"החור השחור של ארז מאור" מאת אורי ארזי / משבר זהות

| 27/07/2014 | 0 Comments

החור השחור של ארז מאור מאת אורי ארזי

החור השחור של ארז מאור מאת אורי ארזי

הספר 'החור השחור של ארז מאור' מאת אורי ארזי, הוא רומן שרשרת שכל פרק עומד כסיפור בזכות עצמו. זהו גם רומן אוטוביוגרפי למחצה, המגולל בגוף ראשון את סיפור חייו של ארז מאור, אשר ננטש בינקותו על ידי אמו, נערה ממוצא תימני, ואומץ על ידי זוג אמיד ממוצא רוסי-פולני. ארז אינו זוכר את ילדותו המוקדמת, אך מניח שהוא מאומץ כיוון שהוא אינו דומה להוריו. למרות משבר הזהות העמוק שהוא חווה, הוא מנסה לסגור מעגל ולסתום את החור השחור שנוצר בנפשו דרך החיפוש אחר אמו הביולוגית. הוא מתאר את מרבית ילדותו ובחרותו בטון אופטימי, כילד וכנער הוא מצא מפלט בספרים ובמעשי הרפתקאות עם חבריו. לאחר מותם הסמוך של שני הוריו המאמצים, הוא פותח את תיק האימוץ שלו ונפגש לראשונה עם אמו הביולוגית. הספר עוסק גם בהרפתקאותיו השונות וסיפוריהם של האנשים שפגש לאורך הדרך.

 

 

ביקורת מאת אתי סהר (*)

הספר החור השחור של ארז מאור עוסק בסיפורו של המחבר אורי ארזי שנולד בתל אביב בשנת 1962 וננטש בבית החולים עם לידתו. בגיל שנה ושלושה חודשים אומץ על ידי אביו שהיה עורך דין מצליח ואימו שהייתה מיקרוביולוגית במקצועה. בהיותו בן עשרים ושבע נפטר אביו ושנה לאחר מכן נפטרה אמו. אורי פתח את תיק האימוץ ונפגש עם אמו הביולוגית ועם שני אחיו, שעמם הוא בקשר עד היום.

גיבור הספר – ארז הוא ילד כהה עור שנולד בראשית שנות ה-60. הוריו בהירי העור לא סיפרו לו שהוא מאומץ ובגיל 7 או 8 הבין זאת בעצמו "לא הייתי צריך להיות פרופסור לתורת הקוונטים כדי להבין את המשוואה הפשוטה הזו, כל מי שהכיר אותי ידע, זה היה ברור ככתובת שחורה על קיר לבן… הוריי היו אשכנזים בהירים, ואני ילד שחום עור בעל חזות מזרחית ברורה", מה גם שכשנולד "נגעו הוריי בגיל חמישים, ובאותה תקופה, שנות השישים המוקדמות, לא היו טיפולי פריון מתקדמים, ואם אמי היתה מתעברת, זה היה נס גלוי".

ארז עבר משבר זהות "מי אני בכלל? זו היתה השאלה שהציקה לי ללא הרף כמו זמזום של זבוב טורדני שאי-אפשר להיפטר ממנו… בעיקר הביכה אותי הבבואה שחומת הפנים שניבטה מהמראה בכל פעם שהסתכלתי בה. כל חיי התרגלתי לחשוב על עצמי כעל אשכנזי, וחשתי שהילד שהביט בי בחזרה הוא ילד זר ולא מוכר שחי שם, בתוכי".

הוא הרגיש שחור ומלוכלך –"'כושי סמבו' כפי שכינו אותי לפעמים חברים בעת רתחה כשרצו לפגוע בי. צבע עורי השחום היה לי לאות קלון, ששב והזכיר לי ולעולם שאינני בן ביולוגי, אלא אסופי שמוצאו נחות. כאילו נשאתי על גופי שלט שכתוב בו באותיות קידוש לבנה: 'אני ילד מאומץ'".

כתוצאה מהעלבון שנצרב בו ושהותיר צלקת שלא הגלידה לעולם "ושתזכיר לי לנצח את היותי תינוק לא רצוי. נפער בתוכי חור שחור של זעם, רגשי נחיתות, בושה ומסתורין לא מפוענח, ששאב אותי לתוכו ולא נתן לי מנוח… חור שחור בנשמתי" שהוא "חידת קיומי". הוא ראה את האימוץ שלו כ"אימוץ בין גזעי" בשל השוני הגופני בינו לבין הוריו. כתוצאה ממנו היה חסר כל יכולת להיטמע בסביבה, דבר שגרם לו תסכול ובושה. "הרגשתי כמו ברווזון מכוער בין ברבורים יפים ולבנים, נחות ועלוב". ככל שהתבגר חזותו המזרחית הפכה בעייתית יותר ויותר "הייתי שחום בעל תלתלים ארוכים, ורבים חשבו שאני ממוצא תימני" – אז עוד לא ידע מהם מקורותיו. הוריהן של ידידות אשכנזיות לא היו מרוצים מנוכחותו בחיי בנותיהן הענוגות מחשש שהקשר שלהן עימו ידרדר אותן בשלבי הסולם החברתי.

כדי להרגיש שייך לאט ובאופן כמעט לא מודע, הפך למזרחי. "את העברית הצחה מבית אבא נטשתי, ואימצתי לעצמי סגנון דיבור עממי", וכפי שמעיד על עצמו "אני, שלא הצלחתי להיטמע בסביבה האשכנזית שבה חייתי, עשיתי את הדרך ההפוכה והתמזרחתי לחלוטין. זה היה קל בהרבה".

בהגיעו לגיל 18 כשהוריו המאמצים לא היו יותר בחיים פנה ל"שירות למען הילד" והגיש בקשה לפתיחת תיק האימוץ שלו. הוא פגש באימו וסוף סוף שמע את "קיצור תולדות עצמי" והכיר את שני אחיו איריס ועמוס ואת משפחתו המורחבת "חידת חייו ומוצאו" נפתרה.

חלום שחזר על עצמו היה חלום האימוץ שלו. הוריו הסתובבו בין העריסות והוא רצה לצעוק להם "אותי, קחו אותי!", אבל טרם ידע לדבר. והנה האישה – אימו לעתיד, התבוננה בו, חייכה, רכנה והרימה אותו כשאביו ליטף את פניו – הם לקחו אותו! אז הוא נרגע, הרגיש בטוח ושלו. ארז שלח בקשה ליקום והיא התממשה, הוא בעצם בבקשתו זאת יצר את המציאות שלו.

המוטיב המרכזי שמלווה אותנו לאורך פרקי הספר הוא הגזענות: "שד הגזענות המרושע הנמצא בכל אדם ללא הבדל דת, גזע, מין או צבע עור".

הגזענות באה לידי ביטוי גם בתמיכה הפוליטית של ארז בתקופת המהפך "בגלל כל ההשפלות שספגתי בשל היותי שחור. חשתי שאין לי חלק במדינת ישראל האשכנזית של שמעון פרס והעבודה, ושאני בשר מבשרם של בגין והליכוד".

בהקשר זה המסר שמעביר לנו המחבר הוא כי בחיים הכול יחסי. כשהתחיל ארז לצאת עם בקי האתיופית פתאום הפך ל"אדם לבן". "הרגשתי לבן במיוחד, צח כשלג, אשכנזי אמיתי". ארז הציע לה נישואין למרות שלא היה שלם עם הרעיון, והנה "קרוב מאוד למועד החתונה, כשהכול כבר היה מוכן – האולם, שמלת הכלה, החליפה שלי והטבעת" החלו להטריד אותו הרהורי חרטה וקול פנימי החל להציק לו "הקול של הגזען החבוי בנשמתו של כל אדם", והקול הבהיר לו שהוא מתחתן עם כושית ובזה דן את הדורות הבאים לחיים של אפליה גזעית, כי מרצונו החופשי הוא מצטרף לקבוצת המיעוט המסכנה ביותר בהיסטוריה האנושית. הוא ניסה לאטום את עצמו בפני הקול הגזען הפנימי שלו שהיה חזק ממנו "הבן הכושי שלך יופלה לרעה בגן ובבית הספר", חזר ואמר " גם אם יהיה משכיל, יהיה לו קשה למצוא עבודה מכובדת. כשיגיע לפרקו תשעים ותשעה אחוז מהנשים במדינה תפסולנה אותו כבן זוג". מעניין שארז שידע מהי גזענות על גופו ושהבין מהי משמעותה של זרות תמידית, גם הוא נפל במלכודת הגזענות, והוא ביטל את החתונה.   

מוטיב נוסף בספר הוא חרדת נטישה והדיכאון המתלווה אליה. ארז ננטש בהיותו תינוק ושהה שנה ושלושה חודשים בבית החולים שבו נולד עד שאימצוהו הוריו. ארז לא חש את תוצאותיה של נטישה זאת עד שנטשה אותו חברתו שיר אחרי חמש שנים של חברות. הוא שקע בדיכאון "בעיניי משול הדיכאון לביצה טובענית, שמרגע שנלכדתי בתוכה, היא שואבת אותי אל מעמקיה ללא כל יכולת להיחלץ, וכל ניסיון היחלצות גורם לי לשקוע עמוק יותר". רק כשהגיע לפסיכיאטר הבין כי בשנה ושלושת החודשים שבהם היה נטוש ובודד בבית החולים לא זכה לדמות של הורה שיוכל להיקשר אליה. לא קשר עין, חיבוק או מגע אנושי. את הצרכים הגופניים והרפואיים שלו סיפקו האחיות בבית החולים, אבל לא היה להן זמן לתת מענה לצרכים הנפשיים והרגשיים שלו כתינוק שננטש, דבר שגרם לפגיעה בהתפתחות הרגשית שלו ונוצר אצלו חסך עצום באהבה. מכאן שחרדת הנטישה שלו גדולה בהרבה משל אחרים. "כשתינוק ננטש, כמו שקרה לך", הסביר לו הפסיכיאטר "נוצרות בעיות התנהגות, הפרעות חרדה ויש פגיעה בביטחון העצמי וביכולת לתחזק קשרים אינטימיים בעתיד. מה שקרה לך בעקבות הנטישה של חברתך הוא שמן התת-מודע שלך שבו ועלו הרגשות הכואבים שחווית בינקותך". ארז קיבל מרשם לכדורים נגד דיכאון שבזכותם חזר לעצמו. 

לאורך פרקי הספר יש נגיעה בעולם הפשע – הסחר בסמים והמלחמה בו ומשפחות הפשע ופעילויותיהן מצד אחד, ובעולם חסידות ברסלב, רבי נחמן מברסלב, משנתו ומנהגי ההולכים בדרכו מצד שני, וגם צד המאמין בקירוב הגאולה בדרך של טומאה.

הגזענות שתוארה בתחילת הספר מבחינה אישית מלווה את הקורא בתיאור פעילויות ה"קו קלוקס קלאן" בג'קסונוויל שבמדינת אלבמה שבהן התגשמות האנטישמיות והגזענות במלוא הדרן: למרות שלא היו יהודים בג'קסונוויל, הם היו השנואים ביותר כי "הם היו חכמים, ידעו לעשות כסף ולתפוס עמדות בכירות בממשל ובתקשורת… היהודים היו הכי מסוכנים. הכי מקוממת היתה העובדה שהם הצליחו לסחוט מאמריקה מיליארדי דולרים עבור המדינה הציונית המחורבנת שלהם, הון עצום שהיה צריך להיות מיועד להזנת נוצרים לבנים טהורי גזע. לא במקרה ראה בהם היטלר איום קיומי על גרמניה, והמציא במיוחד עבורם את הפתרון הסופי… היהודים נוצרו על ידי השטן, שמוצאם כנעני או אדומי, ושהם מכונים 'יהודים' על שם מקום מגוריהם בארץ יהודה. רק ביום הדין, כשהיהודים יושמדו, ואנשי הבוץ האפריקנים ישובו למעמד המקורי שלשמו נבראו ויחזרו להיות עבדים צייתנים, ישוב ישו המשיח ויקים את מלכות אלף השנים, שעליה כתוב בברית החדשה". בסופו של דבר היהדות מנצחת והמסקנה שאליה מגיע המספר היא ש"התורה היא המקור וכל השאר – חיקוי עלוב" …

הספר נוגע במאורעות היסטוריים מהיבט אישי: ה"מהפך" בפוליטיקה הישראלית, מלחמת המפרץ הראשונה, פיגוע מגדל התאומים ופיגוע באוטובוס בירושלים.

הספר הוא "רומן שרשרת שכל פרק עומד כסיפור בזכות עצמו". אלה הם סיפורים מתל אביב של שנות ה-60. ארז אהב לשמוע סיפורי הרפתקאות מבעלי ניסיון חיים עשיר אותם הוא פורש בפני הקורא: סיפורו של ג'ו שרמן חברו הטוב של אביו מימי האצ"ל שסייע למרלן מונרו לפתוח בקריירה שלה, סיפורו של דוד יצחק אחי אימו, סיפורו של ציון בעל דוכן הפלאפל על אודות ורשבסקי הקבצן השיכור, פליט השואה שהיה עילוי ואשר איבד כל צלם אנוש כשנלקחה ממנו משפחתו בשואה,  האיש של פינקרטון ונצחונו, סיפור על אודות תוכי מדבר, אמסטף שנחטף, דוד ערק – "הגרסה הירושלמית של ארז" ילד מאומץ שחיפש תמיד לאן להשתייך,  מכתב מאוסלו אשר בו חדשות מפתיעות, ועוד סיפורים מרתקים.

הסיפורים שבספר הם סיפורים שנתקל בהם בחייו וכולם יחדיו הם מסכת חייו של ארז – האוטוביוגרפיה שלו או גם של המחבר. 

אפשר לראות בספר זה סיפור מסגרת. הוא מתחיל בנטישתו של ארז על ידי אימו בבית החולים ואימוצו ומסתיים בסיפור של אם הנוטשת את בנה בכורה בחוף הים ומי יודע מה עלה בגורלו?

הספר מרתק, הסיפורים מעניינים ומושכים את הקורא להמשיך וללמוד על קורותיו של ארז ועל האנשים שפגש בהם וסיפורי החיים שלהם.

ממליצה מאד!

(*) אתי סהר – מחברת הספר "מפריצת דיסק לפריצת דרך", עורכת מבנה, תוכן ולשון, מורה לשיטת אלכסנדר ומאמנת אישית.

 

**** 

אורי ארזי

אורי ארזי

אורי ארזי (51) נשוי ואב לשניים, נולד בתל אביב בשנת 1962, וננטש בבית החולים עם לידתו. שהה בית יתומים שנה ושלושה חודשיים. לאחר מכן, אומץ. אביו, אריה, היה עורך דין מצליח, שימש כיו"ר אגודות ישראל-ספרד וישראל-צרפת שאת התרבות שלה הוקיר ואהב וקיבל תואר אבירות מהממשלה הצרפתית על פועלו, בשנת 1985 הוענק לו התואר יקיר תל אביב. אמו, אנה, הייתה מיקרוביולוגית במקצועה. כשהיה בן 27 נפטר אביו, ושנה לאחר מכן נפטרה אמו. כעבור כמה שנים, אורי פתח את תיק האימוץ ונפגש עם אמו הביולוגית ועם שני אחיו, שעמם הוא בקשר עד היום.

אורי ארזי מספר כי הרצון לכתוב הגיע גם מספרים שאהב לקרוא בילדותו. "הגיבור הספרותי האהוב עלי בילדותי היה 'טרזן מלך הקופים' של אדגר רייס ביראוס, אתו הזדהיתי עמוקות כיוון שהיה אסופי שאומץ על ידי קופה ועד בגרותו לא ידע מי הם הוריו הביולוגים בדיוק כמוני. מבחינתי, לגלות בהיותי ילד שאני מאומץ היה משבר זהות חמור שתוצאותיו רדפו אותי במשך שנים רבות. הפריע לי מאוד שהורי אשכנזים בהירים ואני שחום כמו ילד תימני.

"כשקראתי בפומבי לאחד מהורי 'אימא' או 'אבא' חשתי במבטי התימהון ננעצים בנו, חשתי כאילו כתוב ילד מאומץ על המצח שלי. אני מניח שאם בחזותי החיצונית הייתי בהיר כמו הורי היה לי קל יותר להכיל את עובדת היותי מאומץ, לפחות לא הייתי הופך למטרה לסקרנות ורכילות מצד הסביבה, סקרנות שגרמה לי למבוכה רבה. ביני לבין הורי היה פער גילים ענק. למעשה מבחינה גילם הם היו יותר מתאימים להיות סבא וסבתא שלי מאשר הורי. גם פער הגילים בינינו גרם לי לבושה ומבוכה. חברים או חברות שבאו אלי ופגשו את הורי לראשונה, נדהמו כשהצגתי את הורי כאבא ואימא שלי. פעם אחת הלכתי עם חברה שלי ברחוב ומרחוק ראיתי את אימי מתקרבת. היה יום חם וכנראה שהייתה עייפה. היא הלכה באיטיות ונראתה זקנה מהרגיל. משכתי את חברתי לחנות בגדים סמוכה ודאגתי שלא תצא עד שאמי תחלוף על פני החנות. עד היום כשאני נזכר במקרה הזה, אני חש צער על טיפשותי".

אורי ארזי עובד בימים אלה על קובץ סיפורים העוסקים ביהדות ובישראליות. לדבריו, הסיפורים מתרחשים בתקופות שונות החל בימי בית שני וכלה בימינו אנו.

 

החור השחור של ארז מאור מאת אורי ארזי, הוצאת הספרים "גוונים", שנת 2014, 206 עמודים

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , ,

Category: דף הבית פרוזה, פרוזה מקור

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *