ציר האופן - סת' גודין

קבוצת צירי-האופן מורכבת מאנשים שממציאים ומנהיגים (ואין זה משנה מהי הגדרת תפקידם) המחברים בין אנשים היוצרים דברים חדשים. הם מוציאים את הסדר מתוך הכאוס ומבינים מה צריך לעשות גם כשאין בידם מדריך מפורט.  הם מלהיבים את לקוחותיהם כמו גם את עמיתיהם.  הם אוהבים את עבודתם, ויוצקים לתוכה את ה'אני' הטוב ביותר שלהם. 

בעולם של ימינו דווקא צירי-האופן אלה שמקבלים את המשרות הטובות ביותר וזוכים לדרגות החופש הגבוהות ביותר

צירי-האופן הם אבני הבניין החיוניות המחזיקות את כתליו של כל ארגון מצליח. כמו הוו הקטן ששומר שהאופן לא יתנתק מצירו, גם הם לעתים בלתי נראים אך אי-אפשר לוותר עליהם.

גם בכם יש את מה שצריך כדי להפוך להיות אנשים שאי-אפשר לוותר עליהם!

האם גם אתם יכולים להיות צירי-אופן? וודאי. האם הצלחתם אי פעם לזהות קיצור דרך שאיש לא זיהה לפניכם?  אפילו פעם אחת?  מובן שהתשובה היא כן.

בספר ציר האופן תוכלו ליהנות ממשנתו של סת' גודין, חדשן, יזם, הוגה ומחברם של ספרי שיווק ועזרה עצמית שהפכו לרבי מכר בעולם כולו.

סת' גודין:  "בכל יום אני פוגש אנשים שיש להם כל כך הרבה מה לתת, אבל הבריונות וההפחדה שהופעלו עליהם במשך כל חייהם על ידי חברה שמרנית ודורסנית, גרמה להם להחניק הכול בקרבם.  ובכן הגיע הזמן להפסיק להתחשב בדרישות המנגנון, ולהתחיל לסרטט את המפה שלכם בעצמכם. 

בכל אחד מכם חבויה גאונות אמיתית.  התרומה שלכם חיונית, והאמנות שאתם מייצרים היא יקרת ערך.  רק אתם יכולים לתת אותה לעולם.  זאת האחריות שלכם."

סת' גודין, מחברם של יותר מתריסר רבי-מכר, וביניהם "פרה סגולה" ו"להנהיג את השבט" שיצאו לאור בעברית בהוצאת אופוס, זכה לא אחת לכינוי "משווק-העל של אמריקה".  ספריו תורגמו ליותר משלושים שפות, הבלוג שלו הוא כנראה הנקרא ביותר בעולם, והחברה האחרונה שייסד, Squidoo.com מדורגת במס' 125 מבין האתרים הנצפים ביותר בארצות-הברית.  ספרו "ציר-האופן" הפך לרב-מכר בארצות-הברית ביום הראשון להוצאתו לאור.

מתוך הספר:

הקדמה

כל אחד מכם הוא גאון

אם גאון הוא אדם בעל כישורים יוצאים מגדר הרגיל ויכולת להגיע אל התובנות הנדרשות למציאת פתרונות שאינם מובנים מאליהם לבעיות היומיום – אין צורך לזכות בפרס נובל כדי להיקרא גאון. גאון מסתכל על משהו שאחרים נתקעו בו, ומוצא דרך לשחרר את העולם כדי שימשיך במסלולו.

אם כן, השאלה היא: האם עשיתם זאת אי-פעם?

האם מצאתם אי-פעם קיצור דרך שאחרים לא הצליחו למצוא?

פתרתם בעיה שהכבידה על משפחתכם?

מצאתם דרך לתקן משהו שלא עבד לפני כן?

יצרתם קשר אישי עם מישהו ששום אדם אחר לא הצליח ליצור עמו קשר?

אפילו לא פעם אחת?

אף אחד לא יכול להיות גאון כל הזמן. איינשטיין התקשה לאתר את ביתו כשהלך הביתה מהעבודה בכל יום. אבל כל אחד מאיתנו הוא גאון לפעמים.

הטרגדיה נעוצה בכך שהחברה (בית הספר שלכם, המנהל שלכם, הממשלה שלכם, המשפחה שלכם) ממשיכה לנתב את החלק הגאוני שבכל אחד ואחד מכם – החוצה ממנו. הבעיה אינה נעוצה בכך שהתרבות שלנו קשרה את עצמה בעסקה עם השטן, אלא בכך שאנחנו סוחרים ללא הרף בגאונות ובאמנותיות שלנו בתמורה ליציבות לכאורה.

המציאות

אדם נוסע בקרון המחלקה הראשונה ברכבת בספרד, ומגלה לשמחתו שהוא יושב ליד פבלו פיקאסו. הוא מגייס את כל אומץ לבו, פונה לאמן הגדול ואומר, "סניור פיקאסו, אתה אמן גדול, אבל מדוע כל האמנות שלך, כל האמנות המודרנית שלך, משובשת כל-כך? מדוע אתה לא מצייר את המציאות במקום את כל העיוותים האלה?"

פיקאסו מהסס לרגע ואחר כך שואל, "אם כן, כיצד לדעתך נראית המציאות?"

האדם מושך החוצה את ארנקו ומוציא תמונה של אשתו. "הנה, כך. זאת אשתי".

פיקאסו לוקח את התמונה, מתבונן בה ומחייך. "באמת? היא קטנה מאוד, וגם שטוחה".

הספר הזה הוא על אהבה, אמנות, שינוי ופחד. הוא עוסק בדרך להתגבר על קונספירציה רב-דורית שנועדה לעקור מן השורש את היצירתיות שלכם ואת כמיהתכם ליציאה מהשגרה. הוא עוסק במנהיגות וביצירת שינוי, והוא עוסק בסוגיית ההצלחה. לא יכולתי לכתוב את הספר הזה לפני עשור, משום שבתקופה ההיא שאפה הכלכלה שלנו שאתם תתאימו את עצמכם אליה, שילמה לכם כדי שתעשו זאת וטיפלה בכם ודאגה לכם כל זמן שהשכלתם להתאים את עצמכם כנדרש. עכשיו, בין שתאהבו זאת ובין שלא, העולם רוצה מכם משהו אחר. כדי להבין מהי המציאות כיום וכיצד היא נראית, נדרשת מאיתנו חשיבה מעמיקה.

מה היה קורה אילו אימצתם דרך הסתכלות חדשה על העולם? נתינה חדשה? דרך חדשה להשתכר למחייתכם? מה היה קורה אילו יכולתם לעשות זאת בלי לעזוב את עבודתכם?

הספר הזה אינו מיועד למשוגעים פרועי השיער שהחברה שמעסיקה אתכם מחזיקה בפינה. הספר הזה מיועד לכם, למנהל שלכם ולעובדים שלכם, משום שהעתיד הטוב ביותר לכולנו הוא העתיד שבו אנחנו תורמים את העצמי האמיתי שלנו ואת העבודה הטובה ביותר שבכוחנו להפיק. האם אתם מוכנים לזה?

הרשו לי להבטיח לכם דבר אחד: העולם העתיד לבוא (וגם הספר הזה) אינו קטן ואינו שטוח.

הפעם זה אישי

זוהי הצהרה אישית, תחינה ממני אליכם. ברגע זה אינני מתמקד בחיצוני, ולא בטקטיקות שארגונים נוקטים כדי לייצר מוצרים נפלאים או להפיץ רעיונות חשובים. הספר הזה שונה. הוא עוסק בבחירה והוא עוסק בחייכם. הבחירה עצמה לא תדרוש מכם להתפטר מתפקידכם, אף-על-פי שהיא כן מעמידה בפניכם אתגר: לחשוב מחדש על האופן שבו אתם מבצעים אותו.

המערכת שגדלנו בה שרויה בבלגן אחד גדול. היא נמצאת על סף קריסה, וסדקים מתהווים בה. אנשים רבים החשובים לי כואבים וסובלים משום שהדברים שלמדנו שאמורים לפעול – השתבשו. בכל יום אני פוגש אנשים שיש להם כל-כך הרבה לתת, אבל אינם משחררים דבר מכל זה משום שכל חייהם ספגו הצקות והפחדות. הם הפכו לקורבנות, פיונים[1] של מערכת חסרת היגיון שמשתמשת בהם עד שהם נגמרים, וממעיטה בערכם.

הגיעה העת להפסיק לציית למערכת ולהתחיל לשרטט את המפה שלנו בעצמנו. הפסיקו להתפשר על ה"לא רע", והתחילו ליצור אמנות בעלת משמעות. הפסיקו לשאול מה יֵצא לכם מזה והתחילו להעניק מתנות שמשנות אנשים. אז, ורק אז, תוכלו להגשים את הפוטנציאל שלכם.

במשך מאות שנים הייתה האוכלוסייה כולה קורבן לפיתויים, רמייה ושטיפות מוח שנועדו לגרום לה להתאים את עצמה לתכתיבים מלמעלה, למלא הוראות ולהמיר שעות עבודה בשכר עבודה. העידן הזה הסתיים, ובדיוק בזמן.

יש בכם גאונות, התרומה שלכם משמעותית והאמנות שאתם יוצרים היא רבת ערך. רק אתם יכולים ליצור אותה, ועליכם לעשות זאת. כולי תקווה שתעמדו באתגר ותחליטו לחולל שינוי.

זמן בחירה

המטרה שהצבתי בפניי היא לשכנע אתכם שיש בהישג ידכם הזדמנות לשנות את חייכם בצורה משמעותית. לא על-ידי עשיית דבר שקל לעשותו או דבר שלימדו אתכם לעשותו, אלא על-ידי הבנת מהותו של השינוי העצום והיסודי שחל בחוקי העולם ועל-ידי כך שתנצלו את הרגע הזה ותהפכו את עצמכם לאדם שהעולם מאמין שאי אפשר לוותר עליו.

כל זה מתחיל בכמה החלטות פשוטות.

אני יודע שאתם יכולים לעשות זאת ואני מקווה שאכן תצליחו. לאחר מעשה, אני מקווה שתחלקו את הרעיון הזה עם מישהו שאכפת לכם ממנו.

עסקת "אנחנו נדאג לך"

להלן פרטי העסקה שעליה החתימו אותנו הורינו:

העולם מלא בבתי חרושת: בתי חרושת שמייצרים חפצים שונים, ביטוחים ואתרי אינטרנט; בתי חרושת שמייצרים סרטים ודואגים לחולים ועונים לטלפונים. בתי החרושת הללו זקוקים לעובדים.

אם תלמדו כיצד להיות אחד מאותם עובדים, אם תקשיבו בשיעורים, תמלאו הוראות, תגיעו בזמן ותתאמצו מאוד, אנחנו נדאג לכם. לא תצטרכו להיות מבריקים ולא תצטרכו להיות יצירתיים במיוחד, וגם לא להסתכן.

אנחנו נשלם לכם הרבה כסף, ניתן לכם ביטוחי בריאות ונציע לכם ביטחון תעסוקתי. אנחנו נוקיר אתכם, או לפחות נטפל בכם.

זאת עסקה מפתה למדי.

היא מפתה עד כדי כך שאימצנו אותה אל לבנו במשך מאה שלמה. בתי הספר שלנו, המנגנונים שלנו והממשלות שלנו נועדו כולם לתמוך בעסקה הזאת.

זה עבד. חברות רשימת ה-500 של "פורצ'ן" דאגו לנו. איגוד המורים דאג לנו. משרדי הדואר וחנויות המכולת השכונתיות דאגו לנו. אנחנו מילאנו הוראות, רחצנו את הבקבוקים, הגענו בזמן, ובתמורה קיבלנו כל מה שהיינו זקוקים לו. זה היה החלום האמריקני. ובמשך זמן רב, זה הצליח.

אבל לנוכח התחרות והטכנולוגיה, העסקה התפוגגה.

עקומת הצמיחה של שוק העבודה היא שטוחה, במקרה הטוב.

בענפים רבים השכר מצוי בירידה.

מעמד הביניים נתון תחת מתקפה חסרת תקדים והעתיד נראה מעורפל מתמיד. אף אחד כבר לא דואג לאנשים. הפנסיות נגמרו, שוויין של קופות הגמל נחתך לשניים וקשה להבין לאן כדאי לפנות מעכשיו. יכול להיות שאתם עובדים בעבודה משרדית מאמצת, שיש לכם השכלה רשמית, שהשקעתם בעבודתכם הרבה כל-כך ואתם ראויים לביטחון ולכבוד. אבל אף-על-פי שכל הדברים הללו מגיעים לכם בזכות, ההתמדה שלכם אינה מבטיחה בשום פנים ואופן שאכן תזכו לקבלם.

לפתע פתאום, באותה פתאומיות שבה מתרחשים לפעמים שינויים ללא התרעה מוקדמת, נראה כי העובד הממושמע "אכל אותה". ההמונים המשכילים והמשקיעים בעבודתם עדיין ממלאים הוראות, אבל הם כבר אינם מקבלים את מה שמגיע להם.

המצב הזה מביא לפתחנו הזדמנות נפלאה.

כן, זאת הזדמנות. ההזדמנות ליהנות ממה שאתם עושים, לחולל שינוי בחיי עמיתיכם ולקוחותיכם ולשחרר את הגאון שהחבאתם והסתרתם בתוככם כל השנים.

אין טעם להתאמץ כדי לשחזר את עסקת "אנחנו-נדאג-לך". העסקה הזאת איננה עוד. לא משתלם להספיד אותה ואין טעם להתלונן עליה. כיום יש עסקה חדשה, עסקה שממנפת כישרון ויצירתיות ואמנות, ומתגמלת עליהם הרבה יותר מאשר על צייתנות.

מהיכן נובעת ההצלחה?

בכל יום מקבלים מנהלים, לקוחות ומשקיעים החלטות קשות: במי לתמוך, את מי להעלים, לפטר או לדחוק הצדה.

בעשרים השנים האחרונות חקרתי שמונה-עשר גרסאות שונות של השאלה הפשוטה הזאת. להלן כמה מגרסאותיה הבולטות:

מדוע טקטיקות מסוימות עובדות טוב יותר מאחרות? מדוע עובדים מסוימים יעילים יותר מאחרים? מדוע ארגונים מסוימים נובלים ונעלמים בסביבת השוק הסואנת, בשעה שאחרים מחזיקים מעמד ומשגשגים? איך קורה שרעיונות מסוימים נפוצים וחוצים מדינות ותרבויות, ואילו אחרים זוכים להתעלמות מוחלטת?

הספר הזה הוא תשובתי לשאלה הזאת.

מהיכן נובע הממוצע?

הוא מגיע משני מקורות:

1. בתי הספר והמערכת שטפו לכם את המוח כדי שתאמינו שתפקידכם הוא לעשות את המוטל עליכם ולמלא הוראות. זה לא נכון. לא עוד.
2. בראשו של כל אדם יש קול קטן שתפקידו לכעוס ולפחד. הקול הזה הוא ההתנגדות – מוח הזוחלים שלכם – והוא רוצה שתהיו ממוצעים (ובטוחים מכל פגע).

אם אינכם מצליחים כפי שקיוויתם, אולי זה משום שחוקי המשחק השתנו ואיש לא סיפר לכם על כך.

החוקים נכתבו לפני קצת יותר ממאתיים שנים ופעלו היטב במשך זמן רב, אבל לא עוד. ייתכן שתזדקקו ליותר מכמה דקות כדי ללמוד את החוקים החדשים, אבל העניין ישתלם לכם.

פיתוח חיוניות אישית

לא נועדתם להיות גלגלי שיניים במכונה תעשייתית ענקית. אימנו אתכם להפוך לכאלה.

עומדת בפניכם אפשרות אחרת. הִפכו להיות ציר-האופן. זהו תהליך נבון שיקדם אתכם, מסלול שבו תוכלו לפתח את התכונות שהופכות אתכם לאנשים שאי אפשר לוותר עליהם. תוכלו לאמן את עצמכם להיות משמעותיים. הצעד הראשון יהיה הקשה ביותר, זהו הצעד שבו אתם מכירים בכך שמדובר במיומנות. כמו בכל מיומנות תוכלו (וגם תצליחו) לשפר אותה. אם תתמקדו מדי יום ביומו בכישורים, באמנות ובקשרים שמאפיינים את ציר-האופן, תהפכו להיות יותר ויותר חסרי תחליף.

אל תפנימו את המודל התעשייתי. אינכם רכיבים שניתן להחליף ביניהם. כל אחד מכם הוא אדם מיוחד במינו, ואם יש לכם משהו להגיד, אמרו אותו והעריכו את עצמכם בעודכם לומדים כיצד להביע אותו טוב יותר.

דייוויד מאמט.