ביקור בית עם המשוררת ללי ציפי מיכאלי – מסכת פנים / "השירה כולה היא אקט של מחאה, של מרד"

"השירה כולה היא אקט של מחאה, של מרד". ללי ציפי מיכאלי, מתוך דברי העורכת באנתולוגיה לשירת מחאה 'התנגדות' (אותה ערכה, 2011). והיא מוסיפה: "זהו מרד כנגד האבסורד הקיומי ומשום כך יש בה עוצמה הירואית. זו צורת ביטוי אנושי שתישאר לנצח. תשנה צורות, אך היא נצחית". ב"מסכת פנים", ספר שיריה הרביעי של היוצרת והמשוררת הארוטיקו-אורבנית ללי ציפי מיכאלי מהווה הרחבה והעמקה משמעותית של תכני שירתה וצורותיה.  בספרה, הכולל 110 שירים, באות לידי ביטוי צורות פואטיות חדשות עם פעימות הגותיות. על רקע העיר כהוויה דינמית, השירים בספר מציגים מפגשים פנים אל פנים ובוחן את אופני הצגת הפנים של עצמנו בפני הזולת ולהפך. בימים אלה מתורגם מבחר משיריה לצרפתית ולאנגלית.

 

ללי ציפי מיכאלי נולדה בגאורגיה ב-1964. עלתה לארץ כילדה. בוגרת המחלקה לספרות באוניברסיטת בר-אילן. לימדה עברית באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב.

 

שם: ללי ציפי מיכאלי

גיל:  51

סטטוס:  בזוגיות

מגורים: תל אביב

 

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר מסֶכֶת פנים, שירים, בהוצאת 'עכשיו', 2015.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "מהעולם החיצוני והפנימי שלי. מהכל. החיים והמתים. מכל מה שעובר דרכי ומעסיק אותי".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "את השיר הראשון כתבתי במסגרת יומן שניהלתי בגילאים 13-15".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך החדש?  "מסכת פנים הוא ספר שירי הרביעי. השירים בו נכתבו בין השנים 2008-2015".

מה משמעות שם הספר? "מסֶכֶת פנים במשמעות של ריבוי פנים, וגם במשמעות של תולדות הפנים, פני האדם. השירים בספר מציגים מפגשים פנים אל פנים ובוחן את אופני הצגת הפנים של עצמנו בפני הזולת ולהפך. הם מתכתבים עם הרעיון הפילוסופי של עמנואל לווינס על הפנים. "מסכת" זו גם מילה שלקוחה מספרי הקודש היהודיים. יש 61 מסתכתות שמפרשות את התנ"ך. לקרוא לספר שירה מסכת, זה ליצור מהפך בתפיסת השירה כקדוּשה חילונית. הספר הזה הוא המסכת ה-62 המשמשת כסתירה והשלמה למסכתות המשניות והתלמודיות הקיימות".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את הספרים 'אי ציות' של אריך פרום שתורגם לעברית לאחרונה, 'בצל חורש חלב' של דילן תומס בתרגומו המצוין של ערן צלגוב וספר שיריה של אן סקסטון 'שיעורים ברעב' בתרגומה של יעל גלוברמן. פתוחים אצלי ספרים נוספים שהתחלתי לקרוא כמו הביוגרפיה של יוסל ברגנר".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "היו כמה. דוד אבידן מבחינתי הוא משורר על שהשפיע עליי לא בשירה אלא באופיו האפוליני, כן גם וולך ומשוררים מרחבי העולם שהתפעלתי מכתיבתם כמו בודלייר, פול ורלן, רמבו, מיאקובסקי, בוקובסקי, שימבורסקה, ברכט ות.ס. אליוט".

איזה ספרים קראת בילדותך? "קראתי ספרי אגדות. שמעתי סיפורי חז"ל מסבא שלי. ספרי הילדים שמאוד אהבתי כשקראתי לבן שלי כבר בבגרותי היו פו הדוב, הנברן ועץ הדובדבן, עמי ותמי, פרח לב הזהב ועליסה בארץ הפלאות".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "תנ"ך, אנציקלופדיה של הרעיונות ואת ספרי השלישי 'הסולנית'. "

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "הספר הבא שנכתב ומתגבש עכשיו נקרא "שירי הבית המשוגע". בימים אלה מתורגם מבחר משירי לצרפתית ולאנגלית." 

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "הטיפ שלי מסתכם בשיר שכתבתי בעקבות קריאת שירים של משוררים צעירים שעבדתי איתם בסדנת שירה בחללית.

וככה זה הולך:

משורר צעיר

מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ לוֹמַר תַּגִּיד 
לַחֲבֵרִים עַל כּוֹס קָפֶה
תְּעַשֵּׁן
תִּצְחַק
תִּבְכֶּה
אַחַר כָּךְ לֵךְ לְפִינַּת הַבְּדִידוּת שֶׁלְּךָ
וּכְתוֹב אֶת הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁהָיוּ בֵּינֵיכֶם".

משפט סיכום: "שירה היא מרד. מרד כנגד האבסורד הקיומו ומשום כך יש בה עוצמה הירואית. זו צורת ביטוי אנושי שתישאר לנצח. תשנה צורות, אך היא נצחית".

ללי ציפי מיכאלי – ספרים

שירי ללי, הוצאת עקד, שנת 1990

צייר אותי בוערת, הוצאת כרמל, שנת 2008

הסולנית, הוצ' עכשיו, שנת 2013

 מסֶכֶת פנים, הוצ' עכשיו, שנת 2015

ערכה אנתולוגיה לשירת מחאה 'התנגדות' (הוצ' עצמית, 2011)

בשיתוף עם ynet  יצרה פרויקט וידאו ארט שירה (2008-2010).

מספר שירים מתוך מסכת פנים:

כשאתה קורא את השיר שלי

אתה צובר את כל קטעי המחיקה
שלא תראה 
כשאתה קורא את השיר שלי
אתה מרגיש את כל הכאב הלא מפורש אך 
החבוי בהדי הקונכיה
כשאתה קורא את השיר שלי
אתה תדע את האושר המאיר בין מילה 
למילה
כשאתה קורא את השיר שלי
אתה רוצא לגנוב את האש לעצמך
כי אחרת
למה שתקרא את השיר שלי?

 

כלואה בספינה של שוטים

גם אני שותה עד בלי דעת ומנגנת בלאוּטה

מתנדנדת ומשיטה את גורלי

עם כל השוטים האחרים

 

היא הלכה אליה הוא אמר

וְלֹא הִיא טוֹעֶנֶת 
זֹאת לֹא בְּגִידָה
שׁוֹבָבָה אַתְּ הוּא אוֹמֵר לִי
מַחֲלִיפָה גֶּבֶר בְּגֶבֶר
אֲבָל הִיא טוֹעֶנֶת שֶׁהִיא לֹא
הִיא לֹא מזדַיֶּנֶת
וּבָעִידָּן שֶׁלָּנוּ זֹאת נוֹרְמָה לְהִתְלַקֵּק עִם כּוּלָּם
וּמָה אִם הִיא חוֹוָה לָשׁוֹן שֶׁל אִישָּׁה אַחֶרֶת מַחֲדִירָה אוֹתָהּ עָמוֹק 
לְפִי הַטַּבַּעַת וְלַכּוּס הַיָּפֶה שֶׁלָּהּ 
וְשַׁדֵיה מִצְטַמְררִים לָהּ מִלִּיטּוּף שֶׁל אִישָּׁה זָרָה
לָמָּה הוּא אָמוּר לְקַנֵּא
לִצְרוֹב אֶת קוֹלוֹ הַיָּפֶה בִּתְּחִינָּה שֶׁתַּחֲזוֹר אֵלָיו
וְלִיפּוֹל תַּחַת רַגְלַי שֶׁדּוֹד 
הוּא מְסַפֵּר לִי
שֶׁהִיא שְׁבוּיָה תַּחְתֶּיהָ וְאֵין לוֹ עָלֶיהָ כָּל הַשְׁפָּעָה
עַל הָאִישָּׁה שֶׁהוּא אוֹהֵב
כָּכָה 
יָשַׁבְנוּ בַּמְּכוֹנִית עִם חַלּוֹן מְחוֹרָץ
הוּא וַאֲנִי שְׁנֵי זָרִים
מְסַפְּרִים בְּלַחַשׁ אֶת מָה שֶׁהָעִידָּן הַזֶּה מְחוֹלֵל עָלֵינוּ
וְלֹא יָדַעְנוּ זֶה אֶת זֶה

 

אגדת גוף

ובכן הלכתי
זה היה ביום בו נפער הפה מול
אין קהל
עולם ריק מאוזניים
והחל לצעוק
 

ברגע שהחל
נאטמו כל כוחות השמע
כל העולם נכנס למיוּט
והיה שקט על פני האדמה
כזה
שקט לבן
צח

אתם יודעים,
לא כמו שמלת כלה
כמו רקדני בוּטוּ
בגדי פשתן לבנים עם טיפת נשמה טהורה בפנים
פנים משוחים בסיד
וזרזיף של דם מתפלח לו מהאוזן
וכל זה מול אין קהל

אתם יודעים מה זה לצעוק מול עולם ריק?
איזה הד אדיר זה?
אם העולם לא היה עובר למיוּט
תוף האוזן הייתה מתפוצצת לך
לכן 
אין קול ואין עונה
אתה עומד לבד בקפסולת החיים
פעור בתוך גוף.

כשיש פרטנר אמיתי

הסירוב שלי להיכנס למחול השדים שלך 
מרפא אותך ידידי

כשיש פרטנר אמיתי 
את יכולה להוציא לסלון את השלדים החבויים שעטפת 
בבגדים ממיטב המעצבים
ונעלת להם נעלי איכות

כשיש פרטנר אמיתי
את יכולה לשמוט מעצמך את החלוק ולהתחיל לאט לאט
להצביע על כל הצלקות
שחטפת בדרך לאי שם

כשיש פרטנר אמיתי 
הים פתוח ואתם הולכים יחד
על המים
נוזפים בגלים והים שוקט

כשיש פרטנר אמיתי
אתם חוצים את 
ועוברים לחוף מבטחים
כשיש פרטנר אמיתי
אתם מפזרים ניסים לעוברים ולשבים ולכל החולמים בדרך

פנים

 

אַתָּה

מֵבִין,

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי פָּנִים

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עֵינַיִים

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי שְׂפָתַיִם

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי אַף

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי סַנְטֵר

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מִצַּח

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי אָזְנַיִם

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי נְחִירַיִם

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי מִימִיקָה

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי לְחָיַים גְּבוֹהוֹת

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי גַּבּוֹת עֲשׂוּיוֹת

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי רִיסִים

רִיסִים

רִיסִים

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עַפְעַפַּיִם עֶלְיוֹנִים

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי עַפְעַפַּיִם תַּחְתּוֹנִים

כָּל הַגּוּף שֶׁלִּי כּוֹס חַי יוֹרֵק  אָהֲבָה

הֵבִין

הוּא?

 

אוהבת לאכול את סלט הסלק בסוזנה

אָז אִם יִרְצְחוּ אוֹתִי

עַל רֶקַע רוֹמַנְטִי נַנִּיחַ

אַתָּה תֵּשֵׁב לְיַד הָעֵץ וְתִפְקַח עֵינַיִם

גְּדוֹלוֹת

תַּאֲשִׁים אֶת עַצְמְךָ

שֶׁאוּלַי לֹא הָיִיתָ עֵר מַסְפִּיק

וְתַגִּיד לִי לָלֶכֶת בְּשֶׁקֶט מֵהַחֲלוֹמוֹת

 

אֶסְתַּפֵּק גַּם בְּזֶה

אִם תִּכְתֹּב עָלַי שִׁיר סָגֹל אוֹ מַאֲמָר אוֹ מָסָה

אוֹ תְּצַיֵּר צִיּוּר מֵהַזִּכָּרוֹן

אוֹ יֵצֵא לְךָ צִלּוּם טוֹב שֶׁל הַפִיקוּס

מִמֵּילָא הַנִּרְאֶה מֻסְתָּר

אָז מָה הַהֲלִיכָה שֶׁלִּי כְּבָר יְכוֹלָה

לְשַׁנּוֹת

 

זרוּת

 

הַזָּרוֹת פַמִילִיאַרִית לָאָדָם

כָּל הַשְּׁאָר

זִיּוּף

 

מְשׁוֹטֶטֶת לְסַמֵּן גְּוִיּוֹת קְטַנּוֹת בְּתוֹכִי

 

אַתָּה זָר

זָר לִי

וְקָרוֹב

 

אֲנִי זָרָה לִי בְּאוֹתָהּ הַמִּידָה

 

עֲצֹר בְּמָקוֹם

שֶׁל הִתְוַדְּעוּת

תַּקְפִּיץ מֵעַצְמִי לְעַצְמִי

אַחֵר כָּל פַּעַם

מְחַדֵּשׁ

 

תּוֹבִיל צָעַד צָעַד

אוֹתִי

מִלּוֹעַ אֶל לוֹעַ

 

אטיוד 5

ארוחת ערב

שָׁם יָכֹלְתִּי לִקְנוֹת בְּלֶה מַארְשֶׁה
אֶת כָּל הָאַהֲבָה שֶׁהוּקְפּצָה עַל
מַדָּפִים מוּקְפָּדִּים
וּבְמִצְלול אַחֵר
לְהָאִיר אֶת הָעֶרֶב בְּהִבְהוּב חָצוּף אֶחָד
עַל מִשְׁטָח שֶׁל אֹשֶׁר מְכֻשָּׁף

וּלְסַלֵּק אֶת

זִמְזוּם הַזִּכָּרוֹן

מֵהַלֶּחֶם הַחַי

תעבירי את הכסף לנהג

שֶׁמּוֹשִׁיט יָד הֲפוּכָה
שֶׁמַּחֲזִיק עֹדֶף
בְּאֶגְרוֹף קָפוּץ
שֶׁמּוֹרִיד אוֹתָךְ כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן נוֹסֵעַ
אַתְּ קוֹפֶצֶת שֶׁלֹּא לְהִתָּפֵס בַּדֶּלֶת הַנִּסְגֶּרֶת

בָּעֶרֶב סַדְנַת שִׁירָה
נְשִׁימוֹת חֲבֹטוֹת מְחַפְּשׂוֹת מְחַבֵּר
נִפְתַּח נִסְגֹּר נְפַעְנֵחַ נְדַבֵּר נַקְשִׁיב
"אֵיךְ אֲנִי אוֹהֵב שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת עַל שִׁירָה"
אוֹמֵר הַבָּחוּר שֶׁבָּא מִבַּיִת שֶׁל עוֹרְכֵי דִּין שֶׁיָּדְעוּ 
מִשְׁפָּט מַהוּ וְלֹא רָאוּ אֶת הָאוֹר בָּרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי
יֵשׁ לִי קֶשֶׁב הִיסְטֶרִי לְזָרִים
אִתְּכֶם אֲנִי גְּבִירוֹתַי וְרַבּוֹתַי
אָז מִי זָקוּק לְשִׁירָה

מִי זָקוּק לְשִׁירָה

מִי זָקוּק לְשִׁירָה

בִּסְבִיבָה בִּטְחוֹנִיסְטִית
שְׁמַעְתֶּם שֶׁתָּקְפוּ אֶת עַזָּה
אֶת בְּאֵר שֶׁבַע
אֶת אֲשְׁקְלוֹן
אֶת תֵּל אָבִיב?

מַזָּל שֶׁבְּכָל הַגַּעְגּוּעַ הַזֶּה לִרְסִיסִים שֶׁל שְׁפִיּוּת
יֵשׁ יָם גָּדוֹל 
שֶׁלֹּא מֵבִין עַל מָה כָּל הַהֲמֻלָּה
תְּשַׁנּוּ אֶת הַגִּישָׁה
הַגִּישָׁה הִיא הַמַּשְׁמָעוּת
הַמַּשְׁמָעוּת הִיא בְּלוֹף גָּדוֹל
שֶׁהֶאֱכִילוּ אוֹתְךָ כְּדֵי שֶׁתַּמְשִׁיךְ אֶת הַסָאגָה שֶׁל הַחַיִּים
וְהַמָּוֶת

 

 

מסכת פנים, שירים, מאת ללי ציפי מיכאלי, הוצ' עכשיו, שנת 2015, 150 עמודים