ביקור בית עם הסופרת והעיתונאית רות מזרחי

עיתונאית מגיל 14, שואבת השראה מילדיה, מעבודתה כעיתונאית, מסביבתה ומכל עולמה. כל חוויה שאחד מילדיה עובר, חיובית וגם שלילית, מתורגמת מייד במוחה לסיפור ומאוחר יותר זוכה לעלות על הכתב. מרבה לספר לילדיה סיפורי ילדים ומקשיבה להערות הבונות שלהם, כך שמהם שואבת השראות חיוביות לחריזה מקסימה, איורים קולעים או עלילה חמודה ולהיפך, שואבת גם השראות הפוכות, כלומר איך ספר לא צריך להיראות ולהיכתב.  מבחינתה "כתיבה היא מתנה משמיים ואני מקווה שהיא תישאר עמי לעולמים".

 

 

שם: רות מזרחי

גיל: 36

סטטוס: נשואה ואם לארבעה: שחר בת 12, אוריאל בן 10, אושרה בת 4 ואדוה-אמונה בת שנה וחצי.

מגורים: "אשדוד, עיר הולדתי, עיר של ים כחול ואנשים מדהימים, שהפכה מכפר קטן לעיר החמישית בגודלה בארץ אך עדיין מכונה "פריפריה" וחבל".

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את ספר הילדים פעם הייתי שמנמן, בהוצאה עצמית, אודות תזונה נכונה לילדים, בשיתוף התזונאית מזל מסיקה-פאר.

מאין את שואבת את השראתך בכתיבתך? "מילדיי, מעבודתי כעיתונאית, מסביבתי ומכל עולמי. כל חוויה שאחד מילדיי עובר, חיובית וגם שלילית, מתורגמת מייד במוחי לסיפור ומאוחר יותר זוכה לעלות על הכתב. אני מרבה לספר לילדיי סיפורי ילדים ומקשיבה להערות הבונות של ילדיי, כך שמהם שואבת גם השראות חיוביות לחריזה מקסימה, איורים קולעים או עלילה חמודה ולהיפך, שואבת גם השראות הפוכות, כלומר איך ספר לא צריך להיראות ולהיכתב..".

 

עיתונאית מגיל 14

 

 "אני משתייכת לפלג הדתי-לאומי, מאוד ציונית ומאוד מחוברת לארץ, לא מתחברת לפלגים קיצוניים באף תחום. מגיל 14 אני עיתונאית במקומונים באשדוד, עבדתי בעיתון "הצופה" בהיותי סטודנטית ויש לי תואר ראשון במינהל חינוכי ובספרות. לתקופה מסוימת עבדתי כמורה לתקשורת וספרות אך לאחרונה אני מתמקדת בעיתונאות ועורכת מקומון בשם "הייקיו אשדוד" ואת אתר האינטרנט שלו. מדובר בעבודה אינטנסיבית, שוחקת ומעניינת ומרתקת בו זמנית ואני מוצאת את עצמי מדלגת בין הבית והעבודה, הכתיבה והילדים עם לא מעט רגשות אשם אך המון סיפוק".

 

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "כשנה, כשהכתיבה הראשונית ארכה ימים ספורים אך השיפוצים, התיקונים, ההוספות והביקורות ארכו זמן נוסף עד לליטוש הסופי ולשביעות רצוני".

 

איזה ספרים קראת לאחרונה? "בדרך אליך"- של קרנית גולדווסר, "אהבתה של סלטנאת" של שרה אהרוני ו"כשהשמיים נגעו באדמה" של שרה אהרוני, ספרי חובה לטעמי. מעבר לכך אוהבת את כל ספריו של רם אורן, האחרון "סודות גלויים" עוסק בשחיתות במערכת הרפואית ובמקום מסויים זהו גם ספר אקטואליה שחשוב להיות ערים לתוכנו, כי אני מאמינה שהמציאות עולה על כל דימיון…".

 

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "אני אוהבת את הקלילות של רם אורן בספרי מבוגרים, את העומק של שרה אהרוני בספרי המבוגרים ואת הפשטות של מרים רות בספרי ילדים, שמשפיעה עליי בראיית עולמם של הילדים כפשוט ושמח. ככלל,לכל הספרים ולכל הסופרים יש השפעה על כתיבתי, היות שאני נפעמת מהכישרון של רבים מהם ותוהה באשר לאחדים מהם כיצד החליטו לעסוק בכתיבה שכן היא לא מוצלחת לטעמי".

 

אילו ספרים קראת בילדותך? "הכל, מכל כל.. הייתי תולעת מגיל אפס ובמיוחד אני זוכרת את "אורי" ו"אליפים" שקראתי שוב ושוב ושוב. כמובן היו גם "תחרה" ורומנים של גיל העשרה. לא התחברתי מעולם לספרות בדיונית, אני כנראה מחוברת מידיי לקרקע…".

 

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "ספר מתח, ספר אהבה רומנטי וספר עצות לחיים טובים..".

 

ספר ילדים ראשון

 

 

 

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "זהו ספרי הראשון ואני חולמת להוציא לאור את ספרי הילדים והמבוגרים ששוכנים עמוק במגירתי.."

 

ספרי קצת על הספר שכתבת: "כפי שאמרתי, זהו ספר העוסק בתזונה נכונה, שיצא לאור עוד לפני שהחלה תוכנית הבריאות הלאומית. רונן הוא ילד שמן ומשום כך הוא מתוסכל וגם דחוי בחברה. אשה מזדמנת בגן השעשועים נותנת לו טיפים מניסיונה. את הספר איירה מרים קנדיוטי-קלפנר.

 

למעשה הספר מספר על בעיה שנתקלתי בה עם אחד מילדיי ובניסיון לפתור אותה פניתי לתזונאית מזל מסיקה-פאר, שיעצה לי כיצד להתמודד עם בעיית התזונה בגיל כה צעיר, כשלילד עצמו אין את המודעות הנדרשת על מנת לחולל שינוי בגופו. הספר הפך מבוקש מאוד בגני ילדים ובמוסדות חינוך שקלטו את הפוטנציאל וכיום עם תוכנית "אורח חיים בריא" המופעלת בארץ יש לו יתרון ברור. לאחר הסיפור ישנם ארבעה עמודים המיועדים למבוגרים, להורים ולקרובים, ומספקים להם מידע כללי ופרטני בנושא, כולל מספרי הקלוריות של המאכלים המועדפים על ילדינו.. מתוך התפיסה, ששינוי בתזונה חייב לבוא מלמעלה ולהקיף את הבית כולו ."

 

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "כאמור, ישנם ספרים שכתבתי וכמעט כל יום אני מתחילה ספר חדש, בתקווה שהחיים יאפשרו לי לסיימו ולהוציאו לאור..".

 

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל?  "לכתוב, לתקן, לשפץ, לקבל ביקורות ולצאת החוצה בלי חששות. מותר לחלום ומותר גם לקבל ביקורות שליליות".

 

משפט מסכם: "כתיבה היא מתנה משמיים ואני מקווה שהיא תישאר עמי לעולמים".

 

 

שני סיפורי ילדים קצרים פרי עטה של רות מזרחי, מחכים להוצאתם לאור כספרי ילדים:

 

 

הדג של אבישג…/ רות מזרחי

 

 

בבוקר יום ראשון

התעוררה אבישג בשמחה ובששון

התמתחה, שטפה פנים וידיים

וגם צחצחה שיניים

 

ואז חייכה, כאילו שזה חג,

ואמרה לאמא: "אני רוצה דג!"

"הוא יהיה לי כמו חבר

ויש לי המון דברים לו לספר…

אני אלטף אותו ואחבק

ואפילו.. את לחיו אנשק.

הוא יישן במיטתי..

ואם ירצה, יאכל מצלחתי.."

 

 

"רגע, רגע," קראה אמא

"חל כאן בלבול..

האם את רוצה דג או חתול?

לחבק.. לנשק.. זה לא יכול להיות..

דג בלי מים- לא יוכל לחיות!"

 

אבישג הקטנה בבכי מר פרצה

"דג.. דג אני רוצה..

כזה קטן.. עם סנפירים וזנב

בצבע אדום או כחול או זהב..

אמא בבקשה, תסכימי לבקשה".

 

 

אמא חייכה, הושיטה ידיים..

ואת אבישג הרימה אחת ושתיים.

בואי נדבר חמודה ותביני לבד..

שדג הוא לא בדיוק חיית מחמד."

 

 

אמא ישבה והסבירה לאבישג

שבמים נמצא החמצן- האוויר של הדג

ואם נוציא אותו למקום אחר

הוא לא יוכל לנשום יותר..

 

 

 

כי יש בעלי חיים

שרק במים לחיות יכולים

כמו צב-ים, סוס ים, קונכיות ואלמוגים

וכמובן.. כל סוגי הדגים!

 

 

"ולכן" אמרה אמא לאבישג

"היום נלך לקנות דג.

הוא יחיה באקווריום קטן ונחמד

ותוכלי להאכיל אותו במזון מיוחד.."

 

אבישג כבר הבינה באותו היום

שדג צריך מים כדי לנשום

אבל בכל זאת היא הייתה עצובה..

כי רצתה לתת לו יותר אהבה..

 

 

אמא ראתה וחשבה על רעיון

שייתן לבעיה של אבישג פיתרון

אל חנות הצעצועים היא מיהרה

ומהמוכר ביקשה עזרה

 

 

"בבקשה" אמא אמרה

"אני צריכה בובה עם זנב.."

והמוכר שאל:

"כלב,פיל או דג זהב?"

שמחה אמא וקראה: "דג..דג

בשביל בתי האהובה אבישג!"

 

 

ובלילה…

אבישג ליטפה ונישקה

ובשתי ידיה חזק חיבקה

דג פרווה שאמא לה קנתה

ובאקווריום ממול הביטה באהבה

שם דג זהב שחה בשלווה

ובפה קטן אמר לה: "לילה טוב" בלי קול..

למה? כי לדבר אינו יכול…

 

 

החיתולי של שאולי/ רות מזרחי

 

לשאולי הקטן

יש חבר צמוד, לבן

הולך איתו לכל מקום

גם בלילה, גם ביום..

החבר את פניו מלטף

ואותו ברוך עוטף

אוהב אותו שאולי יותר מכל

ומחבק אותו חיבוק גדול

 

 

 

 

אמא אומרת:

"נו כבר,שאולי..

תגיד שלום לחיתולי..

ודוד חיים מירושלים שואל:

"מתי כבר תגדל?

את החיתול תזרוק וחסל!"

 

 

 

ואז שאולי לעצמו חושב..

איך הם לא יודעים שאותו אני אוהב?

הגדולים פשוט לא מבינים,

שהחיתול גורם לי לחלומות נעימים..

ובלילה, בחושך, כשאני לבד

את החיתול אני אוחז ביד

נושם ומריח כמו בושם נהדר

לא הבנתם שבשבילי זהו חבר יקר?

 

 

לפעמים אמא אומרת:

"צריך לכבס, החיתול מלוכלך.."

ושאולי בוכה: "בשבילי הוא מצוחצח!"

ממנו לא נפרד אפילו לדקה

אין מה לומר, זו ידידות עמוקה.

 

 

אבל אמא לא מוותרת

את החיתול מייד מכניסה

לתוך מכונת הכביסה

ואז.. מביאה לשאולי חיתול אחר

שיהיה לו עוד חבר

ושאולי שוב שמח ומאושר,

הנה החיתול שלו חזר..

 

 

ובלב, בפנים, יודע שאולי..

שיום אחד הוא ייפרד מהחיתולי

עוד מעט, כשיגדל קצת יותר

הוא יחפש חבר אחר

יתן לאמא את החיתול ובקול יאמר:

"תני אותו לתינוק איתמר!!!"