שבעים שנה לבילבי גרב-ברך מאת אסטריד לינדגרן / הספר הגדול של בילבי גרב ברך

| 12/03/2016 | 0 Comments

בילבי גרך ברך הספר הגדול מאת אסטריד לינדגרן

בילבי גרך ברך הספר הגדול מאת אסטריד לינדגרן

במלאת 70 שנה ל"בילבי גרב-ברך" מאת אסטריד לינדגרן יצא "הספר הגדול של בילבי גרב-ברך", הכולל את התעלולים הנפלאים מכל הספרים. הספר הראשון ראה אור בשוודיה ב-1945. בעקבות ההצלחה המסחררת שלו כתבה לינדגרן שני ספרי המשך: בילבי גרב-ברך עולה לאונייה 1946, בילבי גרב-ברך באוקיינוס השקט 1948.

הספר הגדול שערכה לינדגרן עצמה הוא אסופה של סיפורים משלושת הספרים, ויש בו סיפורים שמעולם לא תורגמו לעברית. הספר מלווה באיורי צבע של אינגריד ואנג נימן המזוהים כל כך עם בילבי, ועל האיורים הללו אמרה לינגדרן "סופר שמוצא מאייר שהוא רוחו התאומה יהיה אסיר תודה לעד".

ספרי בילבי תורגמו ל-70 שפות, ונמכרו בכ-60 מיליון עותקים (כל ספרי לינדגרן נמכרו בעולם ב- 150 מיליון עותקים). הסיפורים עובדו לשתי סדרות טלוויזיה, לתיאטרון, לשמונה סרטי קולנוע, שני סרטי טלוויזיה ולקומיקס. לעברית תורגמו בעבר סיפורים מהספר הראשון והשני וראו אור בכרך אחד עם הכותרת גילגי. ב-2009 ראה אור הספר הראשון בסדרה במהדורה אלבומית עם איוריה של לורן צ'ילד. עכשיו, לראשונה רואים אור בעברית סיפורי הספר השלישי.

בכל מקום שבו היא מופיעה בילבי תמיד מעוררת השראה. כמו כל דמות ספרותית גדולה, גם לבילבי יש אמירה לגבי החברה והקיום האנושי: קוראים וקוראות לאורך השנים ולרוחב הגלובוס מזהים בה אייקון פמיניסטי, דמות אנטי ממסדית, לוחמת לזכויות ילדים, אבירת החלשים והפגועים, מצחיקנית פרועה ועוד.

הכול התחיל כאשר בתה של אסטריד לינגדרן הייתה חולה ובקשה מאמה "תספרי לי על בילבי גרב ברך!" באותו רגע היא יצרה את אחת מדמויות הילדים הידועות ביותר בעולם. במשך שנים ספרה אסטריד לבתה ולחבריה סיפורים חדשים על בילבי. ההשראה לסיפורים באה מחיי היומיום של לינגדרן, למשל את "לא לגעת בריצפה" שיחקה לינגדרן בילדותה עם אחיה. ב-1944 לינגדרן החליקה ונקעה את הקרסול, כדי להעביר את הזמן במיטה היא העלתה על הכתב את סיפורי בילבי, במטרה לתת אותם מתנה ליום הולדת 10 של בתה. את כתב היד היא שלחה להוצאת הספרים הגדולה ביותר בשוודיה (Bonniers Forlag) שדחתה את הספר בטענה שהוא פרוע, מעורר מחלוקת וישפיע לרעה על ילדים. לימים נודע שהיו דיוני מערכת רבים בהוצאה ובדרגים הגבוהים ביותר, העורכים ראו את הפוטנציאל אך דחו את הספר בסופו של דבר. זו הפכה להיות אחת הדחיות היקרות ביותר בהיסטוריה של תעשיית הספרים. בשנת 1945 לינגדרן הגישה את כתב היד לתחרות כתיבה שיזמה הוצאה שוודית קטנה. היא זכתה במקום הראשון, והספר ראה אור. הוא הפך מיד להצלחה, הודפס ב- 25000 עותקים ותורגם לכמה שפות.

מעטים, שהכירו את לינדגרן מעידים שהיא ערכה את כתב היד לפני ששלחה אותו לתחרות. לפי אולה לונדגויסט, מומחה לבילבי, לינדגרן אמרה כך: "אני לא לגמרי זוכרת את הגרסה הראשונה של הספר, אני רק זוכרת שפיפי היתה הרבה יותר חצופה, בעיקר ביחס למבוגרים.  מי יודע, אולי הם צדקו בהוצאת בונייר".

מעט על אסטריד לינגדרן: היא נולדה ב-1907 בחווה וילדותה המאושרת מתוארת בכמה ספרים. בגיל 16 החלה לעבוד כעיתונאית ועברה לסטוקהולם כאם חד הורית, היא התחתנה ועבדה בעבודות משרדיות עד שפורסם ספרה הראשון כשהייתה בת 37: ב-1945 ראה אור בילבי גרב ברך ולינגדרן פרצה לתודעה. אחריו ראו אור עוד כ-80 ספרים. היא מתה בשנת 2002 בגיל 94. היא הייתה חסרת פחד ונלחמה לזכויות ילדים, שיוויון זכויות, סובלנות שמירת טבע ודאגה לבעלי חיים. יש לה חלק בהפלת הממשלה השוודית ובחקיקת כמה חוקים אזרחיים במדינה. הארכיון שלה בסטוקלוהם היה מהראשונים בשוודיה להיכלל ברשימת האוספים החשובים לשימור לכלל האנושות של אונסקו. האוסף כולל כתבי יד, הספרייה שלה ואלפי מכתבים מקוראים מכל העולם. היה קמפיין למען זכייתה בנובל – הוא לא צלח, אבל לינגדרן זכתה כמעט בכל פרס אפשרי בשוודיה ובכמה וכמה פרסים בינלאומיים ביניהם פרס האנס כריסטיאן אנדרסן. בשנת 1994 היא זכתה ב"נובל האלטרנטיבי" (Right Livelihood Award השוודי) על כתיבתה המיוחדת ודבקותה בזכויות ילדים וכבוד לייחודיות שלהם.

על שמה נקראים: אסטרואיד, בתי-ספר ורחובות בעולם, ובית חולים לילדים מחוץ לסטוקהולם. פניה מעטרים בולים ומ-2015 גם את השטר של 20 קרונות שוודיות, יחד עם דמותה של בילבי שאיירה אינגריד ונגנימן.

השמות של בילבי ברחבי העולם:

Albanian: Pipi ַorapכgjata

Arabic: ج نان ذات ال جورب ال طوي ل (Jinān dhāt al-jawrab al-ṭawīl)

Bulgarian: Пипи Дългото Чорапче (Pipi Dalgoto Chorapche)

English: Pippi Longstocking

Esperanto: Pipi Ŝtrumpolonga

Finnish: Peppi Pitkהtossu

French: Fifi Brindacier

Georgian: პეპი გრძელი წინდა (Pepi Grdzeli Tsinda)

Greek: Πίπη Φακιδομύτη

Indonesian: Pippi Si Kaus Panjang

Hebrew: בילבי בתגרב (Bilbee Bat-Gerev)

Dutch: Pippi Langkous

Japanese: 長靴下のピッピ (Nagakutsushita no Pippi)

Chinese: 长袜子皮皮 (Changwazi Pipi)

Kurdish: پ ی پ یی وي درێ ژگ وێ ره (Pippi ya Goredirךj)

Farsi: پ یپ ی جوراب ب ل ند (Pipi Jurגb-boland)

Russian: Пеппи Длинныйчулок (Peppi Dlinnyjtjulok)

Spanish: Pipi Calzaslargas

German: Pippi Langstrumpf

Hungarian: Harisnyבs Pippi

פרק מתוך הספר הגדול של בילבי גרב ברך מאת אסטריד לינדגרן

בִּילְבִּי גֶּרֶב־בֶּרֶךְ לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת גְּדוֹלָה

הוֹ, כַּמָּה שֶׁאִמָּא וְאַבָּא שֶׁל טוֹמִי וְאָנִיקָה לִטְּפוּ אֶת יַלְדֵיהֶם וְנִשְּׁקוּ אוֹתָם! הֵם הִגִּישׁוּ לָהֶם אֲרוּחַת עֶרֶב מְפַנֶּקֶת וְכִסּוּ אוֹתָם הֵיטֵב בְּמִטּוֹתֵיהֶם כְּשֶׁשָּׁכְבוּ לִישֹׁן. וְיָשְׁבוּ לְיָדָם שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּשׁוּלֵי הַמִּטָּה וְהִקְשִׁיבוּ לְסִפּוּרֵיהֶם שֶׁל הַיְּלָדִים עַל כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁחָווּ בְּאִי הַפָּקָה־פָּקָדוּ. אַרְבַּעְתָּם הָיוּ כָּל כָּךְ שְׂמֵחִים. רַק דָּבָר אֶחָד הֵעִיב עַל הַשִּׂמְחָה, וְהוּא הָעִנְיָן עִם חַג הַמּוֹלָד. טוֹמִי וְאָנִיקָה לֹא רָצוּ לְהַגִּיד לְאִמָּא שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם עֲצוּבִים בִּגְלַל שֶׁהֶחְמִיצוּ אֶת עֵץ הָאַשּׁוּחַ וְאֶת מַתְּנוֹת הַחַג, אֲבָל זֹאת הָיְתָה הָאֱמֶת. זוֹ הָיְתָה הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה בְּיוֹתֵר לַחְזֹר אַחֲרֵי מַסָּע מְמֻשָּׁךְ — זוֹ תָּמִיד הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה — וְרַק חֲבָל שֶׁלֹּא חָזְרוּ הַבַּיְתָה בְּעֶרֶב חַג הַמּוֹלָד, כִּי זֶה הָיָה עוֹזֵר לָהֶם מְאוֹד.

טוֹמִי וְאָנִיקָה גַּם חָשׁוּ צְבִיטָה קְטַנָּה בַּלֵּב כְּשֶׁחָשְׁבוּ עַל בִּילְבִּי. עַכְשָׁו הִיא וַדַּאי שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ בְּוִילָה וִילֵקוּלָה כְּשֶׁרַגְלֶיהָ עַל הַכַּר, וְאִישׁ לֹא בָּא לְכַסּוֹת אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה. הֵם הֶחְלִיטוּ שֶׁלְּמָחֳרַת בַּבֹּקֶר יֵלְכוּ אֵלֶיהָ מֻקְדָּם מֵאֵי־פַּעַם.

אֲבָל לְמָחֳרָת אִמָּא שֶׁלָּהֶם לֹא הִסְכִּימָה לָתֵת לָהֶם לָצֵאת, הֲרֵי הִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתָם זְמַן כֹּה רַב, וְחוּץ מִזֶּה, סָבְתָא שֶׁלָּהֶם מֻזְמֶנֶת לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם, וְהִיא תִּרְצֶה לִרְאוֹת אֶת הַיְּלָדִים שֶׁסּוֹף־סוֹף שָׁבוּ הַבַּיְתָה. טוֹמִי וְאָנִיקָה תָהוּ בִּדְאָגָה מָה בִּילְבִּי עוֹשָׂה כָּל הַיּוֹם, וּכְשֶׁהַחשֶׁךְ הֵחֵל יוֹרֵד, לֹא הִתְאַפְּקוּ עוֹד.

"בְּבַקָּשָׁה, אִמָּא, אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לָגֶשֶׁת לְבִּילְבִּי לִרְאוֹת מָה שְׁלוֹמָהּ," אָמַר טוֹמִי.

"בְּסֵדֶר, רוּצוּ אֵלֶיהָ," אָמְרָה גְּבֶרֶת סֵטֶרְגְרֶן. "אֲבָל אַל תִּשָּׁאֲרוּ יוֹתֵר מִדַּי זְמַן."

וְטוֹמִי וְאָנִיקָה רָצוּ לְדַרְכָּם.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַגִּנָּה שֶׁל וִילָה וִילֵקוּלָה נֶעֶמְדוּ וְהִבִּיטוּ סְבִיבָם בִּפְלִיאָה. הַבַּיִת נִרְאָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ כַּרְטִיס בְּרָכָה לְחַג הַמּוֹלָד: עָטוּף כֻּלּוֹ בְּשֶׁלֶג רַךְ, וְאוֹר עַלִּיז בּוֹקֵעַ מִכָּל חַלּוֹנוֹתָיו. עַל הַמִּרְפֶּסֶת בָּעַר לַפִּיד שֶׁהֵטִיל אֶת אוֹרוֹ עַל מַעֲטֵה הַשֶּׁלֶג שֶׁבַּחוּץ. הַשְּׁבִיל בֵּין הַשַּׁעַר לַמִּרְפֶּסֶת פֻּנָּה, וְטוֹמִי וְאָנִיקָה לֹא נֶאֶלְצוּ לְבוֹסֵס בַּעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג.

הֵם נֶעֶמְדוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת, וּבְדִיּוּק כְּשֶׁנִּעֲרוּ אֶת הַשֶּׁלֶג מִנַּעֲלֵיהֶם, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּמוּלָם עָמְדָה בִּילְבִּי.

"חַג שָׂמֵחַ וּבְרוּכִים הַבָּאִים," אָמְרָה וְדָחֲפָה אוֹתָם לַמִּטְבָּח. בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, לֹא תַּאֲמִינוּ, עָמַד עֵץ אַשּׁוּחַ! הַנֵּרוֹת שֶׁעָלָיו דָּלְקוּ, וְשִׁבְעָה־עָשָׂר זִקּוּקִים בָּעֲרוּ, הִשְׁמִיעוּ נִפְצוּצִים וְהֵפִיצוּ סְבִיבָם רֵיחַ עָשָׁן בֵּיתִי וְנָעִים. הַשֻּׁלְחָן הָיָה עָרוּךְ וְעָלָיו דַּיְסַת אֹרֶז מְתוּקָה בְּקִנָּמוֹן וּפְרוּסוֹת בְּשַׂר חֲזִיר וְנַקְנִיקִיּוֹת וְכָל מִינֵי מַאַכְלֵי חַג, אֲפִלּוּ עוּגִיּוֹת זַנְגְּבִיל בְּצוּרַת אֲנָשִׁים וְסֻפְגָּנִיּוֹת בְּצוּרַת טַבָּעוֹת. הָאֵשׁ בָּעֲרָה בָּאָח, וּלְיַד אַרְגַּז הָעֵצִים עָמַד הַסּוּס וְגֵרֵד אֶת רַגְלוֹ בְּנִימוּס. אָדוֹן נִילְסוֹן הִתְרוֹצֵץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין הַזִּקּוּקִים שֶׁעַל הָאַשּׁוּחַ.

"הוּא אָמוּר לִהְיוֹת הַמַּלְאָךְ שֶׁל חַג הַמּוֹלָד," אָמְרָה בִּילְבִּי בְּחֻמְרָה, "אֲבָל הוּא בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא מְסֻגָּל לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט."

טוֹמִי וְאָנִיקָה הִבִּיטוּ סְבִיבָם, הַמִּלִּים נֶעֶתְקוּ מִפִּיהֶם.

"הוֹ, בִּילְבִּי," אָמְרָה אָנִיקָה, "זֶה פָּשׁוּט נִפְלָא! מָתַי הִסְפַּקְתְּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל זֶה?"

"אֲנִי עַמְלָנִית מִטִּבְעִי," אָמְרָה בִּילְבִּי.

טוֹמִי וְאָנִיקָה נִתְקְפוּ פִּתְאוֹם שִׂמְחָה וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים עַד הַגַּג.

"טוֹב שֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה לְוִילָה וִילֵקוּלָה," אָמַר טוֹמִי.

הֵם הִתְיַשְּׁבוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן וְאָכְלוּ הֲמוֹן בְּשַׂר חֲזִיר וְדַיְסַת אֹרֶז וְנַקְנִיקִיּוֹת וְעוּגִיּוֹת זַנְגְּבִיל, וְהַכֹּל הָיָה טָעִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִבָּנָנוֹת וּמִפְּרִי עֵץ הַלֶּחֶם.

"אֵיזֶה יֹפִי," אָמְרָה אָנִיקָה. "עַכְשָׁו בְּכָל זֹאת חָגַגְנוּ אֶת חַג הַמּוֹלָד. אִם כִּי בְּלִי מַתָּנוֹת, כַּמּוּבָן."

"אוֹי, עַכְשָׁו הִזְכַּרְתְּ לִי," אָמְרָה בִּילְבִּי. "הִסְתַּרְתִּי אֶת מַתְּנוֹת הַחַג שֶׁלָּכֶם. תִּצְטָרְכוּ לִמְצֹא אוֹתָן בְּעַצְמְכֶם."

פְּנֵיהֶם שֶׁל טוֹמִי וְאָנִיקָה הֶאֱדִימוּ לְגַמְרֵי מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת, וְהֵם הִתְחִילוּ מִיָּד לְחַפֵּשׂ. בְּאַרְגַּז הָעֵצִים טוֹמִי מָצָא חֲבִילָה גְּדוֹלָה שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב "טוֹמִי". בְּתוֹכָהּ הָיְתָה קֻפְסַת צְבָעִים יָפָה. וּמִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן אָנִיקָה מָצְאָה חֲבִילָה וְעָלֶיהָ רָשׁוּם שְׁמָהּ, וּבְתוֹכָהּ הָיְתָה שִׁמְשִׁיָּה אֲדֻמָּה יָפָה.

"אוּכַל לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִי הַפָּקָה־פָּקָדוּ בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁנִּסַּע לְשָׁם," אָמְרָה אָנִיקָה.

מִתּוֹךְ הַמִּכְסֶה שֶׁמֵּעַל הַכִּירַיִם הִשְׁתַּלְשְׁלוּ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת. בָּאַחַת הָיָה גִ'יפּ קָטָן בִּשְׁבִיל טוֹמִי, וּבָאַחֶרֶת מַעֲרֶכֶת כֵּלִים לְבֵית בֻּבּוֹת בִּשְׁבִיל אָנִיקָה. עַל זְנָבוֹ שֶׁל הַסּוּס הָיְתָה תְּלוּיָה חֲבִילָה קְטַנְטַנָּה וּבְתוֹכָהּ שָׁעוֹן לְחַדְרָם שֶׁל טוֹמִי וְאָנִיקָה.

אַחֲרֵי שֶׁמָּצְאוּ אֶת כָּל מַתְּנוֹת הַחַג שֶׁלָּהֶם, הֵם חִבְּקוּ אֶת בִּילְבִּי חָזָק־חָזָק לְאוֹת תּוֹדָה. הִיא עָמְדָה לְיַד חַלּוֹן הַמִּטְבָּח וְהִבִּיטָה בְּכָל הַשֶּׁלֶג שֶׁהִצְטַבֵּר בַּגִּנָּה.

"מָחָר נִבְנֶה בֵּית שֶׁלֶג גָּדוֹל," אָמְרָה, "וּבָעֶרֶב נַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת."

"כֵּן, רַעְיוֹן נֶהֱדָר," אָמְרָה אָנִיקָה וְהִרְגִּישָׁה יוֹתֵר וְיוֹתֵר שְׂמֵחָה עַל שֶׁחָזְרָה הַבַּיְתָה.

"מְעַנְיֵן אִם נוּכַל לְהָקִים מִדְרוֹן גְּלִישָׁה שֶׁיּוֹרֵד מֵהַגַּג אֶל עֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג שֶׁהִצְטַבְּרוּ לְמַטָּה," אָמְרָה בִּילְבִּי. "אֲנִי רוֹצָה לְלַמֵּד אֶת הַסּוּס לַעֲשׂוֹת סְקִי. אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהַחְלִיט אִם הוּא צָרִיךְ אַרְבָּעָה מִגְלָּשִׁים אוֹ רַק שְׁנַיִם."

"יִהְיֶה לָנוּ כָּל כָּךְ כֵּיף מָחָר," אָמַר טוֹמִי. "אֵיזֶה מַזָּל שֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה בְּאֶמְצַע חֻפְשַׁת חַג הַמּוֹלָד."

"תָּמִיד יִהְיֶה לָנוּ כֵּיף," אָמְרָה אָנִיקָה. "כָּאן בְּוִילָה וִילֵקוּלָה וּבְאִי הַפָּקָה־פָּקָדוּ וּבְכָל מָקוֹם."

בִּילְבִּי הִנְהֲנָה בְּהַסְכָּמָה. הֵם טִפְּסוּ שְׁלָשְׁתָּם עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח. לְפֶתַע חָלַף צֵל קוֹדֵר עַל פָּנָיו שֶׁל טוֹמִי.

"אֲנִי לְעוֹלָם לֹא אֶרְצֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל," אָמַר בְּתַקִּיפוּת.

"גַּם אֲנִי לֹא," אָמְרָה אָנִיקָה.

"נָכוֹן, זֹאת לֹא מְצִיאָה," אָמְרָה בִּילְבִּי. "אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים אַף פַּעַם לֹא עוֹשִׂים כֵּיף. יֵשׁ לָהֶם רַק הֲמוֹן עֲבוֹדָה מְשַׁעֲמֶמֶת וּבְגָדִים מְטֻפָּשִׁים וְיַבָּלוֹת וּמַס הַכְעָסָה."

"קוֹרְאִים לָזֶה מַס הַכְנָסָה," אָמְרָה אָנִיקָה.

"נוּ, אוֹתָן שְׁטוּיוֹת," אָמְרָה בִּילְבִּי. "וְחוּץ מִזֶּה, הֵם מְלֵאִים בֶּאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת וּבְשִׁגְעוֹנוֹת. הֵם מַאֲמִינִים שֶׁיִּקְרֶה אָסוֹן גָּדוֹל אִם הֵם יַכְנִיסוּ אֶת הַסַּכִּין לַפֶּה בִּזְמַן הָאֹכֶל, וְכָל מִינֵי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה."

"וְהֵם גַּם לֹא יוֹדְעִים לְשַׂחֵק," אָמְרָה אָנִיקָה. "אוּף, לַחְשֹׁב שֶׁמַּכְרִיחִים אוֹתָנוּ לִגְדֹּל!"

"מִי אָמַר שֶׁחַיָּבִים לִגְדֹּל?" שָׁאֲלָה בִּילְבִּי. "אִם זִכְרוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֶה אוֹתִי, יֵשׁ לִי כַּדּוּרִים אֵיפְשֶׁהוּ."

"אֵיזֶה מִין כַּדּוּרִים?" שָׁאַל טוֹמִי.

"כַּדּוּרִים מְצֻיָּנִים לְמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לִהְיוֹת גָּדוֹל," אָמְרָה בִּילְבִּי וְקָפְצָה מֵהַשֻּׁלְחָן. הִיא חִפְּשָׂה בְּכָל הָאֲרוֹנוֹת וְהַמְּגֵרוֹת, וְכַעֲבֹר זְמַן־מָה חָזְרָה וּבְיָדָהּ מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שְׁלוֹשָׁה אֲפוּנִים צְהֻבִּים.

"אֲפוּנִים," אָמַר טוֹמִי.

"זֶה מָה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב," אָמְרָה בִּילְבִּי. "אֵלֶּה בִּכְלָל לֹא אֲפוּנִים, אֶלָּא כַּדּוּרֵי־קִשְׁקוּשׁ. קִבַּלְתִּי אוֹתָם מִזְּמַן מִצִּ'יף אִינְדְּיָאנִי זָקֵן בְּרִיּוֹ, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע בְּמִקְרֶה שֶׁלֹּא כָּל כָּךְ מִתְחַשֵּׁק לִי לִהְיוֹת גְּדוֹלָה."

"וְהַכַּדּוּרִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה יְכוֹלִים לַעֲזֹר?" שָׁאֲלָה אָנִיקָה בְּסַפְקָנוּת.

"בְּהֶחְלֵט," הִבְטִיחָה בִּילְבִּי. "אֲבָל יֵשׁ לִבְלֹעַ אוֹתָם בַּחשֶׁךְ וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לַחְזֹר עַל הַמִּלִּים:

׳קִשְׁקוּשׁ יָפֶה וְזוֹל,

עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶגְדֹּל.׳"

"אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת 'אֶגְדַּל', לֹא?" שָׁאַל טוֹמִי.

"אִם אָמַרְתִּי 'אֶגְדֹּל', אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לְ'אֶגְדֹּל'," אָמְרָה בִּילְבִּי. "זֶה בְּדִיּוּק הַקֶּסֶם, אַתָּה מֵבִין? רֹב הַיְּלָדִים אוֹמְרִים 'אֶגְדַּל', וְזֶה הַדָּבָר הֲכִי נוֹרָא שֶׁיָּכוֹל לִקְרוֹת. כִּי אָז הֵם מַתְחִילִים לִגְדֹּל מַהֵר יוֹתֵר מֵאֵי־פַּעַם. הָיָה פַּעַם יֶלֶד שֶׁבָּלַע כַּדּוּרִים כָּאֵלֶּה. הוּא אָמַר 'אֶגְדַּל' בִּמְקוֹם 'אֶגְדֹּל', וְהוּא גָּדַל כָּל כָּךְ מַהֵר שֶׁזֶּה הָיָה מַמָּשׁ מַחְרִיד. כַּמָּה מֶטְרִים מִדֵּי יוֹם. אֵיזֶה בִּישׁ מַזָּל. אָמְנָם הָיָה לוֹ נוֹחַ מְאוֹד כָּל עוֹד הָיָה יָכוֹל לָגֶשֶׁת לַעֲצֵי הַתַּפּוּחִים וְלִנְגֹס יְשִׁירוֹת מֵהַפְּרִי, כְּמוֹ גִ'ירָפָה. אֲבָל עַד מְהֵרָה גַּם זֶה לֹא הָלַךְ, כִּי הוּא הָיָה גָּבוֹהַּ מִדַּי. כְּשֶׁכָּל מִינֵי דּוֹדוֹת בָּאוּ לְבַקֵּר אֶצְלוֹ בַּבַּיִת וְרָצוּ לְהַגִּיד: 'אוֹי, אֵיךְ גָּדַלְתָּ!' הָיָה עֲלֵיהֶן לִצְעֹק בְּמֵגָפוֹן כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָן. לֹא רָאוּ מִמֶּנּוּ דָּבָר חוּץ מֵאֵת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת וְהַצָּרוֹת, שֶׁנֶּעֶלְמוּ בֵּין הָעֲנָנִים כְּמוֹ שְׁנֵי תְּרָנִים. וְלֹא שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ עוֹד, בְּעֶצֶם כֵּן, פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁהֵחֵל לְלַקֵּק אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְנִכְוָה בַּלָּשׁוֹן. הַזְּעָקָה שֶׁהִשְׁמִיעַ הָיְתָה כָּל כָּךְ אֲיֻמָּה, שֶׁהַפְּרָחִים עַל הָאֲדָמָה נָבְלוּ. אֲבָל זֶה הָיָה גַּם סִימַן הַחַיִּים הָאַחֲרוֹן מִמֶּנּוּ, אִם כִּי אֲנִי מְתָאֶרֶת לְעַצְמִי שֶׁרַגְלָיו מַמְשִׁיכוֹת לִנְדֹּד שָׁם לְמַטָּה בְּרִיּוֹ וְלַעֲשׂוֹת בָּלָגָן בִּתְנוּעַת הַמְּכוֹנִיּוֹת."

"אֲנִי לֹא מְעִזָּה לֶאֱכֹל שׁוּם כַּדּוּר," אָמְרָה אָנִיקָה בְּבֶהָלָה. "לְמִקְרֶה שֶׁאֶטְעֶה בְּדִבְרֵי הַכִּשּׁוּף."

"אַתְּ לֹא תִּטְּעִי," נִחֲמָה אוֹתָהּ בִּילְבִּי. "לֹא הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לָךְ כַּדּוּר לוּ חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ עֲלוּלָה לִטְעוֹת. כִּי יִהְיֶה מַמָּשׁ מְשַׁעֲמֵם לְשַׂחֵק רַק עִם הָרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ. טוֹמִי וַאֲנִי וְהָרַגְלַיִם שֶׁלָּךְ, מַמָּשׁ יֹפִי שֶׁל חֲבֵרִים לְמִשְׂחָק."

"נוּ, אַתְּ לֹא תִּטְעִי, אָנִיקָה," אָמַר טוֹמִי.

הֵם כִּבּוּ אֶת כָּל הַנֵּרוֹת עַל עֵץ הָאַשּׁוּחַ. חשֶׁךְ מֻחְלָט הִשְׂתָּרֵר בַּמִּטְבָּח, רַק בְּתַנּוּר הַבִּשּׁוּל בָּעֲרָה הָאֵשׁ מֵאֲחוֹרֵי דַּלְתוֹת הַבַּרְזֶל הַקְּטַנּוֹת. הֵם הִתְיַשְּׁבוּ בְּמַעְגָּל דּוֹמֵם בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְהֶחְזִיקוּ יָדַיִם. בִּילְבִּי נָתְנָה לְטוֹמִי וְאָנִיקָה כַּדּוּרֵי־קִשְׁקוּשׁ, אֶחָד לְכָל אֶחָד. צְמַרְמֹרֶת שֶׁל מֶתַח חָלְפָה בְּגַבָּם. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, בְּעוֹד רֶגַע יַגִּיעוּ הַכַּדּוּרִים הַמּוּזָרִים הָאֵלֶּה לַבֶּטֶן שֶׁלָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ הֵם לְעוֹלָם־לְעוֹלָם לֹא יִצְטָרְכוּ לִהְיוֹת גְּדוֹלִים. זֶה יִהְיֶה נִפְלָא.

"עַכְשָׁו," לָחֲשָׁה בִּילְבִּי.

הֵם בָּלְעוּ אֶת הַכַּדּוּרִים.

"קִשְׁקוּשׁ יָפֶה וְזוֹל, עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶגְדֹּל," אָמְרוּ שְׁלָשְׁתָּם בְּמַקְהֵלָה.

זֶהוּ. הַדָּבָר נַעֲשָׂה. בִּילְבִּי הִדְלִיקָה אֶת הַמְּנוֹרָה בַּתִּקְרָה.

"נֶהֱדָר," אָמְרָה. "עַכְשָׁו לֹא נִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת גְּדוֹלִים וְלַחְטֹף יַבָּלוֹת וְכָל מִינֵי צָרוֹת כָּאֵלֶּה. אִם כִּי הַכַּדּוּרִים הָיוּ מֻנָּחִים בָּאָרוֹן שֶׁלִּי זְמַן כָּל כָּךְ רַב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּטוּחִים בִּמְאַת הָאֲחוּזִים שֶׁלֹּא פָּג תָּקְפָּם. אֲבָל נְקַוֶּה לְטוֹב."

אָנִיקָה נִזְכְּרָה בְּמַשֶּׁהוּ.

"אוֹי, בִּילְבִּי," אָמְרָה מְבֹהֶלֶת, "הֲרֵי רָצִית לִהְיוֹת שׁוֹדֶדֶת יָם כְּשֶׁתִּגְדְּלִי."

"שְׁטוּיוֹת, אֲנִי עֲדַיִן יְכוֹלָה לִהְיוֹת שׁוֹדֶדֶת יָם," אָמְרָה בִּילְבִּי. "אוּכַל לִהְיוֹת שׁוֹדֶדֶת יָם קְטַנְטַנָּה וַחֲמוּמַת מוֹחַ הַמְּפִיצָה יֵאוּשׁ וּמָוֶת בְּכָל מָקוֹם, אוֹ לְפָחוֹת סְבִיבִי."

הִיא הִרְהֲרָה זְמַן־מָה.

"תַּקְשִׁיבוּ," אָמְרָה, "תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם שֶׁאֵיזוֹ דּוֹדָה תַּעֲבֹר כָּאן בְּמִקְרֶה מָתַיְשֶׁהוּ בְּעוֹד הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים וְתִרְאֶה אוֹתָנוּ מִתְרוֹצְצִים בַּגִּנָּה וּמְשַׂחֲקִים. וְאָז הִיא אוּלַי תִּשְׁאַל אוֹתְךָ, טוֹמִי: 'בֶּן כַּמָּה אַתָּה, חָמוּד קָטָן?' וְאַתָּה תַּגִּיד: 'בֶּן חֲמִשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ, אִם זִכְרוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֶה אוֹתִי.'"

טוֹמִי צָחַק בַּהֲנָאָה.

"אָז הִיא בֶּטַח תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי מְאוֹד נָמוּךְ," אָמַר.

"כֵּן, כַּמּוּבָן," הוֹדְתָה בִּילְבִּי. "אֲבָל אָז תּוּכַל לְהַגִּיד שֶׁאַתָּה יוֹתֵר גָּדוֹל כְּשֶׁאַתָּה יוֹתֵר קָטָן."

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִזְכְּרוּ טוֹמִי וְאָנִיקָה שֶׁאִמָּא אָמְרָה לָהֶם לֹא לְהִשָּׁאֵר יוֹתֵר מִדַּי זְמַן.

"אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַחְזֹר הַבַּיְתָה," אָמַר טוֹמִי.

"אֲבָל נַחְזֹר מָחָר," אָמְרָה אָנִיקָה.

"יֹפִי," אָמְרָה בִּילְבִּי. "נַתְחִיל לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַשֶּׁלֶג בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה."

הִיא לִוְּתָה אוֹתָם לַשַּׁעַר, וְצַמּוֹתֶיהָ הַגִּ'ינְגִ'יּוֹת רִקְּדוּ סְבִיבָהּ כְּשֶׁרָצָה בַּחֲזָרָה לְוִילָה וִילֵקוּלָה.

 

"אַתְּ יוֹדַעַת," אָמַר טוֹמִי לְאָנִיקָה כַּעֲבֹר זְמַן־מָה כְּשֶׁצִּחְצֵחַ אֶת שִׁנָּיו, "אַתְּ יוֹדַעַת, אִם לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלֶּה כַּדּוּרֵי־קִשְׁקוּשׁ, הָיִיתִי מוּכָן לְהִשָּׁבַע שֶׁאֵלֶּה אֲפוּנִים רְגִילִים."

אָנִיקָה עָמְדָה בַּפִּיגָ'מָה הַוְּרֻדָּה שֶׁלָּהּ לְיַד חַלּוֹן חֲדַר הַיְּלָדִים וְהִבִּיטָה לְעֵבֶר וִילָה וִילֵקוּלָה.

"תִּסְתַּכֵּל, אֲנִי רוֹאָה אֶת בִּילְבִּי," קָרְאָה.

טוֹמִי מִהֵר גַּם הוּא לַחַלּוֹן. כֵּן, בֶּאֱמֶת! עַכְשָׁו, כְּשֶׁהָעֵצִים לֹא הָיוּ מְכֻסִּים בְּעָלִים, הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁקִיף אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הַמִּטְבָּח שֶׁל בִּילְבִּי.

בִּילְבִּי יָשְׁבָה לַשֻּׁלְחָן וְהִשְׁעִינָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ. בְּמַבָּט חוֹלֵם הִיא בָּהֲתָה בְּנֵר קָטָן שֶׁעָמַד לְפָנֶיהָ וְלַהַבְתּוֹ מְרַפְרֶפֶת.

"הִיא… הִיא נִרְאֵית כָּל כָּךְ בּוֹדֵדָה לִפְעָמִים," אָמְרָה אָנִיקָה וְקוֹלָהּ קְצָת רָעַד. "אוֹי, טוֹמִי, הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה כְּבָר בֹּקֶר וְנוּכַל לָלֶכֶת אֵלֶיהָ מִיָּד."

הֵם עָמְדוּ בִּדְמָמָה וְהִבִּיטוּ בָּעֶרֶב הַחָרְפִּי. הַכּוֹכָבִים זָהֲרוּ מֵעַל הַגַּג שֶׁל וִילָה וִילֵקוּלָה. בִּפְנִים הָיְתָה בִּילְבִּי. הִיא תָּמִיד תִּהְיֶה שָׁם. זוֹ הָיְתָה מַחְשָׁבָה נִפְלָאָה. הַשָּׁנִים יַחְלְפוּ, אֲבָל בִּילְבִּי וְטוֹמִי וְאָנִיקָה לֹא יִגְדְּלוּ. כַּמּוּבָן, אִם לֹא פָּג תָּקְפָּם שֶׁל כַּדּוּרֵי־הַקִּשְׁקוּשׁ! יִהְיוּ עוֹד אֲבִיבִים וְקֵיצִים, וְעוֹד סְתָוִים וָחֳרָפִים, אֲבָל הֵם יַמְשִׁיכוּ לְשַׂחֵק. מָחָר הֵם יִבְנוּ בֵּית שֶׁלֶג וְיָקִימוּ מִדְרוֹן גְּלִישָׁה מֵהַגַּג שֶׁל וִילָה וִילֵקוּלָה, וְעִם בּוֹא הָאָבִיב יְטַפְּסוּ עַל הָאַלּוֹן הֶחָלוּל שֶׁבּוֹ צוֹמַחַת לִימוֹנָדָה תּוֹסֶסֶת, הֵם יְשַׂחֲקוּ שֶׁהֵם חַפְּשָׂנֵי־חֲפָצִים וְהֵם יִרְכְּבוּ עַל הַסּוּס שֶׁל בִּילְבִּי, הֵם יֵשְׁבוּ בְּאַרְגַּז הָעֵצִים וִיסַפְּרוּ סִפּוּרִים, אוּלַי אַף יַפְלִיגוּ מִדֵּי פַּעַם לְאִי הַפָּקָה־פָּקָדוּ וִיבַקְּרוּ אֶת מוּמוּ וּמוּאָנָה וְאֶת הַיְּלָדִים הָאֲחֵרִים, אֲבָל הֵם תָּמִיד יַחְזְרוּ לְוִילָה וִילֵקוּלָה. כֵּן, זוֹ הָיְתָה מַחְשָׁבָה מְנַחֶמֶת לְהַפְלִיא — בִּילְבִּי תָּמִיד תִּהְיֶה בְּוִילָה וִילֵקוּלָה.

"אִם הִיא תִּסְתַּכֵּל לְכָאן, נְנוֹפֵף לָהּ," אָמַר טוֹמִי.

אֲבָל בִּילְבִּי רַק בָּהֲתָה בַּנֵּר בְּמַבָּט חוֹלֵם.

וְאָז כִּבְּתָה אוֹתוֹ.

 

 

הספר הגדול של בילבי גרב ברך מאת אסטריד לינדגרן.  איורים: אינגריד ואנג נימן, משוודית: דנה כספי. הוצאת זמורה, סדרת מרגנית, שנת 2016, 244 עמודים, מנוקד

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , ,

Category: דף הבית ילדים ונוער, ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *