ענבי הזעם מאת ג'ון סטיינבק, בית מאת מרילין רובינסון, הנרי הנורא מאת פרנצ'סקה סימון, אהבות אסורות מאת אמנון רובינשטיין

ענבי זעם מאת ג'ון סטיינבק

ימי השפל הכלכלי הגדול בארצות הברית, הטרקטורים רומסים וחומסים בעזרת הבנקים וספסרי הקרקעות את החלקות הקטנות ואת הבתים הרעועים של האריסים האומללים. המשפחות האומללות פותחות בנדידה ובחיפוש אחר חיים אחרים. זהו סיפור מסעה של משפחה אחת מיני רבות, המסע איננו קל או מענג, זהו מסע מלא עד גדותיו בסבל ובמבחנים פיזיים ונפשיים.

זה נפלא, זה מרגש, זה מצוין, זה אחד מגדולי הסיפורים במאה העשרים, באמת ניסיתי. אבל אני חושד שאין בידי לתאר את הספר היטב. ואולי אין באמתחתי מספיק סופרלטיבים כדי להדגיש עד כמה זוהי יצירה המשפיעה על הנפש.

ג'ון סטיינבק, מגדולי הסופרים האמריקאים בכל הזמנים בגדולתו, בתרגום חדש. אסור להחמיץ.

קרובי משפחה: מה עולה בזכרוני, האם על "מאה שנים של בדידות" מאת גבריאל גארסייה מארקס. ואולי על "המנדרינים" מאת סימון דה בבואר. או על "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי. ואולי רק על "מגילת סאן מיקלה" מאת אכסל מונטה. על כאלו פיגורות בדיוק אני מדבר. עוגה, קצפת ודובדבן גם יחד.    

ענבי זעם מאת ג'ון סטיינבק, הוצאת ידיעות ספרים 621 עמודים

—–

הזמן, שנות ה-50 בארצות הברית. המקום, עיירה קטנה ורדומה. ג'ק חוזר הביתה. הבן הסורר שרק הדאיג והכזיב, מי שאפילו לא הגיע להלוויית אימו חוזר לבית ילדותו. אלו ימיו האחרונים של אביו וזוהי אחותו גלורי הנאלצת לקבל החלטה – לאהוב את אחיה כפי שהוא, או לוותר. כי הרי ברור הוא – ג'ק יצא שוב לדרכו.  

יש משהו יפה בסיפורת על טריטוריה מצומצמת, על משפחות קטנות, על ריאליזם ללא זיקוקים, על אותו המשהו המתוק והמריר. יש משהו מקסים ברעיון הסליחה, בהבנה שישנם צורות רבות ושונות לאהוב, בהבנה שלפני כל שינוי, צריך אדם לסלוח לעצמו.

ספר שקט ואיטי, לא פומפוזי ואפילו לא רב שכבות. ספר. יפה. טוב מאוד.   

קרובי משפחה: בדרך משונה קצת, הספר כמו חלחל לתוכי והציף בי את "אל תיגע בזמיר" הנפלא מאת הרפר לי. ובאותה הנשימה הנינוחה, נזכרתי גם בסיפוריו הקצרים של ג'ק קרואק, ובלי כל קשר נראה לעין, נזכרתי גם בספר "סתיו 1967 היה גשום" מאת יגאל גלאי. אבל כזה אני.

בית מאת מרילין רובינסון, הוצאת כתר, 323 עמודים

—–

הכירו את הנרי הנורא ומל המושלם. וגם את החברים שלהם – ז'אק-חזק, בן-מעצבן, רות-רשעות, סטנלי-תן-לי ונינה-שנינה. הכירו את כולם וצאו אתם יחד להרפתקאות פרועות ומצחיקות עד דמעות.

ובכן, כותב שורות אלו התלונן לא פעם על מחסור בספרי ילדים שהם לא מתבגרים צעירים ולא פעוטות. מישהו בהוצאת כנרת כנראה מתחשב בי. תודה. ולגבי הספר, אז ככה: מצחיקות עד דמעות נשמע לי קצת מוגזם, אבל הרפתקאות דווקא יש. ומצחיקות.

זהו ספר ראשון בסדרה (השני, הנרי הנורא והמועדון הסודי יצא יחד איתו – יופי) והוא מאויר להפליא. במילים אחרות, מתוק, קצר, קולע לעניין, קל לקריאה ופשוט להקראה. שווה את הכסף.

קרובי משפחה: אני לא יודע למה, אבל מי שזוכר את סדרת ספרי "פדינקטון הדב" מאת סופר הילדים הנודע מייקל בונד, וודאי ייזכר גם בסדרת "נדי" מאת אניד בלייטון – הנודעת פי כמה וכמה. ולטובת מביני העניין, היו גם להיטים מתוצרת הארץ – ומי כמוני מכיר בערכם של סדרת ספרי "תוכידס" מאת עידו סתר, הלא כל כך נודע.     

הנרי הנורא מאת פרנצ'סקה סימון, הוצאת כנרת, 96 עמודים

—–

אהבות אסורות מאת אמנון רובינשטיין

לפרופסור עמליה בן נון משרה יציבה, שגרת חיים מוכרת ושערה אסוף תמיד. בקיצור – עמליה היא אישה של הרגלים. אך כל אלו משתבשים ומופרים כשאימה הקשישה מספרת שבנעוריה, (בפלסטין המנדטורית) ניהלה רומן סוער ומרגש עם סטודנט צעיר רב-קסם שחיזר אחריה בתקיפות.

תעלול ספרותי ידוע הוא לשלב בין עבר להווה, בין מציאות ישנה ושונה לבין עכשיו מוכר וידוע. הדבר מעניק לסופר ולקורא גם יחד מרחב מחייה כפול. שלא לדבר על מעט מציצנות. בנוסף, השימוש בקטעי יומנים, במכתבים וכו' מאפשר לסופר שימוש ברמות שונות של שפה, ובספר "אהבות אסורות" הדבר ניכר.

לסיכום, רומן רהוט ואינטליגנטי המעיד יותר מכל על כישורי הסופר.

קרובי משפחה: כשאני נזקק לשפה יפה ועשירה תוצרת הארץ אני פונה מיד ל"רומן רוסי" מאת מאיר שליו. כשאני רוצה משהו דרמטי אני מחפש בספרייתי את "סירנו דה ברז'רק" מאת אדמונד רוסטאן. עבור המציצנות המקומית אני מוציא לעצמי את "אפיקורס בעל כורחו" מאת יהושע בר-יוסף. אבל אני מסתפק ב"חיי אהבה" של צרויה שליו.     

אהבות אסורות מאת אמנון רובינשטיין, הוצאת זמורה ביתן, 283 עמודים

—–

קובי קמין, מבקר ספרות, סופר, פובליציסט בעל הוצאת ספרים ובעל חנות הספרים קדמת עדן.