קולות מן ההרים מאת חאלד חוסייני / אפוס רחב יריעה ומלא חמלה

| 25/05/2013 | 0 Comments

קולות מן ההרים מאת חאלד חוסייני

קולות מן ההרים מאת חאלד חוסייני

הספר 'קולות מן ההרים' מאת חאלד חוסייני הוא אפוס רחב יריעה ומלא חמלה אשר כמו ספריו הקודמים 'רודף העפיפונים' ו'אלף שמשות זוהרות', מתרחש בנופיה של אפגניסטן. קסם כתיבתו של חוסייני חושף פעם נוספת את ההבנה המעמיקה שלו במהות הקשרים הבינאישיים אשר מגדירים אותנו ומעצבים את חיינו וגורלנו.

על קולות מן ההרים: קשר יחיד במינו נרקם בין אח לאחות יתומים מאם, בכפר אפגני מבודד. עבור פארי בת השלוש, אחיה הגדול עבדאללה הוא כל עולמה. לעבדאללה בן העשר, פארי הקטנה היא האדם החשוב בחייו. התהפוכות האיומות שיודעים חייהם של השניים וההדים הקטנים והגדולים שיש לתהפוכות אלה בחייהם של אנשים אחרים ורבים כל כך, מניעים את עלילתו המרתקת של הספר.

משוררת יפיפייה ונועזת שחיה על הקצה, גבר שמאוהב בסתר בגבר אחר, ילדים שנמכרים כאילו היו סחורה, אהבות בלתי אפשריות, רוע לב בלתי נתפש ולעומתו חמלה אין סופית.

קולות מן ההרים מתאר את מארג היחסים הסבוך בין הורים וילדים, אחים ואחיות, בעלים ונשים וחברים שהם לפעמים קרובים אלינו יותר מכל אלה.

חוסייני בוחן את הצורות הרבות בהן בני משפחה אוהבים, פוגעים, בוגדים, מכבדים זה את זה ומקריבים זה למען זה, והתכיפות בה אנחנו מופתעים ממעשיהם של הקרובים אלינו ביותר. העלילה עוברת כמו הד מקאבול שבאפגניסטן לפריז, לסן פרנסיסקו ולאי היווני טינוֹס, מתרחבת בהדרגה, עד ליצירת מארג מורכב וצבעוני. חאלד חוסייני מוכיח שוב את היותו מספר סיפורים מלידה, בספר שלישי שאי-אפשר להניח מהיד.

חאלד חוסייני נמנה עם הסופרים האהובים ביותר בעולם. ספריו הראשונים "רודף העפיפונים", ו"אלף שמשות זוהרות", תורגמו לעשרות שפות ונמכרו בכ-40 מיליוני עותקים ביותר מ-70 מדינות. חוסייני, רופא במקצועו, הוא שליח של רצון טוב שפועל מטעם 'נציבות האו"ם למען הפליטים', 'סוכנות הפליטים של האו"ם', ומייסד 'קרן חאלד חוסייני', גוף ללא מטרות רווח שמספק סיוע הומניטרי לעם האפגני. הוא מתגורר בצפון קליפורניה.

חאלד חוסייני מספר על כתיבתו:

מה הניע אותך לכתוב את קולות מן ההרים? "הרומן לא היה משהו שצץ במוחי כסיפור מגובש לגמרי, וגם לא משהו שהתיישבתי לתכנן. אין אף לא רגע מסוים אחד שאפשר לקשור לספר הזה, אבל אני בהחלט חושב שהרעיון של המאורע המרכזי היה אתי, לפחות ברובד תת-הכרתי, במשך לא מעט זמן. ייתכן שחשבתי עליו כבר ב-2007, כשנסעתי לאפגניסטן עם "נציבות הפליטים של האו"ם," כדי לבקר אצל אפגנים שחזרו לארצם. אחד הרגעים המזעזעים ביותר בביקור היה, מבחינתי, הרגע שבו נודעו לי, מפי זקני כפרים, ממדי ההרס שזרע החורף הנודע לשמצה באכזריותו של אפגניסטן בכפרים עניים, ובתוך כך, כדרכו תמיד, קטף את חייהם של ילדים, זקנים, חולים ובעלי מום. הקשבתי בבעתה מעורבת בהערצה לסיפורים על הישרדות, על החלטות שכפריים קיבלו, ועד היכן הם הרחיקו לכת כדי להגן על משפחותיהם בעונת הקור.

כשחזרתי הביתה ניסיתי לחשוב איך אני הייתי נוהג באותן נסיבות. ניסיתי לתאר לעצמי את הייאוש, החישובים המייסרים שהיו כרוכים בניסיון להחליט מה טוב יותר למשפחה, והפשרות הכואבות שנמצאו. כך, בהדרגה החלה משפחה לקבל צורה במוחי  –  משפחה פחות או יותר בדמות הרבות שביקרתי אצלן  –  שחיה בכפר נידח, ונאלצת לקבל החלטה כואבת שבעיני רובנו תהיה קשה מנשוא. בלבה של המשפחה הזאת, דמיינתי לעצמי אח ואחות צעירים, שנהיים מבלי דעת לקרבנות הייאוש של משפחתם. הסיפור  מתחיל אפוא במעשה היחיד הזה של ייאוש ושל הקרבה, מעשה שקורע את המשפחה ובסופו של דבר הופך לגזע העץ שממנו צומחים ענפי הרומן הרבים. חלק הארי של כתיבת הרומן הזה, והעונג האמיתי שבה, היה בתיאור האדוות המרחיקות לכת שיצר המעשה הזה, גילוי החיים שהוא נגע בהם ושינה אותם וכל הדרכים הבלתי-צפויות שבהן הוא עדיין הדהד לאורך עשרות שנים".

זה ספרך הראשון שהעלילה בו מתרחשת במקומות שונים בעולם. מה עורר את ההרחבה לטווח גדול כזה של זירת ההתרחשות, מפריז דרך יוון ועד קליפורניה? "ספר זה הוא באמת פחות אפגנו-צנטרי משני קודמיו. ניסיתי להרחיב בו את החוג החברתי, התרבותי והגיאוגרפי של הדמויות שלי, ולהוסיף לסיפור טעם גלובלי יותר. הספר מתחיל באפגניסטן ומדלג סביב עולם, מקאבול לפריז, ליוון,  לצפון קליפורניה ולמקומות אחרים. הסיבה לכך היא, בחלקה, שאחרי נסיעות רבות שעשיתי בכמה השנים האחרונות, רציתי להרחיב את הנוף גם לדמויות שלי, זאת, וגם מפני שרציתי להקיף את עצמי בכמה דמויות שאינן דומות לי כלל, לא לי ולא לאנשים שאני מכיר. ישנם סופרים נפלאים  –  אליס מונרו, עולה כרגע על דעתי  –  שיכולים למצוא אספקה אינסופית של סיפורים שבאים מעומק הלב וממוקמים פחות או יותר באותו אזור. אני, לעומת זאת, הרגשתי כאילו צורך להתאוורר מעט. הייתי זקוק, לפחות מפעם לפעם, לעזוב עולם של סיפור שהתחיל בקאבול ונגמר בקאנדהאר".   

מנין בא שם הספר קולות מן ההרים? "ההשראה לשם הספר היא "שיר האומנת," של ויליאם בלייק. זה שיר יפה על אומנת שמרשה לילדים לשחק עד שהשמש תשקע. הוא מסתיים בשורה   And all the hills echoed –  "וכל הגבעות הדהדו."  שיניתי את המילה hills – גבעות  –  ל-mountains  –  הרים  –  בגלל אופייה הברור של הטופוגרפיה של אפגניסטן, אבל גם בגלל הנוכחות הבולטת של הרים בספר.  למעשה ההרים בספר הם העדים היחידים לשני מארעות מפתח מכריעים. כשם שהר יחזיר צעקה בצורת הד, כן יגיבו ההרים שלעיניהם נעשו המעשים הרי הגורל – בהד. יש להם אפקט מטלטל, והאדוות שנוצרות מתפשטות ונוגעות  בחיים רחוקים יותר ויותר.  אהבתי את הרעיון של החלטה או מעשה שהדיהם חוצים מקום וזמן, ומשנים את גורלות הדמויות החיות ואלה שטרם נולדו".

מהם לדעתך הנושאים המשותפים בין קולות מן ההרים לבין שני הרומנים הקודמים שלך? "אני נמשך שוב ושוב למשפחה כנושא עיקרי של כתיבתי. כמו בשני ספרי הקודמים, הספר האחרון הוא סיפור רב-דורי של משפחה. וזאת בעיקר מפני שאני חושב, שאת כל הנושאים הגדולים העוסקים בחיים, בלהיות בני אדם, אפשר למצוא בתוך סיפורי משפחה  –  אהבה, עצב, קונפליקט, חובה והקרבה. ובכל זאת בכל משפחה יש להם ביטוי שונה, כי לכל אחד יש התבנית, הדינמיקה והיריבויות הנפיצות הייחודיות לו, מעוגנות ככל שהן בחיבה. וכך ישנן וריאציות אינסופיות לאותו נושא. לגבי דידי, משפחות הן חידות שנדרשים חיים שלמים כדי לפתור  – או לא, כפי שקורה לא אחת  –  ואני אוהב לברר איך אנשים בתוכן מנסים להתחבר זה לזה, באמצעות אהבה, חובה או נסיבה. וכן, כמו בשני הספרים הקודמים, "בסיס-האם" הוא עדיין אפגניסטן. בלי קשר ללאומיותן, הדמויות בספר זה פועלות ברמות שונות של קרבה של לאפגניסטן. חלקן אפגניות, שחיות בגלות ויש להן קשר רופף עם מקום הולדתן, וחלקן זרים שעובדים באפגניסטן במסגרת הסיוע ההומניטרי ופיתחו קשרים עמוקים עם הארץ ותושביה. לאחרים יש קשרים עמוקים שהם מנסים לנתק או להמשיך לקיים, ואחרים חצויים יותר בכל הנוגע לשורשיהם האפגניים. ולבסוף, חלק ניכר ממה שהדמויות חוֹות  –  כמו בספרים הקודמים  – הוא אוניברסלי, ואינו קשור ללאומיותם שלהם: אובדן של משפחה, חרדת נטישה, האומץ להיות אדם טוב, המשיכה של ה"בית", טיפול באדם אהוב שנוטה למות. אלה הן התנסויות אנושיות שחוצות גבולות בינלאומיים, שפות ודתות".

 

 

קולות מן ההרים מאת חאלד חוסייני, מאנגלית: צילה אלעזר, הוצ' מטר, שנת 2013, 390 עמ'

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , ,

Category: פרוזה תרגום

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *