לדעת להסביר. מותר להורים להיות נבוכים ולחוות את החוויה שלהם כמות שהיא ועם זאת, השיתוף באירוע כל כך משמעותי בחיי המשפחה – הכרחי.

אימא של בן מתוודה שרצתה לשתף, אבל לא ידעה מתי ולא ידעה איך. וזה כל כך טבעי. דילמה נוספת שמעלה הסיפור היא האם ילדים אמורים לבקר אצל החולים או הנוטים למות, ולראות אותם בחוליים. רבים אומרים כי הם לא רוצים שהילדים יראו את סבא או סבתא במצב החדש, אלא יזכרו אותם כפי שהיו.

הסיפור מעודד את הנכד והסב להיפגש, מתוך התפישה שלא יתכן שאנשים קרובים כל כך יורחקו זה מזה דווקא ברגעים כה משמעותיים לשניהם. התפישה המובעת בספר היא, שיש משמעות וחשיבות רבה לפרידות ול"סגירת מעגלים". החיים והמוות – בין אם אנו רואים אותם כמעגל שאין התחלה לו ולא סוף, ובין אם כרצף שתחילתו חיים וסיומו מוות – מלווים אותנו על מופעיהם המשמחים והכואבים. ההתמודדות האישית של האדם, בין אם הוא ילד או מבוגר, מעצבת את ההווה שלו ואת תפישת האירוע שחווה, כמו את עתידו. תפישת עולם המבוססת על משאבים פנימיים, על ערכים ועל אמונה, מסייעת לכל אדם במסעו בעולם רווי אתגרים ותקווה זה. (איורים: Nozomi Inoue, הוצ' דיאדה, 2012)

איך לספר על מצבים המצריכים רגישות?

הכוכב של סבתא מאת יובל אטד

הכוכב של סבתא מאת יובל אטד

איך לספר אמת מאתגרת לילדים שלנו במצבים המצריכים רגישות? מה קורה אם חווים אובדן של בן משפחה, דמות יקרה אחרת ואפילו בעל חיים? איך מספרים לילדים? האם מותר להגיד "מת/ה"? ומה קורה בעתות חגים כמו יום משפחה כשהאובדן כואב יותר? הכוכב של סבתא מאת יובל אטד, הוא מסע מאויר, המציע דרך  להורים לסייע לילדים ולעצמם להתמודד עם הנושא באופטימיות, תוך שהוא נותן חופש לדמיון הילדי לצד ההסבר המציאותי ויחד, הם חוברים לסיום מרגש ובעיקר- כזה המעניק מקום של כבוד לקטנטנים. הספר לווה על ידי ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית מומחית לגיל הרך ומכון אדלר ובסיומו גם מאמר טיפים להורים.

ד"ר עדנה כצנלסון, אומרת: "אל תסתירו. תנו מקום לדיאלוג על רגשות. הורים מתלבטים איך לבשר 'בשורה מרה' כל כך לילדים בכלל, ולילדים צעירים בפרט. בספר, האב יושב עם בנו הצעיר, מסביר לו שסבתא מתה, בלי להשתמש במילות כיסוי שרב בהן הנסתר על הנגלה. לאחר שהאמת נמסרת לילד, בלי כחל וסרק, הילד מציע פירושים אחרים משלו וכך, ההסבר הבוגר, וההסבר הילדי 'חיים' זה בצד זה".  (איורים: יעל פוטרוויט, הוצאת אטד תקשורת, מתאים לגילאי 6-3)

להתמודד עם שכול

מכתב לאבא מאת מעיין יצחקי

מכתב לאבא מאת מעיין יצחקי

מכתב לאבא מאת מעיין יצחקי מספר על התמודדותה של ילדה קטנה עם השכול. עמידתה של ילדה קטנה מול נושא גדול וכואב: השכול, מביאה את שאר ילדי הגן להזדהות עם כאבה ולשתף אותה ברגשותיהם שלהם. ביחד הם לומדים למצוא גם בתוך הצער והכאב את הדברים היפים שבחיים.

מתוך הספר: שָׁרוֹן שָׁתְקָה. הִיא עָמְדָה וְהִבִּיטָה בַּיְלָדִים הַשְּׂמֵחִים וּבַגַּנֶּנֶת שֶׁרָשְׁמָה אֶת דִּבְרֵי הַיְלָדִים. לְבַסּוֹף פָּנְתָה אֵלֶיהָ הַגַּנֶּנֶת: "שָׁרוֹן, רַק אַתְּ עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתְּ לָנוּ לְמִי הַמִּכְתָּב שֶׁלָּךְ יִשָּׁלַח". "אֲנִי מְאֹד עֲצוּבָה," אָמְרָה שָׁרוֹן לַגַּנֶּנֶת.  הַיְלָדִים הִשְׁתַּתְּקוּ בְּבַת אַחַת וְהִקְשִׁיבוּ לְשָׁרוֹן. הֵם יָדְעוּ שֶׁאַבָּא שֶׁל שָׁרוֹן נֶהֱרַג כְּשֶׁהָיָה בָּעֲבוֹדָה.

מחברת הספר, מעיין יצחקי, איבדה את בעלה, אביב יצחקי ז"ל, בשנת 2006, כשהייתה אם לשתי בנות קטנות ובתחילת הריונה השלישי. בספרה נפרש סיפורה האמיתי של בתה הבכורה, שרון. בעדינות, באהבה ובהערכה רבה מביאה הכותבת את ההתמודדות האמיצה של ילדה קטנה – גיבורה גדולה. המסר של הסופרת בספר, שהיא מנסה להעביר בספרה הוא שכדי להמשיך בחיים, צריכים אנו להצליח לראות את היופי שטומן בו העולם. שרון גיבורת הספר מביאה את כאבה במכתב לאביה שנהרג. לאורך הדרך, שרון מגלה חברים תומכים ומצליחה לראות את היופי בכל פרח. במכתבה החדש היא בוחרת לראות את נקודות האור שבחייה.

ההמלצות של מעין: העמידה וההתמודדות מול השכול מאפשרת לעבור תהליך החיוני להמשכיות החיים המאושרים; להתייחס לשכול בקבלה ולא בהסתרה; ההבנה שהכאב הוא חלק שנמצא בכל אחד מאתנו; לקום בכל בוקר עם חיוך על הפנים ולגלות את היופי בכל דבר קטן. (איורים: יונת קציר, הוצ' אוריון, 2011, 24 עמ', לגילאי 3-7)

להתמודד עם מחלה ממארת

שוקולדים לא מגיעים סתם מאת דן זומר

שוקולדים לא מגיעים סתם מאת דן זומר

התמודדות של ילדים במשפחה שבה לקה אחד ההורים במחלה ממארת היא סוגייה מורכבת ויש לדעת כיצד להתנהל מול השאלות והבעיות הקשות שהמחלה והטיפולים בה מציבים בפני הילדים. שני ספרים שיצאו לאחרונה עוסקים במחלה הקשה ובהתמודדות של בני הבית מול החשש והבלתי ידוע.

…"בעצם אני ילד שמח כזה שלא חושב על דברים עצובים, אבל הרגשתי משהו. יש דברים שמרגישים אפילו אם לא יודעם בדיוק. רק בערב, רגע לפני ששמעתי על הסוד, הייתי בטוח שמשהו רציני עומד להגיע, כי אבא ואימא אמרו לנו שהם מזמינים אותנו למסיבת ממתקים.. מסיבת ממתקים? ככה פתאום? בלי יומולדת? באמצע השבוע? ואני ידעתי ששוקולדים לא מגיעים סתם" (מתוך 'שוקולדים לא מגיעים סתם')

פתאום יש לרון סוד. סוד גדול. סוד של גדולים. לאימא של רון יש סרטן. זהו סיפור אישי ואמיתי על ילד אחד ומשפחה אחת שמתמודדים עם מחלה לא נעימה, ארוכה וקשה. הספר שוקולדים לא מגיעים סתם מאת דן זומר כתוב מנקודת מבט של ילד על מציאות מורכבת ולא רגילה שלפתע "נחתה" על המשפחה. הילד מספר על המחלה ועל הטיפולים, על כל הפחדים והדאגות, אבל גם על הכוח שיש למשפחה בעת כזאת. זהו ספר אופטימי ולא עצוב על מחלה שיותר ויותר ילדים, מבוגרים ומשפחות נאלצים להתמודד איתה. את הספר כתב דן, אבא של נועה ורון, שאשתו טל חלתה בסרטן, אך גם הבריאה מהמחלה.

"האם סרטן מדבק?" זאת השאלה הראשונה ששאל רון כשסיפרנו לו על הסרטן של אמא. כולם יודעים שילדים אינם רואים את המציאות כמו המבוגרים אבל השוני מתחדד בתקופה כזאת. כתיבת הספר נבעה מהרצון של המחבר להעביר למשפחות המתמודדות עם המחלה כיצד ילדים רואים את המציאות. הספר מסופר מנקודת מבטו של רון, בנו הקטן, ומנסה לתאר את החוויה הדי מפחידה הזו דרך עיניו של ילד. דן מספר, כי "הספר נועד לעזור למשפחות להתמודד, להסביר ולהבין. היה לי קל לכתוב את הספר כי זהו ספר אמיתי לגמרי. כל הפרטים, השמות, הקשיים והאירועים המסופרים בו אמיתיים. ככה באמת נראו החיים שלנו במשך מספר חודשים" (איורים: תמר פייקס, הוצ' עצמית, 2012, 48 עמ', מנוקד)

מסע ההחלמה מסרטן – סיפורים מרגשים

בקצה המנהרה מאת דפנה ברבן

בקצה המנהרה מאת דפנה ברבן

בקצה המנהרה מאת דפנה ברבן הוא ספר מרגש שבו מגוללים נשים ובני משפחה את סיפורם האמיץ על מסע ההחלמה מסרטן השד. הספר מתאר את בשורת המחלה הנוחתת על הנשים באופן פתאומי, מטלטלת את חייהן, ומרגע זה ואילך הן נאלצות לקבל הכרעות גורליות בחייהן ולכוון את דרכן במבוך הרפואי והנפשי.  הסיפורים האישיים מהווים מסר של עצמה ותקווה ומלווים בהערות המחברת, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, מתוך ניסיונה האישי בהתמודדות עם המחלה.    ד"ר מירב בן דוד, אונקולוגית, מנהלת מרכז רדיותרפיה בתל השומר, כותבת על הספר "כל אשה תמצא בספר נקודות אור. "בני משפחה וחברים יבינו, בעקבות הקריאה בספר, מה רבה חשיבותם במהלך האבחנה והריפוי, והיכן יוכלו להיות שותפים לתהליך, כל אחד בדרכו שלו".

דפנה ברבן, לקתה בעצמה במחלה והחלימה, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה  וכן יועצת חינוכית. דפנה עבדה שנים רבות בתחנה לבריאות הנפש וכן במערכות חינוכיות שונות. כיום מנהלת קליניקה עצמאית.

דפנה ברבן מספרת, כי לפני מספר שנים חלתה בסרטן השד. המחלה התגלתה למזלה בגילוי מוקדם בממוגרפיה שעברה כחלק ממעקב שגרתי. במסגרת הטיפול עברה 3 ניתוחים והקרנות. "לאחר סיום הטיפול הרגשתי צורך עמוק להפוך את החוויה הקשה שעברתי למקור של סיוע לנשים אחרות. כנראה שעבורי זו הייתה הזדמנות לצאת מתחושה מעיקה  של שרירותיות וצער לדרך של בחירה וחדוות הנתינה".  דפנה ראיינה נשים שהחלימו ואת בני משפחותיהן שחוו איתן את המחלה, והביאה את סיפורם.  "רציתי שישמעו עצות ממי שכבר היו שם. רציתי לשנות את הדימוי הקטלני של המחלה ולחזק את ההכרה בצורך בגילוי מוקדם שמאפשר לרוב מוחלט של הנשים לצאת ממנה בשלום".

"אני אישית נעזרתי בנשים שהחלימו, חלקן מתנדבות שעוסקות בכך. צלצלתי לקו החם של 'אחת מתשע'. שם מצאתי נשים זרות שהסכימו להיפגש ולהיחשף , תרתי משמע, כדי לעזור לי.  חשתי חובה להעביר הלאה את הרצון הטוב והניסיון הזה. אני סבורה שבמחלה זו שהיא בעיקרה מחלת נשים, ניתן להיעזר בכוח הנשי של שיתוף ותמיכה  כחלק מרכזי בריפוי", אומרת דפנה.

ההתמודדות וקבלת ההחלטות

הספר מספר על הדרכים המגוונות שנשים מצאו הן במהלך הטיפול הרפואי, בניהול הטיפול וקבלת ההחלטות, והן לאחריו. "המודעות לכך שאת הופכת למנהלת של הטיפול בעצמך היא מודעות מכבידה מאד אך חשובה. הספר מנסה להסביר את המשמעות של עובדה זו,  ולעודד נשים ל'קחת את הזמן' למרות תחושת הדחיפות.  לתת לשקולים של סכנת החיים מול סכנת אובדן השד, משקל נכון בתהליך קבלת ההחלטות ולאפשר לעצמן את פסק הזמן הנחוץ  לאיסוף מידע, לקבלת חוות דעת שנייה, ולקבלת החלטות שתתאמנה להן ולא תתבססנה על נטיות הלב של הרופא המטפל".

היא מוסיפה, כי ברמה הרגשית, נשים מתמודדות במהלך ובעיקר לאחר הטיפול, בדרכים מגוונות של שינוי משמעות וסדרי עדיפות בחייהן, שינוי הרגלי תקשורת וקבלת עזרה, פניה לאפיקי ביטוי חדשים של יצירה , נתינה לסביבה, והעמקה של אפיקים רוחניים. הספר מספר לנו על כך ומעודד כל אישה למצוא את דרכה שלה להחלמה מתוך מודעות שמדובר בתהליך ארוך שעקבותיו ניכרים לעיתים במשך שנים.

בעיני דפנה קהל היעד המרכזי של הספר, בנוסף לנשים עצמן, הם בני המשפחה והחברים הקרובים המבקשים לעזור אך מוצאים עצמם נבוכים ומבוהלים לא פחות. קיים קושי עצום  לדבר בגילוי לב  בתקופות כאלה ולכן קשה להבין מה נחוץ לאישה ומה יעזור לה.

הספר ייתן לבני המשפחה לגיטימיות והבנה למצוקתם והכוונה. הוא יאפשר להם הצצה לעולמה הרגשי  של האישה שחלתה והבנה לצרכיה וקשייה המתמשכים. הוא מעודד שמירה על שגרה, קיום חוויות משפחתיות טובות ומלכדות, בצד שיתוף הילדים ברגשות כולל רגשות הפחד, עם דגש על האפשרויות הטיפוליות והתקווה לריפוי. דפנה  מדגישה, כי מחקרים מצאו שתמיכה משפחתית וחברתית הינם גורמים משמעותיים בהחלמה. הספר מבקש לקדם היווצרותם של תנאים אלה, לרווחתה של האישה.

בחלקו השני של הספר 8 סיפורים אישיים אותם ניתן לקרוא במלואם ודרכם להבין, להזדהות, ולהיעזר בניסיונם של אחרים (הוצ' אוריון, 208 עמ').


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , , , , , , , , , , ,

Category: ספרי עיון, ספרי מדע, ספרי תיעוד

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *