ילדי הסקויה מאת גון בן ארי, וולף הול מאת הילרי מנטל, סיפור השיכחה מאת סטפן מריל בלוק, עידן הלא יעלה על הדעת מאת ג'ושוע קופר ראמי

ילדי הסקויה מאת גון בן ארי

ילדי הסקויה קבלו בילדותם זריקה מהפכנית האמורה להאריך את חייהם לאלף שנים. סבה של ניקולינה, ניצול השואה האחרון הולך לעולמו ומותיר אותה עם מכתב ובו צופן שהיא אמורה לפתח. גם איתמר אמור לחיות עד גיל אלף, אבל אותו מעניין בעיקר אם הזמן יספיק לו כדי לגלות מדוע אימו יצאה יום אחד מהבית ולא שבה.   

זוהי אגדה מודרנית ואינטליגנטית, המסופרת בקולות שונים מזוויות שונות שהקשרים ביניהם מתבהרים די מהר. מאידך, הספר גדוש יומרות ואמור לפעול על כמה וכמה רבדים אצל הקורא, ואי לכך הוא עמוס מאוד, כך שקורא רגיל יכול להתקשות לצלוח את שפע המלל ואת משמעויותיו. בקיצור, לא יתאים לכל אחד. 

קרובי משפחה: אני מניח שמי שאהב את "יש ילדים זיג זאג" מאת דויד גרוסמן יתחבר היטב לסיפור, כנ"ל לגבי ספרו המוכר (שהפך לסרט מצוין) של ויליאם סטיירון "בחירתה של סופי". אבל לי קפץ משום מה ספר המתח המשובח "תכנית ילדי אל" מאת ג'ון סול. כמה חבל שלא מדפיסים אותו עוד.

ילדי הסקויה מאת גון בן-ארי, הוצאת זמורה ביתן, 493 עמודים

—–

וולף הול מאת הילרי מנטל

הנרי השמיני מוצא את עצמו במצוקה. אם ימות ללא יורש זכר הממלכה תיקרע במלחמות אחים. מאידך, אם יתיר את נישואיו לקתרינה מאראגון כדי להתחתן עם אן בולין הידועה, האפיפיור ורוב שליטי אירופה יתנגדו לכך. יועצו של המלך הקרדינל וולנזי נפל ממעמדו ותומס קרומוול, בנו של נפח שהפך לעורך דין, בריון שופע קסם ופוליטיקאי גאוני הופך ליועץ ראשי.

זהו רומן היסטורי טוב. במילים אחרות, למרות הבדיון ההכרחי, הסיפור מרתק ומשכנע והפוליטיקה התקופתית תופסת את הקורא. וכל זאת, היות ודמותו של קרומוול היא אכן צבעונית ומרתקת. אמנם מידי פעם הסופרת מתלהבת מעצמה ומוסיפה פרטים – אבל כל זה בגבול הסביר. חובב  הרומאנים ההיסטוריים העברי ירווה נחת.   

קרובי משפחה: בענייני דמויות היסטוריות משובחות, (מעניינות וכתובות כיאות כמובן) לא נשכח לאירווינג סטון את "חיי מיכאלאנג'לו" המשובח והנפלא. כמו כן, לא נניח לספרו המצוין של מרזקובסקי, "חיי לאונרדו" לשקוע לתהום השכחה. ולסיום – נזכיר את "גויא" מאת ליון פויכטוונגר ואת הביוגרפיה "מרי אנטואנט" מאת סטפן צוויג . 

וולף הול מאת הילרי מנטל, הוצאת בבל, 639 עמודים

—–

סת, נער בן 15 מנסה לחקור את ההיסטוריה המשפחתית של אימו כדי לאתר את הגן הפגום בעקבותיו היא חלתה באלצהיימר. תוך כדי כך סת לומד על המחלה, על אנשים אחרים הלוקים בה ומגלה שלעיתים המחלה היא ברכה ולא קללה.

על פי רוב סיפורי מחלות אינם מרתקים במיוחד – אלא אם יש לקורא קשר שלא בטובתו עם חולה או שהוא עצמו לוקה במחלה. מאידך, לעיתים יש וסיפור המחלה, למרות היותו נתון מרכזי בסיפור, דווקא יוצר אצל הקורא שאר רוח, מעניק מימד רציני יותר לסיפור עצמו ולכאורה "דוחק" את המחלה עצמה ממרכז הספר כך שמערכות היחסים בין החולים ללא חולים מקבלות חיים ומשמעות. סיפור טוב, תחקיר טוב. קצת מלודרמטי – אבל טוב.     

קרובי משפחה: פשפוש קל בזיכרוני העלה ספר דומה מעט, "קינה לאייריס", שנכתב בכישרון בידי ג'ון ביילי, על התדרדרותה של אשתו – הסופרת הידועה אייריס מרדוק. מאידך, יש להזכיר את ספריו של מורטון תומפסון הוותיק, "לא כזר" ו"זעקת האימהות". מי ייתן ויהיו תרגומים חדשים.    

סיפור השיכחה מאת סטפן מריל בלוק, הוצאת כתר, 316 עמודים

——-

הרעיונות שעשו את ארצו הברית למעצמה מסכנים את קיומה בעתיד. השקעת מיליארדי דולרים בחיסונים נגד השפעת רק חיזקו את הנגיף. החלטות שהתקבלו כדי לשרש משבר כלכלי, רק מבטיחה שהוא יחמיר. אסטרטגיות להגנה על הסביבה, גורמות לחיסולה.

מעניין, מרתק, גורם למחשבה חוזרת על כל אותם הדברים שאנו רגילים לראותם כמובנים מאיליהם. אנחנו – המין האנושי לא לומד דבר ולא יכול לחזות דבר מראש. בעצם, אנחנו לא מבינים כלום. זאת התמה המרחפת מעל לספרו של קופר ראמו, יחד עם שפע דוגמאות מההיסטוריה, הביולוגיה והכלכלה. האם כותב שורות אלו "קונה" את העניין? לא באמת. לא חסרות דוגמאות הפוכות. אלא מה, עמוס בתובנות – שווה ביותר.

קרובי משפחה: איכשהו, בכל העניין של ניתוח העבר וצפיית העתיד, הספר הראשון שעלה בדעתי הוא "מיתר האדם" מאת פרופסור אריה דובי. ואז נזכרתי בספר "הברבור השחור" מאת טליב ניקולס נסים. ואחר כך נזכרתי בספר "עולם ללא עוני" מאת מוחמד יונוס. אבל חיבבתי מאוד גם את "הגן האנוכי" מאת ריצ'ארד דוקינס.          

עידן הלא יעלה על הדעת מאת ג'ושוע קופר ראמו, הוצאת מודן, 259 עמודים

————

קובי קמין, מבקר ספרות, סופר, פובליציסט בעל הוצאת ספרים ובעל חנות הספרים קדמת עדן.