ביקור בית עם הסופר אהרן מגד: "ארץ אבנים"

ארץ אבנים בשבילי הזמן הישראלי מאת אהרן מגד

האם נידון העם היהודי לחזור על אותן המלחמות, על אותם התסביכים ואל אותו סוג מנהיגות? "ארץ אבנים", ספרו החדש של חתן פרס ישראל, אהרן מגד, מֵקבץ מבחר ממאמריו לאורך השנים, אשר מרכיבים יחדיו את "הסיפור הישראלי". דרך נקודת מבטו הייחודית, מתאר מגד את החותם שהותירו בנו אבני הדרך הישראליות – תחושה של שינוי מתערבבת עם תחושה שלא נותנת מנוח שאנו חוזרים על אותן הטעויות שוב ושוב. אז מה צופן העתיד לחברה הישראלית? אהרן מגד הוא מבכירי הסופרים בישראל, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2003 (תשס"ג) ומחברם של כ-40 ספרים. לאורך השנים, כתב מאמרים פובליציסטיים רבים בעיתונים "למרחב", "דבר", "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ועוד. 

שם: אהרן מגד

גיל: 91

סטטוס: נשוי לסופרת אידה צורית. אביו של הסופר אייל מגד ושל עמוס מגד, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת חיפה.

עיר מגורים: תל-אביב

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר ארץ אבנים – בשבילי הזמן הישראלי בהוצאת "יד בן צבי" (2012), שהוא מבחר מאמרים ורשימות שכתב בחמישים השנים האחרונות. אלה מציירים יחדיו את ה"סיפור הישראלי" והמורכבויות בו, מנקודת מבטו הייחודית. השאלה המרחפת לאורך כל הספר, היא האם חל שינוי בפוליטיקה ובחברה הישראלית עם השנים, או ש"אין חדש תחת השמש". הקריאה בספר מאפשרת לבחון שאלה זו בראי הזמן.

"ארץ אבנים", ספרו החדש של חתן פרס ישראל לספרות, אהרן מגד, מקבץ מבחר ממאמריו בעיתונות מקום המדינה ועד השנים האחרונות. נקודות הציון שיצרו את הישראליוּת, נפרשות בספר על מלוא מורכבותן הפוליטית, המדינית והחברתית. בחלק מן המאמרים, משרטט מגד פסיפס של דמויות שפגש בדרכו, אשר מצליחות יותר מכל קברניט או מדינאי, להביט בעין מפוקחת על החיים בארץ – צייד ציפורים שמחזיק במפתח לסכסוך, נער ערבי שבמרום שנותיו עייף ממלחמות ונושא עיניו לאשקלון או זקן ערירי שמלמד את כל הפוליטיקאים לחשוב מחוץ לקופסה. בכתיבתו של מגד משתקפות התמורות בחברה הישראלית השסועה מבפנים ונאבקת כלפי חוץ. המעבר מחלוציות לפינוק, מאידיאליזם להקצנה פוליטית, ומענווה לנהנתנות ויהירות של פוליטיקאים, יוצר געגוע לימים אחרים ולערכי ציונות שאבדו. אך לצד זאת, תחושות מוכרות ולא בהכרח חיוביות, מהעבר ממשיכות ומציפות אותנו – כבר היינו במלחמה הזו, כבר חווינו פינוי ישובים, כבר נפגענו בפיגועים, וחשנו ש"כל העולם נגדנו".

אהרן מגד הוא מבכירי הסופרים בישראל, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2003 (תשס"ג) ומחברם של כ-40 ספרים, שישה מהם מחזות שהוצגו על בימות שונות. היה ממייסדיו של הדו-שבועון הספרותי "משא" (1955-1951), שריכז סביבו את טובי הסופרים והמשוררים הצעירים של "דור בארץ".  לאחר שחדל "משא" להתקיים ככתב עת עצמאי, היה אהרן מגד, בצד כתיבתו הספרותית, בעל טור שבועי בעיתונים "למרחב", "דבר", "הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ועוד. בטורים אלה פרסם מאמרים בענייני ספרות, תרבות, חברה, מדיניות וכיו"ב, שבהם ביטא את דעותיו בנושאים שעמדו במרכז ההווייה הישראלית. כתיבה פובליציסטית זו שיקפה את התמורות שחלו בחברה הישראלית, על ניגודיה הרבים, ועל מאבקיה מבית ובחוץ, בשישים השנים האחרונות. הנימה המציינת את רוב מאמריו היא זיקה עמוקה לשורשיה הרוחניים והאידיאיים של התחייה הציונית, ונאמנות לערכים הסוציאלים שהונחו ביסודה. 

בין הפרסים הספרותים שהוענקו לאהרן מגד: פרס אוסישקין 1955, פרס ברנר 1963, פרס ביאליק 1979, פרס "פרזנט טנס" ניו יורק 1990, פרס השופטים של אקו"ם 1991, פרס ירושלים-עגנון 1998, פרס ויצ"ו צרפת 1998, פרס הנשיא 2001, חתן פרס ישראל לספרות לשנת 2003, פרס "קורט" לספרות יהודית ניו יורק 2004. ב- 2008 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

מאיין אתה שואב את השראתך בכתיבתך? חלקו הגדול של הספר הוא דעות ותגובות על קורות הארץ והעם, על כל תהפוכותיהם בחיי הדור הזה, מאז קום המדינה ועד היום. חלקו האחר הוא השגות בענייני ספרות, לשון, מוסר, תודעה לאומית וסוציאלית, ופרושיי לפרשות אחדות בתנ"ך. על "השראה" אני יכול לדבר רק בהקשר של כתיבה ספרותית, או של פרשנות על טקסט המעורר השראה.

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? העבודה על הספר האחרון הייתה כרוכה בעיקר לא בכתיבה, אלא בבחירת המאמרים שכתבתי לאורך השנים, שמספרם הגיע למאות רבות, במיונם ובעריכתם.

איזה ספרים קראת לאחרונה? "האחים קרמזוב" של דוסטוייבסקי בתרגומה המופתי של נילי מירסקי, שהאיר לי באור חדש את הרומן הקלאסי הזה, שקראתיו בתרגומים שונים במרוצת השנים. "האמיתית" מאת שנדור מאראי, בתרגום מהונגרית של מרים אלגזי. רומן מראשית התקופה הקומוניסטית בהונגריה, החושף בצורה מקורית, פנים נסתרות ואפלות בדמותה של הגיבורה.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? גוגול וצ'כוב. לכל אחד מהם הייתה השפעה על כתיבתי בדרך זו או אחרת. הראשון באופן שימושו המחוכם בהומור וסאטירה, השני בדרכו ההומאנית לבטא את העמקות הנפשית של גיבוריו במיצוי מקסימאלי.

אילו ספרים קראת בילדותך? שירי ביאליק וטשרניחובסקי,  סיפורי שלום עליכם, "כה אמר סרטוסטרה" של פרידריך ניטשה בתרגומו רב-ההשראה של דוד פרישמן, הרומנים של ויקטור הוגו, המסות של ברגסון.

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? תנ"ך, הסיפורים והמשלים של קפקא, "יבגני אונייגין" של פושקין בתרגומו הווירטואוזי של אברהם שלונסקי.                                

ספר קצת על הספר שכתבת: כאמור, לא כתבתי את הספר הזה כי אם בחרתי מאמרים שנכתבו על ידי לאורך השנים. בבחירה מוקפדת זו, הבחנתי במאמרים שעל אף הזמן שעבר, לא "התיישנו" – הם היו יכולים להיכתב גם בימים אלה בשינוי שמות ומיקומים – טרור, פינוי, סכסוך, הקצנה. בתחילה סברתי כי הסיבה לכך היא שאני נשארתי בדעותיי, או שבארץ הזאת, על אף סיבוכיה, לא השתנה הרבה. עם זאת, בהמשך העריכה ראיתי תופעות אחדות שלא היו קיימות בשעתו, שמבשרות על רוח של שינוי, שאינו בהכרח לחיוב.  

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף, או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? אני כותב ספר שאינני יודע עדיין מה יהיה גורלו, או גורל גיבורו הראשי.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? בטא את האמת שלך, וחשוב על עצמך כקורא את מה שכתבת.

משפט מסכם: שנים רבות אחרי שספריי רואים אור, אני מגלה כיצד התגנבו חיי לחיי גיבוריי,  בדרכים שונות, ערמומיות ונסתרות.

"ארץ אבנים", מבחר מאמרים בעיתונות מקום המדינה ועד השנים האחרונות מאת, אהרן מגד, הוצאת יד בן צבי, שנת 2012, 322 עמודים