מדריך הטיולים – שירים והגיגים מאת יהודה בן נחום / בין הנסתר לגלוי

| 03/11/2014 | 0 Comments

מדריך הטיולים שירים מאת יהודה בן נחום

מדריך הטיולים שירים מאת יהודה בן נחום

ספר השירים 'מדריך הטיולים – שירים והגיגים' מאת יהודה בן נחום הוא מסע על פני ציר הזמן. הוא מתחיל בחוויה רוחנית וממשיך, בסיועו של מדריך התיירים, אל קרחת זמן של שעתיים וחוזר לחתום את השורות האחרונות של הספר בתום המסע. בכתיבה מקורית ויוצאת דופן מצליח בן נחום להלך בין הנסתר לגלוי, הוא כותב את חוכמת חייו ואת התובנות שצבר. הוא מאיר לנו פינות נסתרות מבפנים ומבחוץ ומיד מצל עליהן בשאלות ותהיות. השירים כולם נוסעים ממעיין שופע של גילוי לב וחשבון נפש, ועדיין רב בהם הנסתר. נסו לפצח את חידת שיריו ותגלו כי קסם רב שנים של אהבה, שמחה ופיוטיות טמון בהם. תנו לקסם הזה להלך גם בכם וביניכם.

ספר השירים וההגיגים של יהודה בן נחום מציג לקוראים סוגיות שמחד אינן פשוטות ומאידך הן פשוטות כל כך. התכנים עוסקים במהות החיים על סך הרבדים ומתוארים בנימה קורצת, נוקבת ומלאת תובנה. ניכר בין שיר לאחר ובין בלדה לנוספת כי הכותב עבר תהליך השלמה שמתבטא הן בכתיבה והן בנפשו הכותבת את הדברים. 

הכותב מעניק לקוראיו מעט מניסיון חייו, והוא עושה זאת כבדרך אגב. הוא מצליח להעיר בקורא איזו "ציפור נפש" ספק כבויה, ספק עייפה, ציפור שבשבילה כל יום הוא יום חדש כל עוד הגוף שבו היא כלואה יחליט להבחין בכך. המסר השזור בין המילים השלובות זו בזרועה של זו הוא שהכול יחסי, כי הרי מה שהיה לא יהיה ומה שיהיה לא היה.

הספר מדריך הטיולים פותח בשיר "ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך". שיר זה מעלה שאלה שגורמת לבטן הקורא להתהפך בקרבה: "ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך/איך רבצת לך כך שנה שלמה או יותר?/למה, איך זה יכול להיות/ולא יצרת שום דבר/לא פעלת ולא חווית/שממה רוחנית/דממת האינטליגנציה/פחד קהל?" הקורא בהסתר, שואל עצמו האם גם תחושתו זהה? האם ימיו שלו חולפים ללא בדל של משמעות? האם גם אצלו העלטה הופכת מפלט, צינת הכרית הופכת להיות הכתף התומכת והעצלות מן השטן? אצל הכותב, כשהלילה הופך תירוץ וקן להתבודדות, רק הכתיבה היא ששוברת את השתיקה, למרות דרישותיה העיקשות. "אל תיתן ליום לעבור/מבלי שנתת ביטוי לקיומו/כתוב עליו". ממליץ המורה-רב לכותב, והכותב ממליץ, לא באופן ישיר, לנו הקוראים לנהוג כך בדיוק, כי הרי הכתיבה היא צורך וממנה נובע כישרון הכתיבה.

אורכם של חלק מהשירים מאפשר לקורא, באלה העיתים, להיכנס אל הסיטואציה ולהפוך חלק ממנה ומן המתרחש. הקורא מבין את הלך הרוח, ואינו מתעייף, נהפוך הוא, הוא מובל אל לב הטקסט בסקרנות. לרגעי קריאה ספורים, המקריות פוסקת מלהתקיים, ההיגיון מתעקש באיזו דרך ללכת ומושגי האתמול חדלים להילקח בחשבון.

מקום חם ומיוחד שמור לבנותיו של הכותב אשר גם להן מוקדש הספר, לאהבה ולעוצמותיה. הבנות הן שמעירות את האב הכותב לחיים, פן יאחר, באופן שבו ההמשכיות מונחת בצורה יפה ומטלטלת לצד המציאות. "מוזר/עד כמה הדברים צפויים מראש/ומפתיע שבעתיים/כמה הזדמנויות שהחמצנו כבר…" (מתוך השיר "השנה 2018"). גם בעת שבה מנסה האב לחדול לעשן, הדמות שמעודדת אותו באורה היא בתו, ומולה הוא חש נבוך בחולשתו, חשוף אך פיקח: "אמרתי לך, אפרת, אני חלש… ובעצם שום דבר חדש לא התרחש/כולנו חלשים/החוזק מגיע רק כשהתובנה חרוטה בתוכנו/מספיק עמוק/מספיק חזק." (מתוך השיר "יום ראשון ללא עישון"). האהבה, כאמור, היא בעלת תפקיד יקר ערך במסע הכתיבה כיהלום שיש לשמור עליו היטב גם כאשר הוא קיים בזיכרון בלבד. בערגה ובאומץ מודה הכותב: "כל מה שרציתי שתהיי – היית" (מתוך השיר "ככל שהזמן חולף"). הכותב האוהב משחרר לעיתים את האהובה ומאחל לה אושר רב, ואילו בעיתים אחרות הוא נאחז בה ללא יכולת להרפות. שירי האהבה כתובים ביושר, בעדנה ובתשוקה רכה. התשוקה באה לידי ביטוי ברצון לצאת מן הבדידות המביכה אל כתף אוהבת ומבינה, אל "נשמה צחורה", כשם שמתאר אותה המחבר – שתחת כנפיה מתבוסס הכותב למצוא שלווה ומנוחה.

מעניין יהיה להאזין לשיריו המולחנים של הכותב אותם הלחין חיים לוי, ולגלות לאילו תווים זכו המילים, מילים איתנות כמו אלה: "ממול פרשת דרכים מפתה/מאחור ציפיות ואכזבות/ומתחת המתנה". הכותב יודע ומבהיר לאורך כל הדרך שהאהבה קיימת, שהגעגוע נמצא, שיש רגעים סתמיים מול רגעים בלתי נשכחים. הזיכרון מחליף תפקידים בין הנשאר להולך, בין המשמעותי למיותר – "הימים נעשים ארוכים/והשקיעות קצרות/מה שהיה פעם זריחה/הופך לצביטה בלב". (מתוך "אין דרך לשם"). הזיכרון הוא כוח ההיאחזות, העונות מתווספות והנוסטלגיה נותרת, כשבמקביל תמיד ניתן, ואף כדאי, להתחיל מחדש באמונה ובקבלה: "עכשיו אפשר להתחיל בחיים חדשים./התחלנו." (מתוך השיר "שימי יד על הכוס"). "אחרית של אמש/היא תחילתו של יום חדש" (מתוך השיר "כמעט סוף").

"זה המקום?/זהו/מדריך התיירים הביאני לכאן/ביקשתי פינה שקטה/הוא ישוב בעוד כשעתיים/שעתיים להיות עם עצמי/שעתיים ללא אנשים/מכוניות בתים גבוהים רעש ועשן".

יהודה בן נחום (פיינהולץ), נשוי ואב ל- 3, נולד בקיבוץ נווה ים בשנת 1948, וכיום תושב ראשון לציון. אמן רב-תחומי, צייר ויוצר, משורר ופזמונאי. כל השנים עסק בתחום התחבורה, במנהל העסקים והלוגיסטיקה. על עבודותיו בעבר כצייר חתם בשם א.ש. אפרת, שמשמעותו אבא של אפרת (בתו הבכורה). בעבר צייר בסגנון ריאליסטי עם נגיעות סוריאליסטיות ופוביות. כיום בחר בסגנון שונה, פיגורטיבי ועדיין דו ממדי קלאסי, תוך שמרנות טכנית. הנושאים שמצייר לקוחים מן היומיום תוך קריצה להשוואות היסטוריות. האמירות בציוריו מקבלות את עוצמתן בעזרת הסגנון שבחר שיש בו מן הסרקזם ומידה של ביקורת כלפי השלטונות, מנהיגי שלושת הדתות, ומנהלי התאגידים הגדולים בעלי העוצמה.

כותב שירה מגיל 15

יהודה בן נחום

יהודה בן נחום

"שירה אני כותב מגיל 15", מספר יהודה בן נחום. "השירים הראשונים שכתבתי נשמרו ולצורך שימורם רכשתי מכונת כתיבה ישנה מבית ספר "פיטמן" ששדרג את מכונות הכתיבה בחדשות. הייתי בן 16, הדפסתי את השירים ושלחתי למערכות העיתונים. השיר הראשון שפורסם בעיתון 'במחנה' נבחר על ידי יורם טהר לב שהיה העורך, וכן פורסם שיר שלי בעיתון 'הארץ' שנבחר על ידי העורך בנימין תמוז".

על השראתו בכתיבת השירים מספר יהודה בן נחום כי "שירים הם התייחסות אסוציאטיבית לרצף רעיוני, אבולוציה מהירה של מחשבה מזדמנת או שילוב אינטלקטואלי של שניהם. שיר גם יכול להיות ביטוי מאוחר של רצף חוויות או חוויה ייחודית. שיר הוא גם ביטוי רגשי או שכלתני המנווט באמצעות המילים המתנדפות לחלל מעומק שדה המחשבה בעלת המושגים".

"בספר השירים הזה שהוא ספר הביכורים שלי כלולים אסופת שירים של כעשרים וחמש שנה. חלק מהשירים שבספר הולחנו על ידי חיים לוי ויצאו בתקליט בשם 'בערך בגובה רב' (1991) שאת כל שיריו כתבתי והם נמצאים בספר, שרה אותו הזמרת רומי הלחמי".

"המשוררים דוד אבידן, נתן זך ויהודה עמיחי הם שלושת המנטורים שלי בתחום השירה שנותנים לי גם השראה. בהמשך הייתה לי חיבה גדולה לנתן יהונתן. כמובן שכל קריאת שיר מותירה תבניות שנחרטות בתודעה ולאורך החיים חלק מהן מוביל לדרך חשיבה או התבטאות, ואני לא חף מזה".

יהודה מספר על משמעות שם ספר שיריו: "את הספר ערכתי באופן בו אני מבקש ממדריך טיולים להביא אותי למקום שאפשר לנוח בו, להתבודד ולהתמסר למחשבות. לברוח מרעש העיר למשך שעתיים, ואז אני עורך חשבון נפש עם עצמי ומעביר ביקורת נוקבת על  עצמי: 'ויום אחד תתעורר ותשאל את עצמך… איך רבצת לך כך שנה שלמה או יותר ולא יצרת שום דבר…? עכשיו אני מספר על חוויה מיסטית שעברתי, והיא גורמת לי להרהורים  על מהות…'  זה שנים שאני ממתין לו".

"סדרת שירי הגיגים ובהמשך שירי אהבה, שירים על מוות, תזכורת שמדריך הטיולים יחזור עוד מעט, סדרת שירים שמשלבים הגיגים והתייחסויות ותגובות לאירועים שונים, ולקראת הסוף על הסוף, ואז מגיע מדריך הטיולים והטיול נגמר", מסכם בן נחום.

שירים מתוך מדריך הטיולים – שירים והגיגים מאת יהודה בן נחום

 

הכל השתנה

 

אין לך מושג מה שקורה

כשאתה עוצם עיניים

והם נשארות מכוונות

אל המטרה הקודמת

ושום דבר לא נשמע

ובכל זאת אתה מרגיש

בשינוי שעומד להתרחש

למרות שהוא צפוי

השינוי

אינך יכול להבין כשלפתע

מסתבר כי לא קרה דבר

והכל נשאר כפי שהיה.

 

מתוך ניסיון עשיר בחיים

אתה מחליט בפעם הבאה

כשעינייך מכוסות שוב

ששום דבר אינו קורה

והשמיעה מגבירה את ביטחונך

ואז נפקחות העיניים

ומסתבר לך

שהכול

הכול השתנה.

 

אין לך מושג מה שקורה

כשאתה עוצם עיניים.

 

מה שלא קרה לי אתמול

 

מה שלא קרה לי אתמול

יקרה לי היום

אינני אשם שזה בה בחלום

אתמול היה קר

ועכשיו החום

מציק.

מרגע לרגע הוא מתקרב

בסוף הוא עוד יתקרב

עד כדי מגע יד

מה שברור שהיא תמעד

שרשרת האפשרויות המקריות

התפרקה

ישנה אפשרות מקרית אחת

שלא נלקחה בחשבון

אתמול היה קר ועכשיו החום

מזיק

מה שלא בא בחשבון

קרה לי היום

עכשיו

אין ספק ש

שרשרת האפשרויות

המקריות פסקה

מלהתקיים.

 

כשהזמן פסק מלכת

כשהזמן עמד מלכת

ההווה קפא

עבר הווה בדום שתיקה

עתיד הממאן להתרחש

אז כל המרחבים כולם

התכנסו בקול דממה

הללויה הללויה הילי לילי יה

איוושת הרוח אז נדמה

ציוץ הציפורים פסק

גלי החוף אז נאלמו

רק חיוכך פרח

וקול צחוקך נשמע

כל התקוות שהתגשמו

התמוססו בלי כאב

וכל הרצונות כלם

התקהלו בדומיה

ללא טרוניה

הללויה הללויה הילי לילי יה

כשפסקו כל התנועות

וכל השינויים

כשפסק הזמן מלכת

לא נותר דבר

מלבד הזיכרון

ואז שלפתי את ריחך

את חיוכך

וכל המלאכים כולם

זימרו לך שיר הלל

הללויה הללויה הילי לילי יה

 

היא ישבה שם לבדה

 

היא ישבה שם לבדה

בתוך מסך עשן סיגריות

והבל אלכוהול.

בתוך האפלולית

ישבה וכוססה ציפורן.

קצוצת שיער ומנומשת

ומבטה שבה אותי מיד.

חיוך של ילד מבויש.

את הבדידות הזאת נגשתי למגר

והתיישבתי לצידה ברוך ונחת

ותוך דקה התחלנו לדבר

אז את ידי הושטתי לקחת

את ידה

צלילי גיטרה ערבים

מלאו את החלל

בתוך האפלולית

ישבה וכוססה ציפורן

קצוצת שיער ומנומשת

חיוך של ילד מבויש.

 

היא לא ידעה

את כל צפונות ליבי

אך מבטה נצמד מלא תשוקה

תשוקה לצאת מן הבדידות

מן הבדידות המביכה

ולקבל כתף אוהבת

 

עיניה אל תוכי חדרו בשאלה

בקצה האצבעות חשתי

איך  כולה רועדת וסמוקה

 

צלילי גיטרה ערבים

מלאו את החלל….

 

בשבוע הבא

 

בשבוע הבא

כשכל היגונות שבי יעברו

אוכל להתפנות אלייך

בשבוע הבא

בעוד רבע שעה אצחק

טלפני אלי אחרי חצות

הגידי משהו טוב

אני אצחק

בשבוע הבא

עוד רגע

את שומעת אותי

עוד רגע

אני עומד להפוך

את היוצרות שבי

אל תיסגרי

הקשיבי

את מוכרחה

בשבוע הבא היא אמרה לי

יהיה כבר טוב

לא עוד

יש לך עיניים כל כך יפות

הצחוק שלך כל כך מקורי

אבל הידיים

אתה מוכרח לעשות משהו

בשבוע הבא

אבל

ברגע שהכוס ריקה

נשארה על השולחן

כשהגרון היה יבש

כל התקוות נגוזו

הכול הפך עובדה

לא לא לא אל תמזגי יותר

זה לא חיוני

אתה מעשן

לא תודה

אתה נראה ככלי ריק

אני ודאי כזה

אבל כולם אומרים

את ודאי תתפלאי

אמרתי שאשרוף הכול

אחרי הכול אמרתי

שאשרוף

עוד שבוע

כרגע

השבוע

שרפתי הכול

השבוע אני צוחק

את שומעת אותי

אני צוחק חה חה

יש לך סיגריה

תודה

היא צדקה

השבוע הזה היה חייב

להגיע אי פעם

אפשר לקבל עוד קפה

הידיים רועדות

הקפה נשפך על המפה

בשבוע הבא

רק שבוע

לא עוד

אחר כך בסיאנסים.

 

נסה לנחש מי אני

 

נסה לנחש מי אני

זה ניסיון קשה מדי בשבילך

כשהדלת נסגרה והאור כבה

ללא אזהרה מוקדמת

 

ידעת שזה עלול  להיות אני

שנכנס כך מפני

שפתאום הרגשת בקור

ומפני שבעצם אתה ממתין לי

שנים רבות כל-כך

אולי בפחד

אולי בשמחה

 

עכשיו אני פה

אין לי זמן עוד הרבה

ממתינים לי

אל תעשה הכנות מיותרות

בוא כפי שאתה

בין כך וכך תישכח

 

צלילים מיוחדים נשמעים

ברגע זה ומלווים

את הפעילות האחרונה שלך

ופה סיימת את תפקידך

 

אתה משמש מקור תאווה

לגורמים מסוימים

פתאום אתה חש

כי אתה נחוץ

מסיבות שלא ידעת

אותם קודם

 

מצנפת עוטפת

את ראשה מצנפת עוטפת

טיפה לאפה היא נוטפת

מיום שדבקה בה שחפת

 

לפת אכלה במרתף עת

חדר הקור ממחלבת הרפת

עת יפת מרח הגג בזפת

נפלה לקרקע מתעלפת

כשאת ראשה חסר הקרקפת

עוטפת מצנפת

 

העוזרת ידה לא נוקפת

לעזרת גבירתה אשת יפת

שידה בנפילה מסתעפת

והבית כולו היא שורפת

באש ציפורני ידה הטורפת

מוסר השכל

אסור לאכול לפת

בשעה כה מאלפת.

 

אפקטיור

 

אני מסתפק

אין ספק

אמר האפיפיור

במבט מסופק

ספק כפיו המיור

ממחר זה משווק

ודאי סניור

אדוני הוא היו"ר

של מעלה

אדוני הכיור

הזה סתום

אין דבר יש עוד כלור

                     במים

יש גם אור

                     בשמיים

אני לא אוהב שחור

שן ילדי שן על סדין צחור

אבל יש בו חור

שן ילדי הדוב ייפול לבור.

 

בלדה לכוכב קולנוע ג'ימס דין

 

זה היה בשלושים לספטמבר

זה היה כחלום בלהות

המנוע נהם כמפלצת

הוא האיץ בה צמא לדרכו

 

היא היתה מבריקה ונוצצת

אחוריים דרוכים וחזית מפתה

היא פצחה בטיסה מטורפת

והרוח בוכה

 

מה יהיה עליך כוכב

נוסע אל מותך

אתה כבר תשלם

את מחיר ההצלחה

כן, מה יהיה עליך כוכב

והרוח עליך בוכה

 

זה היה בשלושים לספטמבר

הוא הכיר כל עקול כל פניה

הוא ידע בבטחה את הדרך

היא נתנה את הכול מעצמה

 

אך הדין כבר נחרץ מלמעלה

הגורל לא ויתר על חוקיו

התרסקות אדירה שקרתה לה

והדרך נגמרה

 

מה יהיה עליך כוכב….

 

זה היה בשלושים לספטמבר

בלורית וחיוך מרדני

מוטלים בצידה של הדרך

הוא שילם בהחלט את המחיר

 

מה יהיה עליך כוכב….

 

מדריך הטיולים – שירים והגיגים מאת יהודה בן נחום, הוצאת "ספרי צמרת", שנת 2014, 190 עמודים

 


Print pagePDF pageEmail page

Tags: , ,

Category: שירה ומחזות

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *