ביקור בית עם הסופרת והמשוררת דליה בר-אל / איך אתם מרגישים? ספר חדש לילדים

| 15/06/2016 | 0 Comments

איך אתם מרגישים? מאת דליה בר-אל

איך אתם מרגישים? מאת דליה בר-אל

הסופרת והמשוררת דליה בר-אל התחילה לכתוב בגיל 11 ומאז לא הפסיקה. כבר מגיל הילדות והנעורים ידעה שתמיד תמשיך לכתוב כי זאת מהות חייה, וכן ידעה שתעסוק בנפש האדם. תחום הכתיבה והספרות ותחום הנפש הם שני תחומי העניין המרכזיים של חייה. לאחרונה הוציאה את ספר הילדים "איך אתם מרגישים?", ספרה ה- 41 וזו ההזדמנות לשמוע ממנה על כתיבתה המתאפיינת ברגישות לעולמו הפנימי של הילד ולחוויותיו בבית, בחברת הילדים ובעולם המבוגרים.

 

דליה בר-אל נולדה בפתח-תקווה בה היא מתגוררת עד היום, למשפחת גולדשטיין הידועה (בעלת הקונדיטוריה). משפחתה היא מהוותיקות, האהובות והמוערכות בעיר עד היום. משפחתו של אביה נמצאת בפתח-תקווה משנת 1935, משפחתה של אימה נמצאת בעיר משנת 1921. אביה, שמואל גולדשטיין, גם נודע בעיר , ומחוצה לה, כצייר שצייר בעיקר את הוויי העיירה היהודית שזכר מילדותו בפולין. "גדלתי על שפות היידיש והלדינו שהיו שפות האם של אבי ואמי. לצערי בבית דיברו רק עברית, ולכן הפסדתי את ההזדמנות לדעת את שתי השפות הנפלאות האלה. יש לי אחות גדולה ממני, תמיד הסתדרנו נהדר בינינו, שיחקנו, צחקנו ורק מעט רבנו. חוויות רבות של שתינו בילדותנו היו השראה לסיפורים ולשירים שכתבתי. עד היום אנחנו בקשר יומיומי. אבא היה מאוד מוכשר מבחינה אמנותית. הוא ניגן על כמה כלים, שיחק ושר. בבית נשמעה תמיד מוסיקה, קלאסית בעיקר,  מעל גבי תקליטים, או כאשר אבא שלי ניגן ושר. אחותי ואני חובבות מוסיקה עד היום".

דליה בר-אל בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה וספרות אנגלית מאוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת בר אילן. למדה לתואר שני בעבודה סוציאלית והשתלמה בתראפיה באמנות ובקורסים מקצועיים רבים נוספים. עבדה שנתיים כעובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים, ארבע שנים בבית חולים השרון (בעיקר במחלקת ילדים, תינוקות ויולדות) והרבה שנים באסותא, כעובדת סוציאלית של הוועדה לענייני הריון, ועדת השתלות, מתן חוות דעת ועוד.

 

שם: דליה בר-אל

סטטוס: נשואה ואם לשלושה

מגורים: פתח-תקווה

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את ספר הילדים איך אתם מרגישים? בהוצאת אוריון, 2016.

דליה בר-אל

דליה בר-אל

כיצד התחלת לכתוב? מה היה הטריגר? "התחלתי לכתוב כשהייתי בת 11. הייתי ילדה שאוהבת לקרוא, לכתוב ולהתכתב. יום אחד הרגשתי שאני רוצה לכתוב שיר. אין לי הסבר למה דווקא באותו יום ולמה דווקא בנושא שעליו כתבתי. זה היה דחף פנימי.  לקחתי עט ודף וכתבתי שיר על שקיעה. הוא התחיל כך: "ליל קיץ, זורחים כוכבים, ירח קורץ ממעל…". מאז לא הפסקתי. כתבתי המון שירים וגם זרקתי לפח המון שירים, אבל עד היום אני שומרת על כמה מאותם שירים ראשונים שכתבתי.

"כתבתי הרבה כילדה, ובגיל ההתבגרות כתבתי לא רק שירים, אלא גם מה שנקרא 'יומן חיים'. את היומן שכתבתי מגיל 14 ועד גיל 18 שמרתי במשך הרבה שנים וכאשר כתבתי סיפורים על מתבגרת (שפורסמו בעיתון נוער ואחר-כך קובצו לספר) דפדפתי באותם דפים של ההתבגרות שלי וכך היה לי קל יותר להיזכר באותה תקופה סוערת. כילדה פרסמתי יצירות שלי בעיתוני ילדים ואחר-כך בעיתון נוער. כבוגרת פרסמתי שירים וסיפורים בכל עיתוני הילדים, בעיתון נוער, והיו לי גם טורים אישיים בירחון נשים ובמקומון. יותר מאוחר הגיעו הספרים.

"רציתי להיות משוררת וסופרת כבר מגיל צעיר. זה היה החלום שלי. משאת הנפש. חברותי ידעו שזה החלום הכמוס שלי. לפני כמה שנים פגשתי חברת ילדות שלי מימי בית הספר היסודי שסיפרה לי שפעם ישבה עם בנה מול הטלוויזיה ושניהם צפו בי מתראיינת על אחד מהספרים שלי. היא אמרה לבנה: "אתה רואה את האישה הזאת? היא הגשימה את החלום שלה".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי ה- 41".

חושך / מתוך איך אתם מרגישים?

חושך / מתוך איך אתם מרגישים?

 

האם יש משהו שמייחד את כתיבתך? "הגיוון מייחד את הכתיבה שלי. אני כותבת גם שירים וגם סיפורים, גם אגדות דמיוניות וגם יצירות שמתבססות על מציאות. אני כותבת גם לילדים וגם למבוגרים, גם דברים רציניים וגם הומוריסטיים. בכל פעם לפי מצב הרוח שלי. אני שואבת הרבה מחוויות הילדות והנעורים שלי שרבות מהן עובדו ונכנסו לספרים שלי.  יש לי זיכרון מצוין ואני זוכרת אפילו חוויות מימי הגן. בבוא היום הכול נכנס לספרים, הן לשירים והן לסיפורים. כמובן אחרי עיבוד ושינוי. הילדים שלי 'מתלוננים' שהם מזמן שכחו אירועים וחוויות שקרו להם בילדותם, ואילו אני זוכרת הכול".

ספרי בהרחבה על ספרך החדש לילדים: "בספר יש 27 שירי ילדים שמציגים מגוון תחושות ורגשות כמו אהבה, שנאה, קנאה, עליצות, עצב, פחד, אין אונים, בלבול, אשמה, שעמום, כעס, רעב וצמא, חשד, בדידות, עלבון ואחרים. כל שיר מלווה בשאלות שמופנות אל הילדים. מטרת השאלות היא לעודד ביטוי רגשות  ומחשבות של הילדים שקוראים את השירים או שומעים אותם מפי המבוגר.  כאשר הילדים עונים על השאלות הם מוצאים נקודות הזדהות עם הילד או הילדה שבשיר ומגלים איך הרגש המתואר בשיר מתבטא בעולמם שלהם.

כל שיר מלווה בשאלות המופנות אל הילדים

כל שיר מלווה בשאלות המופנות אל הילדים

למי הוא מיועד? "הספר מיועד לילדים בגילאי ארבע עד עשר. טווח הגילאים רחב מכיוון שיש כמה רמות של קריאה והנאה מהספר: יש קריאה והזדהות עם הרגש יחד עם ההנאה מהאיורים המקסימים ויש רמה יותר גבוהה בה קוראים ונהנים מהשירים והאיורים וגם עונים על השאלות הנלוות. כל ילד מגיב ועונה בהתאם לרמת ההבנה שלו. נוכחתי שקטנים וגדולים אוהבים לבחון את עצמם ואת רגשותיהם על פי השאלות וחלק מהם שמחים גם לשאול את המבוגר שנמצא לידם על רגשותיו שלו".   

איורים: צבי פדלמן

איורים: צבי פדלמן

 

מנין שאבת את ההשראה לכתיבתו? "בכל הספרים שלי אני כותבת על רגשות, על יחסים במשפחה, בגן, בבית הספר, ובחברת הילדים. אני מודעת לרגשות שלי ויש בי יכולת לאמפטיה, לחוש את רגשותיו של האחר, ילד או מבוגר. בספר הנוכחי זיקקתי את העיסוק ברגשות עד כדי מתן ביטוי באמצעות שיר ייחודי לכל רגש ורגש.

"בעוד שבספרי ילדים אחרים שכתבתי הרגשות מוחצנים או מובלעים ומובנים מתוך העלילה, הרי שכאן חשבתי קודם כל על הרגש שאני רוצה לתאר, ואז בניתי את הסיפור באמצעות שיר קצרצר" .

"במקצועי אני עובדת סוציאלית ועבדתי עם ילדים ומבוגרים במסגרת פרטנית וקבוצתית. חלק מהמיומנויות המקצועיות שלי הן לדעת לדובב את הילד או המבוגר בנושאים רגשיים. בספר הזה נעזרתי כמובן גם בניסיוני המקצועי.

"ישבתי פעם עם נכדתי, ושיחקנו במשחקי מילים שהתפתחו לשאלות אסוציאציה ושאלות על רגשות. היא רצתה שאשאל אותה עוד ועוד ורצתה לדבר על רגשותיה. ההתלהבות שלה הייתה השראה וטריגר ללוות את שירי הספר הזה בשאלות  שיעודדו העמקה.   

"אחרי שבכל הספרים שכתבתי נתתי ביטוי לרגשות מגוונים שנבעו מהעלילה עצמה,  הרגשתי שאני רוצה לכתוב ספר שבו יתוארו רגשות בפירוט. זכרתי כמה נכדתי נהנית לשבת איתי ו'להתראיין' על רגשות שהיא מרגישה ומחשבות שהיא חושבת. החלטתי להעניק את ההנאה הזאת גם לקוראי הספר – ילדים ומבוגרים וליוויתי  כל שיר שעוסק ברגש בשאלות להעמקה ולשיחה".

כמה זמן ארכה הכתיבה? "הכתיבה לקחה כמה חודשים שבהם כתבתי, מחקתי, שיניתי, הוספתי, ושיפצתי".

כאשר הילדים עונים על השאלות הם מוצאים נקודות הזדהות עם הילד או הילדה שבשיר ומגלים איך הרגש המתואר בשיר מתבטא בעולמם שלהם.

כאשר הילדים עונים על השאלות הם מוצאים נקודות הזדהות עם הילד או הילדה שבשיר ומגלים איך הרגש המתואר בשיר מתבטא בעולמם שלהם.

 

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך? "בדרך כלל בספרים שלי ההשראה מגיעה הן מחוויות הילדות שלי והן מהחוויות של הילדים שלי או מסיפורים אנושיים שבהם נתקלתי במסגרת עבודתי כעובדת סוציאלית או שהילדים שלי נתקלו בהם. בספר הזה ההשראה היא מרגשות שחוו ילדים בסביבתי הקרובה, אבל בעיקר רגשות שאני חוויתי כילדה. לדוגמה, בשיר על פרידה הזדהיתי עם הסיטואציה – לי עצמי היה קשה להיפרד ותיארתי את תחושת הפרידה כאילו משהו נקרע בפנים. גם כיום קשים לי רגעי פרידה. השיר על העליצות והצחוק הפורץ שאי אפשר לעצור אותו מתכתב ישירות עם אותם מצבים, בעיקר מתקופת הילדות והנעורים ,שבהם דווקא ברגעים רציניים הצחוק פורץ החוצה ללא שליטה.  השיר על החושך הוא עליי ועל ילדיי. גם אני פחדתי להיות בחושך מוחלט וגם ילדיי עברו תקופות של פחדים מחושך כשהיו קטנים. השיר על תחושת הכול-יכול המושגת בעזרת הדמיון הוא לגמרי עליי. כילדה אהבתי לדמיין ולהמריא עם הדמיון למחוזות רחוקים וזה נמשך עד היום".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "קראתי את 'תשמעו סיפור' של בשביס-זינגר, את 'הנערה שהשארת מאחור' של ג'וג'ו מויס, את 'כל המשלים' של קרילוב בתרגום החדש והתענגתי על כמה ספרי ילדים ביניהם 'זרת זרת לשלום' של רפאל ספורטה, 'סלט אותיות' של לימור טלמור ו'קלידוסקופ' של חווה ניסימוב. חוץ מזה אני קוראת  בקביעות מספר פעמים בשבוע שירים (לילדים ולמבוגרים) מתוך אוספי השירה שבספרייה הביתית שלי".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "אני אוהבת יצירות של סופרים ומשוררים רבים, אבל לא יכולה להצביע על מישהו מסוים שהשפיע על הכתיבה שלי. אני מניחה שכולם יחד השפיעו במרוצת השנים.

"אני אוהבת את השירים של יהודה עמיחי, רחל, לאה גולדברג וגם את ויסלבה שימבורסקה,  את הפרוזה של שלום עליכם ובשביס-זינגר,  דוסטוייבסקי, חנוך לוין,  עמוס עוז, אפרים קישון, סביון ליברכט,  צרויה שלו , ליזי דורון,  ואחרים. אני אוהבת מאוד מאוד מאוד את שירי הילדים של פניה ברגשטיין ומרים ילן-שטקליס.

"מבין סופרי הילדים אני אוהבת לקרוא את נורית זרחי, יהודה אטלס, רינת הופר, שלומית כהן-אסיף, נורית יובל, נירה הראל, דתיה בן-דור ועוד רבים. בספרייה הפרטית שלי יש קיר שלם המוקדש לספרי ילדים. לקרוא ספרי ילדים זהו עונג בל יתואר בשבילי".

אילו ספרים קראת בילדותך? "בילדותי קראתי המון ספרים, פשוט בלי סוף. הייתי רשומה בספרייה העירונית של פתח-תקווה שם אפשר היה להחליף ספר רק שלוש פעמים בשבוע ואסור היה לבחור את הספר לבד. הספרנית הייתה זו שהתאימה לילדים את הספרים על פי גילם. הייתי רשומה גם בספרייה פרטית שם הייתה חגיגה אמיתית! אפשר היה להחליף ספר בכל יום! והיה מותר לבחור לבד את הספר.

"קראתי את אגדות אנדרסן ואגדות האחים גרים ואת אחד הספרים שאהוב עליי עד היום 'האגדות למכסה' מאת מכס נורדאו (כן, זה שעל שמו יש רחובות בכל עיר בארץ. רבים לא יודעים שהוא היה סופר ילדים מופלא). קראתי את 'פרש בלי ראש', 'יפעה בת הירח',  ספריו של אריך קסטנר, את סידרת חסמב''ה ועלילות הבלשים הצעירים, את ספרי טרזן וקארל מאי ועוד ועוד.

"אבא שלי היה מעריץ גדול של הסופר היהודי היידי שלום עליכם. היו לנו בבית את כל כתבי שלום עליכם ביידיש ואת כל כתביו שתורגמו לעברית. הוא היה קורא סיפור ביידיש, מחפש לראות אם הסיפור תורגם לעברית ונמצא בכתבים וממליץ לי לקרוא. כך, כבר מילדות הייתי בקיאה בסיפורים ובמחזות של הסופר הנפלא הזה.

"אגב, בעניין הספרייה העירונית, יום אחד הספרנית הציעה לי את הספר 'פוזמק העור' של ג'ק לונדון. לקחתי את הספר, התחלתי לקרוא, השתעממתי והפסקתי. אחרי יומיים החזרתי לספרייה והחלפתי ספר אחר. אחרי כמה שבועות הציעה לי הספרנית ספרים לקריאה כשהיא עומדת ליד המדפים ואני עמדתי ליד הדלפק (כי כזכור, אסור היה לילדים לבחור לבד את הספרים שברצונם לקרוא). הספרנית  הציעה ספר אחד ושניים, שלושה וארבעה ואני עניתי שכבר קראתי אותם (מה שהיה נכון), ואז שלפה מהמדף את 'פוזמק העור'. עניתי שכבר קראתי אותו. הספרנית הייתה קצרת רוח, התעצבנה עליי ודרשה: "ספרי לי על מה הספר!!". כמובן שלא ידעתי לספר. אי לכך הכריחה אותי לקחת את אותו פוזמק  (פוזמק זה גרב, למי שלא יודע) . אחרי כמה ימים החזרתי אותו לספרייה, כמובן בלי שקראתי אותו.

"חלפו מאז הרבה שנים, היום מתקבלים הילדים בספריות בשמחה ובנועם הליכות ויכולים לבחור ספרים כאוות נפשם. למרות השנים הרבות שחלפו שמור עדיין בליבי אנטי גדול כלפי אותו פוזמק. בכל פעם שאני רואה את הספר הזה על מדפי חנויות הספרים אני מרגישה התנגדות קשה. אף אחד לא יצליח לשכנע אותי לקרוא אותו גם כיום".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "את התנ''ך, כמובן ועוד שני ספרי שירים: של יהודה עמיחי ושל לאה גולדברג".

האם יש נושא שהיית מעוניינת לכתוב עליו ועדיין לא הוצאת כספר? "כתבתי לילדים ולמבוגרים גם שירים וגם סיפורים. כתבתי על כל מה שהתחשק לי לכתוב – על חוויות שזכרתי מילדות ומנעורים וגם משנים מאוחרות יותר. כתבתי על מה שהטריד אותי, מה שהצחיק אותי, מה שהרגיז אותי ומה שהעסיק את דמיוני או מחשבותיי.

"הרגשתי חופשייה לכתוב על הכול חוץ מאשר לתאר תיאורי סקס ברומן ובסיפורים שכתבתי למבוגרים. פעם זה היה כדי לא להביך את הוריי, כיום כדי לא להביך את הילדים והנכדים, אבל בעתיד, מי יודע? אולי יהיה לי אומץ".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "יש בדרך ספר ילדים נוסף שמיועד לצאת לאור בעוד מספר חודשים. חוץ מזה אני רוצה להמשיך ולכתוב רומן הומוריסטי אקטואלי  שהתחלתי לכתוב לפני כשנתיים, נתקעתי באמצע בגלל סיבות שונות, וכעת אני בשלה להמשיך".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "קרא הרבה, כתוב הרבה, אבל דע גם למחוק, לתקן, ולקבל ביקורת. למד את התחום עליו אתה כותב, ואם אתה שואב את ההשראה מהחוויות שלך, היה כנה".  

משפט מסכם: "לכתוב זה אושר גדול בשבילי, לכתוב זה הכי "אני" מאז ילדותי. זה הספר ה- 41 שלי, וכל ספר חדש שיוצא לאור מרגש אותי ויקר לליבי. יום שבו אני כותבת הוא יום מאושר". 

שאלה שהיית מעוניינת להישאל ומעולם לא נשאלת והתשובה עליה: "נשאלתי הרבה שאלות במרוצת השנים, הן בראיונות עיתונות והן בעל פה על ידי חברים, מכרים וזרים. אני עונה בשמחה לכל שאלה חוץ מאשר כאשר שואלים את השאלות החטטניות של "יוצא לך מזה משהו?, את מרוויחה מהספרים? כמה את מרוויחה?  אפשר להתפרנס מזה?". באותו רגע בא לי לענות לשואל בשאלה: "ומה איתך? כמה אתה מרוויח בחודש?", אבל אני לא שואלת את השאלה שאנשים לא אוהבים להשיב עליה. הייתי רוצה שהקרובים והחברים, המכרים והזרים, לא יחטטו בחשבון הבנק שלי ברגע שהם שומעים שהוצאתי ספר חדש. אני מצפה מהם שיתעניינו: "על מה הספר?", "איך בא לך הרעיון לכתוב אותו? ", "כמה זמן הקדשת לכתיבה?", "מה את מרגישה כשיוצא ספר חדש שלך?". בערך אותן השאלות שילדים מתוקים שואלים אותי במפגשים איתם בבתי הספר מטעם "סל תרבות".

מהו שבוע הספר בשבילך? "חגיגה אמיתית. שמחת הסופרים, הקוראים והספרים. המראה של שפע הספרים על הדוכנים ממש משכר אותי. אני קונה ספרים בכל ימות השנה ובשבוע הספר אני קונה הרבה יותר. כסופרת, מרגש אותי לפגוש בכיכרות קוראים שמספרים שאהבו את הספרים הקודמים שלי ונושאים את זיכרונם שנים רבות".

דליה בר-אל ספרים

  1. גיל ההתבגרות (שלי), הוצאת אלף, 1976
  2. בלילות, כשאתה ישן, הוצאת טרקלין, 1977
  3. מחוג הפחד, הוצאת תמוז, 1989
  4. לא ההריון הזה, הוצאת תמוז-מודן, 1990
  5. אנימי והארמון הקסום, הוצאת תמוז-מודן, 1990
  6. תעלומת האוצר, הוצאת חב'ד, 1990
  7. תמי מכתה י'3, הוצאת לילך, 1993
  8. מכתבים שלא שלחתי, הוצאת לילך, 1993
  9. ציפור החלומות של רוני, הוצאת לילך, 1993
  10. מלך התעלולים, הוצאת לילך, 1993
  11. איך הירח שמח?, הוצאת לילך, 1994
  12. איך מגרשים פחד שנכנס לתוך הלב?, הוצאת לילך, 1995
  13. רוצים לראות את פיפו, הוצאת מסדה-מודן, 1995
  14. המפלצת שאהבה ילדים, הוצאת לילך, 1995
  15. איך מציירים מצב-רוח?, הוצאת לילך, 1995
  16. הבית הכחול, הוצאת דני ספרים, 1995
  17. איך באות המחשבות?, הוצאת לילך, 1995
  18. גלית הבלשית ותעלומת המחברת הגנובה, הוצאת לילך, 1996
  19. מילאיה בממלכת החלומות, הוצאת לילך, 1996
  20. נשואה. אלא מה?, הוצאת לילך, 1996
  21. שירי-לי מטיילת על הירח, הוצאת אריה ניר- מודן, 1996
  22. תעלומת הגרביים האדומים, הוצאת דני ספרים, 1997
  23. מי שלח מכתב לנועה?, הוצאת דני ספרים, 1997
  24. דברים מוזרים בבית ממול, הוצאת מט'ח, 1998
  25. שלושה פסיכולוגים, אשה אחת, הוצאת חלונות, 1999
  26. מלך ההרפתקאות, הוצאת לילך, 2000
  27. גלית הבלשית ותעלומת הבית הנטוש, הוצאת לילך, 2000
  28. מי מכיר את הנסיכה ספיר?, הוצאת לילך, 2000
  29. למחשבות יש עיניים, הוצאת דני ספרים, 2006
  30. למי יש סוד?, הוצאת דני ספרים,2006
  31.  סבתא שובבה זוללת סוכריה, הוצאת אות ועוד, 2008
  32. כיף להתחלף, הוצאת דני ספרים, 2008
  33. ניר עושה חור בראש, אות ועוד, 2010
  34. שירי-לי בכוכב החלומות, הוצאת אות ועוד 2011,
  35. שירי-לי בממלכת הדמיון, הוצאת אות ועוד, 2012
  36. שירי-לי ומפתח הקסמים, הוצאת אות ועוד 2012
  37. שירי-לי הולכת לאיבוד, הוצאת אות ועוד 2013
  38. יצור מוזר צועד ביער, הוצאת רימונים, 2012  
  39. אצל מיקי בגן אין בלגן, הוצאת רימונים, 2013
  40. מה קרה לגלעד?, הוצאת רימונים, 2013
  41. איך אתם מרגישים?, הוצאת אוריון, 2016

 

איך אתם מרגישים? מאת דליה בר-אל. איורים: צבי פדלמן. הוצאת הספרים אוריון, שנת 2016, עמודים לא ממוספרים. לגילאי 4-10. מנוקד. 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, דף הבית ילדים ונוער, ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *