הבוגד – ספר חמישי בסדרה המצליחה לנוער 'הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות' מאת מייקל סקוט

| 05/01/2013 | 0 Comments

הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות היא סדרה שנבחרה על ידי "הניו יורק טיימס" לאחת מסדרות הנוער הטובות ביותר. 'הבוגד' הוא הספר החמישי בסדרה אחרי האלכימאי, הקוסם, אשת הכשפים והידעוני.

התאומים סופי וג'וש ממשיכים במסע ההרפתקאות שלהם בחיפוש אחר הספר הנדיר של האלכימאי ניקולס ופלמל ואשתו, שנגנב ומכיל את הכשפים העתיקים ביותר בעולם. רק הם יכולים להציל אותו.

ניקולס פְלַמֶל, האלכימאי בן המאה הארבע-עשרה, ואשתו האהובה פֶּרֶנֶל אשת הכשפים עתידים למות במהרה. רק אם יוחזר להם ספר המסורה, המכיל את כל סודות היקום, הם יינצלו. אולם התאומים, סופי וג'וש, מפוצלים. סופי מנסה לשמור על ניקולס ופרנל, ג'וש הלך בעקבות ד"ר דִי ושותפתו וירג'יניה דר. סופי תעשה כל מאמץ כדי להציל את האלכימאי, את עצמה ואת אחיה הנתון במלכודת האימים של ד"ר די, אבל היא מוכרחה למצוא מישהו שילמד אותה את קסם האדמה. למרבה התדהמה, היא תמצא אותו במקום הכי לא צפוי (ואולי במקום צפוי לגמרי).

מייקל סקוט, הסופר האירי, כתב כמאה ספרים למבוגרים ולבני נוער. בסדרת הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות מגיע השילוב הייחודי בין מיתולוגיה, היסטוריה ופנטזיה לשיא עוצר נשימה. ספרי הסדרה תורגמו ליותר מ-37 מדינות וזכויות ההסרטה שלה נמכרו לטלוויזיה.

 

פרקים ראשונים

יום רביעי, 6 ביוני

פרק ראשון

 

תחילה הופיעו האַנפּוּ, לוחמים גבוהים בעלי ראש של תן, עיניים אדומות אטומות וניבים חדים, עוטים שריונות זכוכית שחורים ומבריקים. הם נהרו מפי מערה מעלה עשן והתפזרו ברחבי שיבַּלבָּה. אחדים מהם התייצבו מול תשעת השערים החצובים בקיר המערה העצומה, ואחרים סרקו את המחוז הקדום כדי לוודא שהוא ריק. הם נעו בדממה מוחלטת, כהרגלם. האַנפּוּ מעולם לא הוציאו הגה עד רגע המתקפה, ואז פרצו בצרחות מבעיתות.

  בני הזוג הופיעו רק אחרי שהאַנפּוּ החליטו שאין איש בשיבַּלבָּה.

  הם לבשו שריונות זכוכית וחרס, כמו האַנְפּוּ, אלא שעיצובם נועד ליופי יותר מאשר ליעילות. שריונות כאלה נראו לאחרונה בממלכה הקדומה במצרים העתיקה.

  דקות ספורות לפני כן יצאו בני הזוג מהעתק מושלם כמעט של דַנוּ טַליס, ומשם עברו בסדרה של מחוזות ערפילים משיקים, כמה מהם דומים להפליא לכדור הארץ, ואחרים שונים לגמרי. ואף על פי שבני הזוג, מעצם טבעם, התעניינו מאוד ברבבות העולמות הסרים למרותם, הם לא התמהמהו. הם הזדרזו לחצות רשת סבוכה של שערי לֵיי עד שהגיעו לבסוף לשיבַּלבָּה, המחוז המכונה צומת הדרכים.

  זמן קצר מאוד עמד לרשותם.

  תשעה שערים היו לשיבַּלבָּה, תשעה פתחים שנחצבו בגסות בקיר הסלע. בני הזוג עקפו שלוליות לבה מבעבעות שנתזים דביקים של סלע מותך ניתזו מהן עליהם, וחצו את מחוז הערפילים לרוחבו מהשער התשיעי עד לשער השלישי, שער הדמעות. אפילו לוחמי האַנפּוּ העשויים ללא חת מיאנו להתקרב למערה הזו. זיכרונות עתיקים המושרשים בדנ"א שלהם הזהירו אותם מפני המקום הזה, שבו נכחד כמעט הגזע שלהם לאחר שנמלט מעולם האנוש.

  כשקרבו בני הזוג לפתח העגול של המערה החלו הגליפים הרבועים החרוטים סביבו לזהור באור לבן קלוש. האור השתקף בשריונותיהם, הציף את פנים המערה וצבע את הצמד בשחור ובלבן – ולרגע קט הם נראו יפים.

  בני הזוג נכנסו אל המערה האפלה בלי להביט לאחור…

  …וכעבור שבריר שנייה, באבן העגולה המכונה "נקודת האפס" מול קתדרלת נוֹטרדאם בפריז, הופיע זוג, לבושים שניהם כאחד חולצות ומכנסי ג'ינס לבנים. האיש נטל את יד האישה, והם החלו לצעוד במרץ בין הריסות האבנים ושברי הפסלים שכיערו את הכיכר מאז שסופי וג'וש ניומן הפעילו קסמי יסודות נגד הגַרְגוֹילים שבראש מגדלי הקתדרלה, שהתעוררו לחיים.

  ומאחר שהם היו בפריז, איש לא העיף בהם מבט נוסף, אף על פי שהרכיבו משקפי שמש בלילה.

 

 

פרק שני

 

הבניין עלה באש. עשרות אזעקות ייללו והאוויר היה מלא עשן שחור ומחניק, סירחון של גומי שרוף ופלסטיק מותך.

  "החוצה, החוצה, מיד!" דוקטור ג'ון דִי הניף חרב קצרה בידו הימנית, ושיסע דלת עץ ופלדה כאילו הייתה עשוייה מנייר. "רדו במדרגות," ציווה.

  וירג'יניה דֵייר זינקה מבעד לפתח ללא היסוס, כשגיצים מפצפצים בשׂערה השחור הארוך.

  "בוא אחרי," פקד דִי על ג'וש ורכן תחת הדלת השבורה. זרזיפי הילה צהובים נטפו מהקוסם, וריח ביצים סרוחות נדף מהם והכה בנחיריו של ג'וש ניומן, שמיהר בעקבותיו.

  ג'וש חש בחילה עזה, ולא רק בגלל צחנת הגופרית שנדפה מדִי. ראשו כאב ונקודות צבע זעירות ריצדו מול עיניו. הוא היה מסוחרר ועדיין נרעש מהמפגש עם הארכונית היפהפיה קוֹאַטליקוּ. ולמרות כל מאמציו לא הצליח למצוא היגיון במאורעות הדקות האחרונות. בקושי היה לו מושג כיצד הגיע למקום הזה. הוא זכר שנהג בכבישים צדדיים… בכביש מהיר… ובתוך העיר. אבל הוא נהג בלי לדעת לאן הוא נוסע. הוא רק ידע שעליו להיות במקום מסוים.

  ג'וש ניסה להתרכז ברצף המאורעות שהביאו אותו לבניין הבוער, אך ככל שהתרכז כך התערפלו המאורעות.

  ואז הופיעה סופי. הדבר הברור ביותר במוחו של ג'וש היה השינוי שחל באחותו. כשסופי נכנסה לדירתו של הקוסם לפני רגעים אחדים הוא שמח כל כך לראותה… אך גם היה מבולבל. למה היא באה? ואיך מצאה אותו? הוא שיער שבני הזוג פלַמֶל שלחו אותה. אבל זה לא חשוב, העיקר שהיא כאן אתו, ויכולה לעזור לו להביא את קוֹאַטליקוּ לעולם. זה הדבר הכי חשוב.

  אך שמחתו דעכה מיד. היא התחלפה במהרה בפחד, גועל ואפילו כעס על מעשיה של אחותו. סופי לא באה לעזור לו, היא… טוב, ג'וש לא ידע למה היא באה. הוא צפה בחלחלה בשריון הכסוף והמאיים שהתגבש סביב גופה ואז ראה אותה שולפת שוט ומכה ללא רחם את הארכונית היפהפייה וחסרת הישע. זעקות הכאב של קוֹאַטליקוּ נגעו ללבו, וכשפנתה אליו ביד מושטת לא היה מסוגל לשאת את הייסורים ואת תחושת הבגידה שניבטו אליו מעיניה. הלוא הוא זה שזימן אותה ממחוז הערפילים. הוא אחראי לייסוריה. אבל הוא לא היה מסוגל לעזור לה.

  איפָה קפצה על גבה של קוֹאַטליקוּ ונאחזה בה בשעה שסופי הצליפה בה שוב ושוב בשוט הנורא. ואז גררה איפָה את הארכונית הפצועה בחזרה למחוז הערפילים שלה. כשקוֹאַטליקוּ נעלמה חש ג'וש כאב נורא של אובדן. הוא כמעט הצליח לעשות מעשה יוצא מגדר הרגיל. אילו ניתן לקוֹאַטליקוּ לשוב לעולם, היא הייתה… ג'וש בלע כמות הגונה של עשן והשתעל בעיניים דומעות. הוא לא היה בטוח מה קוֹאַטליקוּ הייתה עושה.

  דִי, שעמד שתי מדרגות מתחתיו, הסתובב ונתן בו מבט יוקד מתוך האפלה. "תישאר קרוב אלי," נהם והחווה בסנטרו אל החדר הבוער. "אתה רואה? הם שוב עשו מה שהם עושים תמיד! מוות והרס באים בעקבות הזוג פלַמֶל ועושי דברם."

  ג'וש השתעל שוב והתאמץ לשאוף אוויר נקי לריאותיו. הוא כבר שמע את הטענה הזו בעבר. "סקַתַך אמרה את זה."

  "הטעות של הצללית היא שבחרה בצד הלא נכון." חיוכו של דִי היה מכוער. "טעות שגם אתה כמעט עשית."

  "מה הלך שם למעלה?" שאל ג'וש. "הכול קרה מהר כל כך, וסופי – "

  "אין זמן להסברים עכשיו."

  "ענה לי," תבע ג'וש בכעס, וריח תפוזים קל חלחל לאוויר המסריח.

  דִי עצר. הילתו זהרה כל כך עד ששיניו ועיניו נראו צהובות. "ג'וש, תוך רגעים ספורים יכולת לשנות את העולם לנצח. עמדנו להתחיל בתהליך שהיה הופך את כדור הארץ לגן עדן. ואתה היית האמצעי שהיה מחולל את השינוי." פני הקוסם לבשו ארשת חמורה. "היום בני הזוג פלַמֶל סיכלו את תוכניתי. אתה יודע למה? כי הם ושכמותם אינם רוצים לשפר את העולם. בני הזוג פלַמֶל משגשגים רק בצללים. הם חיים בשולי החברה, חיים בסוד, חיים בשקר. הם מגדילים את כוחם כשאחרים סובלים וזקוקים להם. הם יודעים שבעולמי החדש לא יהיו להם עוד צללי מסתור, ולא יהיה להם עוד סבל שיוכלו לנצל לתועלתם האישית. הם לא רוצים שאני ואנשים כמוני נצליח במשימתנו. בזכותך היינו אולי קרובים להצלחה יותר מאי-פעם."

  ג'וש קימט את מצחו וניסה לפענח את דברי הקוסם. האם דִי משקר? סביר להניח שכן… ובכל זאת התעורר בו חשד מציק שטמון בדבריו גרעין אמת. ואם כך, מה זה אומר לגבי הזוג פלַמֶל?

  "שאלה לי אליך," אמר דִי. "האם ראית את קוֹאַטליקוּ?"

  ג'וש הנהן. "ראיתי."

  "והיא הייתה יפה?"

  "כן." הוא עפעף כשנזכר בה. היא הייתה יפה יותר מכל אישה שראה בחייו.

  "גם אני ראיתי את דמותה האמיתית," אמר דִי רכות. "בעבר היא הייתה מגדולי הארכונים; הארכונים הם בני גזע עתיק, שאולי הגיע מעולם אחר, ושלט בכדור הארץ בעת שלפני העתים. היא הייתה מדענית, והשתמשה בטכנולוגיה מתקדמת עד כדי כך שאפשר לקרוא לה קסם. היא יכלה לשנות את החומר הטהור." דִי בחן את ג'וש בעיון, ואז המשיך לאט, "קוֹאַטליקוּ יכלה ליצור את העולם מחדש, לשקם אותו, לתקן אותו. אבל ראית מה איפָה עוללה לה?"

  ג'וש בלע רוק במאמץ. הוא ראה את איפָה מזנקת על גב הארכונית וגוררת אותה בחזרה לפתחו של מחוז הערפילים. הוא הנהן שוב.

  "וראית מה אחותך עוללה לה?"

  "כן."

  "סופי הצליפה בה – ולא בשוט רגיל. אני חושב שהוא היה עשוי מנחשים שפֶּרֶנֶל תלשה משׂערות של מדוזה. עצם מגעו מעורר כאבי תופת." דִי הניח יד על כתפו של הנער, ומיד החלה להתפשט חמימות בזרועו של ג'וש. "ג'וש, סופי אבודה עכשיו. היא שבויה לחלוטין בקסמיהם של ניקולס ופֶּרֶנֶל. עכשיו היא כלי השרת שלהם, השִפחה שלהם. הם ינצלו אותה עד תום, כפי שניצלו אנשים רבים לפניה."

  ג'וש הנהן פעם נוספת. הוא ידע שהיו תאומים אחרים לפניהם, תאומים שלא שרדו.

  "האם אתה סומך עלי, ג'וש ניומן?" שאל דִי לפתע.

  ג'וש הביט בקוסם, פתח את פיו, אך לא אמר דבר.

  "אה." דִי חייך. "תשובה טובה."

  "לא עניתי."

  "לפעמים הסירוב לענות הוא מענה בפני עצמו," אמר בן האלמוות. "אנסח את השאלה מחדש: האם אתה סומך עלי יותר משאתה סומך על בני הזוג פלַמֶל?"

  "כן," אמר ג'וש מיד. בזה לא היה לו שום ספק.

  "ומה אתה רוצה?"

  "להציל את אחותי."

  דִי הנהן. "כמובן," אמר, אך לא הצליח להבליע את הבוז שהתגנב לקולו. "הרי אתה בן אנוש."

  "אמרת שהיא שבויה בקסם, נכון? אז איך אוכל לשבור את הקסם הזה?" תבע ג'וש.

  עיניו האפורות של דִי נהפכו לאבן צהובה. "יש רק דרך אחת: אתה צריך להרוג את אלה ששולטים בה – את ניקולס או את פֶּרֶנֶל פלַמֶל. או את שניהם."

  "אני לא יודע איך…"

  "אני יכול ללמד אותך," הבטיח דִי. "אתה צריך רק לסמוך עלי."

   בתוך הבניין התפוצצה זכוכית בערבוביית צלילים עדינים, ניגוניים כמעט. הדלת שמעליהם נפתחה בתנופה, ומשב של חום הכה במורד המדרגות. פיצוצים נוספים הרעידו את הבניין וסדקים ניבעו בתקרה. מעקה המתכת של המדרגות התלהט בן רגע עד שלא היה אפשר לגעת בו.

  "מה אתה מאחסן שם למעלה?" צעקה וירג'יניה דֵייר מגרם המדרגות שמתחתיהם. הילה ירוקה שקופה עטפה את גופה של בת האלמוות והניפה את שׂערה השחור מעל כתפיה כמו גלימה.

  "רק כמה ניסויים קטנים באלכימיה…" פתח דִי.

  פיצוץ רועם הפיל את כל השלושה על הברכיים. פיסות טיח ניתכו מהתקרה וריח כבד של ביוב התפשט במדרגות.

  "וגם שניים-שלושה ניסויים גדולים," הוסיף.

  "אנחנו חייבים לצאת. הבניין כולו עומד להתמוטט," אמרה דֵייר. היא החלה לרדת במדרגות, ודִי וג'וש מיהרו בעקבותיה.

  ג'וש נשם עמוק. "אני מריח לחם שרוף?" שאל בהפתעה.

  דֵייר העיפה מבט בדִי. "אני לא רוצה אפילו לדעת מאיפה הריח הזה מגיע."

  "עדיף שלא תדעי," הסכים הקוסם.

  כשהגיעו לתחתית המדרגות הטילה וירג'יניה את גופה על הדלתות הכפולות, אך נהדפה לאחור. מנעול כבד ושרשרת עבה סגרו את הדלתות.

  "אני בטוח שזו הפרה של כללי בטיחות אש," רטן דִי.

  וירג'יניה דֵייר אמרה משהו בשפה שלא נשמעה ביבשת אמריקה זה מאות שנים, ואז חזרה שוב מהר לאנגלית. "מה עוד יכול להשתבש היום?" מלמלה בכעס.

  לפתע נשמעה נקישה, ואז שריקה. ממטרות התקרה הופעלו והחלו להמטיר מים על השלישייה ולהרטיב את הכול בנוזל מבאיש.

  "חבל ששאלתי," אמרה דֵייר. היא דקרה את חזהו של דִי באצבעה. "אתה דומה לבני הזוג פלַמֶל יותר משאתה מוכן להודות, דוקטור. גם בעקבותיך באים הרס ומוות."

  "אני לא דומה להם כלל." דִי לפת את המנעול בכף ידו. הילה צהובה התלקחה סביב אצבעותיו והמטירה על הרצפה זרזיפים ארוכים ודביקים.

  "חשבתי שאתה לא רוצה להפעיל את ההילה," אמרה דֵייר מיד.

  "עכשיו כבר לא חשוב מי יֵדע איפה אני," אמר הדוקטור, חתך את המנעול לשניים כאילו היה עשוי מקרטון, והשליך את החלקים.

  "עכשיו כולם יודעים איפה אתה," אמר ג'וש.

  "הם יבואו לתפוס אותי," אישר דִי. הוא פתח את הדלתות והניח לעמיתתו בת האלמוות ולג'וש לצאת לפניו. הוא העיף מבט אחרון בלהבות שעדיין לא דעכו למרות הממטרות, זינק מבעד לדלתות… והתנגש בג'וש ובדֵייר, שנעצרו היישר מול הפתח.

  "אני חושב שהם כבר כאן," לחש ג'וש.

 

 

הבוגד – חמישי בסדרת הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות, מאת מייקל סקוטמאנגלית: סיוון מדר. הוצ' כתר, הסדרה הצעירה, שנת 2012  332 עמ', 

 

 

 


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

Category: דף הבית ילדים ונוער, ספרות נוער

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.