"סגירת מעגל" מזוועות הנאצים בגרמניה לשרות במודיעין הישראלי מאת מיכה פז

| 11/03/2012 | 0 Comments

"סגירת מעגל" הוא סיפורו האישי המרתק של מיכה פז שפעל שנים רבות בקהיליית המודיעין – השב"כ והמוסד בתפקידים בכירים, החל בנעוריו בתקופת השואה ועד לשחרור אירופה, השתלבותו במוסדות הביטחון והכלכלה בישראל. הוא גם מגלה מה עלה בגורל אימו ואחיו, פרטים שנודעו לו רק בשנים האחרונות.

מיכה פז מגלה לראשונה בספר, את דרכו מימי נעוריו בברלין, בה חווה את משטר הטרור הנאצי, את ההתנכלויות והרדיפות שהונהגו כלפי האוכלוסייה היהודית,לרבות הרצח של אביו במחנה ריכוז ליד ברלין.

זהו סיפורו המרתק של נער שהצליח להימלט מגרמניה, בתחילת מלחמת העולם השנייה, בהבריחו את הגבול ליוגוסלביה,להגיע לארץ ישראל ולהשתלב בחברת הנוער בקיבוץ משמר השרון. בתום לימודיו, החליט לממש את חלומו מימי ילדותו בברלין – ללחום בגרמנים. הוא התנדב לצבא הבריטי, שרת ביחידה בריטית במצריים שעמה הגיע עם כוחות הפלישה לאיטליה.

בספרו מתאר מיכה פז את התקדמות המלחמה של בעלות הברית באיטליה, מעורבותו האישית כחייל עברי בודד ביחידה בריטית והעברתו ליחידה ארצישראלית שצורפה לבריגאדה היהודית שלחמה נגד יחידת צנחנים גרמנית בצפון איטליה.

פז מתאר את המפגשים הנרגשים הראשונים, בתום המלחמה, עם ניצולי השואה ממחנות ההשמדה ואלה ששרדו כפרטיזנים ביערות. הוא היה חלק מהשליחים במדי הבריגאדה שהתפרסו באירופה שבהם התרכזו ניצולים, כדי לתמוך בהם ולנטוע בהם את האמונה בחיים.

עם פירוק הבריגאדה, היה מיכה פז בין השליחים שהושארו באירופה על ידי "ההגנה" כאזרחים מקומיים בזהויות שאולות, כדי להמשיך בארגון ובהדרכת הניצולים לקראת עלייתם ארצה. בשובו ארצה, גויס לשליחות במחנות המעפילים בקפריסין. בתום שרותו הביטחוני רב השנים, השתלב בתפקידים כלכליים במגזר הציבורי והעסקי.

מיכה מציין, כי ספר זה הוא מצבת-עד לזכרם של בני המשפחה שהוכחדו בידי השלטון הנאצי אך גם סיפור התחייה שלאחר התופת,של תקומת ישראל ושל בניית משפחה חדשה לתפארת, על בניה, נכדיה וניניה, מהענף היחיד שניצל מן ההשמדה.

מיכה פז, בן 87, מטעים, כי ספר זה הינו הסיפור האישי שלו. "נולדתי בברלין, בן למשפחת פָס היהודית־מסורתית. שם גדלתי וחייתי וגם חוויתי  את השתלטות הנאצים. מיכה  המשיך להתגורר בברלין עד אוגוסט 1940 – כאשר  גרמניה הנאצית השלימה את השתלטותה על הולנד, בלגיה, צרפת, נורבגיה ודנמרק.

"הייתי בברלין כאשר חיל האוויר הבריטי הפציץ אותה לראשונה בלילה וגרם לה נזק רציני, ובכלל זה בקרבת ביתי ברחוב Zehdenicker מספר 20. למען האמת, די נהניתי כאשר ראיתי בבוקר שלמחרת את בניין בית הקולנוע המפואר בקצה הרחוב שלנו כשהוא הרוס לחלוטין".

מיכה מוסיף: בספר אני מתייחס לאירועים ולהתרחשויות שהיו בגרמניה מאז עלייתו של היטלר לשלטון בדרך פרלמנטרית בינואר 1933, וכיצד הִשליט, באמצעות חוקים והתנכלויות אלימות, משטר של דיכוי כלפי הציבור בכלל וכלפי התושבים היהודיים בפרט. אתייחס גם ליכולתם של היהודים לחיות באווירה זו ולניסיונם להמשיך ולנהל חיים תקינים ככל האפשר בתנאים אלה.

מיכה מפרט כעד את זוועות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 בהן שרפו בברלין כ-1000 בתי כנסת, פרצו לדירתם וגרמו בה הרס רב.  ביולי 1940, בעקבות רצח אביו במחנה הריכוז זקסנהאוזן, בו היה כלוא מספטמבר 1939."לאחר האסון, נשלחתי כנער בן 16, על ידי רֶחה פְרָיֶאר, מייסדת "עליית הנוער" בגרמניה, לעבור את הגבול להונגריה בעזרת מבריחים. ניסיון זה לא צלח ונאלצתי לחזור לברלין. כעבור כחודש, היה ניסיון "הברחה" נוסף ביוזמתה של רחה פריאר – הפעם מתוך כוונה לעבור את הגבול ליוגוסלביה, בדרך שהיא עצמה עברה עם בתה ."הפעם  הצלחתי להגיע עם קבוצת נערים לעיר זגרב, בה שהיתי כחצי שנה כבלתי לגלי, בסיועם המסור של הקהילה היהודית ואנשי תנועת "השומר הצעיר" ביוגוסלביה. לאחר כחצי שנה הוציאו אותנו, כתשעים נערים שהגיעו בינתיים מגרמניה באותה דרך, בחיפזון רב מזגרב לבלגרד, על רקע השמועות שהגרמנים עומדים להשתלט גם על יוגוסלביה. בבלגרד העלו אותנו לאחת הרכבות האחרונות שיצאה משם בטרם פלישת הגרמנים ליוגוסלביה, בדרכנו לאיסטנבול. משם, לאחר שהות של מספר ימים, המשכנו ברכבת דרך סוריה לבירות, ומשם באוטובוס לחיפה".

מיכה מדגיש, כי בספר באים לביטוי חלקה המיוחד של רחה פריאר בארגון מבצע הבריחה מעֵבר לגבול היוגוסלבי והסיוע של הקהילה והתנועה הציונית בזגרב, השגת הסרטיפיקטים והמקומות ברכבת האחרונה לאיסטנבול. רחה פריאר עצמה יצאה באותה הדרך ארצה.

מיכה מגלה, כי "רק בשנת 2004 חשפתי, לאחר חיפוש של שנים, מידע עדכני על גורלם של אמי ואחי, שגם הם הצליחו לצאת מגרמניה ליוגוסלביה ב- 1941, אך שם השיגו אותם הכובשים הנאצים והביאו למותם האכזרי. המידע החדש התגלה לי ממחקר שנערך על ידי חוקר באוניברסיטת וינה על התנהגות הצבא הגרמני בסרביה ומעורבותו בהשמדת יהודים. בעקבות מחקר זה נסעתי לסרביה, שהייתה בתקופת המלחמה חלק מיוגוסלביה, ובסיוע איש מקומי איתרתי בארכיון היהודי בבלגרד נתונים מלאים על מקום מגוריהם האחרון של אמי ואחי ועל תנועותיהם משם ואילך . ביקרתי בתחנתם האחרונה וסיירתי בדרך הייסורים שלהם למותם המר. ביקור קשה זה היה גורם מדרבן לכתיבת הספר.

להלן מבהיר מיכה, כי בספר אני מפרט תחנות שונות בדרכי בארץ מאז עלייתי אליה, החל בהשתלבותי באורח החיים הקיבוצי, דרך התנדבותי לצבא הבריטי, ובתום המלחמה – כשליח הבריגאדה בקרב ניצולי השואה באירופה, ולאחר מכן כשליח במחנות המעפילים בקפריסין עד ליום הקמת המדינה. התייחסותי לגורל בני משפחתי הקרובה, שכולם היו קורבנות לזוועות הנאצים, משתלבת בתיאורי דרכַי במשך השנים ובניתוח האירועים שליוו אותי במהלכן.

בספר כלולים גם אירועים, במסגרת המגבלות הביטחוניות, הקשורים לשירותו בצה"ל, בשב"כ ובמוסד, עד לפרישתו לגמלאות מוקדמות בשנת 1975, לאחר שירות ביטחוני־לאומי של 32 שנה.

מיכה פז מספר, כי הוא מפרט בספר על פעילותו בחייו האזרחיים, כמעורב בתחומים הכלכליים־ציבוריים, שגם בהם ראה את עצמו כשליח של האינטרסים הלאומיים של המדינה: תחילה, בגיוס תרומות למפעלי תשתית במסגרת "הקרן הקיימת לישראל" בחו"ל וניהול האגף למפעלים כלכליים בהנהלתה, ואחר כך בריכוז השקעות כמנהל בארץ ובחו"ל של חברת אמפ"ל – חברת ההשקעות האמריקנית שהייתה אז בבעלות קבוצת בנק הפועלים.

"אני מסיים את הספר בתיאור ביקורי האחרון בברלין – עיר שאני פוקד מדי פעם לשם ביקור קברי אבי ואחותי הנמצאים בבית העלמין היהודי הישן של עדת ישראל. בביקורי זה ביקרתי גם בשגרירות ישראל החדשה שהוקמה בברלין, השוכנת בפרבר גרוּנֶוָולד היוקרתי של העיר – אזור מיוער ששימש בילדותי ונעורי מקום לבילויי פיקניק ומנוחה בסופי השבוע לכל המשפחה. בקרבת מקום נמצא גם מגרש ספורט גדול ששימש בזמנו את ארגוני הספורט היהודיים, בו השתתפתי מדי פעם בתחרויות מטעם מועדון הספורט "בר כוכבא". השגרירות עוצבה ונבנתה בצורת שישה עמודים והאות "ש" מעל כניסתה , המסמלים את ששת מיליוני הנרצחים היהודים על ידי הנאצים, ובמרכז החצר המקיפה אותה מתנוסס דגל מדינת ישראל.

מיכה מציין עוד, כי "ביקור זה בברלין המחיש לי את התגשמות חלומותיי, כילד נרדף בעיר הזאת, לחזור אליה כיהודי חופשי וכאזרח ישראל ולראות בה נציגות דיפלומטית מוכרת של מדינת היהודים. במקום הזה ליוותה אותי התחושה של ניצחון העם היהודי על הרוע והאכזריות ששלטו בעיר הזאת בשנות ילדותי ונעורי. כאן גם עלו בי מחשבות וזיכרונות רבים על בני משפחתי הנרצחים. להם אני מקדיש ספר זה בהוקרה.

להלן מוסיף המחבר, כי הוקרה מיוחדת הוא חש לרחה פריאר, שרק הודות לעזרתה ולתושייתה הצליח, ממש ברגעים האחרונים, לצאת מהתופת הנאצית בגרמניה ולהימלט ליוגוסלביה בטרם כיבושה על ידי הגרמנים, ומשם להמשיך לארץ ישראל. "בזכות מאבקה העיקש, גם נגד הבירוקרטיה של המוסדות היהודיים־ציוניים הרשמיים דאז בגרמניה, ניצלתי והגעתי עד הלום, כשלצדי רעייתי, בנַי, נכדַי ונינַי. שמרתי על קשר עם רחה פריאר בכל ימי חייה. היא הייתה דמות למופת הראויה להוקרה עמוקה בזכות פעילותה הציבורית ובזכות תרומתה לתחומי האמנויות, המוזיקה והציור".

 

סגירת מעגל מאת מיכה פז, הוצאת הספרים אוריון,שנת 2012, 232 עמודים


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , ,

Category: פרוזה מקור, שואה ומלחמת העולם השנייה

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *