מתי אנו חשים הכי מאושרים? זרימה מאת מיהַי צ'יקסנטמהיי

זרימה מאת מיהי צ'יקסנטמהיי

מתי אנו חשים הכי מאושרים? ומה עושה את החיים לכדאיים לחיות? כסף, בית גדול, משכורת גבוהה משפחה…? מיהי צ'יקסנטמהיי, פסיכולוג ופרופסור למינהל עסקים, מראה שכסף לא יכול לעשות אותנו מאושרים, בספרו זרימה הוא מציג את המונח אותו טווה לפני עשרות שנים, Flow –זרימה.

"עקרון הזרימה" – המצב שבו אנשים שקועים כל כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם; החוויה עצמה מהנה כל- כך עד שימשיכו בה אפילו במחיר כבד, לשם העשייה בלבד.

על פי צ'יקסנטמהיי זרימה דומה להרגשה של להיות במקום אחר או מעין ריחוף. מצב הזרימה הוא חוויה מיטבית של הנעה פנימית בה האדם שקוע במעשיו. לטענתו זוהי תחושה המוכרת לכל אדם ומאופיינת על ידי הרגשה של קליטה, מחויבות, מלאות וכישרון. במצב זה מתבטלים צרכים זמניים של זמן, מזון או אגו.

כדי להגיע למצב זה צריכה להיות התאמה בין רמת האתגר לרמת הכישרון. אם המשימה לביצוע היא קלה מדיי או קשה מדיי, לא תוכל להתרחש זרימה. אולם אם מדובר במשימה לא מאתגרת הדורשת כשרון מועט תיווצר אדישות.

הספר שלפניכם אינו נמנה על הספרים שמעניקים טיפים לחיי אושר. משימה זו בכל מקרה אינה אפשרית, מאחר שחיים מאושרים הם יצירה אינדיבידואלית שלא ניתן להעתיק ממתכון. במקום זאת מנסה ספר זה להציג עקרונות כלליים בליווי דוגמאות מוחשיות של אנשים שיישמו עקרונות אלה, ובכך הפכו חיים משעממים וחסרי משמעות לחיים מלאי הנאה. בדפים אלה אין הבטחה לקיצורי דרך, אולם קוראים המעוניינים בכך יגלו שניתן להם די והותר מידע שיאפשר להם לעבור מתיאוריה לביצוע.

"בניגוד לסברה הרגילה, הרגעים הכי טובים בחיינו לא מתרחשים בעתות של חוסר פעילות, פתיחות ושלווה – אף שגם חוויות כאלה עשויות להיות מהנות, אם עבדנו קשה להשיגן. הרגעים הטובים ביותר מתרחשים בדרך כלל כשהגוף והנפש שלנו נמתחים עד קצה יכולתם במאמץ שנובע מרצוננו החופשי להשלים מלאכה קשה ורבת ערך. חוויה מיטבית היא משהו שאנו עושים".

מטרת הספר היא להשתמש בכמה מכלי הפסיכולוגיה המודרנית כדי לחקור מתי אנו חשים הכי מאושרים. אם נוכל למצוא את התשובה לכך, אולי נוכל בסופו של דבר לנהל את חיינו באופן שהאושר ייקח בהם חלק גדול יותר.

אושר אינו דבר שקורה. הוא לא תוצאה של מזל טוב או סיכוי מקרי. הוא לא משהו שניתן לרכוש בכסף או לצווֹת. הוא לא תלוי באירועים חיצוניים, אלא באופן שאנחנו מפרשים אותם. האושר, למעשה, הוא מצב שעל כל אדם להתכונן אליו, לטפחו ולהגן עליו באופן עצמאי. אנשים שלומדים לשלוט בחוויה הפנימית יצליחו לקבוע את איכות חייהם, שהיא אַמַת המידה הקרובה ביותר לאושר.

מיהַי צִ'יקסֶנְטְמְהַיִי, פסיכולוג ופרופסור למינהל עסקים; מנהל המרכז למחקר איכות החיים באוניברסיטת קלרמונט. צ'יקסנטמהיי חשב על משמעות האושר עוד מימי ילדותו בהונגריה . הוא החל לחקור את הנושא לאחר שנחשף לזוועות מלחמת העולם השנייה והבין עד כמה מעט הם האנשים המסוגלים להתמודד עם טרגדיות המלחמה ועד כמה מעט מהם הצליחו לדמות חיים נורמליים, גם כאשר כל שהיה להם נהרס בזמן המלחמה. המחקרים והתיאוריות שלו בפסיכולוגיה של זרימה – החוויה המיטבית גרמו למהפכה בתחום, ואומצו על ידי מנהיגים רבים ובכירים בצמרת הניהול הבינלאומית.

זרימה מאת:מיהַי צִ'יקסֶנְטְמְהַיִי

פרק 1

להשיב את האושר

הקדמה

לפני אלפיים ושלוש מאות שנה הגיע אריסטו למסקנה שיותר מכל דבר אחר, בני האדם מחפשים אושר. בעוד שהאושר הוא תכלית בפני עצמה, הרי לכל מטרה אחרת — בריאות, יופי, כסף או כוח — יש חשיבות רק כי אנו מאמינים שהיא תעניק לנו אושר. דברים רבים השתנו מימיו של אריסטו. הבנתנו את הכוכבים והאטומים השתנתה לבלי הכר. אליהם של היוונים הם כילדים חסרי אונים לעומת האנושות בימינו ולעומת הכוחות הנמצאים בידינו. ועם זאת, בסוגיה חשובה זו השתנה מעט מאוד במהלך השנים שחלפו. הבנתנו את האושר אינה עולה על זו של אריסטו, וניתן לטעון שלא חלה שום התקדמות בהבנתנו את הדרך להשגת מצב מבורך זה.

חרף העובדה שכיום אנחנו בריאים יותר ומאריכים ימים, חרף העובדה שאפילו העניים מבינינו מוקפים בחפצי מותרות שלפני עשרות שנים היה אפשר רק לחלום עליהם (בארמונו של מלך השמש היו מעט מאוד חדרי אמבטיה, כיסאות היו נדירים אפילו בבתי העשירים בימי הביניים, ושום קיסר רומאי לא היה יכול להדליק טלוויזיה כשהשתעמם), ולמרות הידע המדעי העצום שנמצא בהישג ידנו, אנשים רבים חשים לעתים קרובות שהם מבזבזים את חייהם, שבמקום ששנותיהם יהיו מלאות באושר, הן מתבזבזות בדאגה ובשיעמום.

האם הסיבה לכך היא שנחרץ גורלה של האנושות לא להגיע להגשמה עצמית, ושכל אדם תמיד ירצה יותר ממה שיש לו? ואולי התחושה הרעה שמחמיצה לעתים קרובות אפילו את רגעינו היקרים ביותר נובעת מחיפוש אושר במקומות הלא נכונים? מטרת הספר הזה היא להשתמש בכמה מכלי הפסיכולוגיה המודרנית כדי לחקור שאלה עתיקה זו: מתי אנו חשים הכי מאושרים? אם נוכל למצוא את התשובה לכך, אולי נוכל בסופו של דבר לנהל את חיינו באופן שהאושר ייקח בהם חלק גדול יותר.

עשרים וחמש שנה לפני שכתבתי שורות אלה, הגעתי לתגלית שרק לאחר כל הזמן הזה הבנתי שהגעתי אליה. ייתכן שאין זה נכון לכנות זאת "תגלית", מאחר שהדבר ידוע עוד משחר הזמן. ועם זאת המילה מתאימה, מכיוון שאף-על-פי שתגליתי הייתה ידועה, היא לא תוארה או זכתה להסבר תאורטי על-ידי הענף האקדמי הרלוונטי, שבמקרה זה הוא פסיכולוגיה. לכן הקדשתי את רבע המאה הבאה לחקר התופעה החמקמקה הזאת.

מה ש"גיליתי" הוא שאושר אינו דבר שקורה. הוא לא תוצאה של מזל טוב או סיכוי מקרי. הוא לא משהו שניתן לרכוש בכסף או לצווֹת. הוא לא תלוי באירועים חיצוניים, אלא באופן שאנחנו מפרשים אותם. האושר, למעשה, הוא מצב שעל כל אדם להתכונן אליו, לטפחו ולהגן עליו באופן עצמאי. אנשים שלומדים לשלוט בחוויה הפנימית יצליחו לקבוע את איכות חייהם, שהיא אַמַת המידה הקרובה ביותר לאושר.

אבל איננו יכולים להגיע לאושר באמצעות חיפוש מתמיד אחריו. "שאל את עצמך אם אתה מאושר," אמר ג"ס מיל, "ותחדל להיות מאושר." אנו מוצאים אושר באמצעות מעורבות מלאה בכל פרט בחיינו, בין אם טוב או רע, ולא בניסיון לחפש אותו במישרין. ויקטור פרנקל, הפסיכולוג האוסטרי, מסכם זאת להפליא בהקדמה לספרו האדם מחפש משמעות: "אל תכוונו להצלחה — ככל שתכוונו אליה ותהפכו אותה למטרה, כך תחמיצו אותה. כי את ההצלחה, כמו האושר, לא ניתן לחפש. עליה לנבוע… כתופעת לוואי של התמסרות למטרה גדולה מהאדם."

אם כך איך ביכולתנו להשיג מטרה חמקמקה שאין להגיע אליה במישרין? מחקריי ברבע המאה שחלפה שכנעו אותי שישנה דרך. זהו נתיב עקיף שמתחיל בהשגת שליטה על תוכן תודעתנו.

האופן שבו אנו רואים את חיינו נובע מכוחות שמעצבים את החוויה, שלכל אחד מהם יש השפעה בשאלה אם הרגשתנו טובה או רעה. רוב הכוחות האלה נמצאים מחוץ לשליטתנו. אין לנו השפעה רבה על המראה שלנו, מזגנו או מצבנו הגופני. איננו יכולים להחליט — לפחות כיום — מה יהיה גובהנו המרבי או כמה חכמים נהיה. איננו יכולים לבחור את הורינו או את זמן לידתנו, ואין זה בכוחכם או בכוחי להחליט אם יפרצו מלחמה או משבר כלכלי. ההוראות שנמצאות בגנים שלנו, כוח הכבידה, כמות אבקת הפרחים באוויר, התקופה ההיסטורית שנולדנו בה — אלה ואינספור תנאים נוספים קובעים מה אנחנו רואים, איך אנחנו מרגישים, מה אנחנו עושים. אין זה מפתיע אפוא שאנחנו מאמינים שגורלנו נקבע בעיקר בידי כוחות חיצוניים.

ועם זאת כולנו חווינו זמנים שבהם במקום להיאבק בכוחות אלמוניים, אנו חשים שיש לנו שליטה במעשינו, שאנו אדונים לגורלנו. במקרים הנדירים שזה קורה אנו מתמלאים בחדווה עילאית, הרגשה עמוקה של הנאה שאנו מוקירים ושהופכת בזיכרוננו לסמל לחיים טובים.

זו כוונתנו בחוויה מיטבית. זה מה שחשה הספנית בנתיב מים צר כשהרוח פורעת את שערה, כשהספינה דוהרת כסוס מבעד לגלים — המפרשים, גוף הספינה, הרוח והים מזמזמים בהרמוניה שרוטטת בוורידי הספנית. זה מה שחש צייר כשהצבעים על בד הציור יוצרים תהודה מגנטית זה עם זה, ומשהו חדש, משהו חי, לובש צורה לנגד עיניו של היוצר המשתומם. או שזו תחושתו של אב כשילדו מגיב לחיוכו בפעם הראשונה. אך אירועים אלה לא קורים רק כשהתנאים החיצוניים חיוביים: אנשים ששרדו מחנות ריכוז או סכנות גופניות שכמעט עלו להם בחייהם נזכרים לעתים קרובות שבמהלך החוויה הקשה חשו הארות יוצאות דופן בעוצמתן, בתגובה לאירועים פשוטים כהאזנה לשירת ציפור ביער, השלמת משימה מפרכת או התחלקות בקרום לחם עם חבר.

בניגוד לסברה הרגילה, הרגעים הכי טובים בחיינו לא מתרחשים בעתות של חוסר פעילות, פתיחות ושלווה — אף שגם חוויות כאלה עשויות להיות מהנות, אם עבדנו קשה להשיגן. הרגעים הטובים ביותר מתרחשים בדרך כלל כשהגוף והנפש שלנו נמתחים עד קצה יכולתם במאמץ שנובע מרצוננו החופשי להשלים מלאכה קשה ורבת ערך. חוויה מיטבית, אפוא, היא משהו שאנו עושים. עבור ילדה זה עשוי להיות הנחה באצבעות רועדות את הקובייה האחרונה במגדל שבנתה, שגובהו רב מכל מגדל שבנתה עד כה; עבור שחיין, זה עשוי להיות הניסיון לשבור שיא; עבור כנר זהו ביצוע מושלם של יצירה מוזיקלית מורכבת. לכל אדם יש אלפי אפשרויות, אתגרים המובילים לצמיחה.

חוויות אלה אינן בהכרח נעימות בעת התרחשותן. ייתכן ששריריו של השחיין דאבו במהלך המשחה הבלתי נשכח, ייתכן שריאותיו איימו להתפוצץ וייתכן שראשו היה סחרחר מרוב תשישות — ועם זאת אלה עשויים להיות הרגעים הטובים ביותר בחייו. תפיסת פיקוד על החיים לעולם אינה קלה, ולעתים היא גם מכאיבה. אך בטווח הארוך מובילה החוויה המיטבית לתחושת שליטה — או טוב מכך, לתחושת השתתפות בקביעת תוכן החיים — המתקרבת לפרשנות הרווחת של אושר יותר מכל דבר אחר שביכולתנו לדמיין.

במהלך מחקריי ניסיתי להבין במדויק ככל האפשר איך חשים אנשים בעת הנאה עצומה, ולמה. מחקריי הראשונים כללו כמה מאות "מומחים" — אמנים, ספורטאים, מוזיקאים, אלופי שחמט ורופאים מנתחים — במילים אחרות, אנשים שמשקיעים את זמנם בפעילות החביבה עליהם. מתיאוריהם את התחושות שמתלוות לפעילויות פיתחתי תאוריה של חוויה מיטבית, המבוססת על עקרון הזרימה — המצב שבו אנשים שקועים כל-כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם; החוויה עצמה מהנה כל-כך עד שימשיכו בה אפילו במחיר כבד, לשם העשייה בלבד.

בעזרת מודל תאורטי זה ראיין צוות המחקר שלי באוניברסיטת שיקגו, ואחרי כן גם עמיתים מכל רחבי העולם, אלפי אנשים בעלי מקצועות שונים. מחקרים אלה הראו שהחוויה המיטבית מתוארת באותו אופן בפי גברים ונשים, בפי צעירים ומבוגרים ובפי אנשים בעלי רקע תרבותי שונה. חוויית הזרימה אינה ייחודית לבני המעמד הגבוה בעולם המתועש. היא תוארה כמעט באותן מילים בפי נשים זקנות מקוריאה, מבוגרים מתאילנד ומהודו, צעירים מטוקיו, רועים משבט הנוואחו, איכרים מהאלפים האיטלקיים ופועלים מפסי הייצור בשיקגו.

בהתחלה כלל מאגר המידע שלנו ראיונות ושאלונים. כדי להגיע לדיוק מרבי הוספנו עם הזמן שיטה חדשה למדידת איכות החוויה האישית. בשיטה זו, המכונה שיטת איסוף החוויות, אנו מבקשים מאנשים לשאת עליהם זימונית במשך שבוע ולכתוב איך הם מרגישים ומה הם חושבים בכל פעם שהזימונית מצפצפת. הזימונית מופעלת באות רדיו כשמונה פעמים ביום, במרווחי זמן אקראיים. בתום השבוע יש לכל נבדק רשימה רציפה, מעין סרט כתוב של חייו שנוצר מקטעים נבחרים של הרגעים המייצגים. בשלב זה נאספו כמאה אלף מצבורי חוויות כאלה מכל רחבי העולם. המסקנות בספר הזה מתבססות על המידע הזה.

מחקר הזרימה שהתחלתי באוניברסיטת שיקגו התפרש לעולם כולו. חוקרים בקנדה, גרמניה, איטליה, יפן ואוסטרליה לקחו על עצמם להמשיך את המחקר. האוסף הנרחב ביותר של מידע בנושא מחוץ לשיקגו נמצא כיום בחוג לפסיכולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מילאנו, איטליה. מושג הזרימה משמש פסיכולוגים שחוקרים אושר, סיפוק ומוטיבציה; סוציולוגים שרואים בו את ההפך מאנומיה וניכור; אנתרופולוגים שמתעניינים בתופעת התסיסה הקולקטיבית ובטקסים. כמה מהם הרחיבו את משמעות הזרימה בניסיון להבין את האבולוציה של המין האנושי, ואחרים בניסיון לשפוך אור על חוויות דתיות.

אבל זרימה אינה רק נושא אקדמי. שנים ספורות לאחר פרסומה כבר יושמה התאוריה במגוון סוגיות מעשיות. בכל מקום שבו המטרה היא לשפר את איכות החיים, תאוריית הזרימה יכולה להצביע על הדרך. היא העניקה השראה לתוכנית לימודים ניסויית בבתי ספר, להכשרת מנהלים, לתכנון מוצרים ושירותי פנאי. זרימה מהווה בסיס לרעיונות ולשימושים בפסיכותרפיה קלינית, בשיקום נוער עבריין, בארגון פעילויות בבתי אבות, בעיצוב תערוכות ובריפוי בעיסוק של נכים. כל זה קרה בשתים-עשרה השנים שעברו מפרסום המאמרים הראשונים על זרימה בכתבי עת אקדמיים, ונראה כי השפעתה של תאוריה זו רק תתחזק בשנים הקרובות.

זרימה – הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית, מאת: מיהַי צִ'יקסֶנְטְמְהַיִי, מאנגלית: יונתן בר, הוצאת אופוס, שנת 2012, 348 עמודים