חוזה פגניני מאת לארס קפלר / איש אינו יודע מה הרוצח מחפש ומי עומד מאחוריו

| 11/03/2013 | 0 Comments

חוזה פגניני מאת לארס קפלר

חוזה פגניני מאת לארס קפלר

המותחן 'חוזה פגניני' מאת לארס קפלר, מחבר רב המכר 'הפטנט', מביא לנו עלילה מתוחכמת ורחבת היקף עד לסיום עוצר הנשימה.

 

אישה צעירה נמצאת מתה על יאכטה נטושה שנסחפת בארכיפלג של סטוקהולם. סיבת המוות: טביעה. מדוע אם כן בגדיה נותרו יבשים, ומה עלה בגורלם של שני הנוסעים הנוספים שהיו איתה על הספינה? למחרת נמצא בסטוקהולם גבר תלוי בדירתו. סיבת המוות: התאבדות. אולם כיצד הוא הגיע אל החבל בחדר ריק כמעט לגמרי, ומה דחף את האיש, בכיר ברשות ממשלתית, לבצע את המעשה הנואש?

המפקח יונה לינה שפותח בחקירה, מגלה עד מהרה כי שני מקרי מוות אלה הם רק ההתחלה. קשרים מאיימים הולכים ונטווים בין שתי החקירות, ולינה מוצא את עצמו במרדף אחר רוצח מקצועי, חסר רחמים, שכמותו לא פגש מעולם.

איש אינו יודע מה הרוצח מחפש ומי עומד מאחוריו, אך ככל שמפלס האלימות גואה נאלץ לינה לצלול עמוק יותר ויותר אל לב הסכנה כדי לעצור את ההתרחשות הרת האסון. מותחן משובח.

לארס קפלר הוא שם העט של אלכסנדרה ואלכסנדר אמדורל. אחרי רב המכר 'המהפנט', הם חוזרים עם מותחן משובח נוסף, ומנצחים במיומנות על פיתוליה של עלילה מתוחכמת ורחבת היקף עד לסיום עוצר הנשימה.

 

פרק ראשון – תחושה מבשרת רעות

פֵּנֵלוֹפֶּה פֶרנַנדֶז מצטמררת. ליבה הולם מהר יותר עכשיו, והיא מעיפה מבט מהיר מעבר לכתפה. אולי היא מתמלאת תחושה מבשרת רעות על מה שעומד לקרות לה בהמשך היום.

למרות החום באולפן, פניה של פֵּנֵלוֹפֶּה צוננות עוד מחדר האיפור. הספוגית הקרה של הפודרה הוצמדה אל עורה, והמכבנה עם יונת השלום הוסרה משערה המתולתל, שנאסף ועוצב בעזרת תכשירים.

פּנלופּה פרננדז היא יו"ר ההתאחדות השוודית לשלום ולבוררות. עכשיו היא מובלת חרש לאולפן החדשות ומתיישבת לאור הזרקורים, מול פּוֹנטוּס סַלמָן, מנכ"ל יצרנית אמצעי הלחימה 'סילֶנסיָה דיפֶנס בע"מ'.

מגישת החדשות סטֵפָני פוֹן סידוֹב מחליפה נושא, מפנה את מבטה אל המצלמה ומתחילה לספר על פיטורי העובדים בעקבות רכישתה של חברת 'בּוּפוֹרס בע"מ' על ידי קונצרן ההגנה הבריטי 'סיסטֶמס לימיטֶד בּי־אֵיי־אִי', ואז פונה אל פּנלופּה:

"פנלופה פרננדז, בדיונים רבים התבטאת בחריפות רבה נגד יצוא הנשק השוודי. לא מכבר השווית את זה לשערוריית אנגוֹלה־גייט הצרפתית, שבה פוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים הואשמו בעבירות שוחד ובהברחת נשק ונידונו לעונשי מאסר ממושכים… אבל בוודאי לא ראינו דברים כאלה בשוודיה, נכון?"

"אפשר לפרש זאת בשני אופנים," משיבה פנלופה פרננדז. "או שהפוליטיקאים שלנו פועלים אחרת, או שמערכת המשפט שלנו שונה."

"את יודעת היטב," אומר פּוֹנטוּס סלמן, "שיש לנו מסורת ארוכה של…"

"על פי החוק השוודי," קוטעת אותו פנלופה, "כל ייצור ויצוא של אמצעי לחימה אסור."

"את כמובן טועה," אומר סלמן.

"סעיפים שלוש ושש לחוק בדבר אמצעי לחימה," פנלופה מחדדת.

"'סילֶנסיָה דיפֶנס' קיבלה אישור עקרוני," הוא מחייך.

"כן, כי אחרת היה מדובר בעבירה רצינית ביותר ו…"

"אבל יש לנו אישור," הוא קוטע.

"אל תשכח בשביל מה נועדו אמצעי הלחימה…"

"רק רגע, פנלופה," עוצרת אותה מגישת החדשות סטפני פוֹן סידוֹב ומהנהנת אל פונטוס סלמן, שבינתיים הרים את ידו כדי לאותת שטרם סיים.

"כל עסקה נבחנת מראש," הוא מסביר. "ישירות על ידי הממשלה או על ידי רשות הפיקוח על מוצרים אסטרטגיים, אם את מכירה את הגופים האלה."

"בצרפת קיים גוף מקביל," מעירה פנלופה. "ולמרות זאת הגיעו לאנגולה אמצעי לחימה בשווי שמונה מיליארדי קרוֹנוֹת, למרות אמברגו הנשק של האו"ם, למרות האיסור הגורף…"

"אנחנו מדברים על שוודיה עכשיו."

"אני מבינה שאנשים לא רוצים לאבד את מקומות העבודה שלהם, ויחד עם זאת הייתי רוצה לדעת כיצד אתה מסביר יצוא תחמושת לקֶניה בקנה מידה עצום שכזה. זאת ארץ ש…"

"אין לך כל הוכחה," הוא קוטע אותה. "שום דבר, אף לא עדות אחת, או שמא אני טועה?"

"לצערי אינני יכולה…"

"אין לך ראיה קונקרטית?" קוטעת אותה סטפני פון סידוב.

"לא," משיבה פנלופה פרננדז ומשפילה את מבטה. "אבל אני…"

"אם ככה אני חושב שמן הראוי שתתנצלי," אומר פונטוס סלמן.

פנלופה מישירה אליו מבט, מרגישה איך הזעם והתסכול גואים בה אבל כופה על עצמה שתיקה. פונטוס סלמן מחייך, כמו משתתף בצערה, ולאחר מכן מתחיל לספר על המפעל הממוקם בטרוֹלהֵטָן. כש'סילֶנסיה דיפנס' קיבלה אישור להתחיל בייצור, נוצרו מאתיים מקומות עבודה. הוא מסביר במה היה כרוך אישור היצוא העקרוני, ועד איזה שלב כבר הספיק הייצור להגיע. הוא מרחיב על כך את הדיבור באיטיות, כדי שליריבתו בשולחן הדיונים לא ייוותר זמן להגיב.

פנלופה מקשיבה ודוחקת מליבה את הכעס. תחת זאת היא חושבת איך יעלו עוד מעט היא ובּיוֹרן אל היאכטה שלו. הם יציעו את המיטה בצורת החץ שבחרטום הסירה, ימלאו את המקרר ואת תא ההקפאה הקטן. היא רואה בעיני רוחה את נצנוץ כוסיות השנאפס המכוסות כפור שישתו, לצד הרינג כבוש, הרינג ברוטב חרדל והרינג מטיאס, תפוחי אדמה, ביצים קשות וקרקרים. הם יערכו שולחן על סיפון הירכתיים, יעגנו על אי קטן בארכיפלג ויישבו לאכול במשך שעות ארוכות לאור השמש בשעות בין־ערביים.

פנלופה פרננדז יוצאת מבניין הטלוויזיה השוודית ומתחילה לצעוד לעבר וַלהָלָוֵוגֶן. כמעט שעתיים ישבה וחיכתה שם, כדי להשתתף בתוכנית בוקר נוספת, עד שהמפיק הסביר לה שייאלצו לוותר עליה כדי להספיק לדחוף חמש עצות זריזות על איך להשטיח את הבטן לקראת הקיץ.

הרחק באזור יֶרדֶט היא רואה את האוהל הססגוני של קרקס 'מקסימום'. עובד קרקס מתיז על שני פילים מים מצינור. אחד מהם מרים את החדק באוויר ולוכד את הזרם החזק בפיו.

פנלופה בת עשרים וארבע בלבד, שערה מתולתל, שחור, וגולש כמעט עד לשכמות. מסביב לצווארה בוהקת שרשרת כסף קצרה, עם צלב קטן שקיבלה לרגל טקס הקונפירמציה שלה. עורה זהוב רך, בצבע שמן זית או דבשכך כתב פעם אחד הבנים בתיכון, בעבודה שבה נתבקשו לתאר זה את זה. עיניה גדולות ורציניות. יותר מפעם אחת שמעה שהיא דומה דמיון מדהים לשחקנית הקולנוע סופיה לוֹרֶן.

פנלופה מוציאה את הטלפון שלה ומתקשרת אל בּיוֹרן כדי להגיד לו שהיא בדרך. בכוונתה לתפוס את הרכבת התחתית מקַרלַפּלאן.

"פֵּני? קרה משהו?" הוא שואל בקול מוטרד.

"לא, למה?"

"הכול מוכן, השארתי לך הודעה במשיבון. רק את חסרה."

"נו, אם ככה הכול בסדר, נכון?"

כשפנלופה יורדת במדרגות הנעות התלולות המובילות אל רציף הרכבת התחתית, ליבה מתחיל להלום במהירות בשל אי נוחות עמומה, והיא עוצמת את עיניה. המדרגות שוקעות עמוק יותר ויותר, נעשות צרות, והאוויר נעשה קריר יותר ויותר.

פנלופה פרננדז גדלה בלָה ליבֶּרטָד, אחד המחוזות הגדולים באֶל סלוָודור. אמה, קלאודיה פרננדז, נכלאה בזמן מלחמת האזרחים, ופנלופה נולדה בתוך תא עם עוד חמש־עשרה אסירות שעשו כמיטב יכולתן לסייע לקלאודיה. קלאודיה היתה רופאה במקצועה ופעילה במערכות תעמולה למען השכלה להמונים. היא נכלאה בכלא הידוע לשמצה של הממשל בגלל פעילותה למען הקמת איגודים מקצועיים לאוכלוסיית הילידים.

רק כשהיא כבר למטה, על רציף הרכבת התחתית, פנלופה פוקחת את עיניה. תחושת הדוחק חלפה. היא שוב חושבת על ביורן, המחכה לה במועדון סירות המנוע בלוֹנגהוֹלמֶן. היא אוהבת לקפוץ לים מהסירה שלו, עירומה, לצלול היישר לתוך המים ולא לראות אלא ים ושמיים.

הרכבת שועטת קדימה בטלטלה, אור השמש מסתנן מבעד לחלונות שעה שהקרונות מגיחים מהמנהרה ויוצאים לאוויר העולם בתחנת גַמלָה סטאןהעיר העתיקה.

פנלופה פרננדז שונאת מלחמות ואלימות וכוחות מזוינים. זוהי סלידה בוערת שגרמה לה ללמוד תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת אוּפּסָלָה, עם התמחות במחקרי שלום וקונפליקטים. היא עבדה בארגון הסיוע הבינלאומי 'פעולה נגד רעב' בדרפור, יחד עם ג'יין אוֹדוּיָה. היא פירסמה כתבה שעוררה הדים רבים ב'דָגֶנס ניהֶטֶר', על אודות הנשים במחנה הפליטים וניסיונותיהן ליצור מחדש שגרת חיים אחרי כל מתקפה ומתקפה. לפני שנתיים נכנסה במקומה של פרידָה בּלוּם לתפקיד יו"ר ההתאחדות השוודית לשלום ולבוררות.

פנלופה יורדת מהרכבת בהוֹרנסטוּל ויוצאת אל אור השמש. היא נמלאת לפתע דאגה בלתי מוסברת מפני דבר מה, ורצה במורד פּוֹלסוֹנדסבָּקֶן לסוֹדֶר מֵלַרסטרַנד. היא חוצה במהירות את הגשר ללוֹנגהוֹלמֶן ופונה שמאלה, לעבר מעגן הסירות הקטן. האבק העולה מהחצץ תלוי כמו ערפל באוויר העומד ללא רוח.

הסירה של ביורן עוגנת בצל, ממש מתחת לגשר וֶסטֶרבּרוּן, ותנועת המים משתקפת על קורות הפלדה האפורות ברשת של קרני אור.

היא רואה אותו על סיפון הירכתיים, כובע בוקרים לראשו. הוא עומד ללא ניע, זרועותיו חובקות את גופו, כתפיו משוכות מעלה.

פנלופה תוחבת שתי אצבעות לפיה ומשמיעה שריקה. ביורן ניעור ממקומו, פניו חשופות ומלאות פחד. הוא מפנה את מבטו אל הכביש ומבחין בה. הוא ניגש אל הכבש, עיניו עדיין מלאות חרדה.

"מה קרה?" היא שואלת, בעודה יורדת במדרגות אל מעגן הסירות.

"שום דבר," משיב ביורן, מיישר את הכובע לראשו ומשתדל לחייך.

הם מתחבקים, והיא מרגישה שכפות ידיו קפואות כקרח וגב חולצתו רטוב.

"אתה מזיע כולך," היא אומרת.

ביורן מפנה את מבטו ממנה. "מיהרתי כדי שנוכל לצאת לדרך."

"הבאת את התיק שלי?"

הוא מהנהן ומחווה בידו אל התא. הסירה מתנדנדת קלות תחת כפות רגליה, ריח של פלסטיק שהתחמם בשמש ועץ מרוח בלכה עולה בנחיריה.

"הלו?" היא אומרת בקלילות. "איפה אתה?"

שערו הבהיר, בצבע קש, מבצבץ מכל עבר בבקבוקים קטנים, צפופים. העיניים הכחולות־צלולות ילדותיות.

"אני כאן," הוא משיב ומשפיל מבט.

"על מה אתה חושב?"

"על זה שנוכל להיות ביחד," הוא עונה ומקיף את מותניה בזרועותיו. "על סקס בחוץ, בטבע."

הוא טומן את שפתיו בשערה.

"זה מה שאתה חולם לעשות?" היא לוחשת.

"כן," הוא עונה.

היא צוחקת מגילוי הלב שלו.

"רוב האנשיםהנשים, על כל פנים, חושבות שהעניין הזה זוכה להערכת יתר," היא אומרת. "לשכב על האדמה בין נמלים ואבנים ו…"

"זה כמו להתרחץ בים בעירום," הוא מתעקש.

"תצטרך לנסות לשכנע אותי," היא אומרת בלי בושה.

"אני באמת אנסה."

"איך?" היא צוחקת כשהטלפון מצלצל בתוך התיק שלה.

ביורן כמו קופא על מקומו לשמע הצלצול. הצבע אוזל מלחייו. היא מסתכלת על צג הטלפון ורואה את שמה של אחותה הצעירה.

"זאת ויוֹלָה," היא ממהרת להסביר, לפני שהיא עונה: "אוֹלָה, אחותי."

צפירת מכונית נשמעת, ואחותה צועקת מבעד לשפופרת. "חתיכת אידיוט!"

"ויולה, מה קורה?"

"זה נגמר," ויולה אומרת. "עזבתי את סרגיי."

"שוב?!" פנלופה אומרת.

"כן," משיבה ויולה חרישית.

"סליחה," אומרת פנלופה. "אני מבינה שאת נסערת."

"זה לא נורא כל כך, אבלאמא אמרה שאתם יוצאים להפלגה וחשבתישאשמח להצטרף, אם תסכימו."

דממה משתררת משני עברי הקו.

"בואי," אומרת פנלופה, מודעת לחוסר ההתלהבות שבקולה. "אני וביורן זקוקים לקצת זמן ביחד, אבל…"

 

חוזה פגניני מאת  לארס קפלר, משוודית: רות שפירא, הוצאת מודן, שנת 2013, 506 עמודים


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

Category: מתח בלש אימה, פרוזה תרגום

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.