ביקור בית עם הסופרת רות אורן: גמדים בשכונה / הגמדים מתעוררים לחיים

| 15/02/2013 | 0 Comments

גמדים בשכונה מאת רות אורן

גמדים בשכונה מאת רות אורן

ספרי שירייה של הסופרת רות אורן נכתבו בהשראת ובהשפעת ילדותה בכפר. ספרים אחרים נכתבו בהשראת בנותיה ואירועים מחייהן. הרעיון לספר הילדים החדש שלה, 'גמדים בשכונה', נולד באחד מטיולי הערב שלה בכפר. במושב שבו היא גרה יש חצרות רבים בהם פסלי גמדים מכל הגדלים והסוגים, ופסלי פטריות. כשהייתה מטיילת במושב בלילות, משהו בגמדים האלו היה נראה לה פתאום קצת זדוני. "בלילה החיוך שלהם היה נראה לי קצת מרושע, פחות תמים… פעם אחת קרה לי שבגד שלי נעלם לו באורח פלא מחבל הכביסה שבחצר, אותו לילה חלמתי שהגמדים בחצר של השכן התעוררו לחיים בלילה, כשאיש לא ראה, והם אלו שגנבו את הבגד".

רות אורן למדה לתואר ראשון בחוג לספרות ובחוג לאמנות-יצירה שבאוניברסיטת חיפה וכן למדה ספרנות ומידענות. כיום עובדת כספרנית. סיפורה "סבתא עוברת דירה ולוקחת איתה את הים" (סיפור אודות ילדה בת 12 שסבתה הקשישה נאלצת לעזוב את ביתה שליד הים בעיר ולעבור לגור ליד ילדיה בכפר), זיכה אותה ב-2002 במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר לעידוד סופרים צעירים של מפעל הפיס בעמק חפר.

 

שם:  רות אורן

גיל: 40

סטטוס: נשואה+2

מגורים: מושב בית יצחק שבעמק חפר (מושבניקית דור שלישי, בנותיי הן כבר דור רביעי במושב).

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר גמדים בשכונה בהוצאת ידיעות ספרים, 2013.

רות אורן (צילום: אלירן אורן)

רות אורן (צילום: אלירן אורן)

מאין את שואבת את ההשראה לכתיבתך? "ההשראה לסיפוריי באה לי מהסביבה הקרובה לי וממשפחתי. ספרי שיריי נכתבו בהשראת ובהשפעת ילדותי בכפר. ספרים אחרים נכתבו בהשראת בנותיי ואירועים מחייהן. הרעיון לספר החדש שלי עלה בראשי באחד מטיולי הערב שלי בכפר. במושב שבו אני גרה יש חצרות רבים בהם פסלי גמדים מכל הגדלים והסוגים, ופסלי פטריות. ותמיד כשהייתי מטיילת לי במושב בלילות, משהו בגמדים האלו היה נראה לי פתאום קצת זדוני… בלילה החיוך שלהם היה נראה לי קצת מרושע, פחות תמים… פעם אחת קרה לי שבגד שלי נעלם לו באורח פלא מחבל הכביסה שבחצר, אותו לילה חלמתי שהגמדים בחצר של השכן התעוררו לחיים בלילה, כשאיש לא ראה, והם אלו שגנבו את הבגד. ומכאן הסיפור התפתח לתעלולים נוספים. כמו כן, הסיפור שלי לא נגמר ב"הפי אנד" כביכול, שבו הגמדים נתפסים ו"חוזרים למוטב", אלא השארתי אותו כתעלומה לא פתורה, כפי שקורה לנו הרבה בחיים, שלא לכל דבר יש לנו תשובה ופתרון… אני משתדלת מאד בספריי לא להיות "חינוכית" במובן הדידקטי של המילה, כי גם הילדים, ממש כמונו המבוגרים, בוחרים ספר קודם כל במטרה ליהנות מסיפור טוב, עם מתח והומור, ולא במטרה "שיחנכו" אותם".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "הסיפורים שלי נכתבים בדרך כלל במשך כמה ימים או שבועות. כשיש רעיון ומגיעה ההשראה אז זה פשוט זורם ממני. העבודה על כתב היד אחר כך, בשלב העריכה, יכולה לקחת יותר זמן. העורך/ת מבקש תיקונים, לפעמים לא מסכימים, לפעמים נתקעים וקצת מתייאשים… אבל מניסיון- הפתרון תמיד מגיע ובסוף זה יוצא יותר טוב ,אחרי העריכה. אין סופר שלא צריך עורך טוב. ספרי השירים שלי, לעומת זאת, נכתבו במשך שנים. אספתי ואספתי שירים, תיקנתי, ומחקתי, ושוב שיניתי, וויתרתי על שירים פחות טובים, עד שהתאסף לי קובץ של שירים שהיה ראוי בעיניי".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "הספר האחרון שקראתי הוא 'נופל מחוץ לזמן' של דוד גרוסמן. ספר לא קל לקריאה, הן מבחינת הנושא- השכול, והן מבחינת סגנון הכתיבה, אך יש שם כמה משפטים מדהימים ומאד חזקים, על חווית השכול ואיך היא משפיעה על הזוגיות. משפטים שנחרטו בי מאד חזק".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "סופרות הילדים הישראליות האהובות עלי הן המשוררות והסופרות עדולה (סבינה מסג) וחיה שנהב. בשירה שלהן יש המון אהבה לטבע והיא הכי קרובה בעיני לנקודת המבט ולזווית הראיה המתפעמת של הילד הקטן, שמגלה את העולם שסביבו לראשונה. שלושת הגמדים שבספרי החדש הם סוג של מחווה לשלושת הגמדים של חיה שנהב בספרה 'פיט, פט, טו'. אוהבת מאד גם את ספריו של רואלד דאל שהם מלאי דמיון ופנטזיה, הומור פרוע ובלתי חינוכיים בעליל, כמו שאני אוהבת".

אילו ספרים קראת בילדותך? "בילדותי הייתי תולעת ספרים ונהגתי לקרוא הכל, החל מקופיקו, צ'יפופו, החמישיה והשביעיה הסודית, דנידין וחסמב"ה ועד לספרים של מבוגרים, כשהייתה ספרנית "ליברלית" בספרייה של המושב שהרשתה לי לגשת לאגף המבוגרים. אהבתי מאד את אן מסדרת 'האסופית', את ג'ו מ'נשים קטנות', ואת בילבי. הזדהיתי מאד עם דמויות של נשים גיבורות. כנערה אהבתי לקרוא ספרים של סופרים בני המאה ה-19: את ספריהן של האחיות ברונטה: אנקת גבהים, ג'יין אייר, את ספריו של הקטור מאלו: באין משפחה ובחיק משפחה, את דיקנס".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "את 'פו הדב' של א. א. מילן, שהוא בעיניי ספר הילדים הטוב ביותר שנכתב אי פעם. ספר שכמו כל ספר ילדים איכותי ניתן לקרוא ולהבין באופנים וברבדים שונים בכל גיל, מלא בפנינים והגיגים נפלאים. הספר השני יהיה 'בילבי', אותה הערצתי בילדותי, על אומץ ליבה ועצמאותה. הספר השלישי הוא 'אור בעליית הגג', ספר שירי נונסנס ואי-גיון מאת של סילברסטיין, שגם אייר אותו. ספר שהוא ההיפך מדידקטי. בשיריו יש המון דמיון והומור, והתרסה נגד עולם המבוגרים ונורמות חברתיות מקובלות. כשקראתי ספר זה לראשונה נדהמתי מהדמיון העשיר והכישרון וקניתי את כל ספרי שיריו של סילברסטיין, בתרגומם המופלא של בני ושחר הנדל. הייתה תקופה שאף כתבתי בהשראתו שירי נונסנס משלי:

מר ניב רשת

מנורות צבעוניות

על ראשו של מר ניב רשת

דולקות תמיד ומאירות

בשלל צבעי הקשת,

אך בלבו יש חשכה

כי מה שווה כל השמחה

אם אין לו בן, למר ניב רשת

שיוכל אותו לרשת,

שיהיה יורש העצר,

אם פתאום יקרה לו קצר."

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השישי לילדים. הוצאתי כבר שלושה ספרי שירה לילדים, ושניים לראשית קריאה".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בימים אלו עומד לצאת ספר שירים חדש שלי שנקרא: 'רכבת טסה על פסים- שירים על גלגלים לפעוטות', בהוצאת כנרת זמורה ביתן. ספר זה הוא  השני בסדרה שלי, של ספרי שירה לקטנטנים בפורמט קשיח. הראשון היה 'הפרה של סבא יפת- שרי חיות לפעוטות', ובתקווה ייצא גם ספר שלישי בסדרה זו- שירים על פרחים לפעוטות".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "הספר גמדים בשכונה מספר על שלושה גמדי גינה, שבמשך היום הם פסלים לכל דבר, אך בכל לילה, כשכולם ישנים, מבלי שאיש יודע, הם מתעוררים לחיים וממציאים להנאתם תעלולים מצחיקים, שמשגעים את תושבי השכונה. הספר, עם איוריה הצבעוניים והיפים של המאיירת חוליה פיליפונה- ארז, מיועד לגילאי ראשית קריאה, כלומר גן חובה- א', ב'. הוא מתאים הן להקראה לילדי גן חובה שכבר לא כל כך מתעניינים בספרים מאוירים לפעוטות והן לילדים שמתחילים לקרוא בעצמם".מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "קודם כל לקרוא הרבה… אני מאד אוהבת לקרוא ספרי ילדים גם היום. זאת אהבה מאד גדולה שלי ואני עושה זאת לא רק כדי להתעדכן ולהישאר עם האצבע על הדופק. עצה שנייה: כשמסיימים לכתוב משהו, לשים אותו לתקופת זמן במגירה, ואז לחזור ולקרוא אותו שנית, בעיניים חדשות, לפני ששולחים אותו להוצאות לאור. הרבה פעמים מגלים כך שמשהו שכתבת ומאד התלהבת ממנו בזמן הכתיבה, הוא פחות מוצלח ממה שחשבת בתחילה… או שרואים דברים שאפשר לתקן ולשפר".

משפט מסכם:  "היה היו שלושה גמדים קטנים. קראו להם עוץ, רוץ וקונץ. שלושת הגמדים גרו בגן שעשועים בשכונה רגילה, שגרים בה בני אדם רגילים. אך הגמדים שלנו לא היו גמדים רגילים… מי שמתגעגע לסיפורים דמיוניים, עם ניחוח אגדות של פעם וזיק של קסם, מוזמן לקרוא על מעלליהם של אותם שלושה הגמדים!"

רות אורן – ספרים

מי יושב על הגבעה, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2002

מגרת ההפתעות, הוצ' כנרת, 2008

אתי ספגטי, הוצ' כנרת, 2008

רוני ורוני, הוצ' הקיבוץ המאוחד, 2011

הפרה של סבא יפת, שירי חיות לפעוטות, הוצ' כנרת זמורה ביתן, 2011

גמדים בשכונה, הוצ' ידיעות ספרים, 2013

גמדים בשכונה מאת רות אורן

"מי יודע מי יודע, מי את השכונה שיגע? הגמדים שבגינה – הם שיגעו את השכונה"

סיפורם המשעשע של שלושה גמדים קטנים ושובבים – עוץ, רוץ וקונץ. שלושת הגמדים גרים בגן שעשועים בשכונה רגילה, שגרים בה בני אדם רגילים. אך הגמדים שלנו ממש לא גמדים רגילים.  כל בוקר עם עלות השחר הם מטילים על עצמם כישוף והופכים לפסלים. באישון לילה, אחרי שכולם כבר הלכו לישון, דווקא הגמדים מתעוררים לחיים.

בוקר אחד מגלים דיירי השכונה שהבגדים שלהם שתלויים לייבוש על חבלי הכביסה נעלמו באורח פלא. בוקר אחר הם מגלים שלמאכלים שהכינו יש טעם מוזר ושונה מהרגיל. יכול להיות שיש לתעלומות האלו קשר לשלושת פסלי הגמדים שמוצבים בגן השעשועים של השכונה? אבל פסלים הרי לא יכולים לזוז!

משונה מאוד…

גמדים בשכונה הוא ספר בכריכה קשה לראשית קריאה, המחולק לפרקים ומקושט באיורים נפלאים.

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

וּבוֹ נַכִּיר שְׁלשָׁה גַּמָּדֵי גִּנָּה קְטַנִּים.

 

הָיֹה הָיוּ שְׁלשָׁה גַּמָּדִים קְטַנִּים.

קָרְאוּ לָהֶם: עוּץ, רוּץ וְקוּנְץ.

שְׁלשֶׁת הַגַּמָּדִים גָּרוּ בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים בִּשְׁכוּנָה רְגִילָה, שֶׁגָּרִים בָּהּ בְּנֵי אָדָם רְגִילִים. אַךְ הַגַּמָּדִים שֶׁלָּנוּ לֹא הָיוּ גַּמָּדִים רְגִילִים (אִם בִּכְלָל יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה — גַּמָּדִים רְגִילִים).

כָּל בֹּקֶר עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיוּ שְׁלשֶׁת הַגַּמָּדִים מַטִּילִים עַל עַצְמָם כִּשּׁוּף וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת פְּסָלִים. פִּסְלֵי גַּמָּדִים, כָּאֵלּוּ שֶׁרוֹאִים בְּהַרְבֵּה גִּנּוֹת בָּעִיר.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הָיוּ הַגַּמָּדִים נִרְאִים כִּפְסָלִים לְכָל דָּבָר. אֲנָשִׁים הָיוּ עוֹבְרִים לְיָדָם וּמַבִּיטִים בָּהֶם, יְלָדִים הָיוּ מְלַטְּפִים אוֹתָם וּמְדַבְּרִים אֲלֵיהֶם. הַגַּמָּדִים לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ. אַךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, כְּשֶׁהַגַּן הָיָה מִתְרוֹקֵן מֵאֲנָשִׁים וְכָל דַּיָּרֵי הַשְּׁכוּנָה כְּבָר שָׁכְבוּ לִישֹׁן, הַכִּשּׁוּף הָיָה מִתְפּוֹגֵג וּשְׁלשֶׁת הַגַּמָּדִים הָיוּ מִתְעוֹרְרִים לַחַיִּים.

אִישׁ בַּשְּׁכוּנָה לֹא יָדַע שֶׁחַיִּים בָּהּ שְׁלשָׁה גַּמָּדִים אֲמִתִּיִּים. אַךְ לִפְעָמִים הָיוּ קוֹרִים בַּשְּׁכוּנָה הַזֹּאת כָּל מִינֵי דְּבָרִים מוּזָרִים שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָדַע לְהַסְבִּיר.

 

לַיְלָה אֶחָד, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לְהִתְגַּלֵּשׁ עַל הַמַּגְלֵשׁוֹת, לְהִתְנַדְנֵד בַּנַּדְנֵדוֹת וּלְהִסְתַּחְרֵר בַּקָּרוּסֶלָה שֶׁבְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים, הִתְיַשֵּׁב הַגַּמָּד קוּנְץ עַל פֶּסֶל הַפִּטְרִיָּה שֶׁבַּגַּן וְאָמַר:

"אוּף, נִמְאָס לִי."

"מָה נִמְאָס לְךָ?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַגַּמָּד רוּץ שֶׁהָיָה עָסוּק בְּרִיצָה אַחַר גַּחְלִילִיּוֹת.

"נִמְאָס לִי לְהִתְגַּלֵּשׁ בַּמַּגְלֵשׁוֹת," אָמַר קוּנְץ, "נִמְאָס לִי לְהִתְנַדְנֵד בַּנַּדְנֵדוֹת וְנִמְאָס לִי לְהִסְתַּחְרֵר בַּקָּרוּסֶלָה! כָּל לַיְלָה אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים אוֹתוֹ הַדָּבָר וְזֶה נִמְאָס לִי!"

"טוֹב," אָמַר הַגַּמָּד עוּץ, "אָז מָה אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת?"

"יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!" אָמַר קוּנְץ. "מִזְּמַן לֹא הִמְצֵאנוּ תַּעֲלוּל. בּוֹאוּ נַמְצִיא תַּעֲלוּל חָדָשׁ!"

"אֵיזֶה תַּעֲלוּל?" שָׁאַל רוּץ.

"לֹא יוֹדֵעַ," עָנָה קוּנְץ. "עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי עַל זֶה."

"טוֹב," אָמַר עוּץ. "אָז בּוֹאוּ נֵשֵׁב שְׁלָשְׁתֵּנוּ וְנַחְשֹׁב עַל זֶה בְּיַחַד."

יָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ.

"אֲנִי יוֹדֵעַ!" קָרָא הַגַּמָּד עוּץ.

"מָה? מָה?" שָׁאַל קוּנְץ.

לָחַשׁ עוּץ בְּסוֹד עַל אָזְנוֹ שֶׁל קוּנְץ.

"רַעְיוֹן מְצֻיָּן!" חִיֵּךְ קוּנְץ.

"סַפְּרוּ גַּם לִי! סַפְּרוּ גַּם לִי!" קָרָא רוּץ.

לָחַשׁ קוּנְץ בְּסוֹד עַל אָזְנוֹ שֶׁל רוּץ.

"רַעְיוֹן נֶהְדָּר!" צָחַק רוּץ.

שְׁלשֶׁת הַגַּמָּדִים צָחֲקוּ בַּהֲנָאָה מֵהַמַּחְשָׁבָה עַל הַתַּעֲלוּל שֶׁהִמְצִיאוּ.

"קָדִימָה, לַדֶּרֶךְ!" אָמַר רוּץ וְקָם. "צָרִיךְ לְהַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לִפְנֵי שֶׁיַּעֲלֶה הַבֹּקֶר."

 

מָה הָיָה אוֹתוֹ תַּעֲלוּל שֶׁהִמְצִיאוּ שְׁלשֶׁת הַגַּמָּדִים?

זֹאת נְגַלֶּה בַּפֶּרֶק הַבָּא.

 

 

 

 

גמדים בשכונה מאת רות אורן, איורים: חוליה פיליפונה-ארז, הוצ' ידיעות ספרים – ספרי חמד, 2013, 48 עמ', מנוקד


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *