בואו נגיד ש… מאת איתן סוסנקו – להשתמש בכוח הדמיון

| 24/06/2018 | 0 Comments

בואו נגיד ש.. מאת איתן סוסנקו

בואו נגיד ש.. מאת איתן סוסנקו

ספר הילדים "בואו נגיד ש.." מאת איתן סוסנקו משתמש בכוח הדמיון. לפעמים נדמה כי הכוח הכי חזק של ילדים הוא כוח הדמיון. הוא מאפשר להם להתקדם מתוך אמונה שהכול אפשרי וגם לעיתים לברוח למקומות רחוקים כשהמציאות פחות נוחה להם. סוסנקו, רותם את הכוח הזה בספר כדי לסייע להם להשתמש בו כדי לקדם אותם לעבר מטרות שונות שיציבו לעצמם.

 

השימוש במשחק תפקידים, גירוי הדמיון והרחבת הגבולות מחזקים ומפתחים את יכולת ההפנמה ואת היכולת לפתח דו-שיח ומניבים פרות בכל מערכת יחסים, במיוחד בכאלה המלוות בקונפליקטים או ביחסי מרות – כל זאת ללא שימוש בכלים של שכר ועונש וללא צורך בסמכותיות, במנהיגות ובכריזמה.

העמוד הראשון של הספר (בהוצאת ספרי ניב) מכניס את הילדים לעולם שלו בעזרת השימוש במשפט (שיחזור על עצמו בהמשך): "בואו נגיד ש…", משפט שנדמה כי כל הורה לילדים צעירים שומע מהם מדי פעם. מחבר הספר לוקח את הילדים יחד איתו למסע בעולם הדמיון, באופן שיאפשר להם באמצעות משחק לבנות מחדש סיטואציות שונות מחיי היום יום שלהם וללמוד מהן את התנהלותם בעתיד.

לאחר שנכנסנו לעולמו של הספר, אנו מקבלים הצצה לעתיד לבוא בעזרת האיורים המלווים את הטקסט שמציגים רמזים מטרימים שמאפשרים לקוראים הצעירים לשער את כיוון העלילה עוד לפני ששמעו אותה, וכך להיות שותפים להתקדמותה באופן שייצור אצלם חיבור חזק יותר לטקסט.

הדוגמה הראשונה לאופן יישום המשחק 'בואו נגיד ש…" מופיעה אחרי שני איורים שמספרים סיפור שהילד יכול לנחש. כשהסופר פורש אותו בהדרגה הילדים יכולים להרגיש יודעי כל וללוות את המילים בתחושה של ידיעה שנותנת להם סיפוק שמאפשר להם להפנים ללא התנגדות את הכלים שהספר רוצה לספק להם. הדוגמה העוסקת בחתול שמצא גיבור הספר, ילד צעיר, בגינה. על אף שהוא יודע, וכך הוא מספר לקוראים הצעירים, שאביו לא אוהב חתולים הוא מכניס אותו לביתם בלי ידיעתו. החתול כדרכם של חתולים אינו מקפיד על הכללים ועושה מעט בלגן שמעצבן את כולם. משם לוקח הסופר בעזרת הילד העציר את אותה הסיטואציה, אך מציג אותה באופן שונה בעזרת השימוש במשפט "בואו נגיד ש…" בו הילד מוצא את החתלתול בגינה, אך במקום להסתיר אותו מהוריו הוא מספר לאימו על כך והתוצאה? התגובה שלה, זאת שמופיעה בטקסט וזאת שמאוירת, יוצרת חוויה חיובית.

הדוגמה השנייה שקשורה לארוחה ולרצונם של ילדים עצירים לגלות עצמאות פועלת בכללים דומים – גם פה האיורים ומשחק הכאילו שמתחיל ב "בואו נגיד ש…" מציגים לילדים המשך ישיר לנקודת המוצא באופן שמוביל לתוצאה חיובית הרבה יותר.

כעת, מציע מחבר הספר לילדים ליישם את המשחק בחייהם ופורש בפניהם דוגמאות מחיי היום יום: "מה קרה כשרציתי בסופר ביצת הפתעה" או "מה אמרו לי כשנעצתי עיניים" או "איך זה להיות בחדר המנהלת" או "מה הרגשתי כששמעתי את ההורים רבים"? הוא מציע להם לחשוב לבד על סיטואציות יומיומיות שהיו רוצים שיתנהלו אחרת, ואז לחשוב איך יכלו להתנהל בדרך שתוביל לתוצאות חיוביות מבחינתם.

אחר כך הוא ממשיך עם משחקי הכאילו ומשלב את הכלי הזה בסיטואציות נוספות. "אני עושה כאילו אני…" הוא קורא למשחק הזה ונותן דוגמה אחת שקשורה לפרידה מאימא כשהוא מגיע לגן.  הוא מתנהג כמו ילדה שאינה הוא ומדמיין שלילדה הזאת יש אימא שעומדת כל היום מחוץ לשער הגן וממתינה לה. אחר כך הוא מדמיין שהוא הגננת ועושה את כל מה שהיא עושה ומציע לקוראים הצעירים לדמיין שגם הם אחרים: "חתול" או "כלבלב", "שוטר" או "גנב".

הספר מנוקד ומתאים לקריאה משותפת עם ילדי גן ותלמדי בית ספר צעירים. הוא יכול להיות פתח לשיחה על היכולת של הילד לשים את עצמו "בנעלים של אחרים" ולבחון את התנהגותו מבעד לעיניהם. הספר מלווה באיוריה המקסימים של טלי עמית, מאיירת ומעצבת גרפית בוגרת בצלאל אשר לה סגנון עבודה ייחודי שמאפשר לזהות את יצירותיה במבט. 

איתן סוסנקו (צילום יעקב הצלם הרצליה)

איתן סוסנקו (צילום יעקב הצלם הרצליה)

איתן סוסנקו (63), בן קיבוץ חניתה ותושב הרצליה, קופירייטר ויוצר לנשמתו ואיש שיווק ומכירות לפרנסתו, בוגר בית הספר של איגוד חברות הפרסום. רקד בגעתון עם הבין קיבוצית, עם בת שבע 2 ועם האופרה הישראלית. בארה"ב רקד עם להקה מיוחדת בסגנון אפרו-קריבי. בשנות השבעים חבר לקבוצת יוצרים בת"א. בשנים האלה התפתחה האומנות המודרנית בארץ, נפרצו גבולות היצירה החופשית ממסגרת ממסדית: מולטי מדייה, מיצגים קינטיים, פסטיבל תל חי ופסטיבל עכו ועוד. "הייתי חלק מהמהפכה". עסק בהדרכה במתנסים, גני ילדים ובתי ספר בתחומי דרמה יוצרת ותנועה יצירתית.

לאיתן סוסנקו רומן ארוך שנים עם עולם האומנות והיצירה שהתחיל עם הגיעו לגיל תיכון כשהחליט לעזוב את בית הספר ולחבור לקבוצת יוצרים שהייתה חלק מהאנשים שקידמו את האומנות המודרנית בארץ. לאחר שירותו הצבאי נסע לארה"ב כחלק מקבוצת המחול "שחורה". עם שובו לארץ החל לעסוק בהדרכת ילדים בתחומי יצירה ואומנות שונים. את הרעיון לספר, הוא מספר, שאב משנים של עבודה באגף הילדים והנוער של מוזיאון ישראל בירושלים, שם נחשף לכוח הרב שיש למשחקי תפקידים בהעברת מסרים באופן ששום דרך אחרת לא הצליחה.

איתן סוסנקו מספר: "הספר הוא תוצר סדנאות באגף הנוער של מוזיאון ישראל. השם שבחרו מוריי לסדנא נקרא 'דרמה יוצרת'. הצעת הספר היא להיעזר במשחקי תפקידים הן יומיומיים והן דמיוניים ככלי למידה לכישורי חיים. על ידי הרחבת גבולות הדמיון וניסיון לראות את העולם דרך עיניי אדם אחר נפתח יכולת הפנמה, הכלה והבנת  המצב באופן מופשט. לדעתי, הספר נועד לילדים בגיל 9-4, הורים, מורים וגננות. התובנה פונה גם למתבגרים ובוגרים, אך התוכן והשפה לא תובן להם".

על ההשראה לכתיבת הספר מציין איתן סוסנקו שהיא קשה להגדרה. "אבל אפשר בהחלט לציין את אבותיי הרוחניים: קרלוס קסטנדה, החיפושיות, אריך פרום, חנוך לוין ואחרים. כולם יצרו יצירות מופת שנבעו מאפס תחכום וראייה  מופשטת. try to see it my way  אמרו החיפושיות בשירם  we "can work it out .

איתן סוסנקו מספר כי בימים אלה הוא עובד על ספרו השני "פיט ופיטונת". "גם הוא נולד  במחוזות ילדותי ואיני זוכר איך הוא הגיע אליי. אשמח אם אמצא מכרים מאז שיזכירו לי את הולדתם של פיט ופיטונת. הספר עוסק בזיהוי הבדידות, יצירת חברויות, ובדיקת ערך הזוגיות בעיני הילד והמבוגר 'היצירתי'".

 

 

בואו נגיד ש.. מאת איתן סוסנקו.  איורים: טלי עמית. הוצאת ספרי ניב, שנת 2018, עמודים לא ממוספרים, מנוקד                 

 

                       


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , ,

Category: דף הבית ילדים ונוער, ספרות ילדים

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *