ביקור בית עם הסופר והמשורר בלפור חקק: השמות שמורים במערכת

השמות שמורים במערכת מאת בלפור חקק ושושנה ויג

בלפור חקק כותב כשהיצירה היהודית מכל הדורות נושפת בעורפו, ההיסטוריה נושמת בין שורותיו.  הספר "השמות שמורים במערכת" הוא פרי שיתוף פעולה מקורי בין היוצרים שושנה ויג ובלפור חקק.  שני משוררים חברו יחד לרומאן מכתבים משותף, שיש בו סערה בין הרווחים של המכתבים. יש כאן ניסיון חדשני לעורר סוגה ספרותית שכמעט נעלמה לחלוטין. 

נולד בעיראק (בגדאד) בשנת 1948. בעל תואר ראשון ותואר שני, שניהם בהצטיינות, באוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כמורה בבתי ספר תיכוניים בירושלים (דנמרק, עין כרם, אורט). כותב תכניות לימודים וספרי לימוד במשרד החינוך, בדרגת מפקח. קיבל על יצירותיו מספר פרסים בהם  פרס  הרי הרשון  (1973, 1976), פרס  קרן  סופר מורה (1991). שימש יו"ר אגודת הסופרים העברים (2011-2005).

על התאומים: הרצל ובלפור חקק נולדו כתאומים זהים  סמוך לקום המדינה, ומכאן שמותיהם. בהיותם בני 17 זכו באליפות חידון התנ"ך העולמי לנוער (בלפור אלוף, הרצל סגנו). בלפור שימש עד לאחרונה יו"ר אגודת הסופרים העברים, הרצל עתה הוא היו"ר העכשווי של האגודה. שניהם משוררים ופרסמו ספרי שירה, אך בכתיבה לילדים הם כותבים את ספריהם יחד, וכן בכתיבת ספרי מסות ומחקר (פרקי ברדיצ'בסקי, טעותחזור- לקסיקון לשיפור הלשון, חיבת הפיוט- ביאור לפיוטים ועוד).

שם:  בלפור חקק

גיל:  63 וחצי

סטטוס:  נשוי ואב ל-3 בנים

מגורים:  צור הדסה

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר "השמות שמורים במערכת" עם הסופרת שושנה ויג (רומן מכתבים, בהוצאת פיוטית 2011)

בלפור חקק צילום יח"צ תפארת חקק

מאין אתה שואב את השראתך בכתיבתך? ההשראה באה אליי מן הילדות שלי בירושלים, מאירועים שחוויתי בחיי וממסעותי הספרותיים בתוך הספרות העברית וגם בתוך ארון הספרים היהודי לדורותיו.

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? את הספר "השמות שמורים במערכת" כתבנו יחד שושנה ויג ואני במשך חדשיים ברציפות בהתכתבות אינטרנטית. מדובר ביצירה ספרותית שהיא רומן מכתבים בין גבר לאשה. שושנה כתבה את האשה הדוברת ברומן, אני כתבתי את הגבר הדובר ברומן.

איזה ספרים קראת לאחרונה? מזכרונותיה של תולעת ספרים מאת חיים באר (עם עובד 2011),  נשים מאת יהודה בורלא (מסדה 1955), העולם הוא שטוח מאת תומס פרידמן (אריה ניר, 2006)

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? הסופר הוא ש"י עגנון. לא מצאתי עד היום סופר שמשתווה לעגנון. אינני יודע אם השפיע על יצירתי.

אילו ספרים קראת בילדותך? הספר שהרשים אותי יותר מכל בילדותי היה "הרוזן ממונטה קריסטו" מאת אלכסנדר דיומא. כמובן קראתי את ספרי "חסמבה" של יגאל מוסינזון ובהשפעת הספרים הקמנו אחי התאום הרצל ואני קבוצת ילדים וקראנו לה "נשר" בראשי תיבות: נערים שומרי רז. אהבנו אז גם את ספריו של שלמה סקולסקי שכתב סיפורים לנוער מן העבר היהודי: סיפורי בר כוכבא, סיפורי יהודה המכבי וכיו"ב.

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? תנ"ך כספר מעצב זהותי ושירתי (ולא רק משום שהייתי בנערותי חתן תנ"ך עולמי לנוער), "עושה פלא" מאת ר' שבתי פרחי, "משל ונמשל" מאת ר' יוסף חיים.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? הוצאתי ספרי שירה, ספרים לילדים, ספרי מחקר. שירה: במזל  תאומים  ( 1970) , ספר  אורות האהבה  (1972), יער כלולות (1978) ,  ואז בקץ  היוחסין (1987), שירי מולדת (1992) ,  אגדת הדבש  המר (1993),  מצב החומר מצב  הרוח (1998),  זריחה בין הזמנים  (2003), משורר של חצות (2010). ספרי  ילדים (בשיתוף עם אחיו התאום הרצל חקק): כרמלה נדמה לה (1981), שכונת בלאגנה (1994) תאומים זה סיפור מצחיק לפעמים (1994), "לאמא באהבה" – ינואר 2005. פרוזה:  "השמות שמורים במערכת"-רומן מכתבים (2011), בשיתוף שושנה ויג. ספרי  עיון: (בשיתוף עם הרצל חקק):  פרקי  ברדיצ'בסקי  (1975), טעות  חזור – לקסיקין  לשון (1993), חיבת הפיוט – ביאורים לפיוטי  תפילה (1990).

מאיזה גיל אתה כותב שירה? מגיל 10. כתבתי שיר על ילד מוכר עיתונים שעובר מרחוב לרחוב וקורא לכולם: קנו עיתון קנו עיתון/ כי כתוב בו על בן גוריון.

שיריו של בלפור חקק תורגמו לשפות שונות: לאנגלית על ידי שירה טברסקי קסל ושולמית חוה הלוי, לצרפתית על ידי דינה דלויה, לסרבית על ידי הסופרת אנה שומלו, לערבית על ידי ז'קלין שעשוע, נעים עריידי וניר שוחט, לספרדית על ידי אריה קומיי.

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? המשורר הוא נתן אלתרמן.

ספר קצת על הספר שכתבת: שושנה ויג ואני ידידים שנים רבות. שושנה הציעה לי לכתוב יחד רומן מכתבים. נעניתי להצעה, והפתעתי את עצמי.

בלפור חקק ושושנה ויג וספרם החדש צילם הרצל חקק

הספר השמות שמורים במערכת יצא לאור  מתוך שיתוף פעולה ייחודי בין שני יוצרים. המשורר הוותיק בלפור חקק והמשוררת שושנה ויג . שניהם כתבו דיאלוג מקורי ובו רבדים רבים. הספר דן במצבו של הכותב בן זמננו, בו נדחק מקומו של הספר וכל שכן, מעמדו של הכותב. בספר דיון נרחב בארספואטיקה, רצון לקרב את הקורא וליצור עבורו חוויית קריאה חדשה ושונה. שושנה ויג יוזמת הפרויקט מאמינה שמתוך כתיבת הספר ניתן לדון עם קוראים בנושאים רבים. מיתוסים, סמלים ומוטיבים רבים שזורים בספר.  מיתוס גן העדן האבוד, מוטיב המנעול,  וכן הלאה. הספר מתאים לתלמידי תיכון בו חווים בני הנוער רצון  ליצירת קשרים בין המינים והספר עוסק ביחסים בין גבר לאישה. קולותיהם של הכותבים הם קולות של גבר ואישה.

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? אני כותב ספר שירים חדש, שאינני מתפנה עכשיו לערוך ולנקד אותו.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? סופר צריך לקרוא הרבה, כיוון שהתרבות נבנית נדבך על נדבך. שום סופר אינו מתחיל מעצמו.

משפט מסכם: העיקרון המנחה אותי הוא ללמוד מן העבר, להיות מודע לו ובו זמנית תמיד להמריא אל החדש. המוטו לאחד מספרי שיריי לקוח מרבי נחמן מברסלב: "אני הולך בדרך ישנה נושנה, ואף על פי כן אני הולך בדרך חדשה לגמרי".

"אני כותב כשהיצירה היהודית מכל הדורות נושפת בעורפי, ההיסטוריה נושמת בין שורותיי. התרבות שלנו היום היא מדרש, מעין מדרש חדש שאנו מחדשים בדורנו. אנו לומדים את מדרש הדורות שקדמו לנו וכותבים את המדרש לנו. אני כותב פרק חדש במגילת היוחסין שלנו, אך לא מוחק את המגילה הישנה", מוסיף בלפור חקק.

3 מכתבים מן הספר 

ב 28.4.11 פנתה המשוררת שושנה ויג ליו"ר אגודת הסופרים העבריים, המשורר בלפור חקק לכתוב יחד רומאן מכתבים. הוא נענה לאתגר. היא כתבה מכתב ראשון, הוא ענה לה.

הנה המכתבים בפתח הספר המובילים לסערה גדולה המרחפת מעל הרומאן , בין הבידיון למציאות:

היא כותבת:

"בוא נכתוב את הספר מחדש. נתחיל הכל מחדש, נבנה את כל הדמויות מחדש. יהיה לנו מה לעשות יחד המון שנים. בוא נכתוב הכול מחדש. הספר ההוא שלא פרסמנו אינו כתוב טוב. אינו בנוי נכון. אני מזמינה אותך לכתוב הכול מחדש. שמך יתנוסס על ספר פרוזה לפני שמי, שכן אתה באותיות האלף בית לפניי.

 הנה אני מתחילה לכתוב, הרי שנינו אמנים של מילים, נוכל לכתוב הכול מחדש. כעת מזמזם לידי יתוש או זבוב. זה יכול להיות אמיתי לכתוב הכול מחדש. נמציא את רצף העלילה. נמציא את הדמויות. נמציא הכול מחדש, נאמר שהיה ספר ואיננו. וכעת הוא קם וקיים.

 כעת זה הזמן. אם נכתוב מהר או לאט, אם נכתוב עכשיו או מחר. אם נכתוב כל יום או נכתוב פעם בשבוע, מה יהיה? הכול נחליט ביחד.

 כך אדע גם שאתה המשורר שלי, כך אדע שאתה הסופר שלי. בוא נתחיל מחדש. נכתוב כמו שצריך, לא בחלקים. נכתוב את הספר שלנו בעצמנו. אתה אליי, אני אליך, נכתוב זה אל זו. נאחז בקצה הנייר ונמשוך אותו פעם אליי ופעם אליך. נהיה על גבי הנייר כמו רקדני באלט. נכתוב הכול מחדש."

הוא עונה:

"לךְ,

 הספר שכתבנו יחד בעבר לא נעלם, הוא קיים במקום כלשהו. מכאן ואילך בעינייך הוא ספר נסתר מן הבריות, וגם תוכנו לא יהיה ידוע לאיש. היו בו דמויות שבדינו מלבנו והיו לדמויות האלה שמות. לך ניתן שם, וגם לי ניתן שם בספר הנעלם, כדי להצפין את הספר, כדי שלא יזהו את הדמויות איתנו. בסופו של דבר, הספר הפך לספר נסתר, ועכשיו את אומרת: עלינו לכתוב אותו מחדש. לכתוב אותו אחרת.

 ובכל זאת, איך אפשר לכתוב ספר מחדש, אם הספר הנעלם נושף בערפנו ואינו מניח לנו? הוא רוצה שנכתוב אותו, הוא מתחנן להישאר בארץ החיים, לא להימחק. הוא תמֵהַ למה את רוצה להתחיל את הכול מחדש. הדמויות שכתבנו שם אינן מניחות לי. הן תמהות, איך זה שאני נכנע לך בקלות ומקבל את מחיקת הספר הנעלם. הן תמהות, איך זה שאני חורץ גזר דין של מחיקה עליהן, בעוד הן חשות שהן עדיין חיות ונושמות. הרי יצרנו אותן יחד, הגינו אותן וחשבנו מה יקרה להן. שזרנו בחייהן של הדמויות דברים שקרו לנו עצמנו. גיבור הספר הנעלם היה בן דמותי, והוא תמֵהַ שאני מוותר עליו. הוא לוחש לי: אני בכל מקרה נשאר. גם אם תכתבו ספר חדש, הצל שלי ילווה אתכם. גם אם תכתבו ספר חדש, אֶכּנס אליו בלי ידיעתכם. כשתסיימו את הספר החדש, תגלו שלא ניתן לברוח מן הישן. כשתפתחו ותקראו מה כתבתם, תגלו אותי שם…

 אני שומע את לחישתו בחרדה, שואל את עצמי: האם באמת ניתן לכתוב ספר חדש? האם לא יקרֶה לנו בתום הכתיבה סוג של דז'ה וו. פתאום נאמר לעצמנו: הנה כתבנו ספר חדש, אך אנו שנינו יודעים שזה הספר הנעלם רק בתחפושת אחרת.

 האם נדע ליצור בספר החדש מסכות כה עבות, שלא ניתן יהיה דרכן לראות את הספר הנעלם?

 אני"

רומאן המכתבים הינו ז'אנר ספרותי שכמעט נעלם ממדף הספרים הספרותי. תוך כדי חליפת המכתבים האלקטרונית דנו המשוררים בנושאים הקשורים ליצירה ולמצבו של היוצר בימינו. במקביל לעלילת הסיפור העוסקת בכתיבה ובחיי האמן מתחברת עלילה על יחסים בין גבר לאישה.

 *****

למחפשת את דרכה ברומאן המכתבים

שלום.

 יצאתי גם אני בעקבותייך לחפש את השותפה לי ברומאן המכתבים. תוך כדי הליכתי ברחוב ראיתי מימין לי שורת חנויות. חלונות הראווה שם קרצו ופיצו ביופיים. פתאום צדה את עיניי דמות בחלון הראווה. ודאי לא תאמיני לי, כי ברומאן הזה לא ברור מה אמת ומה בדיה. ובכל זאת: ראיתי עוד ממרחק שאחת הבובות בחלון הראווה נעשתה בדמותך. התקרבתי אל החלון. הדמות לבשה את השמלה המבהיקה בצבע שחור שלבשת באירוע שנערך לספרך האחרון. גם המחרוזת הייתה אותה מחרוזת.

 הסתכלתי בעיניה של הדמות. היה בה מבט מלא ערגה.

 אי אפשר היה לנתק את המבט ממבטה של הבובה בחלון הראווה.

 אני חייב לצלם את המבט הזה, אמרתי לעצמי.

 הוא מתאים לרומאן המכתבים ויכול לשמש את הרומאן כחומר חזותי.

 הוצאתי את המצלמה מן התיק שלי, ותוך כדי הפעלת המצלמה, התברר שבטעות לחצתי גם על הפלאש (הבזק), למרות שלא היה צורך. הייתה זו שעת בוקר.

 מן ההבזק החד שיצא מן המצלמה, התעוררתי.

 שלך

השמות שמורים במערכת, מאת בלפור חקק ושושנה ויג, הוצאת פיוטית, שנת 2011.

צילום בלפור חקק: תפארת חקק

בלפור חקק ושושנה ויג וספרם החדש צילם הרצל חקק