אימון פיוז'ן מאת ד"ר ענת רוזן ליב / תורת האימון הקלאסית עם עקרונות הזן בודהיזם

| 14/10/2012 | 0 Comments

 

אימון פיוז'ן מאת ענת רוזן - ליב

הספר 'אימון פיוז'ן – אימון וזן בדרך לנקודת האופטימום' מאת ד"ר ענת רוזן ליב, משלב בצורה פורצת דרך את תורת האימון הקלאסית הפרקטית עם עקרונות הזן בודהיזם, ויוצר מודל חדש וחלוצי של אימון, המחבר בין מזרח למערב. מודל האימון פיוז'ן דובר שתי שפות – שפת האימון לחיים ושפת הבודהיזם והזן – ומפליא למזג אותן יחד לצורך אימוני אפקטיבי קצר – מועד. בלשון בהירה ומובנת פורשת הכותבת בפני כל מי שזקוק לשינוי בחייו כלי פרקטי להשגת פריצת דרך (אישית , זוגית ועסקית) וניצחון על שעון החול. "אפשר לעשות את זה פשוט. כי זה פשוט. אנחנו רק לא תמיד רואים את זה"

"אימון (קואצ'ינג) זה אומר: להעז, לחלום, לגלות, לחוות , להרגיש, להתנסות, להחליט, לפעול. ולהגיע. הוא מחולל שינוי, הוא עוסק בשינוי ושואף לשינוי. הוא מאפשר לחיות את החיים במלואם".

"לאימון יש נגיעה במגוון רחב של נושאים: אימון כלכלי–פיננסי, אימון למציאת ייעוד אישי, אימון לאסרטיביות ולתקשורת בינאישית, אימון זוגיות, אימון קריירה, אימון לביטחון עצמי, להקמת עסק, אימון לאיכות חיים ועוד ועוד. ועושה רושם כי הוא כאן כדי להישאר".

הספר אימון פיוז'ן נפתח בתיאור תחושת הדחיפות. הדחיפות התובענית להגיע להישגים ולהיות במקום אחר. ההרגשה כי משהו לא במקום בחיים, מבלי יכולת לדעת מה. מתוך חקירה וניסיון מעשי באימון עם אנשים וקבוצות מגיעה המחברת בסופו של דבר לדרך הבודהיסטית בכלל ולאסכולת הזן בודהיזם בפרט – שם מצאה את החלק החסר, בו הדחיפות מתפוגגת. שם מצאה תשובות לקשת הצרכים והשאלות, הקשיים והכאבים שהתעוררו במהלך הדרך האימונית. הקורא יוכל למצוא בספרה גם הדגמות מעשיות (שיחות עם מטופלים) מתוך חדר האימון, בחינת התוצאה אל מול נקודת האופטימום.

לספר 2 חלקים: אימון, זן ומה שביניהם שכולל 6 פרקים בהם כתוב על דרך האימון, הדרך הבודהיסטית, עקרונות יסוד על פי הדרך הבודהיסטית, דרך הזן, הממשק והמתח בין אימון לזן ויישום עקרונות זן לכלים אימוניים. החלק השני – אימון פיוז'ן – מודל הכלים השלובים, כולל 3 פרקים בהם כתוב על תתיות המודל, גוף המודל, וכיווני המשך.

הספר מיועד לכמה מעגלים של קהלי יעד: עבור אנשים שעובדים עם אנשים: מאמנים, מטפלים, יועצים, מגשרים ככלי מקצועי, עבור מנהלים ככלי עסקי, עבור מתאמנים ככלי עבודה ועבור כל אדם כספר עזר והדרכה לחיים.

תהליך האימון המתואר בספר תואם את צרכי האדם המערבי בעידן הפוסט מודרני ובד בבד עושה שימוש בחכמה עתיקה, המספקת עקרונות להשגת הרמוניה ואיזון פנימי לעבר נקודת אופטימום מנטאלית. (נקודת האופטימום הינה השאיפה הגדולה של האדם המגיע לאימון, המשקפת את התוצאה האופטימלית).

ד"ר ענת רוזן ליב,  פסיכולוגית (Ph.D), מאמנת מוסמכת בכירה, יועצת אסטרטגית, חוקרת ומרצה. עוסקת באימון אישי, זוגי ועסקי בשילוב עקרונות מן הפילוסופיה והפסיכולוגיה המזרחית.  

הקדמה מתוך 'אימון פיוז'ן'

סדקים

חורף 2008. והיה ברור לי שמשהו חסר.

הייתי כבר עמוק בעולם האימון (Coaching). למדתי אותו, חייתי אותו, דיברתי איתו ואותו. הרגשתי שהוא נכון. שהוא כאן כדי להישאר.

התחושה הייתה שהגעתי. כל הכובעים המקצועיים והפרטיים שאספתי עם השנים חברו יחד למגבעת מדויקת, גזורה למידותיי, שאפשרה לי להיות מה שחלמתי להיות. להגיע למקומות הרחוקים שלי. לאפשר לאחרים להגיע למקומות שיוכלו להגיע.

ובכל זאת משהו מהותי היה חסר. סדוק.

משהו לא הסתדר לי.  התחושה הייתה שמשהו לא במָקום. לא כמו שהוא אמור להיות. כשחקרתי לעומק, יכולתי לשים עליו את האצבע.

הייתה שם דחיפוּת. גם אצלי וגם אצל האנשים איתם עבדתי. דחיפוּת להגיע, להשיג, להיות במקום אחר. דחיפות תובענית, כזו שאומרת: לא כאן אלא שם. במקום ההוא, השונה מהמקום שלי, טמונה ההבטחה. שם החיים, שם הטוב, שם צריך להיות. צריך לנוע, צריך להתקדם, צריך לכבוש.

אמרו את זה קודם כמובן – המקום האחר, שם החיים. בתהליכי האימון זה מוחשי עד כאב. כמעט זועק. העניין הזה של צריך להיות שם ולא כאן.

אדם מגיע לאימון עם צורך. דחוּף לו. דחוף לו מאוד.

גם לי היה דחוף. לתרום, לסייע, לקדם. להיות משמעותית. וכשגיליתי את זה –  עצרתי. שאלתי שאלות. צפיתי.

הצפייה הובילה אותי לתהליך של חיפוש. החיפוש, בתורו, הציע לי הזדמנויות להיחשף לגישות אונטולוגיות שונות, נתיבים של תהליכי שינוי, דרכים העוסקות בהתמרה. כך הגעתי לדרך הבודהיסטית בכלל ולאסכולת הזן בודהיזם בפרט. שם התרחש הגילוי. מצאתי את החלק החסר.

בהפשטה גסה, ובמונחים שאפשר לתרגם אותם לשפת האימון,  החלק הזה אומר: הכול בסדר. הכול כבר בסדר. כמו שזה. הגענו. עכשיו, אם רוצים, אפשר לשנות. לנוע, לחקור, ללכת דרך, לראות חזון, לכוון, להציב מטרות, להשיג אותן.

לא דחוף. לא חובה. לא מוכרחים. אפשר לבחור.

זאת הייתה התחושה. הדחיפות התפוגגה. משהו, בִּפְנים שם, נרגע. כשהגעתי לתרגם את ההוויה הזו אל תוך הדרך המקצועית שלי, מצאתי שרפרטואר התהליכים והעקרונות, השיטות והכלים העומד לרשותי אינו מלא. מבחר האמצעים בהם אני עושה שימוש כדי לתרום לאנשים איתם אני עובדת אינו מספק את קשת הצרכים והשאלות, הקשיים והכאבים, המתעוררים במהלך הדרך האימונית.

החוסרים נגעו בעיקר לשני ממדים הקשורים זה בזה, אשר אינם זוכים דיים להתבוננות ולמרחב בתהליכי האימון הקלאסי:

הראשון הוא העולם הפנימי, המנטאלי, לעומת דומיננטיות המיקוד בעולם החיצוני (יעדים, תוצאות, תוכניות עבודה).

השני הוא הרכיב ההווייתי (Being) לעומת הדומיננטיות של זה המעשי (Doing).

נכון שישנן גישות אימון, דוגמת האימון האונטולוגי, המַפנות את הזרקור לרכיב ההווייתי ולעולם הפנימי ועוסקות בעיקר בהוויה, במשמעות, במה שיש.

אולם אני לא הגעתי מהאסכולה הזאת, וחשוב היה לי לשמר דווקא את העוצמות הייחודיות שאני רואה בגישת האימון הקלאסי, הפרקטי, זה שמפשילים בו שרוולים, עושים ועובדים, במציאות החיצונית, למען השינוי שרוצים לחולל.

הבסיס הזה, מוכוון-התוצאות, ממוקד-המטרות, הנובע מתוך חשיבה תוצאתית, הוא אפקטיבי ומשרת את תכלית האימון. הוא מהותי, אך אין בו די. חסרה לו התשתית שעוסקת בתפיסת העולם (State of Mind), בגישה לחיים, בדרך ההתנהלות וההתייחסות למציאות, בכל מה שקשור ל'אחורי הקלעים' של העולם הפנימי.

תפיסת העולם הבודהיסטית בכלל ודרך הזן בפרט אפשרו לי לספק את החוסר הזה. ליצור תשתית הווייתית ולצקת מהות ותוכן אל תוך מודל עבודה אימוני. מודל התואם לצורכי האדם המערבי בעידן הפוסט מודרני, ובד בבד עושה שימוש בחוכמה עתיקה, המספקת עקרונות להשגת הרמוניה ואיזון פנימי לעבר נקודת אופטימום מנטאלית.

כך נולד הספר הזה.

הוא מציג מודל אימון סינרגטי, חלוצי, המשלב כרונולוגיה של תהליך אימוני עם עקרונות יסוד הלקוחים מתפיסת העולם ודרך החיים של הזן בודהיזם. אימון פיוז'ן.

המודל הוא ישות דו לשונית, הדוברת שתי שפות שנתפסות כשונות בתכלית זו מזו: שפת האימון לחיים (Life & Business Coaching) ושפת הבודהיזם בכלל ולשון הזן (Zen) בפרט.

הנחת העבודה המרכזית של המודל היא, כי ההידברות בין שתי השפות הללו מאפשרת לחולל שינוי עמיד ואפקטיבי יותר מהשינוי המושג מפעילותה של כל אחת מהן בנפרד.

במילים אחרות, מיזוג השפות מייצר סינרגיה. התוצרים של תהליך אימוני על פי המודל המשולב יעילים יותר מתוצרי תהליך העושה שימוש בכלי האימון בלבד, או תרגול המיישם זן בודהיזם לכשעצמו.

המודל בנוי מרצף בן כמה שלבים כרונולוגיים של תהליך אימוני. לכל שלב אימוני מותאמים כמה עקרונות יסוד בדרך הזן בודהיזם הרלוונטיים במיוחד עבורו. עקרונות אלו תואמים את המשאבים הנדרשים לאותו שלב באימון ומאפשרים הגשמה אופטימלית שלו.

זהו אימון פיוז'ן. היתוך המייצר שלם שעולה על סכום חלקיו. מיזוג שמאפשר קומפוזיציה הרמונית בין שלבי האימון לעקרונות היסוד בדרך הזן, כך שנוצרת אופטימיזציה בתוצאות התהליך האימוני. מקסום האפקטיביות שלו.

היילכו שניים יחדיו?

השילוב הזה, בין מזרח למערב, אינו מובן מאליו. ערב רב של שאלות עולה באשר להיתכנות המפגש בין העולמות הללו ויכולת ההידברות שלהם.

לכאורה, לפנינו שני עולמות רחוקים, יש שיאמרו מנוגדים, קוטביים. יצירי גישות תרבותיות נבדלות: האחד – עולם מזרחי, קדום, הווייתי, אולי אף דתי ביסודו. האחר – מערבי, פוסט מודרני, מעשי, חילוני במהותו. הרי תהום פעורה ביניהן.

האומנם?

אם נמקד מבט, נשקיט את הרעש, נקלוף שכבות חיצוניות שעל פני השטח – נגלה תמונה ברורה של קווי דמיון, של דיאלוג אפשרי, של סנכרון עקרונות.

האם יהיה אפקטיבי, או 'נכון' לחבר את העולמות הללו, בעלי תשתיות רחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב…שני קצות עולם, תרתי משמע? שכן חיבור כזה מחייב ניתוק הרעיונות (בעיקר המזרחיים) מהקונטקסט המקורי שלהם.

והרי פערי המוטיבים ההיסטוריים, הפילוסופיים, התרבותיים, הנורמטיביים והפסיכולוגיים מהותיים כל כך, שגם אם ננסה לחבר ביניהם יתקבל יצור כלאיים, שעטנז, מעין חיבור מאולץ, מגושם, של מין שבאינו מינו.

האומנם?

הנחת העבודה בבסיס ספר זה היא, כי יציר הכלאיים הזה הוא יצור אופטימלי, המאפשר ליהנות משני העולמות. במבחן התוצאה הוא עובד. כוחו עולה לאין שיעור על חסרונותיו, יכולותיו גבוהות, הישגיו משמעותיים והוא מעניק ערך מוסף חדש וייחודי לשדה האימון, המצוי בעידן ההתפתחותי שלו.

ובכל זאת, זהירות…

לפני שניגש אל חיבור העולמות הללו, ראוי שניגע בשני סייגים בדבר  הדיון בבודהיזם ובזן במסגרת ספר זה:

1.      אי אפשר לדון בבודהיזם כתופעה מסוג אחד. בודהיזם הוא לא מקשה אחת. ובכלל, בודהיזם הוא מונח שהמציא המערב, מונח מאוחר יחסית. בודהא לא קרא לעצמו בודהיסט… הוא לא היה בודהיסט. הוא פשוט הביא את תובנותיו. המושג בודהיזם נכנס ללקסיקון המערבי רק בסביבות 1830.

בודהיזם היא תופעה רחבה ורבגונית, שמתרחשת ומתפתחת מזה אלפי שנים בכל רחבי אסיה ובעידן הזה גם במערב. תופעה מורכבת, בעלת אסכולות שונות, זרמים וגישות מובחנות, כתולדה של משתנים גאוגרפיים, תרבותיים, סוציולוגיים ופסיכולוגיים.

יש הטוענים, אפוא, כי אי אפשר לדבר על 'בודהיזם'. לפיכך, יש לנקוט זהירות בהכללות ובדרך השימוש במושג.

לצורך הדיון הנוכחי, יוצג הבודהיזם מנקודת מבט פסיכולוגית מערבית, תוך מודעות למגבלת הדיון ולגבולות הגזרה שלו. ההתייחסות היא לעיקרי התפיסה הבודהיסטית דרך עיניים מערביות, וליסודות המשותפים לזרמים השונים – מתוך ערנות לעובדה שזו הכללה מאחדת, שבה מגוון רחב של ניואנסים והבחנות. מדובר על אוסף סלקטיבי של עקרונות יסוד בסיסיים של הדרך הבודהיסטית (עיקרו קרוי "Essential Buddhism" בקרב חלק מהעוסקים בתחום)1. עקרונות יסוד אלו נבחרו באופן מושכל בכדי לאפשר מקסום אפקטיביות לתהליך האימוני.

2.     הזן נמצא מעבר לדיון אינטלקטואלי באשר הוא. מחוץ לגבולות הגזרה של האינטלקט. לא יכולה להיות בו שיטה והוא לא יכול להשתייך למודל כלשהו. הוא לא מדבר בשפת ההמשגות, המתודות והתהליכים. במהותו, משקף הזן חוויה פשוטה, ישירה. ללא מהלכים, חוקיות או  תבניות.

      תיאורטית אמירה זו נכונה. מזווית ראייה אבסולוטית היא מדויקת. הזן, במהותו, אינו מכיר בשום שיטה  או תהליך, מילה או המשגה. הדיון אודות שיטה יכול להתקיים בכל הנוגע  להיבטים המעשיים של הזן. בשטח הפנים שלו. אז בא הזן לידי ביטוי בדרכים שאפשר לתרגמן, בזהירות ובהסתייגות, לעקרונות שיטתיים. אז ניתן להעז, אד הוק,  ו'להחדיר' בו חוקיוּת. להגדיר את הבלתי מוגדר. עם זאת, ההצעות המועלות בספר זה אינן מנסות לכפות על הזן שיטתיות. המודל המוצג במסגרת זו נעזר בעקרונות יסוד בדרך הזן כדי להעצים את השיטה האימונית. זה זן אחר. ואימון אחר. אימון מזן אחר.

לכן הסתירה כאן היא סתירה לכאורה, ואינה מונעת את הערך המוסף שנוצר בסינרגיה שבין שני העולמות ובדרך השיטתית שבה הסינרגיה הזאת מתנהלת. במבחן התוצאה היא מניבה הישגים משמעותיים. ובזה יתרונה הגדול.

אפשר לסכם ולומר, כי הדיון שמוצג בספר זה בהקשר של הבודהיזם והזן מודע וער למגבלותיו. זהו דיון סלקטיבי במודע, המשאיר מחוץ למסגרתו חלקים נכבדים ומהותיים ממה שאותו נהוג לכנות 'בודהיזם' – אין כל נגיעה בפן הדתי, חלק מהנחות הבסיס נותרות בחוץ, הפן הקוסמולוגי, תפיסת הזמן הבודהיסטית ועוד – נעדרים מן הדיון. זו החלטה מושכלת, שנלקחה לאחר הפעלת שיקול דעת והניבה סינון וזיקוק זהיר של נושאים שנכללים במסגרת הנוכחית.

העיקרון המנחה את הדיון הנוכחי הוא נגיעה חלקית בעקרונות יסוד בתפיסה הבודהיסטית ובדרך הזן, שיכולים  לתרום תרומה משמעותית, יישומית, לתהליך האימון באשר הוא. יש להם נגזרות מעשיות, המשרתות את תהליך האימון, והם מהווים נקודת מוצא אופטימלית לדרך האימון.

למי זה יכול להועיל?

הספר עשוי לשמש כמה מעגלים של קהלים:

1.     עבור אנשים שעובדים עם אנשים: מאמנים, מטפלים, יועצים, מגשרים – זה כלי מקצועי המעניק עוגן קונספטואלי שפורץ את גבולות השפה האימונית. במקביל, הוא מעשיר את רפרטואר כלי העבודה העומדים לרשות המטפלים ומציע שיטות מעשיות לקידום וייעול עבודת האימון וליצירת תוצאות אפקטיביות.

2.     עבור מנהליםזה כלי עסקי המעשיר את התפיסה הניהולית ומעמיק את מערך הכלים הניהוליים. הוא מסייע בהגדרת יעדים והשגתם, תוך תהליך מעגלי של 'הגדרה–עשייה–בחינה–שיפור' ומאפשר למנהל לכוון את אנשיו בדרך מעצימה, המובילה לשדרוג ביצועים מתמשך.

3.     עבור מתאמנים – זה כלי עבודה המספק את כל התנאים להתאמן באופן אופטימלי, עשיר ומניב תוצאות. זו מסגרת המאפשרת אימוץ הרגלים מנטאליים חדשים ותרגול רפרטואר התנהגויות הניזונות מעולמות תוכן שונים.

4.     עבור כל אדם – זה כלי לחיים. זו הצעה לשינוי בתפיסת העולם והמציאות, התמרה בגישה לחיים, בדרך ההתנהלות בחיי היומיום. זוהי הזמנה לאחריות אישית, לחופש בחירה, לאיזון, להרמוניה ולהגשמה.

השימוש בספר

הספר הזה נכתב כמעין משפך: הוא מתחיל בתיאור רחב ביותר, ממעוף הציפור, של העולמות המזרחיים והמערביים המהווים את התשתית שממנה נוצר המודל המשולב. המבט הפנוראמי הזה מצייר את 'התמונה הגדולה' ומאפשר ראייה מערכתית של הרקע הכללי אודות שני העולמות המתמזגים כאן.

בשלב הבא הולך התיאור ומתמקד בדיאלוג האפשרי שבין שני העולמות, והופך ספציפי יותר ויותר עד שמגיע לתיאור המזוקק של מודל האימון החדש.

הספר בנוי משני חלקים:

החלק הראשון – מספק את הרקע, המסגרת והתשתית העומדים בבסיס המודל. הרקע נוגע לעולם האימון מצד אחד ולעולם הבודהיזם והזן מהצד האחר. לפיכך, חלק זה מציג את תמצית הגישות הללו ואת יכולת ההידברות ביניהם. אם כן, קורא המחפש את בסיס הרקע הרעיוני, עליו מושתת הדיאלוג בין שני העולמות – ימצא אותו כאן.

פרק 1 מציג את דרך האימון ומפרט את תמצית תולדותיה ועיקרי תפיסתה.

פרק 2 מציג את הדרך הבודהיסטית ומפרט את גרעין תולדות התפיסה הבודהיסטית ועיקריה.

פרק 3 מפרט כמה עקרונות יסוד בתפיסה הבודהיסטית, אשר ייושמו בהמשך אל תוך מודל האימון המשולב.

פרק 4 מתאר את דרך הזן בודהיזם, על עיקריה ודרך הלימוד והתרגול שלה.

פרק 5 מתאר את הדיאלוג האפשרי בין האימון לזן, על מרחב הדמיון והשוני ביניהם.

פרק 6 מציג את היישום הרעיוני והפרקטי של עקרונות היסוד בדרך הזן אל תוך עולם האימון.

החלק השני – מיועד לקורא שמבקש להתמקד בכלים מעשיים, באמצעים פרקטיים ובמפת דרכים להשגת תוצאות אפקטיביות. הוא מציג את המודל המשולב בשני שלבים:

פרק 7 מציג את מערך החוסרים והצרכים הבלתי מסופקים שעליהם עונה המודל ועבורם הוא מספק מענה, ומפרט את גישת האימון, המהווה את המסגרת התיאורטית למודל המשולב: גישת האימון הקוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive-Behavioral Coaching).

פרק 8 מציג את כל שלבי המודל, כולל עקרונות היסוד בדרך הזן השזורים בו. פרק זה כולל מקרים מדגימים משיחות אימוניות, המאפשרים המחשה של השימוש בעקרונות היסוד בדרך הזן אל תוך שיח אימוני.

לסיכום, מתוארות כמה אפשרויות יישום של המודל המשולב וכיווני מחקר עתידי, שעשויים לקדם פיתוחים עתידיים  שלו.

 

 

אימון פיוז'ן – אימון וזן בדרך לנקודת האופטימום, מאת ד"ר ענת רוזן-ליב, הוצאת אופיר ביכורים, שנת 2012, 237 עמ'.

 

 

 

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , ,

Category: ניו אייג' ומיסטיקה

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *