ביקור בית עם הסופר יואב בלום: המדריך לימים הקרובים / צפנים עתיקים, אהבה והרבה אלכוהול

| 16/02/2014 | 0 Comments

המדריך לימים הקרובים מאת יואב בלום

המדריך לימים הקרובים מאת יואב בלום

המדריך לימים הקרובים, ספרו השני של יואב בלום, הוא בעת ובעונה אחת סיפורו של מסע  והוא גם ספר הדרכה אשר בו נעזר הגיבור כאשר הירושה התמימה לכאורה שקיבל מובילה אותו – יחד עם ברמנית חובבת סיכונים וזקנה בעלת עבר מסתורי – לדרך שתכלול צפנים עתיקים שיש לפצח, חוויות שישנו אותו לנצח, והרבה אלכוהול. 

יואב בלום, מתכנת ובלוגר, בוגר ממר"ם ואיש תוכנה בהכשרתו.  עובד בחברת תוכנה בפתח תקווה.

"דבר ראשון, בוא ניצור איזה בסיס של אמון. אתה שוכב על המיטה, עדיין בבגדים. לפחות חלצת נעליים. תודה, באמת. אתה קורא את הספר הזה כאשר יד אחת מחזיקה אותו באוויר והיד השנייה מונחת מתחת לראשך, וזה השלב שבו אתה מתחיל לחשוד. חשדותיך מוצדקים. אבל כנראה אתה צריך לקרוא עוד כמה שורות. ההבנה שהספר הזה מיועד לשימושך חשובה מאוד להישרדות שלך בימים הקרובים". אלו המילים בהם פותח הספר אותו רכש בן שוורצמן, עיתונאי זוטר במשרה חלקית. בוקר אחד הוא מתבשר על ירושה מוזרה שקיבל – בקבוק ויסקי ישן ומסתורי. בעודו עושה דרכו בחזרה הביתה ממשרד עורכי הדין, הוא נכנס לחנות ספרים ונתקל בספר שעל כריכתו האחורית מופיע שמו. הוא רוכש את הספר ומאותו רגע משתנים חייו.

שם: יואב בלום

גיל: 35

סטטוס: רווק

מגורים: קרית אונו

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר המדריך לימים הקרובים, הוצאת כתר, 2014.

 

יואב בלום (צילום: אריק סולטן)

יואב בלום (צילום: אריק סולטן)

מאין שאבת את ההשראה לכתיבתך (לספר הזה)? "כל קריאה של ספר נחווית אחרת אצל כל קורא והרבה פעמים ישנה תחושה שספר 'נכתב במיוחד בשבילנו'.  הנושא של ספר שמקיים דיאלוג עם קוראיו ועם המציאות שבה הוא נקרא ריתק אותי וניסיתי לחשוב כיצד יראה ספר שמיועד לדמויות שבו ושנמצא איתן באינטראקציה.

לא מדובר ברעיון חדש. ניתן למצוא אותו במקומות שונים, החל ב'סיפור שאינו נגמר' (מיכאל אנדה) ועד ל'שש דמויות מחפשות מחבר' (לואיג'י פיראנדלו), וניסיתי לקחת אותו לכיוון שלי. 'המדריך' הינו ספר שמנסה להיות ספר 'מודע לעצמו'. כזה שהדמויות עצמן קוראות בו ושעדיין מצליח לפרוס את סיפורן. למעשה, הגרעין של הספר כנראה נוצר בי בתור ילד, כאשר ראיתי את 'הסיפור שאינו נגמר' לפני שקראתי את הספר, וכשהגעתי אל הספר, עדיין ילד תמים, ציפיתי להישאב לספר, כמו הגיבור, או שלפחות שמשהו בו ידבר ישירות אלי, אל יואב. העובדה שזה לא קרה, גרמה לי לרצות לעשות משהו דומה לזה, עכשיו כבוגר".

"בכל אופן, הספינה של תזאוס – ספינה גדולה ויפה, עם שלושים משוטים וכל זה – נשארה בנמל אתונה במשך שנים והאתונאים שמרו עליה ושימרו אותה באהבה גדולה ובכבוד עצום, כזיכרון למעשיו. אלא שכעבור זמן מה חלק מהקורות הרקיבו ובורג או שניים החלידו, אז פירקו אותם והתקינו קורות חדשות וברגים חדשים. כמה שנים אחר כך החליפו עוד כמה קורות ישנות בחדשות, ואז את התרנים, ומאוחר יותר את המפרשים שכבר החלו להתעפש, ובסופו של דבר, אחרי שנים שבהן החליפו ותיקנו חלקים־חלקים בספינה, שום דבר ממה שהרכיב את הספינה המקורית כבר לא היה שם. ועדיין אנשים קראו לה "הספינה של תזאוס". היוונים, הפילוסופים, החלו להתווכח אם זו עדיין באמת אותה הספינה. אם כן – הלוא הכול בה כבר הוחלף, ואם לא – מתי בדיוק היא חדלה להיות הספינה של תזאוס? כבר כשהוחלפה הקורה הראשונה? בקורה המאה? אולי רק כשהחליפו את הקורה האחרונה? מה קובע את זהותו של משהו? אתה מבין, הכול משתנה, לא רק ספינות של גיבורים יוונים מיתולוגיים. כולם משתנים, אבל לאט. חפצים, מקומות, גם אנשים. לוחות טקטוניים של אישיות נעים מתחת ליבשות ההתנהגות שלהם. העובדה שלכל אחד יש תחושת "עצמי" ברורה גורמת לנו להרגיש שאנחנו יציבים ובלתי משתנים בעוד שהעולם סביבנו הוא זה שמשתנה ומגיב, הוא זה שפועל על פי חוקי סיבה ותוצאה. כמו אדם שנולד על גבי ספינה ומעולם לא ירד ממנה, אנחנו בטוחים שאנחנו קבועים במקומנו והשאר זז, שט סביבנו. אבל הכול זז. גם אנחנו. אנחנו כמו ספינתו של תזאוס. כולנו מחליפים קורות ישנות בחדשות. אנשים משתנים כל הזמן, מחוויות קטנות, מרעיונות חדשים. האם זה הופך אותנו למישהו אחר? האם כמו שאי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים גם אי אפשר לפגוש את אותו אדם פעמיים? אתה באמת חושב שאתה היום אותו בן אדם שהיית אתמול, לפני כל הבלגן הזה? הלוא הוחלפה בך לפחות קורה אחת." (מתוך הספר)

"כל סיפור, או כמעט כל סיפור, הוא סיפור על שינוי. סיפור שבו הכול נשאר כמו שהיה הוא יותר תיאור מצב מאשר סיפור. שינוי הוא גם נושא שמרתק וחשוב באופן שבו אנחנו מסתכלים על עצמנו, כך שכל עיסוק בשינוי שקורה לדמויות בספר (והוא קורה) מתקשר בעקיפין לשאלה – מה מגדיר את עצמנו אם אנחנו משתנים כל הזמן?"

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "תלוי מה מחשיבים כ'כתיבה'. בהתחלה, ישנו את שלב גיבוש הרעיון. במשך כמעט שנה אספתי חלקי משפטים ורעיונות, ובניתי בראש שלד לעלילה, אחר כך התחלתי לכתוב. היו  כ-6-8 חודשים של כתיבה ואז שיפוצים ועריכות שלקחו כשנה, אבל במהלכם  הייתה גם תקופה של כחצי שנה שהנחתי את הטקסט בצד ולא נגעתי בו, מאילוצים שונים".

כיצד התחלת לכתוב? מה היה הטריגר? "כתבתי סיפורים קצרים מגיל צעיר מאוד (6) פשוט כמקום שאליו שילחתי את הדמיון שלי, ולא עקב טריגר מסוים. בתקופת השירות הצבאי שלי התחלתי לנסות לכתוב דברים מורכבים מעט יותר בלילות ואז להראות לאנשים סביבי. זו הייתה דרך לתקשר ולהציג את עצמי, בין השאר. כך ש'רשמית', אפשר לומר שהתחלתי לכתוב 'ברצינות' אז".

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך? "יש סיטואציות, ומהלכים נפשיים של הדמויות שמשהו דומה להן קרה גם לי, אבל אף פעם לא במדויק, תמיד קצת ליד. השתדלתי לקחת את החוויה הבסיסית שלי אבל מעט שיניתי או העשרתי אותה. לפעמים כמובן גם יצרתי דברים מאפס, כי היה צריך. בסופו של דבר לכל כותב יש בעיקר את בריכת הרגשות והחוויות שלו, כל השאר זה ניחושים לגבי איך דברים מרגישים, כך שלפעמים אפשר לקחת חוויה בסיסית שקרתה לך ולשלב בה דברים ממקורות ומקומות אחרים בשביל לתת לה את האופי המורכב הספציפי שלה".

האם הספר הוא רק לקריאה והנאה או שיש  מסרים שאתה רוצה להעביר בספר (באמצעות הסיפור)? "אין סתירה כמובן, בין הדברים. אני לא אוהב להרגיש שאני כותב משהו ש"מגויס" לצורך אמירה, אבל חשוב לי שרעיון שמהדהד בי כן יצא החוצה. נראה לי שהצורה הטובה ביותר לעשות זו היא להציג בפני הקורא שאלה, דילמה או רעיון ולתת לו להמשיך משם, אם הוא רוצה. עם זאת, חשוב שתהיה שם הנאה מסוימת, אינטלקטואלית או אחרת, משהו שיש בו יופי או אסתטיקה של רעיון ונעימות. בעיני, היצירות הגדולות מצליחות להיות בעלות מספר רבדים ולכן גם להיקרא בצורה שונה בשלבים שונים של החיים או על ידי אנשים שונים. ביצירות הללו מי רוצה יכול לבחור לחוות משהו 'חיצוני' ומהנה יותר, ומי שרוצה יכול לצלול אל תוך ניואנסים מהותיים 'פנימיים' יותר".

""אתם מבינים, הרי ממה אנשים בנויים? אנשים בנויים מחוויות, מכל מה שעובר עליהם. נכון, יש נקודת פתיחה מסוימת שהגנטיקה שלנו מגדירה, גרעין בסיסי שסביבו נבנית האישיות, אבל החוויות שלנו והבחירות שלנו בונות אותנו, משנות אותנו. אתה לא נעשה גיבור כי אתה לומד את זה בבית ספר ואחר כך עושה מעשים אמיצים, אתה עושה מעשים אמיצים וזה הופך אותך לגיבור. המעשים שלך משנים אותך, החוויות שלך מניעות חלקים בתוכך, מרכיבות אותך ועושות אותך מי שאתה." (מתוך הספר)

" "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" – המשפט הנ"ל שמגיע מ'ספר החינוך' (חיבור דתי מסוף המאה ה-13) עומד בבסיס רעיון שלעיתים אנחנו שוכחים. אנשים אינם משתנים בדיונים תאורטיים ובשינון רעיונות, אנשים משתנים מעשייה, מחוויה, מנקיטת פעולות בדרך מסוימת. אנשים משתנים מהסביבה בה הם חיים, מהשגרה שאותה הם בוחרים. הדבר נכון לפן האישי ובוודאי שגם לפן החברתי והפוליטי. צמצום פערים תפיסתיים בין דתיים וחילונים, בין יהודים לערבים וכד' איננו משהו שנפתר בסיסמאות.  גם התפתחות אישית דורשת עשייה. כל אחד מאתנו יכול להסתכל אל תוך עצמו ולראות מה שינה אותו לאורך חייו. כמעט תמיד יהיה מדובר בחוויות מעצבות, לעיתים נקודתיות, לעיתים איטיות ומתמשכות, כמו מים ששוחקים סלעים.  אנשים בנויים מחוויות, ואדם טוב ומאושר נבנה מבחירת חוויות "נכונות" לפיתוחו האישי".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "סיימתי לא מזמן לקרוא את 'בית מטבחיים 5' מאת קורט וונגוט, ואת 'הגיבור בעל אלף הפנים' מאת ג'וזף קמפבל. אני תקוע כבר חודשים ארוכים (ואולי אף יותר) על 'רובים, חיידקים ופלדה' של  ג'ארד דיימונד וממש באמצע קריאתו של 'מדוע האהבה כואבת'. במקביל מחכים לי על המדף (או באמצע קריאה) 'עשרה בדצמבר', 'מוקס נוקס', 'כאב הנפילה', 'ראיונות קצרים עם גברים נתעבים' ועוד רבים. אני מתפתה יותר מדי לקנות ספרים שאינני מספיק לקרוא בזמן ואז מצטברת לי רשימת קריאה ארוכה. המצב היום טוב יותר מאשר פעם כשהייתי נכנס לחנויות ספרים ויוצא עם שמונה- עשרה (בלי קשר למבצעים, סתם בגלל חוסר עמידה בפיתוי) אבל עדיין אני לא עומד בקצב של עצמי. שמעתי שהגיע חדש של ניל גיימן, מה שאומר שבקרוב אשבר ואלך לסבב קניות שוב…
עם זאת, אני משתדל לא להתחייב אל קריאה כאל 'משימה' שצריך למלא. מה שלא אספיק לקרוא – לא אספיק, וזה לא נורא".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "בשלבים שונים של חיי מדובר בכותבים שונים. אהבתי מאוד  את הכתיבה של ספרן פויר ב'קרוב להפליא ורועש להחריד', ואהבתי מאוד את ניקול קרואס ב'תולדות האהבה', אבל בכל מה שקשור לעיצוב אהבת הקריאה שלי אני כנראה צריך לתת קרדיט לכותבים כמו דאגלס אדאמס, טרי פראצ'ט, ניל גיימן, אייזק אסימוב… בקומה השניה, מציצים מאחוריהם, יושבים פיליפ ק דיק, סטפן קינג, פול אוסטר, דרור בורשטיין, דוד גרוסמן ועוד".

אילו ספרים קראת בילדותך? "מה שיצא לי לקחת בספריה. באמת. הייתי לרוב מחליף ספר בכל יום שישי ומסיים אותו במהלך השבת. הייתה (ונשארה) לי חיבה גדולה למד"ב ופנטזיה, אם כי אינני יכול כנראה להיקרא מומחה בתחום".

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? "שאלה קשה בעיקר בגלל שספרים שתיקח אותך לאי בודד עומדים תחת הסיכון שיימאס לך מהם אחרי שתקרא בהם שוב ושוב באין ברירה אחרת. לבחור ספרים לאי בודד זה בעצם לגזור גזר דין 'הימאסות'. מה גם שהגיוני שתשתמש בהם לאש, בכל זאת, אי בודד.
אבל אם להתייחס לשאלה לפי הכוונה המקורית שלה – התנ"ך, כספר רב רבדים מעורר מחשבה (שעדיין לא סיימתי), 'בשורות טובות' של פארצ'ט  וגיימן, כשעשוע והשראה למקוריות, ו'בינת השכוי' של אביגדור דגן, שמזמן לא קראתי בו ולחזור אליו באי בודד יכול להיות מצוין".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני. הוצאתי ב-2011 את "מצרפי המקרים". הוא סיפר את סיפורן של שלוש דמויות שעבודתן היומיומית הינה יצירת צירופי מקרים שמשנים את חייהם של אנשים אחרים.

ספר קצת על הספר שכתבת: "קשה לספר על הספר בלי ליפול ל'ספוילר' כזה או אחר. אם לנסות בכל זאת – המדריך לימים הקרובים מספר את סיפורו של בן שוורצמן, עיתונאי זוטר שאחראי לכתיבת משפטים בסוגריים במקומון מסוים ואשר זוכה בירושה בבקבוק ויסקי ששולח אותו להרפתקה יוצאת דופן. לאורך הדרך הוא נעזר בספר בו הוא נתקל – 'המדריך לימים הקרובים', ספר שמספר את סיפורו ומדריך אותו בדרך בעת ובעונה אחת".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "יש כרגע מספר רעיונות שמסתובבים בראש ומשהו כמו פרק וחצי של הספר השלישי שכתובים כסקיצה, אבל עדיין אינני בטוח אם ומתי הם יפותחו. אני כנראה זקוק לתקופה של מנוחה ואיסוף וארגון המחשבה אחרי שיוצא לי ספר, כך שזה ייקח קצת זמן".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "לכתוב הרבה, להראות לאנשים אבל לא בשביל לגלות כמה אתה מוכשר אלא בשביל לשמוע את הבעיות שלך ולתקן אותן, למצוא קבוצה שמתאימה לך ואז לכתוב ולקרוא איתם (בסדנאות, פורומים או סתם בקרב חברים), לקרוא הרבה בכדי להרגיל את עצמך לשפה ולניגון של מילים כתובות, ובפרט לקרוא הרבה על כתיבה – יש ספרים מצוינים על הנושא בעברית ובאגלית –  עיצוב דמויות, עיצוב עלילה, טכניקות, שגיאות נפוצות ושאר ירקות. יש גם ספרים טובים עם רעיונות לתרגילי כתיבה  וכד'. כתיבה – מלבד היותה מהלך נפשי – היא גם טכניקה ושריר. יש לאמן את השריר על ידי פעולה וללמוד את הטכניקה ממקורות שונים ומגוונים".

משפט מסכם: " fortune favors the brave".

 

יואב בלום – ספרים

מצרפי המקרים, הוצאת כתר, 2011

המדריך לימים הקרובים, הוצאת כתר, 2014

 

פרק ראשון

דבר ראשון, בוא ניצור איזה בסיס של אמון.

אתה שוכב עכשיו על המיטה, עדיין בבגדים. לפחות חלצת נעליים. תודה, באמת.

אתה קורא את הספר הזה כאשר יד אחת מחזיקה אותו באוויר והיד השנייה מונחת מתחת לראשך, וזה השלב שבו אתה מתחיל לחשוד.

חשדותיך מוצדקים. אבל כנראה אתה צריך לקרוא עוד כמה שורות.
כיסוי המיטה שלך הוא בצבע קרם, על הקיר מולך תלויה תמונה בנלית להחריד של שקיעה ועל השידה לצדך עומדת מנורת קריאה שלעולם אינך משתמש בה. הזמזום שהיא משמיעה כשמדליקים אותה מטריף אותך. אתה גם רוצה להחליף את התמונה. אני מבין אותך, גם אני במקומך הייתי מחליף אותה. זה כמו לישון בחדר מלון. אתה חייב למצוא משהו קצת פחות גנרי, עם אמירה אישית.
את הספר הזה קנית בהחלטה של רגע, ממש לפני שעה, בעיקר בגלל ששמך מופיע על הכריכה האחורית. חשבת שזה צירוף מקרים מוזר. זה לא. אני רציני לגמרי, הספר הזה מיועד לך ואתה צריך להפנים את זה.
ההבנה שהספר הזה מיועד לשימושך חשובה מאוד להישרדות שלך בימים הקרובים..

ליד הדלת השארת את התיק שלך, כבד וחסר כל סדר פנימי, מלא עד להתפקע בעמודי אינטרנט מודפסים שלא לצורך וספרים שאף אחד לא קורא (כלומר, חוץ ממך). 
מאוד חסר אחריות מצדך להשאיר את התיק הזה שם. כאשר יפרצו את דלת הכניסה לדירה שלך, וזה יקרה בערך בעוד- בוא נראה –  אחת עשרה דקות, לא היית רוצה שהם ימצאו את מה שהם מחפשים מיד בכניסה. זה לא מקצועני מצדך. 
וגם המסטיק הלעוס בתא הצדדי לא מוסיף לך הרבה כבוד. אתה לא זוכר אותו, אני יודע. אבל הוא שם. איכס.

לא, לא, אל תפסיק לקרוא עכשיו!
התרוממת ועכשיו אתה נשען על המרפק, וזה שלב אחד לפני שאתה מחליט להניח את הספר בצד וללכת לשטוף פנים. אל תעשה את זה. 
אני יודע, מה שקורה כאן מטריד, אבל אתה צריך להאמין שאני בעדך.
קוראים לך בן, אתה בן שלושים, ואתה עובד בתור אחראי להעשרת פרטים בכתבות של מקומון שלרוב אינך קורא. הרבה מידע לא חיוני מסתובב לך בראש, אתה יודע? אבל לא נדבר על זה עכשיו. יש דברים דחופים יותר.
אתה מרגיש חולשה קלה, אני יודע. אמנם לא יצא לי לחוות דבר כזה עד היום אבל אני מתאר לעצמי שהגילוי שהספר שאתה קורא מתכתב בשקט עם המחשבות שלך הוא קצת מערער.
נסה לנשום. קח הרבה אוויר דרך האף ותנשוף לאט דרך הפה.

אמרתי דרך הפה!
יופי.

אתה יודע מה? קח הפסקה. אני סומך עליך.
הנח את הספר שנייה לצדך על המיטה, הישען לאחור, התרכז קצת בנשימות שלך. הירגע. 
אתה יכול אפילו ללכת לשטוף פנים כמו שרצית מקודם. 
אבל תחזור, אתה צריך לסיים לקרוא.

אוקי. יותר טוב? 
יופי.
אז ככה, מה שאני רוצה שתעשה זה ש – לאט, בלי פאניקה – תקום ותיגש לחלון.
גש אליו מהצד, שלא ישימו לב שאתה מתקרב. 
הסט מעט את הווילון, הצץ לרחוב וחפש איש עם מעיל שחור וכובע בייסבול כחול כהה. 
הוא עומד בצד אבל צופה אל החלון שלך, אז שלא ישים לב שאתה מסתכל עליו. ואז חזור אלי.

חזרת. יפה.
לבריאות, אגב. המון אבק יש בווילון שלך. אבל בזה תטפל כבר בפעם אחרת.
ראית אותו, אני מתאר לעצמי. 
אז שתדע, בעוד כמה דקות יימאס לו לחכות ככה והוא יתחיל לנוע לכיוון הבניין שלך. הוא יעלה במדרגות לאט, אפשר לומר אפילו בשלווה, ויצלצל בפעמון הדלת שלך. אחר כך הוא ידפוק בדלת כמה פעמים, ואם לא תפתח לו את הדלת הוא יפרוץ אותה, ייכנס פנימה ויתחיל להפוך את הדירה. 
אני לא מתכוון "להפוך" ממש. כשתחזור אחר כך לדירה לא תגלה מגירות מרוקנות בסלון ומילוי כריות מפוזר באמבטיה. הוא לא עובד ככה.
הוא לא פורץ רגיל. הוא יעבור על כל מה שיש כאן בדירה, אבל אפילו טביעות אצבע לא תגלה כאשר תחזור הביתה.
אתה מבין, יש לך חפץ מאוד ספציפי שמעניין במיוחד קבוצה של  אנשים מסוימים.
וכרגע הוא נמצא בתיק שלך, ליד הדלת.

כמובן שאם תפתח לו את הדלת, המצב יהיה הרבה יותר גרוע. הוא יכול לחסל אותך מבלי להחסיר פעימה. אתה ואני מתרגשים יותר כשאנחנו מצליחים להנחית נעל על מקק. היזכר בפעם האחרונה שעשית את זה. חמש דקות של כאוס קטן היו לך אז, נכון?
אז זהו, שאנשים מהסוג שתכף יעלה אליך לדירה בונים לעצמם סט חדש של אינסטינקטים. אתה ממצמץ כשנכנס לך משהו לעין, הוא שובר מפרקות כשנכנס לו משהו לשדה הראייה. דומה, אבל שונה.
מבחינתו, אתה עיכוב. לא כדאי לך להיות כאן כשהוא נכנס.

וכאן אני מגיע.
תקשיב לי טוב. כלומר, קרא אותי בתשומת לב.

לך לחדר העבודה שלך וקח את תיק הגב הקטן שבפינה.
רוקן אותו.
הכנס לתוכו את הספר הזה, תחבושות מארון העזרה הראשונה שיש לך באמבטיה, מברשת שיניים, את בקבוק הוויסקי שנמצא בתיק שהשארת ליד הדלת, ואת הארנק שלך, כמובן.
אחרי שתעשה את זה, אתה צריך להסתלק מהבית ללילה הקרוב לפחות. אבל בשלב הזה, ידידי הטרי, כבר לא תוכל לצאת דרך הדלת. האיש בכובע הבייסבול עומד להיכנס לבניין שלך בכל רגע. אני חושש שתיאלץ לצאת מהחלון. לא של חדר השינה, של חדר העבודה. כן, ההוא.
יש לך על מה לעמוד שם, אל תדאג. יש מין בליטה בקיר. לבש משהו חם, איזה ז'קט או משהו, שים את התיק על הגב, טפס וצא דרך החלון. תצטרך להתקדם שניים וחצי מטרים בזהירות, עקב בצד אגודל, עד שתגיע לצינור הניקוז שמחוץ לבניין. תודה לאל שאתה גר בבניין שעדיין יש בו  צינורות ניקוז חיצוניים. 
רד עליו – שוב, בזהירות. ואל תחזור הביתה עד הבוקר. ועדיף רק בעוד שלושה ימים.

עכשיו, וזה החלק הכי חשוב –
אל תשכח לקחת אותי.

התקופה הקרובה תהיה קצת משוגעת ואני רוצה שתדע שאתה יכול לסמוך עלי כל זמן שאתה משתמש בספר הזה בצורה הנכונה. 
בכל פעם שתצטרך –  קח את הספר הזה, פתח אותו באופן אקראי בעמוד מסוים וקרא. אבל רק כשבאמת צריך, כן?

אני כבר אסביר לך מה לעשות כשיגיע הזמן.
ועכשיו זוז. אין לך יותר מדקה, דקה וחצי.

נתראה.

 

 

 

המדריך לימים הקרובים מאת יואב בלום, הוצאת כתר, שנת 2014, 340 עמ'


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , ,

Category: ביקור בית - משוררים וסופרים, פרוזה מקור

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.