ביקור בית עם המשורר מתי שמואלוף: האסון מתחיל בארוחת עסקים / לצאת נגד הזרם ולסרב לארוחת העסקים

האסון מתחיל בארוחת עסקים, שירים, מאת מתי שמואלוף

'האסון מתחיל בארוחת עסקים' הינו ספר השירה הרביעי של המשורר והסופר מתי שמואלוף. האטימולוגיה של שם הספר, לדבריו, מגיעה הרחק לפוסט שכתב על הייאוש מתחום הכתיבה: האסון מתחיל בכתיבה. בפוסט כתב על הדיכאון האישי, הפיננסי, המקצועי והחברתי בהוצאת שלוש ספרי שירה, ולא מעט אסופות וכתבי עת. "אני משורר ומביט במילים, כשאני פותח את התפריט של החיים ולא רוצה לראות את עולם העסקים כשהוא מושל בנו".

מתי שמואלוף סיים את לימודי התואר הראשון במדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב בחוג ללימודי תיאטרון והמשיך ללימודי תואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה אותו סיים בהצטיינות ודן בקשר שבין מלקולם אקס וספייק לי. הוא הפסיק את לימודיו לדוקטורט במחלקה לספרות משווה באוניברסיטה העברית בשל הרצון להתפנות באופן מלא לכתיבה יוצרת. הוא ממייסדי תנועת "גרילה תרבות" המחברת בין אמנות ויצירתיות לבין מאבקים חברתיים . בנוסף, שמואלוף הוא בין מקימי "מאבק המשוררים" שקמה לשפר את תנאי תחום השירה בישראל.

שמואלוף, מתפרנס מכתיבה, בין השאר בניהול ניו-מדיה. משנת 2006 מלמד שמואלוף כתיבה יוצרת במרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים בראשון לציון. בנוסף, הוא מעביר הרצאות בתחומים שונים, ובין השאר העביר סדנא בעקבות "עבודת גילוי" במכללת שנקר.

שם: מתי שמואלוף   

גיל: 40

סטטוס: חי עם איילה, וארבעה חתולים: חומוס, נוי, צואי וגולי

מגורים: תל אביב

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר האסון מתחיל בארוחת עסקים, שירים, הוצ' נהר ספרים, 2013.

מתי שמואלוף (צילום דורון צברי)

מאין אתה שואב את ההשראה בכתיבתך? "שאלה קשה שהתחזתה לשאלה קלה. אני מוציא את עצמי מורט שיערות. אי אפשר לענות על זה במדוייק. אני מוצא את עצמי שומע שירים שבאים להיכתב בלילה, או כשאני כותב פרוזה, אני שומע דמויות מדברות. זה פסיכוטי. אבל זה המצב. אגב, התשובה המיידית היא המצב החברתי. אבל זה לא נכון, גם במדינות מתוקנות יותר, בלי כיבוש והפערים הכי גדולים במערב, הייתי מוצא את עצמי כותב. זאת האמונה שלי באמת רגעית".

מאיזה גיל אתה כותב שירה?  "16. אבל יש תקופות שונות בכתיבה וכל תקופה נותנת לי משהו חדש, שמרגיש כאילו אני מתחיל לכתוב מחדש. הכתיבה באמת התחילה לדעתי בספר השלישי שלי, שיכולתי לבחור על מה לכתוב במקור שהשירים כתבו אותי. בספר הנוכחי אני ממש משוחרר, ומלא הומור וזה משמח אותי ביותר".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים? "רוב השירים נכתבו בין 2010 ובין 2013. אחד השירים נכתב ב-2002 והזדחל לתוך הספר, אלוהים יודע איך. כלומר, לשירים יש תמיד רגע שהם נולדים מחדש. אבל דעו, שאני כותב מאות שירים בשנה, ומתוכם אני מלקט את היהלומים ומלטש ומלטש. זאת עבודה לא פשוטה".

מה מהות שם הספר: "שם הספר "האסון מתחיל בארוחת עסקים" הוא קודם כל כותרת שיר הנושא של הספר. אך האטימולוגיה של השם מגיעה הרחק לפוסט "שכתבתי על הייאוש מתחום הכתיבה: האסון מתחיל בכתיבה. בפוסט כתבתי על הדיכאון האישי, הפיננסי, המקצועי והחברתי בהוצאת שלוש ספרי שירה, ולא מעט אסופות וכתבי עת. אני משורר ומביט במילים, כשאני פותח את התפריט של החיים ולא רוצה לראות את עולם העסקים כשהוא מושל בנו. אני רוצה, נו אז מה. מפגר".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "חזרתי ל"הבודהא מהפברברים", אחרי שקראתי את הביוגרפיה של דיויד בואי שכתב מארק ספיץ, משם זזתי לקרוא את "השטן ממוסקבה" של בולגאקוב, אחרי שמכרתי ספרים חדשים וקניתי משומשים שלא קראתי. ועכשיו אני קורא ספר מצויין של אחד הסופרים האהובים עלי ביותר "תור הברזל" של קוטזי. בשירה אני קורא בספר 'פרפר פרלין'  של לורין מילק, 'רוחות התבוסה' של יעקב ביטון וגם בספר נפלא שאני מצטער שלא כתבתי עליו ביקורת בזמן, אבל מכיל כמה שירים פמיניסטיים ביותר 'ניסוי' של איבון גרין".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "היו הרבה. אני מוצא את עצמי עומד בין ארז ביטון, בוב דילן ואמנות החיים של אימא שלי, מירה שמואלוף".

איזה ספרים קראת בילדותך? "אני זוכר את עצמי מוקסם מז'ול ורן, רוברט לואיס סטיבנסון, אנציקלופדיות שונות שהיו בבית. כל הספרים שאבא שלי היה קורא. הייתי ונשארתי תולעת ספרים די רצינית שאוכלת ואוכלת ולא שבעה לעולם".

איזה 3 ספרים תיקח איתך לאי בודד? "את הספרים של בולוניו, קארבר וג'לאל א-דין רומי ".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון?  "זהו ספר שירי הרביעי. בשנה הבאה יראה אור ספר סיפורים ראשון".

ספר קצת על הספר שכתבת:  "טוב אני אתחיל בדברים שכתב על הספר המעצב רותם מקרית גת: "השירה בספר הזה נכתבת ממעמקי צינוק, כאמצעי הבריחה היחיד של האותיות שנאסרו על לא עוול בכפן, הן שורטות קיר מעוגב, פחם מצטבר תחת ציפורניים, בדרכן אל חריץ דק של אור. הספר הוא ניסיון להכנס מתחת לאדמת השפה, ולחזור חי ואפילו עם חיוך על הפנים. אני לא עוזב את השפה, אני נשאר בתוכה, ומברר את מקורותיה, לעיתים בפאנק, לעיתים בראפ, לעיתים בספוקן וורד ולעיתים בשירה שיושבת על התחת. מוצא את עצמי מתקשה לדבר על הספר. תקראו ותכריעו".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "הכרזתי שהפסקתי לכתוב שירה אחרי הספר הנוכחי. אני עובר לפרוזה.נשנה הבאה כאמור יראה אור ספר סיפורים ראשון בהוצאת זמורה ביתן. עובד על פרוזה במרץ רב".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "הילחם על כתיבתך. המשברים, הקשיים, הקהל המועט, ההוצאות שלא מאמינות, הבוז של כותבים ותיקים, הכסף שאתה מוציא בכל הזמן הזה, הפרויקטים שלא מתממשים, הזמן שעובר ומזקין את קמטיך המלבינים, הכול כולל הכול, קשור לעבודת השם, שבתוכה יופי נולד כמו פנינה, שקל שמוצא הומלס שהיה משורר מתחת למדרכת השירה. ובאותו הזמן אל תילחם, תשחרר, תן למילים למצוא אותך, כי יכול להיות שאם תילחם תהפוך לגרפומן".

משפט סיכום: ממליץ לכם לקרוא את הדברים שכתב המבקר והמשורר אילן ברקוביץ' שכתב על שיר הנושא "האסון מתחיל בארוחת עסקים" כחלק מאסופת מחאה בעיתון "הארץ": בים מהמשוררים הישראלים המוגדרים כ"משוררי מחאה" או "משוררים חברתיים" אינם באמת כאלה. השירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו אין בהם התיימרות לשורר מחאה מעמדה מדומה של סבל. הם יודעים כי 'האסון מתחיל בארוחת עסקים', כשם שירו של מתי שמואלוף, שנבחר להוביל את האנתולוגיה הזאת, על שום המודעות החשובה שהוא מציג לעצם המעשה: מחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו; כאשר הוא יוצא נגד הזרם. כאשר הוא מסתכן בכתיבת הבלתי מותר, הסמוי מן העין, ומסרב לארוחת העסקים".

מתי שמואלוף – ספרים

מגמד הצלקות, שירים, הוצאת גוונים, 2001

שירה בין חזז לבין שמואלוף, שירים, הוצ' ירון גולן, 2006

למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים, שירים, הוצ' נהר ספרים, 2010

האסון מתחיל בארוחת עסקים, שירים, הוצ' נהר ספרים, 2013

שירים מתוך האסון מתחיל בארוחת עסקים / מתי שמואלוף

זֶרַע לְלֹא

הוּא זֶרַע לְלֹא אֲדָמָה,

הוא חַי עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וּמֵת לְיַבָּשָׁה.

הוּא נָשֹוּי לָרוּחַ

ומְחַפֵּשׂ אַחֲרַיִךְ בַּבִּיּוּב הַשְּׁמֵימִי שֶׁל נַהֲרוֹת הַזֶּפֶת

כָּל צַעַד מוּאָר וּמַסְרִיחַ, נִזְכָּר, נִסְפָּג וְנִשְׁכָּח בַּהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַשִּׁיר שעוד לא היה

הָאָסוֹן מַתְחִיל בַּאֲרוּחַת עֲסָקִים

וּמִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל הַזָּרוּת

מַבִּיט בִּי, מִי אֲנִי, מַדּוּעַ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה

וְחוֹשֵׁב עַל לִכְתֹּב אֶת זֶה וְאֶת זֶה

וְשׁוּב חוֹזֵר עַל הַמַּחְשָׁבוֹת עִם הַמִּלָּה שֶׁמַּקְשִׁיבָה בְּרַכּוּת

וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִכְתֹּב וְנִכָּתֵב, אֶלָּא אִם כֵּן

מַחֲנוֹת פְּלִיטֵי אוֹתִיּוֹת יַחְזְרוּ לַשִּׁיר.

יֵשׁ מִלִּים בְּעִבְרִית שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם לְשׁוּם שָׂפָה

גְּוִיּוֹת מְשׁוֹרְרִים,

מֵתוֹת-חַיּוֹת בַּדֶּרֶךְ לְהַקְרָאָה

"שִׁיר עֶרֶשׂ דְּוַי לַתַּרְבּוּת הַחַיָּה

מֵתָה שֶׁנּוֹלֶדֶת"

צָרִיךְ לָקַחַת אֶת מִי שֶׁאַחֲרַאי עַל הֶרֶג גְּבוּלוֹת הַשִּׁיר

וְלָתֵת לוֹ פְּרָס סִפְרוּתִי עַל שִׁירַת הָאֵימָה.

וְעֵינֵי אָחִי בִּנְיָמִין

"מה שאדוֹרנוֹ לא מדבר עליו הוא ללא ספק ההנאות של הגלות, הסידורים השונים של החיים וזוויות אקסצנטריות של חזון שהוא יכול להחזיק, שמחיים את הכשרת האינטלקטואל, שירגיעו כל חרדה אובדנית או הרגשת בדידות עצומה" (אדוארד סעיד, ייצוגים של אינטלקטואלים, 1994).

פָּנַי הֵם פְּנֵי אִמִּי

שֶׁסּוֹלַחַת לִי עַל הַקְּלָלוֹת שֶׁאֲנִי מַמְטִירָה עַל הָרוֹדְפִים, הַנִּרְדָּף וְהָרָדוּף

פְּנֵי אִמִּי הֵם פָּנַי

אֲחַבֵּק אוֹתִי כְּשֶׁהִיא מִתְרַחֶקֶת

בְּתַחֲנַת רַכֶּבֶת בְּתוֹךְ גְּלוּיָה שֶׁל חַיָּלִים מְשֻׁעֲמָמִים

אֲנִי נִבְלַעַת, וְסָפֵק עוֹלָה

עַל הָרַכֶּבֶת בֶּאֱמֶת

כּוֹתֶבֶת מַסָּה, אוּלַי אֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבֵּינֵיהֶן

וּמִתְכּוֹנֶנֶת שֶׁלֹּא לַעֲבֹר

אַנְדָּלוּסְיָה

האסון מתחיל בארוחת עסקים, שירים, מאת מתי שמואלוף, הוצ' נהר ספרים, שנת 2013, 74 עמ'