עידן הזהב של יהודי מצרים / עקירה ותקומה בישראל – תיעוד סיפור עקירת קהילת יהודי מצרים במחצית המאה ה- 20

עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל, בעריכת חוקרת יהדות מצרים והסופרת ד"ר עדה אהרוני

עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל, בעריכת חוקרת יהדות מצרים והסופרת ד"ר עדה אהרוני, הוא ספר ייחודי ויחיד במינו. הוא מתעד תקופת העקירה של יהודי מצרים במחצית השנייה של המאה ה- 20, שכמעט נעלמה מההיסטוריה, מהספרות  ומהנרטיב של העם היהודי, ועמדה בסכנה להיאבד בתהום הנשייה.  

הספר מתעד ומשמר את זכר קהילת יהודי מצרים וחורבנה מחד, ומאידך, את השתלבותם המופלאה ותרומתם הברוכה של היהודים יוצאי מצרים למדינת ישראל. הוא מגולל תקופה רבת תהפוכות בהיסטוריה של יהודי מצרים ומתעד היטב את התהליך המתמשך של העקירה ב"יציאת מצרים השנייה", לאחר הקמת המדינה ב 1948.  

לפנינו, מוזאיקה עשירה של רקמת חיים שבה שזורים העבר וההווה. הנרטיבים בעלי העוצמה  והסיפורים האישיים  המרתקים של 73 הכותבים, שופכים אור על עקירתם האכזרית והכאובה. יחד עם גיבורי הסיפורים אנו חווים את הכאב, העלבון והעצב העמוק של הריסת חייהם וקהילתם המפוארת, העתיקה והאהובה. מאידך, הסתגלותם והשתקמותם המופלאה של יהודי מצרים, אודות לרמתם החינוכית ותרבותית הגבוהה, מתוארת באותנטיות רבה. כמו כן, מתוארת היטב תרומתם המרשימה והבלתי נלאית אך לא מספיק נראית, לבניית מדינת ישראל, להתפתחותה ולקידומה בתחומים מגוונים וחשובים רבים. ההיקלטות הכה מוצלחת בארץ של יהודי מצרים היא בכול התחומים, כולל: החקלאות, האקדמיה, החינוך, התרבות, האמנות, הספרות, הכלכלה, הצבא והביטחון.

הסיפורים האישיים בספר, כמו אלה של המנהיגים הציוניים: פרופסור עזרא תלמור, שהקים את המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה, ופרופסור חיים אהרוני ז"ל (בעלה של עדה אהרוני), מהמחלקה להנדסה כימית בטכניון –  כוללים תמונות מרשימות מחיי היהודים ומהפעילות הציונית במצרים, וצילומי מסמכים ותעודות המתעדים את התקופה של "עידן הזהב של יהודי מצרים", וכמו כן, את העקירה האישית של כל אחד מהכותבים, יחד עם משפחתו.

ד"ר עדה אהרוני, מייסדת ונשיאת הקונגרס העולמי השני של יהודי מצרים, ה – WCJE, יוזמת ועורכת הספר, כותבת כי "ההשערה ששוערה בתחילת המחקר ואיסוף הנרטיבים, הייתה שהקמת מדינת ישראל ב- 1948 והסכסוך הערבי – ישראלי, הם הגורמים העיקריים שגרמו לחורבן הקהילה היהודית במצרים".

ההשערה אומתה במלואה בסיפור אחר סיפור של כל אחד ואחת מהכותבים. חורבנה של הקהילה היהודית במצרים היא דוגמה למה שקרה בכול אחת מהקהילות היהודיות בארצות ערב – כבעיראק, בסוריה ובלבנון, כאשר מעל ל – 900,000 יהודים נרדפים באכזריות, נהפכו לפליטים חסרי כול. לאחר הקמת מדינת ישראל, גל של טרור אנטי יהודי נחת על ראשי היהודים במצרים, התנכלויות ואירועי דמים מצד ההמון, הפלייה מצד השלטונות ומעצרים במחנות ריכוז. כמחצית יהודי מצרים עזבו לאחר 1948, ולאחר מכן, כל מלחמה עם ישראל גררה נקמה של שלטונות מצרים ופגיעה בשארית הקהילה היהודית, עד הריסתה כליל של הקהילה המפוארת בת יותר מ- 2,000 שנה.

"בעת מלחמת סיני ב-1956, נעקרו וגורשו באופן מאסיבי עשרות אלפים של יהודים. המגורשים נאלצו לעזוב עם מזוודה אחת בלבד ו-20 לירות מצריות, בהשאירם מאחוריהם את כל רכושם, תרבותם ומהלך חייהם. בעת היציאה בנמל אלכסנדריה, עברו היהודים השפלות איומות מצד המוכסים. בעת מלחמת ששת הימים ( 1967) , כל הגברים היהודים במצרים, מגיל 15 שנה, נכלאו בבתי הסוהר הדחוסים הידועים לשמצה "אבו זעבל" ו"טורה". שם הם עברו עינויים קשים והשפלות, עד שגורשו ממצרים, בחוסר כול. הקהילה היהודית העתיקה והמפוארת על 100,000 היהודים שחיו בה ב1948, נעלמה.  כיום נותרו במצרים רק כ 30 יהודים בלבד, בעיקר נשים מבוגרות.

דוד שאול, מנהל הביצוע של פרויקט הספר, מספר כי "בספר מסופר על הפעילות הציונית במצרים, על מנהיגים ציוניים ופעילי עלייה, על החלוצים שעלו ליישב את הארץ, על אסירי ציון, על "הפרשה", ועל עולי הגרדום. הספר גם מתאר את  העליות הלגאליות והבלתי לגאליות, אחרי קום המדינה; הברחת יהודים מן הערים: קהיר,  אלכסנדריה, ופורט סעיד  (מבצע תושייה 1956). ספר עידן הזהב של יהודי מצרים יעשיר את אילן היוחסין של המורשת היהודית הכללית, ויהווה נכס צאן ברזל לזיכרון הקולקטיבי של האומה לדורות הבאים".

בניגוד לפליטים הפלסטינים, שממשיכים להחזיק אותם במחנות פליטים מתוך אשליה שישובו לבתיהם, ומנהיגיהם פועלים לליבוי השנאה, יהודי מצרים, שגם הם נעקרו מבתיהם בחוסר כול– ידעו להכיר במציאות החדשה והצליחו בכוחותיהם לשקם עצמם ולהקים בישראל דור חדש, משכיל ומבוסס. הסיפורים שמובאים בספר הם לא רק תיעוד של רדיפות, הלאמת רכוש ושלילת זכויות, אלא עדות חיה לשיקום עצמי שהפליטים יכולים ללמוד ממנו כדי להטיב עם עצמם. אף-על-פי שיהודי מצרים כה סבלו ואיבדו את כול רכושם, אין שנאה בלבם כלפי הערבים וכלפי אף אחד. הם טולרנטים, מאמינים באדם ובשלום ושואפים לפיוס עם שכניהם הערבים והפלשתינים.

ד"ר עדה אהרוני אומרת, כי "חשיבות עליונה נוספת של הספר, בזה שהוא מוכיח לשכנינו הפלשתינים שהם לא הקורבנות היחידים של הסכסוך הערבי-ישראלי, ובכך הוא מציל את "הכבוד הערבי", שהוא נחשב על ידי הערבים ליותר חשוב מהחיים עצמם. תובנה חשובה זו עשויה לקדם את הפיוס והשלום בין הישראלים והפלשתינים. לפי האומדן של אונרא, מספר הפלשתינים שברחו מישראל ב- 1948 היה 650,000, בזמן שמספר יהודי ארצות ערב שברחו כשקהילותיהם נהרסו היה מעל ל 900,000. כמו כן, רכושם של יהודי מצרים ויתר ארצות ערב שהוחרם, היה עשרות מונים יותר מרכושם של הפלשתינים, לפי בית המשפט העולמי בהאג. עובדות היסטוריות אלה עשויות לקדם את הצדק ההיסטורי ולהביא ל"סולחה" (הפיוס) והשלום בין ישראל ושכנותיה. כך שהספר הוא לא רק תולדותיה של הקהילה היהודית במצרים שנהרסה, אלא גם ספר עם מסר ותובנות אקטואליות ממדרגה ראשונה וחשיבות עליונה, ובעיקר היום כשהשלום עם שכנינו על הפרק ובמרכז חיינו".

ד"ר עדה אהרוני מסכמת: "כך שספר ייחודי וחשוב זה הוא אקטואלי ביותר ומהווה אבן דרך ללימוד על הקהילה היהודית במצרים בדרך חדישה. הוא מנציח את זכר הקהילה, תולדותיה ותרבותה העשירה, וגם את עקירתה הכאובה, הפותחת סוהר להתפייסות עם שכנינו ולימים טובים יותר בהווה. הספר כולל חומר תיעודי חשוב שיסייע להיסטוריונים, לחוקרים ולמשרד החינוך. מומלץ ביותר שמשרד החינוך יכניס את הספר העשיר הזה לתוכניות הלימודים של המורים בסמינרים ושל התלמידים בבתי ספר".

עידן הזהב של יהודי מצרים – עקירה ותקומה בישראל, בעריכת ד"ר עדה אהרוני, הוצאת הספרים אוריון, שנת 2014, 408 עמודים