ספרים חדשים – מומלצי השבוע 12/4/2015 לזכור ולא לשכוח / יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2015

| 11/04/2015 | 0 Comments

לזכור ולא לשכוח

לזכור ולא לשכוח

השבוע חל יום הזיכרון לשואה וגבורה. מספר ספרים חדשים נותנים מבט נוסף ומעניין על התקופה: תיעודים היסטוריים לצד סיפורים אישיים, מחקרים חדשים וספרים המותאמים במיוחד לילדים.

 

 

 

 

הצלת יהודים מן השואה ע"י גיבורה באלכסנדריה

 

לא לשווא מאת עדה אהרוני

לא לשווא מאת עדה אהרוני

לא לשווא מאת ד"ר עדה אהרוני, הוא תיעוד היסטורי אותנטי של חיים בעלי משמעות של הקהילה היהודית במצרים, ופועלה של תאה וולף, האחות הראשית בבית החולים היהודי באלכסנדריה בתקופה חשובה ולא ידועה.

אהרוני מתארת להפליא את שיתוף הפעולה בין הקהילה היהודית במצרים לבין מוסדות ממשלתיים מצריים –  להצלת פליטים יהודים רבים מאירופה הנאצית במלחמת העולם השנייה, דרך בית החולים היהודי באלכסנדריה.

אהרוני העלתה על נס בספרה את דמותה של תאה, "האישה בלבן" אשר בנחישות, בגבורה ובמסירות עילאית הצליחה להציל פליטים יהודים רבים שהגיעו לנמל אלכסנדריה מגרמניה, צ'כוסלובקיה, בנגזי טריפולי, הונגריה, רומניה, יוון ומדינות נוספות, ולהעבירם לחוף מבטחים ובמקרים רבים לארץ ישראל המנדטורית דרך בית החולים היהודי באלכסנדריה. זהו לא רק סיפור אישי מרתק, אלא גם קלידוסקופ של מאורעות מדהימים באלכסנדריה במלחמת העולם השנייה שנותנים לקורא את התחושה שהוא בעצמו חי את המאורעות החשובים האלה בהיסטוריה האנושית. זהו סיפור אמת נפלא שעולה על כל דמיון – אוד מוצל מהעקירה הגדולה של יהדות מצרים במחצית השנייה של המאה ה-20 ושל בית החולים היהודי התוסס באלכסנדריה.

 

הוצאת "כרמל", שנת 2015, 232 עמ'

מבט על קורות הרפואה היהודית בפולין בתקופת השואה

 

חלוק לבן בגטו מאת מרים עופר

חלוק לבן בגטו מאת מרים עופר

חלוק לבן בגטו מאת ד"ר מרים עופר הוא מחקר מונומנטלי פורץ דרך השופך אור חדש על נושא חשוב בתחום הרפואה היהודית בתקופת השואה. "מערך הרפואה שהקימו היהודים בגטו ורשה, כחברה נרדפת, בכוחות עצמם הינו חסר תקדים. זו תופעה שאין לה אח ורע במקרים אחרים של רצח עם וזוועות המונים.  טוענת ד"ר עופר בספרה". זהו סיפור של מאבק להישרדות ולשמירה על צלם אנוש בגטו ורשה, הגדול שבגטאות אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה. באמצעות מסמכים רשמיים, יומנים אישיים, מכתבים, תזכירים, פרוטוקולים, דוחות סטטיסטיים, תרשימים, עיבודים גרפיים, תצלומים ועדויות של ניצולים מתאר הספר את מערך הרפואה העשיר והמפותח שהוקם בגטו.

הספר מזמין את קוראיו לצאת למסע בעקבות התמודדותם של כשמונה מאות! רופאים יהודים ומדענים, בגטו ורשה, עם האתגרים המקצועיים בתחומי הרפואה והאתיקה מתוך הקשר היסטורי רחב. המחקר מתחקה אחר פועלם של צוותי הרפואה ומנהיגי הגטו בתקופת השואה, שחירפו את נפשם במערכה כפולה: נגד הנאצים וגזר דין המוות שהטילו על אוכלוסיית הגטו, ונגד התפשטות המגפות ולמען שמירה על בריאותה של האוכלוסייה היהודית. מן הספר עולה  כי בתוך התנאים הקשים ששררו בגטו ורשה, תנאים הדומים רק לתנאיהם של קבוצות נרדפות אחרות במצבי רצח עם וטיהור אתני, התקיים מערך בריאות ורפואה היררכי וממושמע למדי, שהציב לעצמו אתגרים של בריאות הציבור על פי קונצפטים מודרניים: דאגה לתברואה, חיסונים , בידוד נגועים, פיקוח על איכות המזון והמים, וכך הלאה.

מערך הרפואה בגטו וורשה – מערך מקצועי ומודרני כלל: מוסדות רפואה, בתי-מרקחת, מעבדות, מחקר רפואי אקדמי  ולימודי רפואה וסיעוד. פקולטה לרפואה מחתרתית ברמה אקדמית גבוהה, בית ספר לאחיות ופרויקטים מחקריים באמות מידה אקדמיות וקפדניות, ביניהם מחקר  מקיף על הרעב ועל הטיפוס הבהרות. כשלושים רופאים ומדענים יהודים נטלו חלק במחקר של "מחלת הרעב", ממנה סבלו כל דיירי הגטו והיא שקטפה את פתיל חייהם של אלפי יהודים. רופאים אלו סבלו בעצמם מהרעב, רובם לא שרדו והייתה זו עבודתם המחקרית האחרונה. עד היום נשענים חוקרי רפואה על ממצאיו של מחקר זה.

לאורך הספר שוזרת ד"ר עופר את קולותיהם של הרופאים, האחיות והמדענים כפי שתועדו בזמן האירועים ונשמרו בארכיון הגטו. כך אנו שומעים, למשל, על ארגון שביתת האחיות הרעבות ללחם , מכתבי מחאה וביקורת של רופאים , דוחות נועזים שהגישו לגרמנים רופאים יהודים ומדענים בגטו, אודות הסיבות להתפשטות המגפות – כתב האשמה מדעי חריף ומנומק על תהליך הגטואיזציה ותוצאותיו, תופעות שוחד ושחיתויות לצד פעולות אלטרואיסטיות של צוותי רפואה, מחקרים מדעיים בניסיון למגר המגפות מחד, ולמען תיעוד והנצחת האירועים לדורות , מאידך. דוחות של מחלקת הבריאות , מסמכים המאפשרים להאזין לקולם של הילדים המאושפזים בבתי החולים הארעיים שהוקמו על ידי היהודים , עדויות על  מצוקתם ומסירותם של צוותי הרפואה הפועלים בתנאים בלתי אפשריים, כתבים המתארים את הדילמות האתיות שניצבו לפתחם של הרופאים והאחיות ברגעי שיא טראגיים  של קורות הגטו בעת הסלקציות והגירושים .

חלוק לבן בגטו חושף גם קולות מרטיטים של בכירי הרופאים שוויתרו על אפשרות הצלתם האישית בידי קולגות וחברים מן הצד הארי  ובחרו להישאר עם חוליהם ולא לנוטשם. הם הסתתרו בבונקרים העשנים בהם הגישו את השירות הרפואי האחרון בימי המרד שפרץ בגטו ורשה. רובם נספו בבונקרים או שנתפסו בידי הגרמנים ונשלחו למחנות.  

בפרק האחרון, החותם את הספר, מציעה עופר הסברים היסטוריים מרתקים להבנת מאפייניהם המרשימים של מערכות הרפואה שהעמידו היהודים בגטו ורשה ובגטאות רבים נוספים באזורי הכיבוש השונים בתקופת השואה. היא מציעה תובנות חדשות לתמונה העולה מן הפעילות הרפואית בגטאות, ובוחנת את התופעה מהיבטים שונים, כמו: חקר הג'נוסייד, חקר המדינה הריכוזית הלאומית המודרנית ומעמד הרפואה בתוכה, חקר יהדות מזרח אירופה, חקר השואה, האתיקה הרפואית בתנאי מצור ומול איום קיומי. 

הספר כולל כ-60 עמודי נספחים בהם מגוון מסמכים  ארכיוניים  בתחום הרפואה בגטו אשר תורגמו לעברית ונחשפים בספר לראשונה.

הוצאת יד ושם, שנת 2015, 595 עמ'

עצמות גרוסות

שם כבר לא תפחדי מאת מוניקה הלד

שם כבר לא תפחדי מאת מוניקה הלד

שם כבר לא תפחדי מאת מוניקה הלד הוא רומן שואה שגיבוריו הם קומוניסטים, אנשי המחתרת, הגורמים האנטי חברתיים ששרדו את הזוועה. רומן המבוסס על עדויותיהם של ניצולים מאושוויץ שאינם יהודים. מוניקה, עיתונאית גרמניה,  לא ידעה הרבה אם בכלל על השואה. מפגש מקרי עם הרמן ריינק, וינאי שגורש ב-1942 לאושוויץ בשל היותו קומוניסט, הוביל אותה למפגשים עם עדים נוספים שהולידו שיחות ארוכות על המחנה, על משפט אושוויץ בפרנקפורט ועל השליחות. במשך שנים אחדות היא בלעה כל מה שהיה אפשר לקרוא, לשמוע ולראות בנושא זה, עד שבעלה תהה אם לא הפכה למכורה. עד כמה מוזר שהדבר יישמע, כן, היא גילתה שהזוועה ממכרת.  ואז החליטה לעצור, לנעול את הררי הספרים, קלטות השֵמע וכתבי היד. כמעט עשרים שנים אחר כך, בארוחת ערב עם חבר ישראלי שסיפר על הביקור הראשון שלו באושוויץ החליטה להפוך את המציאות לבדיון. עוד באותו ערב היא פתחה את הארון. מן הספר הראשון שלקחה ליד נשר פתק: מוניקה, אל תשכחי אותנו!

דמותו של גיבור הרומן, היינר רוסק, מבוססת על עדותו של הרמן ריינק, וינאי שגורש ב-1942 לאושוויץ בשל היותו קומוניסט. היינר גיבור הספר הוא אוסטרי, בן למשפחה קומוניסטית, שהתנגדה לאנשלוס. הוא גוייס בכפייה לצבא הרייך, נפצע, ובשובו לקח חלק בפעילות מחתרתית. הוא נתפס ונשלח לאושוויץ עם חותמת – שיבה לא רצויה. אבל הוא שב. הוא שרד שם בזכות מכר שהוציא אותו מפלוגה שעבדה בסלילה לתפקיד של מקליד תעודות פטירה. אף אחד לא מת ממכות, רעב או עינויים. לכל פטירה הוציאו תעודה עם מחלה רלוונטית. היינר שרד שם, והקפיד לראות הכול כדי שיוכל לספר אחר כך. עשרים שנה אחרי המלחמה הוא מגיע כעד מווינה לפרנקפורט, שם מתקיימים משפטי אושוויץ, בהם כמה מן הסדיסטים שהיינר הכיר היטב, כל אחד מהם ושיטת הרצח החביבה עליו. אחרי העדות הראשונה הוא כמעט מתעלף במסדרון ושם הוא פוגש את לנה, המתורגמנית. לנה עברה את המלחמה בשווייץ. משום מה היא נמשכת אל האיש הזה, ולאט לאט הם בונים, בזהירות, קשר. כשמגיעה שאלת ההתחייבות לנה מבינה שאם היא תחלוק את חייה עם היינר היא צריכה לחיות עם הסיפורים שהוא לא מפסיק לספר, עם האסוציאציות שקושרות הכול לשם, עם צנצנת החול הלבן שהולכת עם היינר לכל מקום. והרי זה לא חול, אלא עצמות גרוסות.

מגרמנית: דפנה עמית, הוצאת כתר, שנת 2014, 264 עמ'

חשוב לשוחח עם ילדים על השואה

העיסוק בשואה הוא קשה ומורכב בכל גיל, קל וחומר  כאשר מדובר בילדים צעירים. יחד עם זאת, ילדי ישראל נחשפים לנושא בעל כורחם, דרך אמצעי התקשורת, הצפירה והשיח המשפחתי, ועל כן מחובתנו למצוא את הדרכים לתווך להם את הנושא באופן המותאם לגילם ובשלותם הרגשית.

סיפורה של אנה פרנק

אנה פרנק מאת סוזנה דייוידסון

אנה פרנק מאת סוזנה דייוידסון

מהדורה מחודשת לספר אנה פרנק מאת סוזנה דייוידסון. הספר בפורמט לילדים קטנים ולבני עשרה, מביא את סיפורה של הנערה אנה והתקופה, בליווי צילומים אותנטיים שלה ושל ומשפחתה. הוא נכתב בעזרתה של אווה שלוס, ניצולת שואה ואחותה החורגת של אנה פרנק.

בגיל שלוש עשרה נכנסה אנה פרנק עם בני משפחתה למחבוא סודי כדי להסתתר מהנאצים. במשך שנתיים אסור היה לה לצאת החוצה, לרוץ, לצעוק או לצחוק בקול רם מדי. במקום זאת, היא מילאה את היומן שקיבלה ליום הולדתה במחשבותיה וברגשותיה, עד ליום בו נתפסו בני המשפחה ונשלחו למחנות הריכוז. היומן שכתבה התפרסם בכל העולם והפך את אנה לסמל של אומץ לב, תקווה ואמונה, כמו גם לסמל סבלם וגורלם של בני העם היהודי בשואה.

 

מאנגלית: חגי ברקת, הוצאת "דני ספרים", מהדורה מחודשת 2015, 64 עמ'. מנוקד

 

קשר בין-דורי

היה היה איש מאת עיינה פרידמן

היה היה איש מאת עיינה פרידמן

ספר הילדים הָיֹה הָיָה אִישׁ מאת עיינה פרידמן הוא סיפור על שכנות טובה ועל יחסי ידידות הנרקמים בין ילדים לקשיש ערירי ניצול שואה. הוא גר בצריף עץ מוקף בחצר מוזנחת. שכן חביב זה, החי בבדידות, אוהב ילדים, ומשאיר עבורם על עדן חלונו ממתקים. הילדים נוהגים להציץ מבעד לחלון אל דירתו, מתוך סקרנות ואולי אף שובבות. ירון בן השש מגיע לחצרו של השכן בעקבות נביחות כלבו, ובהצצה בחלון הצריף מבחין ירון כי שכנו הקשיש מוטל על רצפת המטבח. ירון אץ לקרוא לאימו שמזעיקה רופא, ואף סועדת אותו בהמשך. ירון מבקר את השכן לאחר החלמתו, ומבקש כי יבאר לו את משמעות המספר החקוק בזרועו. השכן מספר לו כי שמו יוסף והוא ניצול שואה. ידידות חמה מתפתחת בין השניים, וירון מחליט לגייס את חבריו ולהפתיע את יוסף בכך שישפצו וינקו את חצרו. הם אף מגייסים גנן לשתול צמחים ופרחים בחזית הצריף. בין הילדים ליוסף נרקמים קשרי חברות.

עיינה פרידמן, שהיא בת למשפחת ניצולי שואה בעצמה, בחרה להעלות בפני הקוראים הצעירים מושגים כמו "השואה" ו"ניצול שואה", מתוך הכרה כי ראוי לספר לילדי הגיל הרך על השואה- בשבילם, בשבילנו ובשביל הדורות הבאים. הספר מעלה את נושא הקשר הבין-דורי, בין ילדים לשכן אלמוני שלו סיפור חיים הפותח לילדים צוהר לפרק אפל בהיסטוריה של העם היהודי. יוסף מספר לילדים על עברו בעדינות רבה, מתוך רצון לבאר, אך לא להטיל מורא.

איורים: סיליה יצחק, הוצאת אופיר ביכורים, שנת 2015, עמודים לא ממוספרים, מנוקד.

חשיפה ראשונית לנושא השואה

"הָיִיתִי צַעֲצוּעַ אָהוּב שֶׁל יַלְדָּה שֶׁעָבְרָה אֶת הַשּׁוֹאָה," פָּתַח הַסּוּס וְאָמַר. "שׁוֹ – מָה?" שָׁאֲלָה הַבֻּבָּה. "שׁוֹאָה," אָמַר סוּס הָעֵץ, "זֹאת מִלָּה אַחֶרֶת לְאָסוֹן. אָסוֹן נוֹרָא." (מתוך "חיבוק של אהבה")

חיבוק של אהבה מאת דר גילה מצליח ליברמן

חיבוק של אהבה מאת דר גילה מצליח ליברמן

חיבוק של אהבה מאת הפסיכולוגית ד"ר גילה מצליח–ליברמן, הוא סיפור לילדים, המיועד לגילאי 5-8 המאפשר חשיפה ראשונית לנושא השואה – על מורכבותו הרבה – באופן תהליכי המותאם הן לרמתו התבונית-קוגניטיבית של הילד והן להתפתחותו הרגשית.

אירועי השואה מסופרים בהאנשה מפיו של סוס עץ אשר ניתן כמתנה לילדה ברוניה ביום הולדתה החמישי, וכמוה – שרד את תלאות השואה ועלה עמה לארץ ישראל. זהו סיפור של שואה לצד תקומה והוא מזמן דיאלוג מותאם לילדים סביב ערכים הומניים ואוניברסאליים.

הסיפור מבוסס על מעין תצרף של דמויות אמִתיות האצורות בזיכרונה של המחברת מימי ילדותה, ונוספו לו פיסות מידע, אירועים וחוויות שנחשפה אליהם במהלך השנים. במובן זה, סיפור המסגרת הוא אכן סיפור אמִתי, סיפור היסטורי של שואה ותקומה, סיפורם של ילדים רבים שעברו את השואה.

 

איורים: דני קרמן, הוצאת יסוד, שנת 2015, עמודים לא ממוספרים, מנוקד

 

בגוף ראשון

אף בלא כתובה סיפורה של לושיה גולדפינגר שן מרבקה

אף בלא כתובה סיפורה של לושיה גולדפינגר שן מרבקה

אף בלא כתוּבָּה – סיפורה של לושיה גולדפינגר-שן מרַבְּקה מאת יגאל שחר מביא את סיפורה של לושיה (כיום שרה פלר, 94) בתקופת השואה, סיפור הנותן תמונה על גורל יהודי מזרח אירופה, ובו נשזרים גם סיפוריהם של בני משפחתה המורחבת, שכנים, ידידים ומכרים בפולין ובארצות שברחה אליהן עם בעלה יחיאל שֵן.

בזכות בקיאותה בשפה הגרמנית, הייתה עובדת כפייה במגורי הקבע של קציני הס"ס ובני משפחותיהם ברַבְּקה – עיירת מרפא וסקי במחוז קרקוב, למרגלות הרי הקרפטים. עדותה הייחודית מתארת את אשר חוותה, ראתה ושמעה במרכז העצבים של רצח יהודי רַבְּקה וסביבתה. בשל הבנתה את השפה היה באפשרותה לדעת ולהבין מה קורה בבתיהם ובחדרי חדריהם של אנשי גסטפו רַבְּקה. ימי שהותה בווילה מָרגרָבִּיָנקה ובבית הספר תֶרֶזקה והקשר הבלתי אמצעי שהיה לה עם קציני הס"ס ובני משפחותיהם חשפו אותה לחומרים שעין זר לא שזפתם. נתיבי הבריחה מאימת הגסטפו הובילו אותה לקרקוב, בּוּכניה, סלובקיה, הונגריה ורומניה, ועוז רוחה, נחישותה ומוסריותה הביאוה ליטול תחת חסותה את אחיה ואת אחייניתה הצעירה ולנסות להצילם בסיוע של יהודים ולא−יהודים. לימים הביאה לוּשיה להרשעתו של פושע המלחמה וילהלם רוזנבאום, מפקד בית הספר לקצינים ברַבְּקה.

 

הוצאת יד ושם, שנת 2014, 208 עמ'

 

רשימות מן המחבוא

בממלכת הקש - אב ובתו  יומן ורשימות מן המחבוא בטרנופול ובסביבותיה מאת גוסטב אנגל ומרים אנגל גינסברג

בממלכת הקש – אב ובתו יומן ורשימות מן המחבוא בטרנופול ובסביבותיה מאת גוסטב אנגל ומרים אנגל גינסברג

בממלכת הקש – אב ובתו – יומן ורשימות מן המחבוא בטרנופול ובסביבותיה מאת גוסטב אנגל ומרים (אנגל) גינסברג הוא תיעוד אמיץ וכן של חוויית המחבוא, של המסתתרים והמסתירים, על רגעי החסד ורגעי החושך של הפניית עורף ותאוות בצע.  תיעוד של אותם האירועים, בשני קולות שונים של אב ובתו.

במשך כשנתיים, בשנים 1942-1944, הייתה החוויה האיומה הזאת למציאות חייהם של בני משפחת אנגל מטרנופול – ההורים גוסטב ויטה אנגל ובנותיהם, מרים ולושיה. הם התחבאו בכמה מקומות מחבוא בטרמבובלה ובמיקולינצה – עיירות באזור טרנופול, רוב הזמן יחדיו, אבל לפעמים נאלצו להיפרד ולהסתתר במקומות שונים. הם נעזרו בשכנים ובמכרים פולנים, ובסופו של דבר שרדו כולם את המלחמה. בעודם נעים ממחבוא למחבוא, מיטלטלים בין אימה ואי-ודאות לתקווה ולתחושת הקלה, מתעדים האב והבת הבכורה, מרים אנגל (גינסברג), כל אחד לחוד, את הניסיון הנורא. זהו תיעוד של אותם אירועים בשני קולות, שני קולות שונים מאוד של גבר מבוגר, מהנדס במקצועו, משכיל ומקושר שמבטו רחב, היסטורי ופוליטי בעיקרו, ושל אישה צעירה בתחילת שנות העשרים שלה, העומדת על מפתן חייה ומבטה אישי ורגשני. אחד הדברים המעניינים במפגש התיעודי-הספרותי הזה בין האב לבתו שחוו את אותם אירועים באותם מקומות ובאותו הזמן, הוא ההבדל בנקודות המבט, ובעיקר במזג השונה בדרך מסירת הדברים.

גוסטב אנגל תיאר את הדברים והאירועים באופן מסודר, בהיר ומתפתח, בגישה מאופקת ובלשון רהוטה. כמהנדס מדופלם בנה את חיבורו בפירוט, נדבך אחר נדבך, וייחד חלק גדול מרשימותיו לתיאור הארגונים השונים ותפקידיהם. כתיבתו המסוגננת מאופיינת גם בריחוק ובמבט כללי יותר ופחות אישי. (לאורך כל רשימותיו לא ציין את השמות הפרטיים של הדמויות המוזכרות ושל אשתו ובנותיו).

מרים לעומתו מתמקדת בעולמה הקרוב, נותנת דרור לתחושותיה, לאימה, לדאגה הבלתי נגמרת למקורביה ולעצמה. החיים על הקצה מגולמים ביומנה בקפיצות מעניין לעניין ובתנודות רגשיות. יומנה מלווה אותה ואת בני משפחתה, כשהם נתונים לחסדי זרים וחייהם תלויים בין השאר בסכומי הכסף שנמצאים באותה עת ברשותם ובמידה רבה במצב רוחם של מיטיביהם. משפחת אנגל ניצלה בסופו של דבר בזכות מעשיהם הנאצלים של אנשים שהיו נכונים לסכן את חייהם למענם, אך מרים חושפת צד נוסף, מורכב יותר, של מסע ההצלה של המשפחה, מסע שהיה רצוף תהפוכות וחרדה מתמשכת לנוכח עצבנותם של המצילים שחששו אף הם לחייהם,  וביטאו מדי פעם את קשייהם  בפרצי זעם כלפי המסתתרים. בספר שלפנינו צורף "פנקס הרשימות" של גוסטב ליומנה של מרים, בתו, וכך נפרשת לפני הקוראים תמונה שלמה ומקיפה יותר של קורותיה של משפחה במסתור ושל שלבי חיסולה של הקהילה היהודית בטרנופול ובסביבותיה.

 

עריכה מדעית, מבוא והערות: לאה פרייס, הוצאת יד ושם, שנת 2014, 159 עמ'

אסופת עדויות מארכיון עונג שבת

בערפל הנדודים  אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת

בערפל הנדודים אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת

בערפל הנדודים – אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת, 1939 – 1942 היא אסופה של 46 עדויות, שנגבו בזמן אמת, בין השנים 1942-1941, מפי נשים וגברים יהודים שנמלטו עם גלי המנוסה הראשונים מפולין הכבושה – מן הגנרלגוברנמן ומן השטחים שסופחו לרייך השלישי – אל שטחי ברית-המועצות ולימים חזרו לגטו וורשה, מקצתם אחרי מבצע ברברוסה, עם תחילת הרדיפות האנטי-יהודיות ובעיצומן של הרציחות ההמוניות.

בעדויותיהם, שנגבו ונאספו בידי חברי צוות הארכיון המחתרתי עונג שבת בראשות עמנואל רינגלבלום שפעל בגטו ורשה, גוללו הפליטים את סיפורם האישי, את חבלי הנדודים והפליטוּת ואת קורותיו של הציבור היהודי ב"צד האחר". אחדים מהם תיארו את ניסיונותיהם הכושלים לחצות את הגבול, אחרים סיפרו על הקושי להשתלב במקומות הגלות החדשים תחת המשטר הבולשוויקי שהיה נוקשה כל כך עד כי גמרו אומר לחזור לשטחים הכבושים בידי הגרמנים. איש מבין מוסרי העדויות לא שרד. התמונה המצטיירת מן העדויות האלה, שנמסרו לראשונה ביידיש ובפולנית, היא רבת פנים, מורכבת ומרתקת. העדויות מתעדות בזמן אמת הן את קורות היהודים והן את המצב הכללי בשטחי פולין שהיו נתונים בין ספטמבר 1939 ליוני 1941 לכיבוש סובייטי ובקיץ 1941 עברו לשלטון הגרמנים, ובכללם: אזור וילנה, מחוז בּיאליסטוֹק, מערב ביילורוסיה, ווֹלין וגָליציה המזרחית. הגיוון הרב בדרכי התיאור ובמקומות היישוב, הסגנון הקולח של העדויות והתיאור המפורט – כל אלה נותנים ביטוי אותנטי לדופק החיים ולתחושת האי-ודאות והערפל שאפיינו את חייהם של היהודים, ובעיקר של הפליטים.

 

מפולנית: שושנה רונן, עריכה, מבוא והערות: אנדז'יי ז'ביקובסקי, עריכת המהדורה העברית: ד"ר לאה פרייס. הוצאת יד ושם, שנת 2014, 824 עמ'

חיים בצל המלחמה

האפשרות השלישית מאת עדה פגיס

האפשרות השלישית מאת עדה פגיס

האפשרות השלישית ספרה החמישי של עדה פגיס הוא קובץ של סיפורים שנוגע בדרמות ובטרגדיות הפחות ׳מפורסמות׳ שהולידה המלחמה. גיבוריו של הספר, ממש כמו עדה עצמה, הם ׳יוצאי מלחמת העולם השנייה׳, אף שאינם ׳ניצולי שואה׳ במובן המקובל.  הם מהלכים בעולם שלפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה או אחריה, ולכולם משמשת המלחמה ציר שסביבו סובבים חייהם במעגלים: בני משפחה שנעקרו מבתיהם במזרח אירופה והתפזרו לכל עבר, ילדים שנותרו לבדם, זקנים שנידונו לנסות לשחזר זיכרונות שאי אפשר לזכור. יהודים פולנים שעברו לברית המועצות לפני או תוך כדי המלחמה, מי שהספיקו לעלות לארץ בזמן וכו׳. כולם חיים בצל המלחמה, בין אם הסיפורים פוגשים אותם לפניה, במהלכה, או אחריה. בכולם פגעה המלחמה פגיעה אנושה: פירקה את משפחתם, קרעה אותם מבתיהם, הותירה אותם לבדם כילדים או מבוגרים, גזרה עליהם חיים בצל הזיכרונות. 

עדה נולדה בפולין והיתה בת 6 בערך כשפלשו לשם הגרמנים . היא נמלטה עם אמה ואחותה לברה"מ ושם הוגלו לסיביר מכיוון שלא היו מוכנים לוותר על אזרחותם הפולנית. קובץ הסיפורים הוא מעין מסע בזמן לגלות, לאב שנשאר בפולין ומת שם, לילדות האבודה.

 

הוצאת כתר, שנת 2015, 193 עמ'

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

Category: Uncategorized, מומלצי השבוע

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *