אחרי המילים ו-זולתי / שני שירים חדשים של המשוררת ענת קוריאל

המשוררת והסופרת ענת קוריאל החלה את דרכה הספרותית בשנת 1995. בנוסף לכתיבה, ענת מלמדת ספרות בבית ספר תיכון ומגדלת את שני בניה. ענת חושפת את ההשראה ליצירותיה ומעניקה טיפ למשוררים ולסופרים מתחילים. לקינוח, מובאים שניים משיריה החדשים.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "אני שואבת את השראתי מניסיון חיי ומסביבתי הקרובה. מנסה לדלות מהם פרטים חמקמקים ולתאר את הגילויים השונים דרך שפת השיר. לאחרונה, מצבים אוניברסאליים מאוד מעסיקים  אותי. למשל, לקחתי סיטואציה שכולנו מכירים: ציפייה לתשובה שאיננה מגיעה. ניסיתי להבין מה הסיטואציה הזו עושה לא רק לי ,אלא לכלל בני האדם וכתבתי את השיר: “ללא תשובה".  ניסיתי לנסח בו תחושה אוניברסלית".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "כתלמידת תיכון עשיתי צעדים ראשונים בכתיבה, אבל הגישושים הללו נפסקו מעצמם. בגיל 24 התרחשו אירועים דרמטיים בחיי אשר השפיעו על ראיית עולמי ומהם מצאתי בכתיבה מפלט. כתבתי מעמקי יגוני. הכתיבה עזרה לי להתמודד עם הכאב והתוותה לי דרך חדשה".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם? והאם הוא היווה השראה לכתיבתך? "פגשתי את שירתה של דליה רביקוביץ כשהייתי תלמידת תיכון, ואני זוכרת עד היום את דפיקות הלב שלי כשלמדנו את "גאווה". הלכתי לחפש את ספריה. כשקראתי אותם הרגשתי שדליה רביקוביץ מבינה אותי. האהבה לשירתה גרמה לי לחפש את הקול הפנימי שלי ולהבין שצלילות וניקיון חשובים לי ביצירה. אני גם נמשכת לכתיבת פרוזה, בעיקר לסיפורים קצרים. כמו בשירה, בסיפורים קצרים עניין התמציתיות מאוד משמעותי והמילים המיותרות מנושלות".

האם הוצאת לאור ספרי שירה? "הוצאתי ספר פרוזה שבסופו אסופת שירים. הספר יצא בשנת 1999 ב"ספריה החדשה" ושמו: 'חתכים'. אני לא כותבת ספר נוסף אבל החומרים הולכים ומצטברים מעצמם. מקווה שיום  אחד אצליח לעשות בהם סדר ולהוציאם בספר. לאורך השנים פרסמתי שירים בכתבי עת ובעיתונים שונים".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "לא לוותר ולהמשיך לכתוב גם אם נדמה שאיש לא מקשיב. לקרוא שירים של אחרים, ולחפש בהם את הדברים היפים כי שירים הם כמו כפתורים: לוחצים עליהם ומתגלה לפתע נוף לא מוכר. גם חשוב לדעת מה כתבו לפניך ומה כותבים כיום. משורר  צריך להתיידד עם הרעיון שבחירה בשירה כדרך חיים היא חריגה".

משיריה של ענת קוריאל

אחרי המילים

סִלַּקְתִּי אֶת הַמֶּלֶל

וְהַבֹּקֶר נַעֲשָׂה עָשִׁיר

אֲנִי מִתְקָרֶבֶת לִקְלִיטָה עֲמוּקָה

מֵעֵבֶר לַהַסְוָאוֹת

שׁוֹמַעַת זְרָמִים סְמוּיִים

פּוֹתַחַת אֶשְׁנָב

הָרוּחַ נוֹשֶׁפֶת לְעֶבְרִי מִשְׁפָּט

שֶׁלֹּא אוּכַל לְכֹתְבוֹ.

עַל הַנְּיָר הוּא יִסְתַּלֵּף

שְׂפָתִי לֹא בְּשֵׁלָה אֵלָיו

הַתֹּכֶן יֵצֵא עִלֵּג

וְהָאֶשְׁנָב תֶּכֶף יִטָּרֵק

זולתי

אֶת הַיְּדִידוּת

אֶלְגוֹם לְעֵת עֶרֶב

מִבְּלִי מִשִּׂים.

הַלְּגִימוֹת יַטְבִּיעוּ בִּי רִשּׁוּם נוֹף:

תְּמוּנוֹת הַדּוֹמוֹת לְחַיָּי,

רוֹאוֹת אֶת הַנּוֹלָד.

אַבִּיט בַּרְבָדִים

שֶׁחָדְרוּ וְנִסְפְּגוּ.

אֶדְלֶה רְמָזִים עַל מָה שֶׁחִלְחֵל.

הַזּוּלָת יְקַבֵּל בְּעֵינַי מַבָּט זְגוּגִי

הוּא יִהְיֶה רָחוֹק

מֵהֶלֶךְ הָרוּחַ שֶׁיָּדַעְתִּי

וְאַז אֲבַקֵּש לְהַכִּירוֹ טוֹב יוֹתֵר