בתיה לא אוהבת אמבטיה מאת עדי ענתבי

בתיה לא אוהבת אמבטיה מאת עדי ענתבי

ספר הילדים "בתיה לא אוהבת אמבטיה" מאת עדי ענתבי מגולל את סיפורה של בתיה, ילדה שלא אוהבת להתקלח. ההורים מנסים לשכנע אותה במילים טובות, אך בתיה אינה משתכנעת בקלות. האם היא תסכים לבסוף להתקלח? הספר מתאר את ההתמודדות של בתיה והוריה עם סירובה להיכנס לאמבטיה ומספקת לילדים ולהורים דרכים להתמודדות בקושי מסוג זה בדרך מעניינת וקסומה. הספר מיועד לגילאי 5-2, הגיל שבו מרד האמבטיה בדרך כלל בא לידי ביטוי.

"בתיה מתחילה לצרוח ולא מפסיקה לבכות, מתחבאת מתחת לשולחן ועושה בעיות. 'אני לא רוצה להתקלח!' היא אומרת זועפת, 'נכנסים לי מים לעיניים, ואני לא אוהבת!'"  (מתוך הספר)

ספרה של עדי בוחר לגעת בנושא שנחשב לבעייתי בגיל המדובר ובא לידי ביטוי גם בגיל מאוחר יותר. היא בחרה לגעת בנושא זה ולפשט מורכבותו באמצעות סיפורה של ילדה שאינה אוהבת להתקלח כשהיא מודעת לכך שעם כל עמוד על הילדה "להשתכנע" וללמוד לאהוב את שלא אהבה. כי רק כך תוכל בתיה לזכות בריח פרחים כשאר הילדים הנקיים.

בספר מוצגת העדנה שמפגינה גיבורת הסיפור כלפי בובותיה בדיוק כפי שמפגינה אימה כלפיה. הכול נעשה בזהירות ובנועם, וכך מועברים לילד ערכים ומסרים נוספים – מהם: כבוד האדם, הרגלי נימוס וניקיון בריאים ובעיקר מהות ההבדל הלא קטן כלל בין רגשות כמו כעס לבין חיוך של קבלה.  

יש להדגיש את ההרמוניה בשפה הלכאורה פשוטה, אך המעירה את החושים שאותה מציגה המחברת. קסם שאפשר למצוא בסוף הספר, עם מילות הסיום: "כֻּלָּם שְׂמֵחִים/כִּי לְבַתְיָה שׁוּב יֵשׁ רֵיחַ שֶׁל פְּרָחִים". הילד שהקשיב לסיפורה של בתיה והזדהה עימו מבין בסוף את "יופי" המקלחת דרך משפט מפתח אחד. הסופרת מצליחה ליצור בילד רצון להיות בריא ומבושם שיגרום לו להרגיש טוב, ולסובבים אותו להרגיש טוב בחברתו. דוגמה יפה לפיתוח חושי הילד אפשר למצוא מיד בהתחלה בתיאור: "כָּל בֹּקֶר בַּתְיָה מִתְאַרְגֶּנֶת בִּמְהִירוּת רַבָּה/וְהוֹלֶכֶת לַגַּן בְּלֵב מָלֵא שִׂמְחָה".

לאורך כל הספר מתכתב הטקסט עם האיורים המקוריים והססגוניים של צבי פדלמן שמאיר בשלל צבעים את הסיפור ומוסיף לייחודיותו. פדלמן הוא ראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון אבני. שימש כארט-דירקטור בכיר במשרדי פרסום מובילים, עיצב ואייר למעלה מ-200 ספרים למבוגרים וילדים.

עדי ענתבי, (31) אם לשנים, הדר בת החמש שהיא ההשראה לספר ולביא בן שנתיים וחצי, תושבת פתח תקוה, אופטומטריסטית במקצועה, עובדת באוניברסיטת בר אילן בקליניקות בבית הספר לאופטומטריה.

אוהבת לכתוב

עדי ענתבי

עדי ענתבי מספרת: "תמיד אהבתי לכתוב. אני זאת שבאירועים משפחתיים/ חברתיים מופקדת על הכתיבה, אבל לא חשבתי שבאמת אכתוב לבסוף ספר שייצא לאור. כשזה קורה, אין שמחה ממני ואני מרגישה שבהחלט נפלה בחלקי הזכות, במיוחד כשמדובר על ספר ילדים".

על ההשראה לכתיבת הספר מספרת עדי ענתבי: "כשהדר הבכורה שלנו הייתה לקראת גיל שנתיים, יחד עם מרד גיל השנתיים הגיע גם הסירוב להתקלח. היא לא הסכימה להיכנס להתקלח באף צורה ובאף דרך. כל יום בשעת המקלחת היא הייתה מתנגדת להיכנס להתקלח והיה 'אישיו' סביב הנושא. ניסינו לדבר על ליבה ולראות אם הבעיה היא כתוצאה מפחד ממים או מסיבה אחרת. הבאנו משחקים לאמבטיה כדי להנעים את השהות בה, אך ללא הועיל. כל ניסיון שלנו להכניס אותה לאמבטיה לווה בהתנגדויות של ממש וגם כשלבסוף התרצתה ונכנסה לאמבטיה היא צרחה וזה לא היה נעים לא לה ולא לנו, ההורים. חיפשנו ספר אקטואלי ועדכני בנושא ולא מצאנו משהו ששבה את ליבנו. אחרי שכל הניסיונות הטריוויאליים להעביר לה את שעת האמבטיה בנעימים לא צלחו, החלטתי לנסות ולהמציא דמות בשם בתיה שגם היא לא אוהבת להתקלח כמוה, וכך קיוויתי שהדר תזדהה עם בתיה, תושפע לטובה ויותר מהכול תלמד ממנה איך להתגבר על הפחד מלהתקלח. בהתחלה הייתה הדר מאוד סקפטית ולא שיתפה פעולה, אך לא ויתרתי. בפעם השלישית היא כבר ביקשה לשמוע על בתיה תוך כדי הרחצה באמבטיה ולא היה אכפת לה שהיא בעצמה בשיא המקלחת ומייד מסיימת. לאחר מכן, כשהייתי בחופשת לידה של הבן השני לביא, החלטתי לנסות ולהעלות את הדמות של בתיה שלא אוהבת אמבטיה על הכתב כדי שלא יהיה רק מהדמיון. לאחר כמה חודשים אמרתי לעצמי שאולי כדאי להוציא את הספר לאור כדי שמשפחות נוספות שילדיהם יש קושי דומה יוכלו ליהנות קצת יותר משעת הרחצה כזמן איכות של הורה וילד כדי שהיום יסתיים בצורה יותר נעימה".

"הייתי מאוד שמחה שההורים וגם הילדים ייהנו יחד מקריאת סיפורה של בתיה ויספגו את התהליך שאותו היא עוברת, בשעת האמבטיה ואפילו לאחריה. הלוואי ויחד תוך כדי קריאה יגלו הילדים שהם לא היחידים שלא אוהבים להתקלח, שהם אינם לבד במערכה. אני מאמינה שברגע שהם יתאהבו בבתיה ובסיפור שמוצג להם מזווית ראיה של ילד כמותם, הם לאט לאט יעברו גם את אותו התהליך שבתיה עוברת בכוחות עצמה". 

גיל שנתיים האיום

עדי ענתבי: "הילדים של כולנו מתחלקים לשתי קבוצות – קבוצת האוהבים להיכנס להתקלח ואותם אף קשה להוציא ממנה, והשנייה קבוצת הסרבנים בכל תוקף שכל ניסיון כזה גורם להורה לתסכול וייאוש. כולם מדברים על "גיל שנתיים האיום". הגיל שבו התינוק הרך שעד לא מזמן זחל, אכל מבקבוק והיה צריך אותנו כמעט לכל דבר, פתאום נעשה עצמאי או לפחות דורש עצמאות רבה בכל תחום. הרבה הורים מסתכלים על הילד שלהם ולא מאמינים איך הוא פתאום השתנה. עומדים על דעתם, רוצים לעשות הכול לבד וגם להגיע לכל מקום, גם אם הוא מסוכן להם. אנחנו ההורים, שמחים על שהתינוקות גדלו, אך לעיתים ובעיקר בילד ראשון עומדים נפעמים מול התפרצויות הבכי, העקשנות, והרצון הפתאומי לעצמאות".

"הילדה הבכורה שלי התחילה את מרד גיל שנתיים כבר בגיל שנה וחצי. היא הייתה די נוחה בתחומים רבים, אבל הקושי העיקרי שלה היה להיכנס להתקלח. כל יום אחרי ארוחת הערב, התחיל הטנטרום סביב הנושא: היא בכתה ללא הפסקה, נכנסה מתחת השולחן, סירבה לצאת  והתנגדה ללא הרף. גם כשכבר נכנסה להתקלח היא לא נהנתה כי זה היה תוך כדי יללות ובכי רב וזה העיק מאוד, עליה ועלינו – ההורים. זמן האמבטיה צריך להיות זמן כיף של שיחה בין ההורה לילד, משחק כשתוך כדי יכול הילד לעזור לסבן אותו".

"העניין תסכל מאוד אותי ואת בעלי במיוחד כשראינו שזה לא פוסק ושהיא התמידה בסירובה להיכנס להתקלח. ניסינו לשכנע אותה להיכנס בשמחה להתקלח ולהנעים את הזמן במשחקים המותאמים למים כדי להסיח את דעתה מעצם המקלחת, אך ללא הועיל. ניסינו גם לדבר על ליבה ולהבין איפה הבעיה. בבכי קורע לב וללא הרבה מילים הסבירה הדר שהיא לא רוצה שיכנסו לה מים לעיניים וזה מציק לה. אחרי שנימקה את הקושי שלה ניסינו לעזור לה בזה ולמנוע את כניסת המים לעיניה. כשגם זה לא צלח ניסינו למצוא ספר ילדים שיתאר את מה שהיא מרגישה כדי שתוכל להזדהות איתו. לא מצאנו במדפים ספר עדכני שידבר אל לב הילדים".

"בתגובה, המצאתי דמות בשם בתיה שגם היא לא אוהבת אמבטיה ומתנגדת בכל תוקף להיכנס להתקלח בדיוק כמו הדר. כך נולד הספר. הדר הבינה שהיא לא היחידה שלא אוהבת להתקלח וכשהזדהתה עם בתיה למדנו ממנה כלים איך לעבור את שעת האמבטיה בשלום".

"עם הזמן אימצה הדר את הפתרונות שבתיה והוריה מציעים בספר ועם הזמן היא אף הציעה לנו להיות אחראית על המקלחת לבובות שלה ולפעמים גם על המקלחת שלה".

על כתיבת ספר נוסף בהמשך, עדי ענתבי מציינת: "יש כל מיני רעיונות ובקשות שאכתוב ספר על קשיים נוספים שאנחנו נתקלים בהם עם ילדינו, כגון על ילדים שלא רוצים לישון, ילדים בעלי קשיים חברתיים ואחרים. כרגע אין משהו באופק, אולי בעתיד".

עדי ענתבי מסכמת: "אני מאוד מקווה שהספר יגיע לבתים הנכונים וששעת האמבטיה תיהפך לשעה יותר רגועה ומהנה בהרבה משפחות".

בתיה לא אוהבת אמבטיה מאת: עדי ענתבי. איורים: צבי פדלמן. הוצאת הספרים "אוריון", שנת 2018, עמודים לא ממוספרים.