"לא לשווא" מאת ד"ר עדה אהרוני / הצלת יהודים מן השואה על ידי גיבורה באלכסנדריה

| 11/04/2015 | 0 Comments

לא לשווא מאת עדה אהרוני

לא לשווא מאת עדה אהרוני

הספר "לא לשווא – הצלת יהודים מן השואה על ידי גיבורה באלכסנדריה" מאת ד"ר עדה אהרוני, הוא תיעוד היסטורי אותנטי של חיים בעלי משמעות של הקהילה היהודית במצרים, ופועלה של תאה וולף, האחות הראשית בבית החולים היהודי באלכסנדריה בתקופה חשובה ולא ידועה. אהרוני מתארת להפליא את שיתוף הפעולה בין הקהילה היהודית במצרים לבין מוסדות ממשלתיים מצריים –  להצלת פליטים יהודים רבים מאירופה הנאצית במלחמת העולם השנייה, דרך בית החולים היהודי באלכסנדריה.

 

אהרוני העלתה על נס בספרה את דמותה ההרואית של תאה וולף, "האישה בלבן" אשר בנחישות, בגבורה ובמסירות עילאית הצליחה להציל פליטים יהודים רבים שהגיעו לנמל אלכסנדריה מגרמניה, צ'כוסלובקיה, בנגזי טריפולי, הונגריה, רומניה, יוון ומדינות נוספות, ולהעבירם לחוף מבטחים ובמקרים רבים לארץ ישראל המנדטורית דרך בית החולים היהודי באלכסנדריה. תאה וולף הייתה אישה עצמאית ואמיצה שהקדימה את זמנה והאמינה בשלום ובטוב שבבני אדם. גיבורה ומודל-על בלתי נשכח שמגלה לקוראים אבנים יקרות של אמת, חוכמה, אומץ ואנושיות. הספר הוא לא רק סיפור אישי מרתק, אלא גם קלידוסקופ של מאורעות מדהימים באלכסנדריה במלחמת העולם השנייה שנותנים לקורא את התחושה שהוא בעצמו חי את המאורעות החשובים האלה בהיסטוריה האנושית. זהו סיפור אמת נפלא שעולה על כל דמיון – אוד מוצל מהעקירה הגדולה של יהדות מצרים במחצית השנייה של המאה ה-20 ושל בית החולים היהודי התוסס באלכסנדריה. זהו גשר בין מערב ומזרח המאיר את הגורל המשותף של העם היהודי.

ד"ר עדה אהרוני אומרת: "מי יודע היום שפקידים ושוטרים מצריים סייעו ליהודי אלכסנדריה להציל יהודים מציפורני הנאצים? זאת עובדה היסטורית ועליה להירשם בתולדות העם היהודי והעם המצרי ובתולדות ההיסטוריה".

הספר "לא לשווא" תורגם לאנגלית ולצרפתית.

כלת פרס התיעוד 2015 – Temoignage היוקרתי בפריז

דוקטור עדה אהרוני

דוקטור עדה אהרוני

בטקס מרשים בפריז הוענק לאחרונה לד"ר עדה אהרוני פרס התיעוד הספרותי TEMOIGNAGE 2015 היוקרתי על ספרה "לא לשווא" שתורגם לצרפתית ויצא לאור בהוצאת הספרים MANUSCRIT . הספר נבחר פה אחד על ידי 15 שופטים בעלי שם ומתוך 3,000 ספרים מועמדים. מדברי השופטים של וועדת הפרס: "בכישרון נדיר נוגעת אהרוני בלב קוראיה כשהיא מתארת את האירועים הדרמטיים. דרך כתיבתה מרגיש הקורא כאילו הוא בעצמו חי את האירועים הכה מרגשים, לעתים עצובים, אך מלאי תקווה… מסמך היסטורי נדיר ומרשים שנכנס היישר ללב קוראיו… לא ידענו כלל שמוסלמים מצרים עזרו ליהודים להציל יהודים מהשואה הנאצית!… כישרון כתיבה אותנטי נדיר… קערה ענקית של אנושיות!".

ד"ר עדה אהרוני היא סופרת, משוררת ומרצה לספרות ולסוציולוגיה. חוקרת יהדות מצרים בעלת שם עולמי. בוגרת תואר בספרות אנגלית וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת לונדון ודוקטורט על יצירות חתן פרס נובל בספרות, סול בלו, באוניברסיטה העברית. אהרוני פרסמה עשרים ושמונה ספרים, רומנים היסטוריים, ביוגרפיות, קובצי שירה, ספרי ילדים ומחקרים ספרותיים והיסטוריים. ספריה תורגמו לשפות רבות וזיכו אותה בפרסים בישראל ובעולם. אהרוני היא כלת אות הנשיא שמעון פרס לקידום תרבות שלום באמצעות יצירותיה לשנת 2012. האות היוקרתי ניתן לה גם על פעילותה ארוכת השנים לטיפוח ולהפצת תרבות שלום בין יהודים לערבים ועל ייסודה של עמותות "איפלק"  (IFLAC)– הפורום הבינלאומי לספרות ולתרבות השלום, באמצעות גשרי תרבות, הבנה וכבוד הדדי. בשנת 2013 הייתה עדה אהרוני מועמדת לפרס נובל לשלום על פעילותה הענפה בעולם. היא קיבלה את פרס כתר הזהב לשירת שלום בינלאומית ואת פרס הספרות של המועצה הבריטית. ספריה קוראים למיגור אלימות על כל צורותיה ולפתרון סכסוכים על ידי יצירת גשרים של הבנה, ספרות ותרבות בין העמים. ד"ר אהרוני היא המייסדת, היו"ר והנשיאה בישראל ובעולם של איפלק – הפורום הבינלאומי לתרבות ולספרות השלום, שמרכזו בחיפה עיר השלום.

על ההשראה לכתיבת הספר 'לא לשווא' מספרת ד"ר עדה אהרוני: "בעקבות מחקרי על יהודי מצרים במחצית השנייה של המאה העשרים הוזמנתי להרצות במכון ון ליר בירושלים בנושא 'יהודי מצרים – קהילה שנעלמה'. קהילת יהודי מצרים  שאני חלק ממנה, ואשר מנתה בשנת 1948 מאה אלף יהודים וכיום היא מונה כעשר יהודיות זקנות בלבד!. בעודי מרצה הבחנתי באישה מבוגרת כסופת שיער שהקשיבה בריכוז ובעיניים דומעות. לאחר ההרצאה, ניגשתי אליה ושאלתיה לפשר דמעותיה. היא ענתה: "אלה דמעות שמחה על שמישהו חקר את התקופה הזאת במצרים במאה ה-20!". שאלתיה אם היא יהודייה ממצרים. ענתה: "לא, אני יהודייה מגרמניה," והציגה את עצמה "שמי תאה וולף, מבית החולים היהודי באלכסנדריה".

"תאה נשלחה לאלכסנדריה על ידי בית החולים היהודי בפרנקפורט, כדי להיות אחות ראשית של בית החולים ולהקים בית ספר לאחיות. היא חייתה באלכסנדריה בין השנים 1932 – 1947. תאה הייתה גם האחות הראשית במחלקה הכירורגית בבית החולים של הקהילה היהודית. היא הושאלה לשנתיים, אבל עקב מלחמת העולם השנייה נשארה חמש עשרה שנה, ובכך ניצלו חייה. תאה הוציאה מכיסה פנקס קטן שבו רשימות באנגלית וביקשה שאכתוב ספר על זיכרונותיה מאלכסנדריה. התנצלתי והסברתי לה שאני באמצע כתיבת ספרי, הרומן ההיסטורי – מהנילוס לירדן, ולא אוכל להתפנות לכתיבת ספר נוסף. שוב זלגו דמעות מעיניה, אך הפעם דמעות עצב. תאה סיפרה שאף אחד לא רוצה להתייחס לדברים החשובים שהיא  חיה אותם  ורוצה למסור. הבטחתי לקרוא רשימותיה היא חייכה בהודיה ודמעותיה נפסקו".

"קראתי ונדהמתי! אנשי ממשל מצרים עזרו לתאה בהצלת יהודים מציפורני הנאצים בזמן השואה! לא ידעתי שערבים עזרו ליהודים במלחמת העולם השנייה ושמחתי מאוד על מידע חדש זה. איש מעולם לא כתב על הנושא הזה. היה זה לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, והחלטתי לכתוב ספר על זיכרונותיה של תאה במחשבה שספר כזה יכול לחזק את השלום ואת היחסים בין ישראל למצרים".

"בנוסף, גיליתי גיבורה ממש בדמותה של תאה. בין המעשים הנפלאים שלה, היא בחוכמתה ייסדה את "בנק הדם". בית החולים היהודי באלכסנדריה שירת את כוחות בעלות הברית בפיקודו של הגנרל מונטגומרי. כאשר הכוחות הנאציים של רומל היו באל עלמיין, במרחק קילומטרים ספורים מאלכסנדריה". תאה סיפרה: "כשהחיילים הפצועים מבנות הברית, הגיעו אלינו לבית החולים, עד שבחנו את סוג הדם שלהם חלקם מתו! אז החלטתי להכין מנות דם מכל הסוגים ולשים אותם על קרח בתוך האמבטיה, ובכך הצלחנו להציל חיילים פצועים רבים!" כך נוצר בנק הדם!" בספר נמצאים מכתבים מגנרלים שונים המודים לתאה על הצלת חיי חייליהם.

עדה התקשרה לתאה ובישרה לה שקיבלה הצעתה לכתוב ספר על זיכרונותיה המרתקים. תאה שמחה מאוד והזמינה את עדה לביתה בשכונת רחביה בירושלים. עדה המשיכה: "באתי אליה, ראיינתי אותה בפעם הראשונה, והקלטתי דבריה. תאה  סיפרה  גם  על חוויותיה מנעוריה באסן במלחמת העולם הראשונה  ועד שנת 1947. שאלתיה: "בבית החולים היהודי באלכסנדריה, באיזו שפה דיברת?".  ענתה, "ידעתי אנגלית, אך הבנתי שכדי להסתדר באלכסנדריה עליי לדעת גם צרפתית וגם ערבית. למדתי,  ותוך שלושה חודשים דיברתי שתי השפות". זיכרונה המופלא של תאה היה לעזר רב במלאכת הריאיון, הכתיבה, העריכה וההרכבה של הספר. תאה נתנה לי מזוודה גדולה שבה מסמכים, מכתבים, כתבות ותמונות מתקופה זאת. הוקסמתי מאישיותה וכה הזדהיתי איתה שהחלטתי לספר את סיפורה בגוף ראשון".

"הוספתי לספר סיפורים אותנטיים משלי שהכנסתי בפי מטופלים שונים בבית החולים. היהודי באלכסנדריה. הסיפור "רג'ינה והנסיך התורכי" הוא מעשה שקרה לסבתי רג'ינה, בפורט סעיד. "הנשיקה של חיים וייצמן, 'מלך היהודים'" גם הוא סיפור אותנטי ששמעתי מפי הגברת פלורה מטלון, המתאר את ביקורו המפתיע והמרגש של חיים וייצמן במצרים בשנת 1917. "לילה בחדר המדרגות" הוא מעשה שקרה, עליו שמעתי מפי אימי. דודתי בקי מיזאן, סיפרה לי על "הבתולה" ועל "המרגל" שעורר שערורייה גדולה במצרים".

ד"ר עדה אהרוני מסכמת: "מטרה נוספת לכתיבת הספר היא שילוב ההיסטוריה, הנרטיב והתודעה של הגורל המשותף של עם ישראל מהמזרח ומהמערב והידוק הקשר ביניהם. עקירת קהילת יהודי מצרים המפוארת ויתר הקהילות היהודיות בארצות ערב לאחר הקמת מדינת ישראל , אינה מוכרת דיה בעולם. אני מקווה שהספר הזה ירחיב את הידע בנושא  ויוכנס לתוכניות הלימודים בבתי הספר היהודיים והערביים. הסופר ד"ר מחמוד עבאסי, תרגם בצורה מופתית את הספר לערבית  ומלמדים אותו במצרים ובמדינות ערביות נוספות במזרח התיכון. בפברואר 2015, נערך ראיון  עם  מבקר הספרות פרופ' מ. פאוזי דאיף, מאוניברסיטת קהיר, בו הוא ניתח באהדה רבה את נושא השלום ביצירותיה של עדה אהרוני והזכיר גם את הספר "לא לשווא", שנקרא בערבית: "זיכרונות מאלכסנדריה."

 

לא לשווא – הצלת יהודים מן השואה על ידי גיבורה באלכסנדריה, מאת ד"ר עדה אהרוני, הוצאת הספרים "כרמל", שנת 2015 232 עמודים.


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , , , , , , ,

Category: ספרי עיון, ספרי מדע, ספרי תיעוד, שואה ומלחמת העולם השנייה

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *