ביקור בית עם הסופרת אלישבע חורץ-סוסל: אלמנדה לבנה

| 02/02/2012 | 0 Comments

 

אלישבע חורץ-סוסל, סופרת חיפאית, הייתה ילדה חצי סינית ילידת הארץ, בת לאם סינית ולאב יליד אודסה, שמשכה תשומת לב בגלל מראה האקזוטי, לבושה המוקפד והליכותיה המנומסות.

בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים ללשון ולספרות עברית, בעלת תואר שני בחינוך. עורכת לשון של ספרי ילדים, עוסקת בהוראת ספרות ולשון.  

ספרה הראשון 'מבעד לשקיפות ההינומה', וספרה הנוכחי 'אלמנדה לבנה', זכו שניהם בפרס קרן תרבות חיפה, ובדברי תשבחות מצוות השופטים.

שם: אלישבע חורץ-סוסל.

סטטוס: נשואה

מגורים: חיפה

 

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הספר אלמנדה לבנה (הוצאת ספרי עיתון 77)

מאין אתה שואבת את השראתך בכתיבתך? מהתבוננות עמוקה בבני אדם.                                                                 

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? כתיבת הספר ארכה כשנה.

איזה ספרים קראת לאחרונה? 'קפקא על החוף' מאת הרוקי מורקמי, 'בשבילה הגיבורים עפים' מאת אמיר גוטפרוינד ו'סוף דבר' מאת יעקב שבתאי.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך?  הסופר ש"י עגנון הרשים אותי מאוד בכתביו, המבנה המרתק, המיוחד והמעניין של סיפוריו השפיעו על דרך כתיבתי.

אילו ספרים קראת בילדותך? כל סיפורי האחים גרים, כתביו של אוסקר ווילד (כולל הנסיך המאושר), הנסיך הקטן, אן שירלי, פוליאנה, אוהל הדוד תום, תום סוייר, אי המטמון, עליסה בארץ הפלאות, הסדרות של אניד בלייטון (שביעייה וחמישייה), הסדרות של דבורה עומר (כולל דפי תמר), מסעות גוליבר, נשים קטנות, ועוד…

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? 'מוסיקה בכל הזמנים' מאת ג'יימס גולווי וויליאם מאן, 'הגלים' מאת וירג'יניה וולף, 'יוליסס' מאת ג'יימס ג'ויס.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  ספרי הראשון- מבעד לשקיפות ההינומה, הוצאת ירון גולן 2002.

ספר זה וספרה הנוכחי, השני, אלמנדה לבנה, זכו שניהם בפרס קרן תרבות חיפה, ובדברי תשבחות מצוות השופטים.

ספרי קצת על הספר שכתבת: הספר מכיל שתי נובלות, האחת נקראת בשם 'מלאכים בוכים בגן עדן', והשנייה נקראת 'אלמנדה לבנה', שני סיפורי מסע, מסע באופן פיזי ומסע אל תוך הנפש.

במרכז הנובלה אלמנדה לבנה– מפגש בין שתי חברות, שהיו בילדותן חברות בלב ונפש, ולא נפגשו עשרים וחמש שנים. כיצד תהיה הפגישה ביניהן? לאן היא תוביל? מה עושות לנו עשרים וחמש שנים? כיצד ניתן לגשר על פניהן? מערכת היחסים בין השתיים נפרשת מתוך פרספקטיבה של זמן, הזמן מאוד משמעותי בנובלה זו וגם בשנייה, הזמן מתעתע בגיבורים, כוחו להפריד ולחבר.  ומכאן מוטיב השיבה רב הכוח- השיבה באופן פיזי לאחר שנים אל המקום בו גדלנו, ובעקבותיו הכאב הצורב- חסר המרפא. השיבה בצורת מסע אל העבר מתרחשת גם בתודעה, בשכבות העמוקות של הזיכרון והזיכרונות, כעין שיבה אל גן עדן אבוד.

הנובלה השנייה נקראת בשם מלאכים בוכים בגן עדן– הנובלה נעה על שני צירים מרכזיים: ציר הפונה אל העתיד וציר הפונה אל העבר. במרכז הציר הראשון הפונה אל העתיד נמצאת נוגה, ציירת במקצועה, הנחשפת להיות בפריז כדי לממש את עצמה דרך היצירה. ובמרכז הציר השני הפונה אל העבר, רופא פסיכיאטר, מיכאל, הלכוד במטענים מן העבר. מטענים אלה מתעתעים בו ואינם מניחים לו, רודפים אותו אפילו בחלומות. יש גם מצב פרדוכסאלי, הוא מושיט עזרה לאחרים, ואינו מסוגל לעזור לעצמו. בסופו של דבר, הגיבור עובר תהליך מאוד מעניין, תהליך של פיוס והשלמה, תהליך של זיכוך נפש, מעין קטרזיס, והרצון לחיות 'חיים חדשים'.  שני הצירים מתלכדים כבר בראשית הסיפור: העלילה אינה ליניארית, הסיפור נפתח באמצע העלילה.  נוגה הציירת נכספת לפריז, וסמוך לנסיעתה פוגשת באורח מקרי לחלוטין במיכאל, אדם מיוחד ומעניין, היא יודעת שהעיתוי אינו מוצלח למערכת יחסים, אבל היא גם יודעת שהיא מאוהבת בו עד כלות הנשמה.                                         

זהו בעצם מושג המקריות שהחיים מזמנים לנו. מהמקריות נובע סיפור המתגלגל ומקבל תנופה, ההופך למרכזי ומשמעותי בחיי הגיבורים ובעצם בחיינו.

* * * * *

הנובלה הראשונה, "מלאכים בוכים בגן עדן", היא פיוט רגיש ויפהפה הנע על שני צירים: כיסופיה של נוגה לפריז, ציר המופנה לעתיד, ומסע שכולו פליאה וגעגוע המתרחש בתודעתו של מיכאל, בשכבות העמוקות של הזיכרון והחלומות.

גדול כוחו של הזמן בנובלה. הזמן הוא המפריד והמחבר, ובוב גנוזה הכמיהה לתהליך של זיכוך הנפש והניסיון לבנות 'חיים חדשים'. זאת תוך שימוש נדיר בלשון, ובחוש יופי מעניין ומקורי. קסם הכתיבה מתחוור גם מן המוסיקאליות של הפרוזה המינורית העדינה, ומהיכולת לספר על מצבים מזווית ראיה עמוקה, בדייקנות צלולה ומפוכחת דרך התיאור המפויט על השגרה.

עמיקם יסעור,  מסאי

 

"אלמנדה לבנה" – סיפר המסע השני בספר – הוא סיפור זיכרונות ספק ממשי ספק הזוי, המתרחב שבמוחה של לינה בגעגועיה אל חברת ילדות דורית, ובניסיון בלתי אפשרי להחזיר את הזמן או לעצור אותו. הזיכורון מתעורר בראשיתו במהלך טיול בטוסקנה, והמשכו מצופף בפרטי מראות וקולות וריח וצבע ואניצי שיער ופרחים, החולפים כמעט כבזרמי תודיעה בלתי נשלטים.

אך האם השנים הרבות שחלפו, תאפשרנה מפגש מחודש עם דורית? אותה דורית שהיא גם דורי, שהיא גם קלאודיה בלוצ'י, הילדה שבאה מאיטליה, החברה מגן הילדים בערד. האם השנים תישארנה כגדר חוסמת, גדר העושה מן הפרטים הרבים, המהדהדים בלשון ציורית ועשירה, ניסיון שיחזור מלא כאב.

 

ד"ר אריאלה בריפמן–רסיס, החוג לספרות עברית השוואתית אוניברסיטת חיפה

* * * * *

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? כרגע מתקיימת אתנחתא, מעין מילוי מצברים, אבל כמובן שהמחשבה להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה מקננת וקיימת.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל?  לא לספר על מאורעות גדולים או על רעיונות נאצלים, אלא להפוך מאורעות קטנים למעניינים, לא לעצב דמויות ולא לשלוט בהן. לעקוב אחר הדמויות, להאזין לדיבורן, להתבונן בהן, במצבן ובפעולתן.

משפט מסכם: לא ליצור גיבורים, אלא דמויות חיות, אנושיות, שמוכרחים להאמין בקיומן, לכתוב אמת ולהאיר אותה, כך שאלו יהפכו לחלק מעולם החוויות והניסיון של הקורא.

  

 

אלמנדה לבנה מאת אלישבע חורץ-סוסל, הוצאת ספרי עיתון 77, שנת 2012, 203 עמודים

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, פרוזה מקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.