ביקור בית עם אסנת גולדפרב-ארזואן: משפחה מעולם הספרים

אסנת גולדפרב-ארזואן צילום יפעת יפה

סבא וסבתא שלה היו בני דודים. כך יצא שסבתא שלה, ציפורה, לא שינתה את שם משפחתה מעולם, כי היא היתה גולדפרב ונישאה לגולדפרב. שניהם הגיעו ממשפחת אופים. אחרי שסבא החליט שהוא לא יהיה אופה, אלא כורך ספרים, ניתן לאמר, בהשאלה, כי הוא אפה ספרים. הספרים שנכרכו אצלו אפו עד לרגע יציאתם מהתנור שלו, והפצתם לאור לחנויות. 

בתחילה אביה, נתן גולדפרב ז"ל, עבד בצבא קבע כמכונאי רכב בחיל האויר, אולם בהמשך הוא החליט להיות "דור ממשיך" והתחיל את עבודתו ככורך ספרים, באופן טבעי, כשוליה אצל סבא אליעזר. הוא לימד אותו הן את רזי המקצוע והן את רזי הניהול העסקי.  

אסנת הוציאה ספר ילדים, ערכה ספר ילדים, כתבה והציגה מחזות מוסיקליים ועובדת בימים אלה על ספר פרוזה למבוגרים וספר ילדים חדש.

שם:  אסנת גולדפרב-ארזואן

גיל: 41

סטטוס:  נשואה + 2

מגורים:  רמת גן

יריית פתיחה: הוציאה את הספר אליעד לומד אותיות בגן החיות (בהוצאת "אסנת", שנת 2002)  וערכה את הספר המסע של בל מאת אילנית מאיר (הוצאת אוריון, 2012).

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? מילדי הפרטיים ומחיי היום יום. אני מתבוננת ומאזינה. אני מרגישה שיש לי מיחושים, הפתוחים לרווחה כל הזמן ומחיי היום יום אני מקבלת את ההשראה, את המטפאורות והדימויים.

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? 3 ימים!

אליעד לומד אותיות בגן החיות מאת אסנת גולדפרב ארזואן

איזה ספרים קראת לאחרונה? זכרונות אחרי מותי של יאיר לפיד, אות מאבשלום של נאוה מקמל עתיר,

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? סופרות ילדותי: דבורה עומר, נירה הראל, גלילה רון פדר. בנוסף ספריה לילדים, לבני נוער ולמבוגרים של נאוה מקמל-עתיר, סגנון כתיבתה הספרותי, היוו לי אבן דרך פורצת בכתיבה.

אילו ספרים קראת בילדותך? את ספריהן של דבורה עומר, נירה הראל  וגלילה רון פדר בלעתי בשקיקה.

יומנה של אנה פרנק שימש לי השראה כילדה, ואף כתבתי, כילדים רבים אחרים, יומן, שכל פרק נפתח ב"קיטי היקרה".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? אות מאבשלום של נאוה מקמל-עתיר, הנסיך הקטן, יומנה של אנה פרנק. חדוות המוסיקה של לאונרד ברנשטיין.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו ספרי הראשון. אחריו הוצאתי לאור 2 חוברות נגינה, כתבתי והצגתי 6 מחזות מוסיקליים לכל המשפחה, שהוצגו בישראל ובאיטליה וערכתי את הספר "המסע של בל " מאת אילנית מאיר.

ספרי קצת על הספר שכתבת: הספר אליעד לומד אותיות בגן החיות הינו סיפור הרפתקאות מחורז על אליעד, היוצא לביקור בגן החיות (הפתוח, בלי כלובים). מטרת הסיפור היא לימוד האותיות, כולל הסופיות (המשובצות בסיפור באות הרלוונטית ולא כסדרת אותיות אחרי ה-ת').  את הספר איירה טובית אוריאל.

הילד/ה שואל/ת כל הזמן: "מה כתוב פה?"

החלטתם ללמד אותו אותיות לפי שמות בעלי חיים, 

אבל כשהגעתם לאות ו' נתקעתם… ?

בואו ללמוד איך ללמד אותם לקרוא אותיות אלף בית בקלות 

דרך ספר הרפתקאות מחורז, על אליעד, 

שרוצה לדעת לקרוא אותיות ולחבר אותן למילים, בדיוק כמו הגדולים. 

ונקודה למחשבה: איזו חיה מסתיימת באות ך'?

הספר נוצר בעקבות למידתו המהירה של האותיות של בני הבכור אליעד. כשהוא היה בן 3 הוא רותק על ידי הכתוב. "מה כתוב פה?" היתה שאלת השאלות – החל ממכשירי החשמל שבבית, דרך משמות הרחובות וכלה בכל חומר כתוב שראה. "אתה קודם תדע לקרוא עברית, ואז אלמד אותך אנגלית", השבתי לו כשראיתי שהוא רוצה לדעת מה כתוב על מכשירי החשמל בבית.

רכשתי בעבורו פאזל ילדים ענק המלמד את האותיות. הפאזל הכיל את האות המצויירת, חי, צומח ודומם. למשל: א – אגס, אריה וארון. אליעד למד להרכיב את הפאזל בן 50 החלקים במהירות ובתוך 3 ימים הוא ידע לקרוא את כל האותיות.  

התחלתי לחפש לו סיפורים קצרים ללימוד האותיות ולא מצאתי. בשבת הראשונה של ראשית שנת הלימודים נסענו לפגוש חברים. בנם התחיל את כיתה א'.

ביקשתי ממנו שיביא את כל ספרי הלימוד. הילד הביא אחר כבוד את הילקוט ובו היו ספרי העברית והחשבון. ספר החשבון לימד את המספרים על ידי חרוז קצר של שתי שורות. נדלקתי על הקונספט והחלטתי שאני אכתוב ספר ילדים מחורז על לימוד אותיות דרך בעלי חיים. חיכיתי ליום ראשון בבוקר, שהיה אז היום החופשי שלי. הדלקתי את המחשב, ניתקתי את הטלפונים והתחלתי לכתוב. ביום הראשון כתבתי שליש סיפור. ביום השני שיפצתי וכתבתי עוד מחצית. ביום השלישי עשיתי הגהות וסיימתי את הסיפור. עד אז זה היה סוד גדול.

בערב שבת התכנסנו אצל הורי. בתום הארוחה הוצאתי את הדפים ואמרתי: "יש לי תכנית אמנותית". הקראתי להורי ולאחַי את הסיפור וזכיתי למחמאות רבות.

מכאן התחיל שלב הפיילוט: הקראתי את הסיפור לקבוצות גילאים שונות, התייעצתי עם הילדים על שם לספר. מכאן חברתי לעורכת והסופרת נאוה מקמל-עתיר, שהמליצה לי גם על מאיירים אחדים. פגשתי מאיירים והתחברתי ביותר לדרך עבודתה ולאופיה הייחודי של טובית אוריאל, שאיירה את הספר.

אחרי כן העברתי את הטיפול לשלב הפקת הדפוס, לאבי. מיותר לציין כמה הוא היה גאה. התהליך היה מרתק. מאד רציתי להוציא אותו לאור ביום הולדתי, וכך ביקשתי מאבי. ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו, אבל הוא, כדרכו, לא הבטיח.

ערב לפני יום הולדתי הייתי אצל הורי לביקור קצר. אבא הגיע. פתח את הדלת והקריא "אליעד הוא ילד חייכן, חכם ערני וסקרן". ידעתי שהמשימה הושלמה בדיוק בתאריך הנקוב. העותק הראשון ניתן כמובן לבני, אליעד, והשני, להורי. ההקדשה הראשונה שכתבתי לעותק הראשון שנמכר היתה בתאריך יום הולדתי.

ילדות מלווה בריחות ספרים וחוברות

אליעזר גולדפרב ז"ל (צילום מתוך האלבום המשפחתי)

חוש הריח הוא חוש שמקפל בתוכו זיכרונות. ישנם  אנשים שאוהבים ריחות של ספרים, בייחוד של ספרים ישנים ושל עיתונים. ילדותי הייתה מלווה בריחות הספרים והחוברות החדשים שזה עתה יצאו לאור.

סבי, אליעזר גולדפרב ז"ל, הגיע ממשפחת אופים, אולם הוא, בדרכו המהפכנית והיזמית שלו, כפי שתשתקף במהלך חייו, עשה הסבה ועסק בהוצאה לאור. הוא הקים כריכיה בוורשה בנת 1935 בוורשה, פולין, אולם מלחמת העולם השנייה קטעה את עבודתו שם.

במלחמת העולם השניה סבי היה כבר נשוי לסבתי, והם ברחו לרוסיה. בתום המלחמה הוא חזר לפולין והחלו בבריחתם  לארץ ישראל. בתום המלחמה, ב- 13.11.1945 נולד אבי, נתן גולדפרב (ז"ל) בעיר אוש, במדבריות סיביר. בריחתם ארכה שנים, ורק בפסח 1949 הם עלו ארצה. חודשים ספורים אחרי עלייתו ארצה הוא חזר לעבוד בענף הדפוס. בתחילה הוא נכנס כשותף בכריכיה ששכנה בבית "דבר". השותפות כללה ארבעה שותפים נוספים (אריה, גרין, קליך ומשה). בהמשך, נוסף יוסי אוחנה כשותף. 

אני זוכרת כילדה קטנה את כריכיית הכורכים ברח' שד. יהודית בתל אביב. המשרד של סבא היה ממוקם כ- 4 מדרגות מעל הכריכייה, והוא צפה עליה דרך חלון שקוף גדול.

בתחילת דרכה של כריכיית "הכורכים" נעשו בולי הדואר של המדינה, פתקי הבחירות ובנוסף, ספרוני הכיס (מסדרת "הספריה לעם") של עם עובד והוצאת מזרחי. בנוסף נעשו בו, בתקופות שונות, השבועונים "דבר לילדים", "דבר השבוע", "מחנה" ו"להיטון".

אחת העבודות החשובות של הכרכיה היתה הדפסת דו"ח ועדת אגרנט, לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתקופה זו נסגרה הכריכיה. אין יוצא ואין בה עד סוף הדפסת הדו"ח וכריכתו. העתקים הראשונים של הדו"ח נמסרו אישית לחברי הוועדה ע" סבי. נתן אלתרמן, עורך דבר, העריך מאוד את סבא ונתן לו ספר בחתימה אישית.

סבא וסבתא שלי היו בני דודים. כך יצא שסבתא שלי, ציפורה, לא שינתה את שם משפחתה מעולם, כי היא היתה גולדפרב ונישאה לגולדפרב.  שניהם הגיעו ממשפחת אופים וסבתא ציפורה תיארה תמיד את הקונדיטוריה שהיתה בביתם, וריחות תבשיליה נישאו ברחובות תל אביב וגבעתיים, והיו אהובים על ידינו, בני המשפחה, שכניה ותושבי השכונה. אחרי שסבא החליט שהוא לא יהיה אופה, אלא כורך ספרים, ניתן לאמר, בהשאלה, כי הוא אפה ספרים. הספרים שנכרכו אצלו אפו עד לרגע יציאתם מהתנור שלו, והפצתם לאור לחנויות.

נתן (ז"ל) ובתו אסנת גולדפרב צילום מתוך האלבום המפחתי

בתחילה אבי, נתן גולדפרב ז"ל, עבד בצבא קבע כמכונאי רכב בחיל האויר, אולם בהמשך הוא החליט להיות "דור ממשיך" והתחיל את עבודתו ככורך ספרים, באופן טבעי, כשוליה אצל סבא אליעזר. סבא לימד אותו הן את רזי המקצוע והן את רזי הניהול העסקי.

בהמשך אבא עבד ב"מסדה" ובשנת 1973 הוא פתח את כריכיית א"א, כשמשמעות השם היתה כפולה: הן איכות ואמינות והן ראשי התיבות של שני ילדיו הראשונים: אסנת ואלי. בתחילה הכריכייה היתה ברח' תושיה ביפו, ובהמשך, כשהעסק התרחב, אבא עבר לכרכיה גדולה יותר ברח' ריב"ל 12 (בחניון עדיין קיימת חניה שמורה לכרכיית א"א).

הכריכייה היתה מול בית הדפוס חידקל והיה שיתוף פעולה פורה במשך שנים רבות. אבא רכש ציוד רב לכריכייה, כשגולת הכותרת היתה מכונת איסוף ושידוך הירוקה, בה נכרכו חוברות התשבצים של אפריים לידור.

זכרונות הילדות שלי של "הליכה לעבודה של אבא" מלווים בריחות הספרים החדשים, שזה עתה יצאו מהכריכה, או מתפלשת בגבעת פסי שאריות חוברות התשבצים שנערמה משמאל למכונה.

אבא עוזר בספר שלי

כשכתבתי את ספר הילדים "אליעד לומד אותיות בגן החיות", ברור וטבעי היה, שאוציא לאור את הספר בעזרתו של אבי, וכך אכן היה. בהמשך הוצאתי 2 חוברות נגינה בהוצאה פרטית, ועוד היד נטויה.

כתיבת מחזות

כשנתיים אחרי הוצאת הספר עשיתי קורס קריינות והנחיה. מכאן הדרך לכתיבת מחזות מוסיקליים הייתה טבעית וישירה. המחזה הראשון אותו כתבתי והשתתפתי היה "מוצרט ופפגנו" עם התזמורת הקאמרית הישראלית. בהמשך אותה השנה  הופעתי עם מחזה פרי עטי "משפחת קקופוניה" עם התזמורת הקאמרית רמת גן, שם גם שיחקתי וניצחתי. שנה לאחר מכן כתבתי, ניצחתי, ניגנתי ושיחקתי במחזה "טובים השנים" עם התזמורת הקאמרית הישראלית. שנה לאחר מכן כתבתי, ניצחתי, ניגנתי ושיחקתי במחזה "תגלית החלילית" שתורגם לאיטלקית ועימו נסעתי לאיטליה עם משלחת תלמידים מרמת גן. המחזה עבר גלגולים שונים ובקיץ לפני שנתיים עיבדתי אותו להצגת יחיד, עימה הופעתי וניגנתי כ- 30 פעמים בנס ציונה. לפני שנה עלה מחזה פרי עטי "חלילון הקסם" באיטליה ועוד היד נטויה. כעת אני כותבת ספר למבוגרים ובקרוב אכתוב ספר לילדים.

בעקבות הספר "אליעד לומד אותיות בגן החיות" עשיתי מפגשי סופרת מוצלחים ורב-תחומיים, בהם אני מספרת את הסיפור, מתארת את שלבי ההוצאה לאור של ספר ואף מנגנת בחליליות.

בעקבות כתיבת הסיפור התחלתי לעסוק בכתיבת מחזות מוסיקליים, למדתי מחזאות ואף זכיתי במלגה מטעם מפעל הפיס, בזכותה למדתי מחזאות אצל גורן אגמון, חגית רכבי וצביה הוברמן. למדתי אף כתיבה יוצרת אצל נאוה מקמל עתיר, ששדרגה מאד את כישורי.

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? אני כותבת ספר למבוגרים, ועתידה לכתוב בקרוב ספר לילדים.  

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? לחבור אל אנשי מקצוע ברמה גבוהה בכל שלבי ההפקה, ולא לחסוך בתחומים אלה.

משפט מסכם: "אין דבר העומד בפני הרצון" .