אתה אוהב אותי מאת אבנר ברנהיימר / תמונות מחיי נישואים אחרים

| 21/01/2013 | 0 Comments

אתה אוהב אותי מאת אבנר ברנהיימר

לרגל עליית סדרת הטלוויזיה 'אמא ואבאז' יצאה מהדורה מחודשת של הספר 'אתה אוהב אותי' מאת אבנר ברנהיימר, עם פרקים חדשים. תמונות מחיי נישואים אחרים: הם זוג נשוי, שניהם גברים, וחיי הנישואים שלהם דומים להפליא לחיי נישואים כפי שהם מוכרים לכולנו. שילוב ממכר של רומנטיקה והומור. ספר חובה לכל מי שיודע להעריך את הגיחוך, הטירוף והיופי שבחיי נישואים.

'אמא ואבאז', סדרת הטלוויזיה המוערכת והמצליחה שעלתה ב-HOT בסוף 2012, מבוססת במידה רבה על חייו של התסריטאי והסופר אבנר ברנהיימר, שבחר להביא ילד לעולם יחד עם בן זוגו, ועם חברתם הטובה, רווקה סטרייטית. למרות שאיפשר לעצמו חופש יצירתי, הדמויות שמגלמים בסדרה השחקנים יהודה לוי, יפתח קליין ומיה דגן, מבוססות במידה רבה על חוויותיו ותחושותיו של ברנהיימר במסגרת ההורות המשותפת.

הספר אתה אוהב אותי מספר את סיפורם של ברנהיימר ובן זוגו בשנים לפני שהפכו לאבאז. הם זוג נשוי, למרות שמעולם לא התחתנו, לא בטקס דתי ולא בטקס אלטרנטיבי. שניהם גברים, וחיי הנישואים שלהם דומים להפליא לחיי נישואים כפי שהם מוכרים לכולנו – על הצדדים המרגשים, העצובים, השמחים, המתסכלים ובעיקר המצחיקים שלהם. נכון, בחיי נישואים כאלה אין מלחמת מינים, ואין חלוקה מסורתית או לא מסורתית בין גבר ואישה, אבל אולי בשל כך הכל מדויק ומזוקק כל-כך: הרגעים המתוקים, הרגעים המביכים, המריבות והפיוסים, הפחד מפני האהבה והצורך העמוק באהבה, המשברים, משחקי החיזור וסצינות הקנאה. ולבסוף, הרצון העמוק להפוך להורים.

אבנר ברנהיימר הוא תסריטאי וסופר. כתב את התסריט לסרט יוסי וג'אגר, תסריט לסדרה פלורנטין, והוא יוצר ותסריטאי של הסדרות עד החתונה, פיק אפ, בלו נטלי ואמא ואבאז. כתב וערך במעריב, ידיעות אחרונות, הארץ ועכבר העיר, והיה עורך של תוכנית הראיונות פגישה לילית עם קובי מידן. ספרו אתה אוהב אותי מבוסס על הטור 'מיטה זוגית', שפורסם בעיתון הזמן הוורוד. אב לבן, עובד וחי עם בן זוגו בתל-אביב.

מתוך פרקי הבונוס למהדורה המחודשת של 'אתה אוהב אותי' מאת אבנר ברנהיימר.

 

חיבוק משולש

מייד אחרי הדלקת נר שמיני של חנוכה, כשאני צובט לעצמי בצמיגים בניסיון לשלוט בקדחת הלביבות שלא עוזבת אותי כבר שבוע, אני שומע את יואל לוחש מעל החנוכייה את סיפור נס חנוכה הפרטי שלו. "אתה ואבא ערן חיפשתם בית לגור בו," הוא אמר, "ואז עליתם לקומה השלישית הכי גבוהה, ואז נכנסתם לבית הזה, ואז ראיתם שזה בית יפה עם חדר אחד סלון, וחדר אחד עם מיטה שלי, וחדר אחד עם מיטה של אבא ואבא, ואז קניתם את הבית, ואני הייתי קטן-קטן-קטן-קטן, אבל אז גדלתי והייתי בן שלוש, ובן שלוש וחצי, ובן שלוש ואחד-עשר חודשים ובן ארבע." בפעם המי יודע כמה מאז שנולד, דמעות מילאו את עיני. הטבעיות שבה הוא מספר לעצמו את קורות הצד התל-אביבי במשפחה שלנו – עם אמא רות הוא גר ביפו – אף פעם לא הייתה מובנת מאליה עבורי, והיא מצליחה לרגש אותי בכל פעם מחדש.

מאז שנולד חששתי מהרגע שבו ישאל למה יש לו שני אבות. "מה נגיד לו?" דחפתי את בעלי במיטה, מופתע לגלות שהוא כבר נרדם. בניגוד אלי, בעלי אף פעם לא הטריד את עצמו בשאלה הזו. "זה מוקדם מדי לדבר איתו על זה," הוא ניסה להמשיך לישון. "הכל אתה דוחה," נזפתי בו. "עוד אין לו שנה, הוא עוד לא מדבר אפילו, תניח לי," בעלי שם כרית על האוזניים וסגר את השיחה. "אתה ישן?" הרמתי את פינת הכרית. הוא הסתובב אלי. "אתה חושב שהוא יאהב אותנו גם אחרי שהוא ידע שאנחנו הומואים?" שאלתי אותו. "אני חושב שלא מזה אתה צריך לדאוג," הוא חייך. "למה אתה רומז?" המשכתי להציק, אבל הוא כבר לא ענה, רק משך לי את הכרית מתחת לראש וסתם לי איתה את הפה.

גם בגיל שנתיים, כשהוא כבר קורא לנו מיוזמתו אבא ערן ואבא אבנר, לא דיברנו איתו על זה עדיין. בינתיים פיתחנו כל מיני מסורות משפחתיות מקוריות, כמו למשל "חיבוק משולש". לפני המקלחת אנחנו שמים את יואל על כיור בחדר האמבטיה, הוא באמצע, אנחנו משני צידיו, ומתחבקים חזק-חזק. פעם אחת עם הפנים למראה, עושים לה המון פרצופים, פעם שנייה הפוך, ואז שוב פרצופים למראה. עם הזמן הוספנו גם נשיקה משולשת לסיפור. יואל באמצע, ואבא ואבא מועכים אותו בנשיקות בלחי. הוא צורח מאושר, ומבקש עוד פעם ועוד פעם, הילד הכי מאושר בעולם. "נדחה עוד קצת את השיחה איתו, חבל להרוס לו את המצב רוח," אני אומר לבעלי, שטוען בתוקף, שאני צריך ללכת לאנליטיקאי חמש פעמים בשבוע, כי ארבע לא מביאות תוצאות מן הסתם.

כשהוא התחיל ללכת לגן הנחתי מראש שימי התום תמו. למרות המיקום בלב תל-אביב מצאנו את עצמנו המשפחה היחידה שמונה אמא ושני אבות, אמא ואבאז. בניגוד גמור לסטטיסטיקות שקוראים עליהן, על אחוז הגירושין או להבדיל הבייבי בום בקהילה ההומו-לסבית, יואל התרוצץ בחצר עם עוד עשרים ושבעה ילדים, ולרובם, ככל הידוע לנו לפחות, אמא ואבא נשואים שאפילו גרים באותו בית. אסון. מבחינתי זה היה רק עניין של זמן עד שהילדים יתחילו להציק לו בשאלות למה יש לו שני אבות וינדו אותו מארגז החול. "ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, אני רוצה שנחזיר אותו למטפלת," אמרתי לבעלי, שהביט בי במבט של "עוד מעט תצטרך להסביר לו גם למה שני האבות שלו גרושים". שתקתי.

אחר צהריים אחד חברו הטוב של יואל, אדם, ביקש לבוא אלינו אחרי הגן. בדרך-כלל אני מעדיף לארח אחד האבות החתיכים, לא משנה עם איזה ילד, אבל אמא של אדם מקסימה, וממילא מאמצי לרמוז לו שיזמין אלינו הביתה את אבא של אלי – סליחה, את אלי – עלו בתוהו. כשסיימו לשחק ואכלו את ארוחת הערב שהכנתי להם, אדם שאל פתאום את יואל, "יואל, למה יש לך שני אבאים?" וליבי החסיר פעימה, או מה שנהוג להגיד כשאתה חוטף דום לב ושבץ ביחד. בניגוד אלי, יואל לא התבלבל לרגע. "כי שני אבאים רצו אותי," הוא ענה בנונשלנטיות, והמשיך לאכול מהסלט, כאילו חשב ותיכנן את התשובה מאז שנולד. אדם אמר, "אה, נכון", ואני מחיתי דמעה, כי לכזו תשובה טובה אין סיכוי שהייתי מכין אותו. "נכון, גאון אחד," חיבקתי ונישקתי אותו, "כי שני אבאים רצו אותך." מאוחר יותר בערב, אמא של אדם סימסה לי שאדם דורש גם שני אבאים, והיא מסבירה לו שגם אחד זה לפעמים יותר מדי. אנחנו לקחנו את יואל למקלחת, העמדנו אותו על המראה מול הכיור, ועשינו חיבוק משולש, ונשיקה משולשת, ועשינו פרצופים למראה.

 

אתה אוהב אותי מאת אבנר ברנהיימר, מהדורה מחודשת הכוללת פרקים חדשים, הוצאת חרגול, שנת 2012, 221 עמ'


Print pagePDF pageEmail page
Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

Category: פרוזה מקור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.