מאיה גלפנד, אשתו של בוריס גלפנד, סגן אלוף העולם בשחמט: איך להאכיל אלוף? יומנה של בעלת מקצוע

| 20/06/2015 | 0 Comments

איך להאכיל אלוף מאת מאיה גלפנד

איך להאכיל אלוף מאת מאיה גלפנד

הספר "איך להאכיל אלוף? – יומנה של בעלת מקצוע" מאת מאיה גלפנד כולל עשרות מתכונים לצד מחשבות וסיפורים אישיים שכתבה כאשתו של בוריס גלפנד, סגן אלוף העולם בשחמט. גלפנד מציגה את האוכל כהשקפה של אישיות האדם. האדם יכול ללבוש מסכה על פניו, אך האוכל חושף את כל שהאדם מנסה להסתיר. לדעתה מה שאדם מכניס לפיו – משקף אותו הרבה יותר טוב ממה שהוא מנסה להביע באמצעים אחרים. היא ניסתה לשקף דרך האוכל את מסעו של בעלה בוריס מילדותו עד לפסגת הקריירה של שחמטאי מקצועי – הדו-קרב על תואר אלוף העולם.

הספר הוא תפריט אישי מיוחד שלה שהוכן בהתייעצות עם דיאטניות בקשר לתזונה נכונה. מטעמים מהמטבח הרוסי, הקווקזי, האסיאתי והאירופאי. התפריט מורכב ממאכלים פשוטים וממאכלים מורכבים – כאלה שנעשים בשנייה וכאלה שדורשים זמן הכנה ממושך. כל התבשילים בריאים, יפים וכמובן טעימים. 

בין המתכונים: עוגת בצק פריך עם תפוחי עץ ומרנג שוויצרי, דג אמור שלם במלח גס, צלעות עגל אפויות בתנור, ריבת אוכמניות שחורות ותפוח, מנטים (מאכל מהמטבח המרכז-אסיאתי), פלוב (פילאף) עם בשר, סלט אוליבייה, צימס.

מסר שהיא מעבירה הוא שההבדל היחיד בין המטבח לחיים הוא שאין בחיים מתכונים הרשומים בספר בישול.

"תרשו לי להציג את עצמי, אני מאיה גלפנד, בעלת מקצוע", כותבת המחברת בספרה החדש. "אם תשאלו אותי מהו המקצוע, אענה לכם שלא תמצאו אותו באף רשימת מקצועות, אבל לדעתי זהו המקצוע החשוב ביותר. המקצוע האבוד, המוזנח והמזולזל. המקצוע שרק מעטות מעזות לעסוק בו, שנחשב למיושן, לא ראוי ולא מכובד, אבל אין לו תחליף. זהו המקצוע שבורא ובונה את החיים. זהו המקצוע שלי. אני רואה את עצמי כיוצרת הבית שלי וכשומרת בשעריו, אני מופקדת על המשפחה שלי ועל החיים המשותפים שלנו בבית. אני אחראית על השלום, האושר והשובע של בני הבית, ואני זאת שאחראית על טיפוחו של כישרון גדול בשם בוריס גלפנד, בעלי, סגן אלוף העולם בשחמט".

זהו ספרה השני של מאיה גלפנד (32) אם ל- 2 ילדים, תושבת ראשון לציון, שהוציאה לאחרונה גם ספר לבני נוער, הרפתקאותיו של עלה הפיקוס בארץ הקקטוסים בהוצאת "גוונים", סיפור התבגרות המתווך דרך דמותו של עלה קטן וחבריו הפרחים. כמו בתהליך הגדילה של כל אחד, ילד או צמח, גם כאן יש קושי, פחד וסכנה ולבסוף שמחה ופריחה.

מאיה גלפנד (צילום ולדימיר ארונצ'יק)

מאיה גלפנד (צילום ולדימיר ארונצ'יק)

מאיה גלפנד נולדה בברית המועצות, במדינה שלא קיימת יותר, למשפחה יהודית, אינטליגנטית ומשכילה. אביה עבד כעיתונאי ועורך ראשי של עיתון, אמה – כנרת. "התחלתי לכתוב בגיל צעיר מאוד. בעצם מאז שלמדתי את האותיות התחלתי לחבר אותן למילים, למשפטים ואז – לסיפורים. אני זוכרת את עצמי, הקטנה, בת השש, לא יותר, יושבת ליד שולחן עבודה וממציאה. הדמויות שהמצאתי אז עדיין באות אליי – לפעמים בחלומות, לפעמים בזיכרונות. את התחושה של שקיעה בעולם אחר, העולם הדמיוני, הבדוי – זה מה שגורם לי שוב ושוב לשבת ליד שולחן, לקחת עת ונייר ולהתחיל לכתוב. כאשר הממשות מיטשטשת, הסביבה מתערפלת, המבט והתבונה מתרכזים ואני עפה עם הבדיון – זה הרגע שאותו חוויתי בגיל שש ומאז אני מכורה לו".

"עליתי לארץ בגיל 19 מעמדה ציונית ולא צינית. ידעתי שאני רוצה לגור בין היהודים, עם היהודים במדינה יהודית. לחגוג חגים יהודיים, לחוות תרבות יהודית ולכתוב ספרות בשפה של היהודים. אני שמחה שחלומות הנערות שלי לא התרסקו באכזבה. ההורים שלי נשארו רחוק במדינת המוצא ובתקופה הראשונה גרתי אצל סבתא. בחודשים האלה אני נזכרת בחום בהכרת תודה. בזכות האהבה שלה, החוכמה העממית שלה, העצות הפשוטות שלה, הצלחתי לעבור את התקופה הקשה ביותר בשלום. מאז עברתי לתל-אביב ולמדתי באוניברסיטה. קודם תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה, לאחר מכן תואר שני בפילוסופיה. אף פעם לא הפסקתי לכתוב".

על ההשראה לכתיבת הספר מספרת מאיה גלפנד: "הרעיון נולד באופן פתאומי, אינני יכולה להגדיר רגע מסוים שבו החלטתי לכתוב ספר כזה. מאחר שאני נמצאת בתהליך יצירתי מתמיד, אני כל הזמן ממציאה משהו חדש, בין אם זה מתכון או סיפור. בשלב מסוים החלטתי למזג בין סיפורים למתכונים וכתבתי את הספר. כל המתכונים למעט אלה שצוינו בפרט, הם פרי דמיוני ולא מורכבים במיוחד. אינני מעיזה להתחרות בטבחים מקצועיים או שפים מפורסמים. המטבח שלי הוא די פשוט ונגיש, מורכב מחומרים שאפשר להשיג בסופר או בשוק ומתכונים שניתן להכין בלי מיומנות רבה".

"כתבתי את הספר כי עניין אותי לחקור את האוכל בתור השקפה של אישיות האדם. בחיי היומיום הוא יכול ללבוש מסכה של הצלחה או צניעות, של גבריות ברוטלית או נשיות מעודנת. האוכל בעצם חושף את כל שהאדם מנסה להסתיר. שמירת הכשרות – זה אופי; צמחונות – היא גם סוג של אופי; אכילת של דז'נק פוד – גם היא אופי. לדעתי, מה שאדם מכניס לפיו – משקף אותו הרבה יותר טוב ממה שהוא מנסה להביע באמצעים אחרים".

מתוך הספר: אל תפנקי אותו! (עמ' 38): "אל תרגילי אותו לחיים טובים!", אמרו לי כאשר הפכתי לרעיה טרייה. "הוא יתרגל ובכלל לא יעזור לך בבית! תהיי חכמה!". כנראה שלא הייתי מספיק חכמה ופינקתי את בעלי בבישול ביתי. ארוחות בוקר, צהריים, ערב ועוגות מעודנות."תהיי קשוחה. תראי לו שאת לא שפחה. שיש לך כבוד עצמי ואת לא מתכוונת להקריב את החיים שלך למענו!". כנראה שלא הייתי מספיק קשוחה והגשתי כל בוקר לבעלי לבנים נקיים וחולצה מגוהצת. "תהיי ערמומית. תני לו להבין שאת מצפה רק לניצחונות ולא מתפשרת על שום דבר אחר. כך הוא יבין שיקבל נופש בבית תמורת הישגים גבוהים!". כנראה שא הייתי מספיק ערמומית ועודדתי את בעלי גם במצבים של חוסר אונים. "אל תפנקי אותו! תני לו מטאטא ביד, שלא יתבטל! תהיי אישה מודרנית. אם הוא זורק גרביים על הרצפה, אל תכבסי. אם הוא  שם צלחת בכיור – אל תשטפי. הוא צריך לדעת לעשות הכול לבד!". "ואם הוא יעשה הכול לבד, למה הוא צריך אישה?" שאלתי, ולא קיבלתי תשובה. 

בוריס גלפנד, בעלה של מאיה, הוא שחמטאי ישראלי בדרגת רב אמן בינלאומי, סגן אלוף העולם בשחמט, ראש בנבחרת ישראל. במאי 2012 התמודד נגד וישוואנתן אנאנד באליפות העולם בשחמט 2012 ונוצח בשלב שובר השוויון במשחקים מהירים. בשנת 1992 דורג גלפנד במקום השלישי בעולם אחרי אלופי העולם גארי קספרוב ואנטולי קרפוב. גלפנד הוא מרבי האמנים הגדולים בעולם בשני העשורים האחרונים וגדול שחמטאי ישראל בכל הזמנים, מחזיק גביע העולם, אלוף אולימפי, ניצח יותר מ40 תחרויות בין-לאומיות. נכון לאפריל 2015 מד כושרו הוא 2747, והוא מדורג במקום ה-15 בעולם ובמקום הראשון בישראל.

מתוך הספר: יש לי אהבה אחרת (עמ' 61): להיות שונה זה לא קל. להיות יחד עם בן אדם שונה זה גם לא קל. להיות יחד עם בן אדם שונה משמע לקבל את אורח החיים שלו ואת אופן החשיבה שלו. וזה גם לא קל. יחד עם הצעת נישואים שמעתי את הדבר הבא: "את האישה היחידה בחיי. אבל יש אהבה אחרת, והיא השחמט". לא היה קל לקבל את זה. לדעת שאני לא האהבה היחידה זה מעליב. להבין שהמקום הראשון, השייך לי בזכות, תפוס על ידי דבר מופשט, שהוא השחמט – זה מתסכל.  עם הזמן השלמתי והבנתי שאינני יכולה ואינני רשאית לעמוד בינו לבין השחמט. הרי זהו העיסוק של חייו ואני חייבת לקבל אותו. הבנתי גם שבן אדם שיודע לאהוב מושא, יודע גם לאהוב אישיות. ובעצם יכולת לאהוב זו תכונה נדירה ובעלת ערך רב, אבל רשימת האהבות לא נגמרת בשחמט. יש לו עוד אהבה. האהבה ל"ברצה". בוריס הוא אוהד של קבוצת כדורגל ברצלונה. כאשר ברצה משחקת, שום הפרעה לא מתקבלת. ברצה – זה קדוש. כמעט כמו השחמט. "את אשתו של כישרון גדול", אמר לי חבר טוב. "את צריכה להבין זאת ולשרת אותו. במידה שתצליחי, תהפכי למוזה שלו. ואם לא – תאבדי את המשפחה ותהרסי את הכישרון". זה לא פשוט. זה דורש סובלנות וגמישות, אבל זה מאתגר, מעניין ובכלל לא שגרתי. הרי ידוע שמאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה המעוררת השראה.

מאיה גלפנד מסכמת: "בשבילי החיים לא שונים הרבה מהמטבח. כדי להכין תבשיל צריך גם ללכלך ידיים, גם לעבוד קשה, לעתים עם חומרים לא נעימים, גם להזיע וגם לחכות בסובלנות. במטבח אי-אפשר להימנע מטעויות וכישלונות, אין לדעת מראש מה ייצא מהתנור, ואי-אפשר להיות בטוח שהעוגה תהיה פריכה כמו לפני שבועיים, אבל כשיושבים סביב שולחן ערוך ביום שישי בערב, משפחה שלמה עם אורחים וחברים, זה משתלם, ולא משנה שאפשר היה להוסיף עוד קצת מלח למרק או ששכחת לטפטף מיץ לימון  מעל הסלט. הארוחה המשותפת היא התגלמות של עבודה קשה במטבח. התבשילים שאני הכי אוהבת מהמטבח שלי הם פילאף (פלוב), בורשצ' ועוגת דבש (מדוביק)".

 

איך להאכיל אלוף? יומנה של בעלת מקצוע מאת מאיה גלפנד, איורים: מקס מלצר, הוצאת "מסדה", שנת 2015 216 עמודים


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , ,

Category: בישול ואוכל, דף הבית פנאי, מדריכים ופנאי

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *