ביקור בית עם היוצרת רותי זוארץ: יותר מכל, שירים / להתמודד עם אשר מראה המראה

להתמודד עם אשר מראה המראה. דבר שמעולם לא היה ולא יהיה דבר מה פשוט. אף מילים לא ישכילו לתאר כמה קשה לרצות לאהוב אותך יותר. או לבקש לאהוב אותי יותר ואת גופי. לאכול מבלי להתנצל, להכיל מבלי להשמין. להפסיק לדבר כשמישהו שומע ואף מקשיב. "יותר מכל" ספר שיריה של רותי זוארץ, שמקללת בלילה כל עוד היא נשארת קול, שהופכת לרמזור אדום בזמן שהיא מתבוננת באומץ במראה. המשוררת אוספת צידה לדרך, למרות שלעתים אף השמים מייאשים, אם כי יש לגעת באדמה ולאהוב יותר. אוספת ומחלקת לקוראיה את הידיעה: מוטב להפסיק לדבר, כשיש מי ששומע וכשמומלץ להקשיב.

 

 

 

 

 

הָיִיתִי הָאוֹיֵב,

זֹאת שֶׁמְּדַבְּרִים בִּגְנוּתָהּ,

שֶׁבְּיִרְאָה לוֹחֲשִׁים אֶת שְׁמָהּ.

הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהַטּוֹבִים אָחֲזוּ בּוֹ כְּתִקְוָה לִלְחֹם בִּי

הָיְתָה חֻלְשָׁתִי לְכַדּוּרִים פְּסִיכִיאַטְרִיִּים

שֶׁתָּמִיד רָצִיתִי עוֹד.

הָיִיתִי הַצָּרָה

וְלֹא רָצִיתִי לָזוּז מִילִימֶטֶר.

מִי שֶׁשָּׂם אֶקְדָּח בְּמַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה,

סוֹפוֹ שֶׁיְּפַטְפֵּט עַל רֶצַח

עַד אָבְדַן חוּשִׁים.

שיריה של רותי זוארץ, עיתונאית במקצועה, מתלקחים על הלשון. הם בוערים בעוצמה רטורית רבה מבעד לשפע של עולמות לשוניים, מתחים של זהויות בין האני לעולם ובין מציאות לדמיון; בין מצבי צבירה גופניים, העצמה והקטנה של מימדים, זמנים ומקומות – כשהכל נע בהם כבחלום, בתנועה עוצרת נשימה של מלאות והתרוקנות.

ברומן אכולות (כנרת זמורה 2008) כתבה: "אני הייתי הרעה, הבולמית, כפוית הטובה, התזזיתית, הנוירוטית. ריני שלי היתה אשת הברזל, אנורקסית יפה ומבהיקה, כליל השלמות של השליטה העצמית. מכופפת הזרועות הכי דקה באופק". אכולות אינו רומן על הפרעת אכילה, אלא על פריעת סדר, על שיבוש, על התמוטטות סדרי עולמה של תמר, הגיבורה, זו שמדברת אליכם בגוף ראשון, צנום ומעורטל. זהו ספר של ניגודים גדולים: בין הרצון להסב את המבט להכרח להמשיך ולהסתכל, בין אנורקסיה לבולמיה, בין דחייה למשיכה – המשיכה לגעת בכאב עצום, בפצע חשוף, בעירום המוחלט של הגוף והנשמה. "אכולות" הוא ספר על רעב במשמעותו העמוקה ביותר – רעב לחיים ולאהבה, לחום ולאושר.

מספר שנים לאחר מכן, לוקחת אותנו זוארץ להמשך המסע: "מהשמים כבר נואשתי, עלי לגעת באדמה, וכבר ערב" כותבת זוארץ באופן מכמיר לב; האם ניתן לגעת באדמה שלא דרך הייאוש? שירתה של זוארץ הינה שירת קצוות, תמיד משהו חסר או עודף בעולם השירי שלה. זוהי שירה תוססת, מצחיקה ובועטת, שאינה מהססת לגעת בתעוזה ובחולשה של הגוף, בבריאותו ובמחלתו, אינה מהססת לעלות על הגג (ממש כך!) להביט עמוק לתוך מדרונות החיים; להחזיק בבית אריה שואג בכלוב אך בה בעת לשמוע את ציוצי הציפורים מבעד לחלון. "אני מתבקעת ממלאות" מציינת זוארץ באחד השירים – ומזמינה אותנו למסע מרהיב.

 

שם: רותי זוארץ

גיל: 41

מגורים: תל אביב

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר יותר מכל, שירים, הוצאת עמדה, 2015.

ספרי קצת על הספר שכתבת: "זה ספר שירה בעיקר על תשוקה בכל גווניה וכל מיניה. בעיקר כמיהה לחיים".

מה משמעות שם ספרך? "בעיקר הרצון שלי לחוות, להיות, להגיע ליותר מכל. הכי הכי. מה שהילדים אומרים-שיא השיאים".

מאין שאבת את השראתך בכתיבת הספר? "אם  השראה זו מין דודה כזאת, שבמקום תפוחים מכניסה לך מילים, או שורות מתנגנות או מין עצירה כזאת של הנשימה שאתה יודע שעכשיו אתה צריך לעצור הכול ולקחת דף ועט. אז אני מניחה שהיומיום מהווה השראה. אין בדיוק ציוצי ציפורים או משב רוח. אני כותבת אחרי שינה בבוקר. השינה היא אחלה מאפיה. בבוקר יש לחמניות מ'הטאבון', צריך רק לנעוץ שיניים. כותבת באוטבוסים, במוניות שירה, ברחוב. אני גרה בצפון ת"א, שם רגילים למוזריות, הכל נחשב כזה כאילו אומנותי".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "מגיל 7".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "השירים בספר הם מלפני כשנה וחצי. כשהתחילה לי תקופת כתיבה אחרי מחסום של 4 שנים, אחרי שהוצאתי את הרומן "אכולות". לא הייתי מסוגלת לכתוב. הרגשתי כמו מדוזה על החוף. ואז זה התחיל. זה הופיע לי בשינה, הייתי קמה, הולכת לשירותים ועל האסלה כותבת, לא זוכרת מה כתבתי, חוזרת לישון ובבוקר קראתי מה כתבתי בלילה. לאט, לאט זה התחיל להופיע גם בשעות נורמליות תודה לאל. חצי מהשירים בספר נכתב במהלך אישפוז שלי".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "'כאב" של צרויה שלו, ספר שפשוט העמיד לי את העולם מלכת ליומיים, "העלמה מקזאן" של מאיה ערד".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "היא לא יודעת מזה ואנחנו לא מכירות, אבל הסופרת והמשוררת איריס אליה כהן שפרסמה שירים בפייסבוק הפעימה אותי".

איזה ספרים קראת בילדותך? "הלוך ושוב שוב ושוב את כל ספריה של דבורה עומר".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "אין מצב שאני עוברת לאי בודד רק עם 3 ספרים".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספר שירי הראשון. בעבר הוצאתי את הרומן "אכולות"".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "כתבתי רומן שנקרא "מיומנה של עוזרת בית", ואני במגעים עם הוצאת ספרים על ספר אהבה שאכתוב על מישהי שלא יודעת לעשות אהבה".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "מי אני שאתן טיפים?"

משפט סיכום: "אני לא רק, אני גם וגם וגם".

רותי זוארץ – ספרים:

יותר מכל, שירים, הוצאת עמדה, שנת 2014.

אכולות, רומן, הוצאת כנרת זמורה, שנת 2008.

 

מספר שירים מתוך "יותר מכל":

*

אֲהוּבִי, לֹא יָכֹלְתִּי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ יוֹתֵר

כִּי שָׁמַנְתִּי כָּל כָּךְ.

לִבִּי הַגַּס הִתְעַטֵּף שִׁכְבָה עָבָה

וְצָלַל לַקֵּבָה,

שָׁם טָרַפְתִּי אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הָיָה עוּגִיָּה

וְזִכְרְךָ נֶעְכַּל.               

סְלַח לִי.

אֲנִי כָּל כָּךְ מְבֻלְבֶּלֶת כְּשֶׁאֲנִי שְׂבֵעָה.

 

*

בֹּקֶר טוֹב, שְׁמֵי עָנָן,

וַאֲנִי אֶהְיֶה הַמְּאָרֵחַ שֶׁלָּכֶם הַיּוֹם.

אֵין בִּי גֶּשֶׁם, אֵין בָּרָד,

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה זֶה לְהָכִיל אֶתְכֶם.

אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל,

רִגַּלְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.

בְּרֹאשׁ מֻשְׁפָּל, נוֹכַחְתִּי

אַתֶּם הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים.

כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה

מִסְתַּכֵּם בְּקֶשֶׁת. תְּנוּ לִי קֶשֶׁת.

כְּכָל שֶׁאֲנִי יוֹתֵר קָטָן, אֲנִי יוֹתֵר

וְיוֹתֵר שְׁאַפְתָּן.

מֵהַשָּׁמַיִם כְּבָר נוֹאַשְׁתִּי,

עָלַי לָגַעַת בָּאֲדָמָה

וּכְבָר עֶרֶב.

 

*

לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת

אֲרוּחָה גְּדוֹלָה, מוּצָקָה וּמְזִינָה.

לִהְיוֹת זֶה לַחְדֹּל, לֹא לִהְיוֹת

זֶה לְהִתְאַמֵּץ

פֶּסַע אֶחָד מִלַּחְדֹּל.

אֲרוּחָה שֶׁהִתְחִילָה אֶת הַקַּרְיֶרָה שֶׁלָּהּ

מִבִּיס קָטָן.

אוּלַי אֶעֱשֶׂה הֲסָבָה לִהְיוֹת קְצִיצָה,   

לִשְׁכַּב בַּצַּלַּחַת וְלִבְהוֹת?

לִהְיוֹת אוֹ לִהְיוֹת, לָשׁוּב וּלְהֵאָכֵל

בִּגְלַל תַּבְלִינִים וַעֲשָׂבִים

שׁוֹטִים בְּתוֹכִי.

*

אֲנִי מַחְזִיקָה אַרְיֵה בִּכְלוּב בַּבַּיִת.

הַכְּלוּב הוּא בֵּיתִי,

הָאַרְיֵה הוּא אֲנִי,

וְהַשְּׁאָגָה

הִיא הַמִּינוּס בַּחֶשְׁבּוֹן.

עַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹתֶקֶת,

וְהָרְטִיבוּת פּוֹשָׂה בַּקִּירוֹת.

אֲנִי קָמָה כָּל בֹּקֶר

מְחַיֶּכֶת לֶאֱלֹהֵי הַמַּזְגָן.

*

הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה

לֶאֱכֹל סְפָּגֶטִי יָשָׁר מֵהַצַּלַּחַת,

אַךְ הַצַּלַּחַת הוֹלֶכֶת וּקְטֵנָה,

מִתְקַפֶּלֶת קָטָן-קָטָן

לִכְדֵי אוֹרִיגָמִי

זָעִיר.

אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ, מְהֻפְּנֶטֶת.

יָדַי לְצִדֵּי גּוּפִי, בִּטְנִי דְּבוּקָה לַגַּב,

וּמִסָּבִיב הָאֲנָשִׁים מוֹחֲאִים

כַּף

אֶל כַּף.

*

הֵא הַיְּדִיעָה

עוֹשָׂה אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי.

מִתְקַיֶּמֶת לָהּ בְּשֶׁקֶט, בַּעֲנָוָה,

מִתְקַלֶּפֶת בַּעֲדִינוּת.

זוֹנָה שֶׁשּׁוֹכַחַת לְבַקֵּשׁ תַּשְׁלוּם.

כְּשֶׁהִיא פּוֹתַחַת אֶת הָרַגְלַיִם

מְגַלִּים תְּהוֹם עִם רֵיחַ מַר,

שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתִי

בְּעָרְמָה.

תְּהוֹם רְעֵבָה, מְחַכָּה

לַאֲנָשִׁים עִם שֵׁמוֹת פְּרָטִיִּים

שֶׁשֵּׁם מִשְׁפַּחְתָּם כָּרוּךְ בִּמְבוּכָה.

*

גְּבִינָה צְהֻבָּה יַקִּירָתִי

גָּמַרְתְּ עָלַי,

לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לִגְמֹר עָלַיִךְ.

אֲנִי חוֹתֶמֶת עַל טֹפֶס גֵּרוּשִׁים מִמֵּךְ,

עִם קֵיסַם דְּיוֹ.

הַטֹּפֶס עָשׂוּי פַּרְמֶזָן,

וַאֲנִי חוֹתֶמֶת וּמְלַקֶּקֶת אֶת פָּנָיו

מִכָּל צַד.

*

לֹא מְאַהֵב מֵעִיר אוֹתִי מִשֵּׁנָה,

לֹא מְאַהֵב מִתְקַשֵּׁר בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה,

וַאֲנִי לֹא עוֹנָה.

לֹא מְאַהֵב מַעֲלֶה לִי אֶת מִפְלַס הָאֶגוֹ,

לֹא מְאַהֵב מְחַזֵּר אַחֲרֵי הַכַּעַס שֶׁלִּי,

לֹא מְאַהֵב מַשִּׂיג אֶת מַה

שֶּׁהוּא רוֹצֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר –

הוּא מַשִּׂיג אוֹתִי.

לֹא מְאַהֵב מְזֹהֶה בַּפֶּלֶאפוֹן כְּאַבָּא,

וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁעוֹד פַּעַם

נָפְלָה פֹּה טָעוּת.

*

אֲרוּחַת הָעֶרֶב רוֹדֶפֶת אוֹתִי

מֵעִיר הַפַּרְוָרִים לְעִיר הַבִּירָה,  

לֹא מַצְלִיחָה לִמְצֹא אוֹתִי

מֵהַיּוֹם שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן

סְתָם כָּךְ.

יָמִים רַבִּים אֲנִי תּוֹעָה

חַסְרַת מִשְׁקָל, אֲבוּדָה וּרְעֵבָה.

*

לֹא הִתְאַבַּדְתִּי.

הֵמַתְתִּי אֶת עַצְמִי 20 שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן, 

לְאַחַר שֶׁקּוֹרֵאת בַּקָּפֶה אָמְרָה לִי

שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד

בַּטֶּלֶוִיזְיָה,

וַהֲרֵי עָבַדְתִּי בְּחֶבְרָה

שֶׁמְּתַכְנֶנֶת לוּחוֹת מִשְׁדָּרִים.

 

משיריה של רותי זוארץ

 

כשאגדל ואגיע לפרקי

אתחתן הפעם

עם אביהו מדינה.

הוא יתחתן

איתי בלי להתוכח-

הוא אוהב את העם.

מעשה האהבה איתו

יהיה שונה

במקום שאני אפתח רגליים,

הוא יפתח את הפה

ויעשה "אה"

ואני אבדוק אם הוא אדום

ומתבקע משיר חדש

או חיוור כמו אשכנזי תפל.

הוא יקרא לי: 'רעיה, וחנהל'ה התבלבלה

אבל יתכוון אלי.

אלי שלו החדשה.

 

 

יותר מכל, שירים, מאת רותי זוארץ, הוצאת עמדה, שנת 2014, 83 עמודים.