ביקור בית עם הסופרת אורנה לנדאו: נמרת / לאמהות יש את התרופות הכי מבריאות

אחרי שלושה רומנים ארוכים (שניים למבוגרים, אחד לבני נוער), גילתה הסופרת אורנה לנדאו את הקסם הטמון בכתיבה לילדים קטנים.  יומיים אחרי צאת ספרה הראשון לילדים, 'נַמֶּרֶת', התארחה לנדאו בגן הילדים של בתה בתל אביב עם הספר הטרי ואפילו גיליונות דפוס של הספר. אחרי חצי שעה שבה הקריאה את הסיפור וגם הסבירה את תהליך ההפקה של ספר, השיבה לשאלות מהקהל (מאיפה בא לך הרעיון?") קיבלה חוות דעת מלומדות מהקהל ("ספר מאוד יפה") ואפילו הזמנה ("תבואי אלינו שוב עם סיפורים אחרים"), היא הגיעה למסקנה חד משמעית, שמבחינה רגשית, כתיבה לילדים היא מתגמלת ביותר.

נַמֶּרֶת מציג סיטואציה הזויה: בוקר אחר מתעוררת אישה אחת ומגלה שבתה הפכה לנמר. הסיטואציה הראשונית מתגלגלת כמובן לסיפור משפחתי משעשע שמסתיים בעל התרופה הסודית לכל מחלות הילדות. "הספר 'נמרת' נולד כסיפור לפני השנה לבתי הצעירה", מספרת לנדאו. "כאם לארבעה ילדים, אני מניחה שכבר המצאתי מאות, אם לא אלפי, סיפורים. כך שלא פחות ממה שחשוב לי לשעשע את הילדים, חשוב לי לבדר את עצמי. אני חושבת שמ'נמרת' גם ילדים וגם מבוגרים יכולים ליהנות".

אורנה לנדאו היא בוגרת לימודי תואר שני בספרות כללית והשוואתית מאוניברסיטת ת"א. כיום היא מנהלת את מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת, ובעבר הייתה עיתונאית, מבקרת טלוויזיה. רק כאשר פרשה מכתיבה עיתונאית התמסרה לכתיבה ספרותית.

"אני מתייחסת לכתיבה שלי בהרבה מאוד ברצינות. בעיני בכל מילה, בכל שורה, צריכה להיאמר איזה אמת, אפילו קטנה. בכתיבה טובה מתגלמים בעיני ערכים שהם עיקר העיקרים גם מחוץ לספרות: דייקנות, צניעות, אותנטיות, גילוי לב, וניסיון אמיתי ליצור קשר".

"בֹּקֶר אֶחָד גִּלְּתָה אִמָּא שֶׁהַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלָּהּ הָפְכָה לְנָמֵר. "מְשֻׁנֶּה מְאוֹד…" הִיא חָשְׁבָה. "שָׁמַעְתִּי עַל אַדֶּמֶת, עַל חַזֶּרֶת, וְגַם עַל שַׁעֶלֶת. אֲבָל אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל נַמֶּרֶת!" מָה יַעֲשׂוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּבֻלְבָּלִים עִם הַנַּמְרוּר הֶחָמוּד וְהַשּׁוֹבָב שֶׁמִּתְרוֹצֵץ לָהֶם פִּתְאוֹם בַּבַּיִת?" (מתוך 'נמרת')

בוקר אחד התעוררה ילדה מיוחדת במינה וגילתה שהיא חולה בנמרת (איור: עומר הופמן)

שם: אורנה לנדאו

גיל: 44

סטטוס:  נשואה, אמא לארבעה

מגורים: תל אביב

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר נמרת (ספר ילדים), בהוצאת כנרת, זמורה ביתן, 2012.

מאין את שואבת את ההשראה לכתיבתך? "נמרת סופר לראשונה לבתי הקטנה כסיפור לפני שינה. השכבה של ארבעה ילדים לאורך השנים, פירושה המצאה והקראה של מאות סיפורים.

אני חושבת שהגעתי לרמת מיומנות גבוהה, ולא פחות חשוב, לדרגת שיעמום שמחייבת אותי לעניין לא רק אותה (הילדה) אלא גם את עצמי.

'נמרת' הוא סיפור שנפרד מהמציאות בשביל שיהיה יותר מעניין, למרות שנקודת ההתחלה שלו היא רגילה מאוד: אמא, בת, ויום של מחלה, שמתגלגלים להרפתקה משפחתית משעשעת".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "לספר אותו לקח עשר דקות. לכתוב אותו אולי חצי שעה, לתקן אותו בטח שעה, ולערוך אותו, לאייר אותו, לעמד אותו ולתלבט עליו עם העורכת המצוינת יעל גובר – כשנה. במובן הזה ספרות ילדים שונה מאוד מספרות למבוגרים. ברומנים שכתבתי למבוגרים ('עוד אהבה אחת ודי', 'בזה הבית') הכתיבה ארכה כשנה, וההוצאה לאור כמה חודשים. בספרות הילדים ההפקה המושקעת מובילה ליחס הפוך. אבל כשאני מחזיקה את 'נמרת' זה שווה" .

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את 'אם רק הייתי זוכרת' של אליס לפלנט. ספר מצוין – משהו שבין מותחן לרומן פסיכולוגי. התענגתי עליו מאד ולצערי הוא גם השפיע עלי – במשך כמה שבועות הייתי בטוחה שיש לי – כמו לגיבורת הספר – אלצהיימר. קראתי ממש השבוע גם את הספר החדש של יעל ינאי 'אבוא בלי אוויר', ושוב את 'נשים קטנות'. קראתי השבוע גם ספר של הרלן קובן באנגלית. אני קוראת הרבה, ומז'אנרים שונים. זה קצת אובססיבי".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "זו שאלה קשה מאוד. ספרים שונים השפיעו עלי בתקופות שונות. אני חושבת שבעיקר הייתי נתונה להשפעה בצעירותי – חוויית הקריאה היא עזה יותר כשבאים אליה בלתי מנוסים. תמיד הייתי תולעת ספרים ולבת המצווה שלי קיבלתי ערמה גדולה של קלסיקות. אני זוכרת את עצמי במהלך מסיבת הבת מצווה שהתקיימה בביתנו בנהריה, פותחת את הספרים בחדרי, ומתחילה לקרוא, באקראי ובו זמנית  את 'מרטין עדן' של ג'ק לונדון ואת 'ג'יין אייר' של שרלוט ברונטה בעוד האורחים חוגגים בסלון. את הערב סיימתי בתחושת בחילה פיסית עזה אבל שני הספרים הותירו עלי רושם עז.

אני חושבת שכמי שקראה הרבה קלסיקות נותרתי מחוץ לזמן במובן זה שספרות במיטבה מציעה בעיני משהו  -קצת מביך אותי להגיד את זה – נעלה. אני מתייחסת לכתיבה שלי בהרבה מאוד ברצינות. בעיני בכל מילה, בכל שורה, צריכה להיאמר איזה אמת, אפילו קטנה. בכתיבה טובה מתגלמים בעיני ערכים שהם עיקר העיקרים גם מחוץ לספרות: דייקנות, צניעות, אותנטיות, גילוי לב, וניסיון אמיתי ליצור קשר".

אילו ספרים קראת בילדותך? "כמו כולם. 'נשים קטנות', האסופית על כל ההמשכים שלה, מרבית ספריה של דבורה עומר, כל ספרי היתומים והשואה שהיו כל כך פופולריים, 'מחניים'. מאוד אהבתי את שלום עליכם ואני קוראת בו ונהנית ממנו עד עצם היום הזה".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "כל כתבי שלום עליכם. שירי לאה גולדברג. ואינציקלופדיה רפואית".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי הרביעי, והראשון לילדים". יצא לפניו הספר 'כשאברח לאמריקה', ספר לבני הנעורים שהסב לי הרבה נחת כשנבחר בשנה שעברה למצעד הספרים על ידי אלפי ילדים שקראו בו".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "נמרת הוא ספר שמיועד לילדים צעירים, בגילאי הגן (3-6). הוא מתאר סיטואציה משפחתית בלתי שגרתית: בוקר אחד אמא מגלה שהבת הקטנה שלה הפכה לנמר. מרגע זה ואילך מנסים גם האמא, וגם הילדים הבוגרים למצוא דרך לרפא את הילדה שהפכה לנמר שובב ומלא מרץ".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בארבע השנים האחרונות הוצאתי ארבעה ספרים. אני כרגע בסוג של מנוחה אבל מקווה לשוב לכתוב בקרוב".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "לא לפחד כלל"

אורנה לנדאו – ספרים

עוד אהבה אחת ודי, הוצ' זמורה ביתן, 2009

כשאברח לאמריקה, הוצ' זמורה ביתן, 2010

בזה הבית, הוצ' זמורה ביתן, 2011

נמרת, הוצ' כנרת, 2012

נמרת מאת אורנה לנדאו, איורים: עומר הופמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, שנת 2012, מנוקד

תמונה מצורפת – אורנה לנדאו : צילום דגנית סער