ביקור בית עם הסופר דוד גרין: לאביתר הכל מותר / הכל מותר?

לאביתר הכל מותר מאת דוד גרין

ספר הילדים 'לאביתר הכול מותר' מתאר בחרוזים עליזים את דמותו של אביתר, ילד מלא דמיון והשראה, סקרן ושובב, שחושב שהכול מותר לו ומנסה לעשות סדר חדש בעולמו. העיתונאי והסופר דוד גרין מספר, כי "ספרו מוקדש באהבה לכל הילדים, החשים באמת ובתמים כי הרעיונות שלהם טובים ומוצלחים ואין גבול להמצאה; ולכל ההורים, העומדים פעורי פה מול משובות ילדיהם – נרעשים, לעתים כועסים, אך בסתר לבם גם מחייכים".

דוד גרין, בעבר מעורכי העיתון גלובס, כיום בעלים ומנכ"ל של בית הוצאה לאור בתחום העיתונות. הוא עוסק כל השנים בכתיבה, ברובה עיתונאית, אך גם מקאמות, שירים וספרי ילדים.

שם:  דוד גרין

סטטוס: נשוי, אב ל-5  

מגורים: רמת גן

מתוך לאביתר הכל מותר (איורים: יונת קציר)

הספר מביא דוגמאות למעשי השובבות, לרעיונות היצירתיים וליוזמות המקוריות של אביתר, שכולן באות לקרוא תיגר על המוכר והמקובל, ולבדוק עד כמה רחוק אפשר למתוח את הגבול.

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר לאביתר הכול מותר, הוצאת קוראים, 2014

דוד גרין (צילום: דרור איתן)

מאין שאבת את ההשראה לכתיבת הספר?  "אין מוזה שנוחתת על כתפי ונותנת לי רעיון. אבל בהחלט יש בי רצון עז וצורך להביע את עצמי, את תפיסת עולמי, במילים. ומהמקום הזה – להתיישב, לחשוב, להשקיע, לא לוותר עד שתימצא המילה ויורכב המשפט ויותאם החרוז. איני מאמין בהשראה. כתיבה עבורי היא פועל יוצא של אוסף תובנות, אסוציאציות, ניסיון חיים, חשיפה רבה למידע (בעיקר במקצועי שנים רבות כעיתונאי וכעורך), אינספור מפגשים עם אנשים.  באשר לספר הזה, הוא בוודאי לא מנותק מהיותי אב לחמישה ילדים, שעבר ועדיין עובר איתם את שלבי התפתחותם, התמודדויותיהם, שומע את מאווייהם, חלומותיהם, וגם נחשף לגילויים שלהם, למשובות שלהם, רואה איך הם לומדים דברים על דרך הניסיון, איך מתמודדים לבד כשאין מבוגר בסביבה. וזה, אגב, נכון גם לגבי ילדים קטנים וגם לגבי אלה שכבר מסיימים תואר שני.

בעניין זה ארחיב מעט: התוודעות למה שהם נושאים בליבם, למחשבותיהם, ביחסם לחברים, למורים, להורים – לא הגיעה אף פעם מ"שיחות יזומות" איתם. קשה לי לראות הורים המזמנים פגישה עם ילדיהם ובה דנים על הקורות אותם. עבורי שיחות כאלה עולות באינטראקציות שונות, המתרחשות  על דרך שגרת החיים – ואנחנו כהורים צריכים להיות מודעים להזדמנויות האלה ולא להחמיץ אותן כשהן קורות בזמן אמת. 

עם הילדים הקטנים, הזדמנות הפז היא לפני השינה – קריאת ספר – כאשר הילד וההורה נמצאים יחד, פנויים מדברים אחרים, קשובים אחד לשני. האינטימיות הזו מאפשרת להחדיר ולהעצים את אהבת הספר, את אהבת הקריאה. זו הזדמנות מצוינת להסביר מילים נרדפות ולהעשיר את השפה, לשוחח על הצורה לא פחות מאשר על התוכן, ללמוד על הסופר ואפילו להמציא סוף חדש לסיפור מוכר. למשל, ארוחת ערב משותפת גם אם אינה דבר שבשגרה והתרחשה במקרה כאשר כולם נמצאים בבית, יכולה לעורר שיחה על מזון, על בריאות, אפשר להציג קטע מהעיתון על בעיית השמנה בקרב ילדים כגורם מספר 1 למחלות… כמעט תמיד אני קורא עיתון עם מספריים, אולי יש משהו ששווה לשמור, או בעת נסיעה לטיול – שיחה על מהירות ושמירת חוק בנהיגה, שמירה על הסביבה, זיהום אוויר, חוסר נימוס של נהגים…לא כהרצאה, אלא כחלק מהמתרחש באותו רגע.

אבל יותר מכל, כמי שנוהג ללמוד עם ילדיו לקראת מבחנים בבית הספר, אני מוצא שם הזדמנות פז לדבר על אקטואליה שהרי ההיסטוריה חוזרת על עצמה ובסיפורי התנ"ך ניתן למצוא הקבלות רבות לימינו אנו. התוצאה החשובה בעיניי היא לא שיעברו בציון גבוה את המבחן, אלא שייפתחו ידע נרחב, יגבשו תובנות, ערכים ותפיסות שישמשו אותם ויעזרו להם להפוך לאנשים חושבים, דעתניים, עשירי שפה וידע".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי השני שראה אור".

ספר קצת על הספר: הספר מביא דוגמאות למעשי השובבות, לרעיונות היצירתיים וליוזמות המקוריות של אביתר, שכולן באות לקרוא תיגר על המוכר והמקובל, ולבדוק עד כמה רחוק אפשר למתוח את הגבול. בדרך יש לו שאלות ותהיות כמו: "למה לא מספיק להגיע כמעט? מה יותר טוב – מהר או לאט? לאן מגיעים כשהולכים לאיבוד? ואיך זה שביחד – יותר טוב מלחוד?"  וגם "למה אי אפשר לקנות בחנות, שקית גדולה מלאה סבלנות?". זהו ספר אמיתי-דמיוני, שבו הנהוג והמקובל משתלב בעולם הילדות – התמים, העולץ, חסר הגבולות ושטוף הדמיון. זאת, מבלי לגרוע משמחת החיים, מהיצירתיות ומחדוות המחשבה והעשייה הטבעית של ילדינו.  הספר נותן בילד אמון גדול ומציג רכישת "תובנות חיים" כחוויה חיובית, מוצלחת ומעצימה. הלימוד הוא עקיף, והפנטזיה משמשת ככלי חינוכי. ייחודו של הספר טמון בכך שאביתר סופג ידע לא מדמות מבוגר, שבאופן הגיוני נמצאת בחיי ילד (הורים, מורים ועוד) – אלא מדמויות דמיוניות הנכנסות לחייו. אלה מעוררות את סקרנותו והופכות אותו לפתוח ונכון להקשיב להן. הן פותחות עבורו צוהר לנושאים שכדאי שייתן עליהם את הדעת: גבולות, מידתיות, נורמות חברתיות, כללי התנהגות בסיסיים. אמירותיהן פשוטות, מובנות, מוגשות ללא טון מאיים, ללא יומרה או התנשאות. הדברים מחלחלים אל תודעתו של אביתר ברכות, בנינוחות, כך שבסופו של הסיפור דמותו יכולה להכיל גם את משובות הנפש וגם את הכללים והסייגים הנהוגים בעולם. 

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "שלושה ימים רצופים של חול המועד פסח 2005 ועוד שלוש שנים של מחשבות, שינויים, ושיפורים. זה מפני שכמו שקורה לפעמים, התוצאה יכולה להיות שונה מהכוונה הראשונית אליה כיוונתי. ואז, הגילוי של "מה רצה הסופר לומר" מתרחש אל מול השורות הכתובות. לאחריו מתחילה עבודה מרובה של שינויים,  התאמות, גיבוש הדברים, מיצוי הכתוב לכדי אמירה צלולה וברורה. וזה  נמשך יותר זמן מהכתיבה הראשונית, הספונטאנית".  

הכל מותר?

הספר 'נוקט' בדרך של קלילות והנאה מקריאה משעשעת בחרוזים, כדי להעביר 'תובנות חיים'

האם הספר הוא רק לקריאה והנאה או שיש מסרים שאתה רוצה להעביר באמצעותו? "הספר 'נוקט' בדרך של קלילות והנאה מקריאה משעשעת בחרוזים, כדי להעביר 'תובנות חיים'. כוונתי למכלול התייחסויות לערכים, לנורמות חברתיות, ל'מה שאסור' ול'מה שמותר'. אני יוצא מתוך הנחה שקיים סט של התנהגויות נורמטיביות שאותן עלינו לשאוף להנחיל לילדינו – השאלה איך עושים זאת מבלי להמאיס את עצמנו כבר במשפט הראשון…

בסיפור, הדברים אינם מגיעים מ'גורם מוסמך', כמו הורה או מורה או דמות מבוגרת שמלמדת את הילד, וגם אין לימוד בדרך של שכר ועונש – כלומר השתובב, לא נזהר, נפל, קיבל מכה, למד לקח. המסרים מובאים דרך דמויות דמיוניות שמופיעות בעולמו של אביתר ומדברות אליו בלשון רכה, נעימה וברורה. הן גם לא מציבות אמיתות נחרצות אלא מעלות לא מעט שאלות, שאם ניעצר עליהן, נראה שלא תמיד יש לנו תשובה אחת נכונה עליהן… סימני השאלה מעוררים תהיה, גם אצל ההורה הקורא את הסיפור וגם אצל הילד המקשיב. מתוך סימני השאלה נולד השיח האפשרי בין ההורה לילד עליו דיברתי קודם. אגב, זה יכול לעורר למחשבה גם אותנו, המבוגרים".        

אילו ספרים קראת לאחרונה? "קראתי פחות ממה שהייתי רוצה. לאחרונה, את 'זיכרון דברים' של יעקב שבתאי, אך יותר מכל אני אוהב את אונורה דה בלזק, שדברים שכתב לפני מאתיים שנה – נכונים כל כך גם היום וכנראה יישארו רלוונטיים גם בעתיד.  הערצתי אליו נובעת מיכולתו לשרטט את נפש האדם, את הטבע האנושי – אכזר ומכמיר לב כאחד, את הפערים בחברה, את חוסר הצדק, ואת פיתולי העלילה שאינם אלא התפתלות בנבכי נפשו של האדם.  בלזק נתן לי המון. עיסוקי במשך שנים רבות כעיתונאי חייב אותי לעיתים קרובות 'לפענח' בפגישה קצרה, את הדמות שאותה אני מראיין, לשאול את השאלות הנכונות –  לאו דווקא אלה שהכנתי מראש אלא אלה שהתהוו תוך כדי שיחה.  וכך, באנשים רבים להם הקשבתי, מצאתי חלקיקים, שברירים, נימות של דמויות בלזקיות, שעזרו לי בכתיבה מגאזינית, כזו השמה את הפן האנושי בכל סיפור – במרכז הבמה".

אילו ספרים קראת בילדותך? "קראתי הרבה. לא היה לי סמארטפון והטלוויזיה הייתה בחיתוליה. אזכיר את המעט שבמעט: ולכן בינקות קראו לי את כל סדרת אבא מספר, אמא מספרת, סבתא מספרת מאת יצחק אבנון, גן גני וסדרת ילדי עמים של אסטריד לינדגרן. בילדות קראתי כמו חבריי את החמישיה הסודית, השביעיה הסודית, הספורטאים הצעירים, דני דן, סיפורי מיתולוגיה יוונית, היידי בת ההרים, חסמבה, קופיקו, גוליבר, עלילות הברון מינכהאוזן, עליסה בארץ הפלאות, הלב, טום סויר, הקלברי פין.  כנער, כמובן שקראתי את ספרי ז'ול וורן, צ'ארלס דיקנס, אריך קסטנר ועוד רבים".   

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? "הדודן פונס, אבא גוריו, וחוזה הנישואים – כולם של בלזק".  

מתוך לאביתר הכל מותר

המסרים מובאים דרך דמויות דמיוניות שמופיעות בעולמו של אביתר ומדברות אליו בלשון רכה, נעימה וברורה

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה?  "ספר הילדים הראשון שכתבתי 'הסיפור המופלא על חיים מגבעתיים שהיו לו אזניים שהגיעו כמעט עד לשמיים', ראה אור בשנת 2005. הספר מעביר מסרים חינוכיים וחברתיים ועוסק בקבלת האחר ובהפיכת חריגותו ליתרון מעורר הערכה והשתאות בקרב הסובבים אותו. בספר הופך החריג למקור השראה ולדמות מופת. הוא הוקדש במלואו למטרות תרומה לקהילה ובקרוב ייראה אור במהדורה מחודשת. כמו כן, מתוכננים עוד שני ספרי ילדים, כמעט גמורים. הם מתייחסים למושגים מופשטים ומנסים לנתח אותם ולהסבירם בהקשרים רלוונטיים לעולם הילדים (וגם המבוגרים)".   

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "אני לא מרגיש שיכול לתת טיפים ועדיין, חשוב לי לומר שבעיניי כתיבה היא אהבה שאינה תלויה בדבר (הוצאה לאור, פרסום, הוקרה אישית וכיו"ב). ולכן – שבו לכתוב". 

משפט מסכם:  "לא לפחד כלל"

דוד גרין – ספרים

הסיפור המופלא על חיים מגבעתיים שהיו לו אזניים שהגיעו כמעט עד לשמיים, הוצאה עצמית, שנת  2005

לאביתר הכול מותר, הוצאת קוראים, שנת 2014

לאביתר הכול מותר מאת דודי גרין, איורים: יונת קציר, הוצאת הספרים קוראים, 2014, עמודים לא ממוספרים