משאלות מתגשמות: התמחות באומנות ההגשמה מאת ד"ר וויין וו. דייר / כל מציאות התחילה בדמיון. כל מה שעוד יתרחש בעולם יתחיל בדמיון

משאלות מתגשמות מאת ד"ר וויין וו. דייר

המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאדם היא כוח הדמיון. בעזרת הדמיון אפשר לגייס את הכוחות הפנימיים הקיימים בכל אדם על מנת להגשים חלומות, לממש פנטזיות ולהפוך דמיון למציאות חיים. הספר 'משאלות מתגשמות לוקח את הקורא ביד בוטחת למסע גילוי, שבסופו הוא יהפוך לאמן מימוש התשוקות של עצמו. ד"ר וויין וו. דייר חוקר כאן לראשונה את האני הנשגב ביותר. בעזרת תובנותיו, הוא מדריך את הקורא איך משנים את התפיסה העצמית ומתחברים לנוכחות האלוהית ובכך מגיעים לאמת הרוחנית המאמינה שהכול אפשרי. התהליך מתבצע באמצעות תרגול טכניקות ממוקדות של אימון הלא מודע. הספר מעודד את הקורא להעז להעלות בדמיונו את אשר ירצה לממש במציאות, ובמקביל מעניק לו את הכלים הנחוצים לעיצוב החיים.

ד"ר ויין וו. דייר הוא סופר ומרצה בתחום ההגשמה העצמית. הוא חיבר יותר מ-30 ספרים ובהם "השראה", "כוח הכוונה".

ביקורת מאת אתי סהר (*)

בספר משאלות מתגשמות כותב ד"ר ויין וו.דייר על הדרך לחיים שבהם אפשר להגשים משאלות. זהו ספר הדרכה לחיים מלאי התלהבות, סיפוק והגשמה שבו מוביל אותנו המחבר צעד אחר צעד דרך המחשבות, התפיסה העצמית, הדמיון והרגשות לקראת הגשמת חלומותינו.

נשאלת השאלה מהי הגשמה? "הגשמה היא תרגול רוחני. לכן היא מביסה את ההיגיון הקר, את העובדות, את ניסיון העבר, את הראיות המדעיות ואת כל סוגי הדעות האובייקטיביות". הצעתו של המחבר: "שמרו עליה כעל עניין פרטי… שמרו על כוונתכם הפרטית והימנעו מהצורך בשיקוף שלילי מצדם של גורמים חיצוניים שוחרי טוב".

בדרך אל הגשמת המשאלות מציע המחבר "לשים לב לחשיבות היכולת להרגיש בגופכם את מה שאתם משתוקקים להנכיח… כי אתם באמת ובתמים ישויות שמימיות בעולם החומרני הזה שעל כדור הארץ". הדמיון חשוב מאד ביצירת חיים המגשימים משאלות "אבל הדמיון שלכם הוא דווקא אתר שנשלט על-ידי תהליך החשיבה שלכם. ברגע שהצבתם מחשבה בדמיונכם על מי שברצונכם להיות, אני קורא לכם לחיות מסופה, כאילו כבר הוגשמה במציאות" כי "כשאתה מסוגל לחוש בהשתוקקות לדבר שאתה רוצה בו או לדבר שאתה רוצה להיות, כל עוד הוא מתיישב עם העצמי הנשגב ביותר שלך – דהיינו, אלוהים – אתה הופך לו והוא הופך לך".

מהו אותו עצמי – אני נשגב אליו מתכוון המחבר? זהו הניצוץ האלוהי המכונה "אני מה שאני" שקיים בכל אחד מאיתנו – הכוח הפנימי שהוא חלק מעצם הווייתנו. הוא מתקיים בניגוד לאני הנמוך, האני הכוזב שהוא האגו – "החלק בכם המאמין שאתם מוגדרים על-ידי ההישגים שלכם, הבעלויות… הניצחונות".

מכאן זורם המחבר לשאלת השאלות שכל אדם אמור לשאול את עצמו: "מי אני?". הוא מתאר באופן יוצא מן הכלל את התהוותנו מינקות: "האדם שאתם קוראים לו 'אני', האדם שמנסה להבין מי הוא – התחיל בגוף קטן של תינוק שמשקלו בין שניים לחמישה קילוגרמים. האני שהוא אתם נכנס בכל הכוח לגוף הזה ואכלס אותו. בהדרגה התחלתם להיפטר מגוף התינוק ולעבור לתוך גוף של פעוט, שזוחל ואז הולך ואז רץ ומקבל חזות חיצונית חדשה לגמרי. האני בן השנתיים שלכם היה מתקשה לזהות את  גוף התינוק שבשלב זה כבר נזנח לחלוטין. חייתם בתוך גוף הפעוט זמן מה ואז נפטרתם גם ממנו, וגם מכל תא שהיה שם מלידה. הגוף החלופי שנכנסתם אליו היה של ילד שטרם הגיע לבגרות מינית, שנשא דמיון לגוף הפעוט אך היה שונה ממנו לגמרי" וכך הלאה לאורך השנים. מכאן ש"מי שאתם הוא לא הגוף שלכם. מדוע? משום שהאני נשאר אף שלא הפסיק להשיל מעליו את הגוף שבו שכן".

אז מהו אותו "אני"? "אותו רכיב אחד עיקש בהווייתכם שאינו משתנה", שעבר בכל אותם גופים? "האני הזה הוא האני הנשגב – הבלתי משתנה והאמיתי… הוא מי שאתם… אנרגיה חסרת צורה – רוח… שבכוחה להיוותר ללא שינוי ועם זאת לשכון בתוך אין-סוף גופים".

המחבר מדגיש ש"כולנו נוצרנו מאותו מקור… מקור החיים בצורה שאותם אתם מכירים כגופכם המשתנה, שמן הסתם יש בו את האנרגיה שיצרה אתכם". כדי להסביר זאת מסתייע בדבריו של מיכאל איבנהוב, מאסטר של מדע היוזמה שבו הוא עוסק, בהרצאה מ1967: "הבורא נטע בתוך כל יצור שבריר מעצמו, ניצוץ, רוח של טבעו הוא, והודות לרוח הזאת, כל יצור יכול להפוך לבורא… בני אדם יכולים להתקדם באמצעים כגון כוח המחשבה וכוח הרצון, והרוח שלכם יכולה להשיג את האלמנטים המרפאים והמזינים שהם זקוקים להם". זהו הניצוץ האלוהי שבתוכנו – האני הנשגב שלנו, שהוא היסוד הבלתי נראה "הוא-הוא שאינכם יכולים לתפוס באמצעות חושיכם – שגורם ללבכם לפעום, שמצמיח שיער על ראשכם ומשמר את פעולת הנשימה של ריאותיכם". אותו הורגלנו לראות כמובן מאליו. אותו ניצוץ הוא ה"אני הנשגב" שלנו. "האני הנשגב הוא מושלם, יודע-כול וכל-יכול, שבריר של אלוהים בכבודו ובעצמו: שלווה טהורה, שקופה ומוארת".

אישור לדבריו של דייר מצאתי במקורותינו, בספר בראשית במילים  "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" – באדם טבועה מהות אלוהית מסוימת שהיא החלק הרוחני המטפיסי שבאדם שאיננו מתכלה ונשאר לעד – הוא הוא הצלם הדומה לאלוהים.

מכאן ש"אלוהים אינו עוד חיצוני לכם". כאשר נבין ש"אלוהים אינו חיצוני לנו אלא חלק מאיתנו" – אותו ניצוץ שלו שבתוכנו, נבין שאין לו העדפות. הוא המקור היצירתי של ההוויה כולה… אלוהים שאחראי ליצירת התנועה הפלאית יש מאין, … שהוא חסר צורה – שלא עושה דבר ועם זאת אינו משאיר דבר בלתי עשוי… שהוא בכל מקום. זוהי נוכחות נשגבת, בלתי נראית, הנמצאת" בתוכנו, זהו יסוד הרעיון של כל בשורה רוחנית מאז ומתמיד.

מיהו אם כן אותו אלוהים שהוא ישות כול-יכולה שחיצונית לנו? זה אינו אלוהים  כפי שטוענות רוב הדתות הממוסדות. "אלוהים שיודע לרפא אך חוסך את ריפויו מחלק מן הבריות ומעניק אותה רק לבריות מסוימות ששילמו לו חוב כלשהו? אלוהים שכועס?… שמעניק לאדם את עונג המיניות אך מאיים לשרוף באש הגיהינום את מי שאינם מצייתים לחוקים שחוקקו בני אדם אחרים?… שדורש גמול על שירותיו, עם מקדשים מהודרים ומנחות מוזהבות לפקודיו הבכירים? זהו אינו "אלוהים… שמתבונן בכם ומעניש אתכם אם אינכם מתנהגים כראוי, אבל גם מקשיב לתפילותיכם ויעזור לכם לפתור בעיות, אם רק תעשו את הדבר הנכון ותרצו אותו", זה אינו אלוהים אליו מתכוון המחבר "זהו אל האגו"! אל "שיצרו בני אדם… המונע מכוח האגו, שעושה איפה ואיפה, דורש מחוות הערצה ראוותניות, נתקף בהתקפי זעם, תובע פיצויים ומלא בטינה ובצורך להעניש את מי שלא מציית לו".

"האני הנשגב שלכם הוא חלק מכוח בורא אוהב-כול, מקבל-כול. כל שעליכם לעשות הוא להאמין שאינו חיצוני לכם. הוא דר בתוככם (ממלכת גן עדן היא בפנים) – בעצם… זו המהות האמיתית של חיים שבהם משאלות מתגשמות".

איך עושים זאת? עלינו להתעלות על "ההתניות השטותיות שהכתיבה התרבות שלכם" להשליך לפח כל רעיון מגביל על הטבע האלוהי שלכם ועל היכולת שלו להשיג "התיידדות עם הניצוץ, היוועצות בו תכופות, טפחו אותו, העניקו לו תשומת לב והתאמנו בתיאור עצמכם כישויות רוחניות בראש וראשונה – כאלה שחיות רוב הזמן מתוך המקום האוהב-כול, המעניק-כול, השמח-בכול, שנקרא האני הנשגב שלכם", שהוא במקום גבוה יותר משל האני הכוזב-האגו, משל האני הפיזי, והוא "החלק בכם שדר בכפיפה אחת הרמונית עם מקור ההוויה".

האני הנשגב הוא הניצוץ האלוהי שבכל אחד מאיתנו ואשר בזכותו אנחנו האלוהים. המחבר מציג הוכחות מהתנ"ך ומהברית החדשה לכך שאלוהים הוא "אני", ולכן עלינו לראות את עצמנו כאלוהים. הוא אינו מתעלם מהעובדה שמחשבה כזאת "עשויה להיראות לכם כמחללת קודש", ומסביר שהיא תיראה כזאת רק "משום שאמצתם את רעיון האלוהים של האגו שיצרו בני האדם עצמם ממניע רעיוני של אגו – אלוהים שמחקה את התכונות הלא-קדושות ביותר של האדם עצמו".

הסוד הגדול שאותו מגלה לנו דייר הוא כי "אלוהים הוא אתם… זהו האני הנשגב ביותר שלכם". אם נקבל את האמת התמירה הזאת תתגלה לעינינו תודעה אוניברסלית פנימית שבה נמצא אלוהים, "הוא אשר מציץ מבעד לעיניכם, אשר תודעתכם שייכת לו, אשר הוא האני האמיתי שלכם". הכוח האלוהי הוא המהות שלנו.

מטרת הספר היא לעזור לקורא לשנות את דעתו באשר למי שהוא ובאשר למה שהוא מסוגל להשיג בתוך הפסיק הזה בנצח שנקרא החיים שלו".

איך נעשה זאת? בעזרת שינוי התפיסה העצמית שלנו. ומהי התפיסה העצמית שלנו? "כל מה שאתם מאמינים שהוא נכון… נכון עבורכם… האמונות שלכם על עצמכם הן כמו רכיבים במתכון, ואתם משתמשים בהן כדי ליצור את התפיסה העצמית שלכם". המחבר מסביר כי קיימות שתי קטגוריות: תפיסה עצמית חיצונית ופנימית ומרחיב את הדיבור עליהן.

"אם ברצונכם להיהפך לבני אדם היכולים להגשים כל משאלה, מן ההכרח שתעברו למישור הגבוה יותר של הקיום שבו אתם המחוללים את חייכם", למקום שבו אתם יוצרים את המציאות שלכם. זאת תוכלו לעשות על ידי שינוי התפיסה העצמית שלכם כדי להגיע לתפיסה עצמית נשגבת אשר "כרוכה באימוץ אמיתות חדשות ובוויתור על הנחות ישנות בקשר לדברים שאתם מסוגלים להשיג" ורק כך נוכל למלא את תשוקתנו כי "התפיסה העצמית שלכם, שכוללת כל סוג של מגבלה, יכולה להיערך מחדש על-ידכם, ורק על-ידיכם". את התפיסה נוכל לשנות בעזרת ההיגיון כדי לזהות את הטבע הנשגב שבנו – את האלוהים שהוא אהבה.

בדרך אל השינוי מזכיר דייר את ההתנגדויות לשינוי ומציע דרך להתמודד איתן. הוא קורא לנו "לפתח הרגל של בחירת מחשבות ורעיונות שתומכים בהרגשה טובה".

כיצד נחלים מכאב או ממחלה? הכוח להחלים כבר קיים בתוכנו. כל שעלינו לעשות הוא לחשוב על התחושה של עצמנו כחופשיים מהבעיה/מחלה. "הפיזי הוא ייצוג של מה שתחילתו בתודעה, בדמיון, של מה שאני רוצה שיהיה פיזי. הגשמה והחלמה מתחילות שם".

מה נעשה כדי להחלים? נשנה את דפוס החשיבה ונחשוב רק על החיבור לעצמנו החופשיים מכאב. "הגוף ישקף בסופו של דבר את התודעה", וכך נחזיר את התקשורת בין הגוף לנפש המתקיימת באחדות. "הריפוי מתחולל במצב של הירגעות, שלווה בשל האמונה שבכוחנו לעזור לעצמנו להחלים.

בחלק השני של הספר מציג המחבר את חמשת היסודות להגשמת חלומות:

הראשון: להשתמש בדמיון – "להעלות בדמיונכם את הדבר שאתם משתוקקים לו מספיק כדי להפכו למציאות חייכם".

השני: לחיות מהקצה – "ללמוד לתת אמון, לחשוב ולחיות מתוך ולא בציפייה אל".

השלישי: להרגיש את זה – "ללמוד כיצד להניח בדמיונכם את ההרגשה של המצב שבו כבר יש לכם את מה שביקשתם".

הרביעי – תשומת לב – "לעולם אל תיתנו לתשומת הלב להיגנב על ידי לחצים חיצוניים משום סוג… אל תתייחסו למה שאחרים עושים או נכשלים לעשות, התייחסו למה שאתם עושים או נכשלים לעשות".

החמישי – בשוכבי לישון – "לעולם לא ללכת לישון כשמחשבות שליליות בראשכם".

המחבר מאיר את עינינו לגבי חשיבותו של הלא-נודע ביצירת המציאות שלנו. "הלא-מודע מנהל בערך 96 אחוזים מכל הפעולות שמבצעים משל היה הטייס האוטומטי של חיי היום יום". אנחנו מאמנים את הגוף לפעול באופן אוטומטי ולא להזדקק עוד למודעות, ולכן מה שנזרע בתת-מודע זה מה שנקצור: "אם תזרעו את זרע הכישלון בלא-מודע ותזינו אוו בתחושת כישלון, יתחולל כישלון. אם תזרעו זרע של מחלה… מחלה תינבט בתוככם. אם תזרעו את זרע האומללות… תיווצר אומללות… אם הלא-מודע שלכם מקבל את טענתכם שיש לכם כסף, יהיה לכם כסף. אם הוא מקבל את טענתכם 'אני מאושר', 'אני בריא', 'אני מרוצה', 'יש לי אהבה', 'אני חכם' או כל הצהרה אחרת … הלא-מודע יהפוך אותה למציאות חייכם הפיזית"  ואם נזרע זרע של אהבה ושמחה זאת תהיה המציאות שלנו. "הלא-מודע יוצר בדיוק את מה שאתם מאמינים בו ויכולים להרגיש בגופכם".

מסר שמעביר לנו המחבר הוא לא להטיל ספק ביכולות שלנו להגשים את רצונותינו. לא לומר "אני מקווה", "אולי", "אני עוד אהיה מאושר", "אני אתעשר", "אני מקווה שיום אחד אהיה מרוצה", אלא להיות במצב של הכרת תודה על מה שכבר יש לי, ולומר: "אני מאושר, אני עשיר, אני מרוצה" כבר עכשיו.

מסר נוסף: "אושר אינו דבר בעולם החומרי שאפשר לרכוש, לאחסן ולהשתמש  בו כשצריך או כשרוצים… אושר הוא גישה שבאה מבפנים… הוא עבודה פנימית… אמונה פנימית שאתם מביאים אל כל אלה שאתם פוגשים, במקום לצפות שהאושר יגיע אליכם בזכות אנשים אחרים, בזכות הישגים או בזכות רכוש. אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך".

דייר מספר שכשהוא כותב ספר הוא רואה אותו גמור בדמיונו, ורק לאחר מכן כותב אותו. בדבריו אלה מצאתי את עצמי. גם אני כשכתבתי את שני ספריי "מפריצת דיסק לפריצת דרך" ו"לפרוץ דרך להצלחה" שנמצא בשלבים אחרונים לקראת הוצאתו לאור, ראיתי בדמיוני את ראשי הפרקים תחילה, ואז הם התמלאו בתוכן עוד בטרם התחלתי בכתיבה. לחשיבה מהסוג הזה  קורא המחבר "חשיבה מהסוף" עד שקראתי את ספרו זה של דייר לא חשבתי שזה משהו מיוחד ולא שמתי לב לתופעה. בספר זה קיבלתי את ההסברים…

חשיבה מהסוף היא שימוש בדמיון כדי לדמיין את הדבר שאנו רוצים כשהוא כבר מוגשם. לראות את הסוף כשהוא עדיין בגדר רצון. להרגיש את ההרגשה שתהיה לנו לכשהוא יתגשם. זהו תכנות הלא מודע באמצעות הרגשות והמחשבות שלנו, וכך דברים מתקיימים. "אתם רק צריכים להכניס את הרעיון לדמיונכם הישנוני, להרגיש אותו בגופכם (קצב הלב מתגבר, הנשימות מתעצמות, אתם מרגישים את העליצות ומחייכים), והנה! זה קורה… צריכים רק לחשוב את המחשבה, לחיות מן הסוף, ולהרגיש את זה". זה תהליך ההתגשמות של משאלותינו.  

הספר "משאלות מתגשמות" הוא ספר מרתק בעיניי, ולמדתי ממנו הרבה מאד על אופן פעילות היקום שלנו ועל מהותנו ויכולותינו להגשים את חלומותינו ולהתחבר לאני הנשגב שבכל אחד מאיתנו – הניצוץ האלוהי שבנו שעושה אותנו מי שאנחנו בני האנוש. כדי להבין את הכתוב בו על הקורא לשמור על ראש פתוח ולזכור תמיד: "נולדת עם פוטנציאל… עם טוב ואמון… עם רעיונות וחלומות… עם גדולה… עם כנפיים. לא נועדת לזחול, אז אל תעשה זאת. יש לך כנפיים, למד להשתמש בהן ולעוף" כפי שמציע ג'לאל א-דין רומי המשורר, משפטן ותיאולוג הפרסי סופי. 

אהבתי!

משאלות מתגשמות: התמחות באומנות ההגשמה מאת ד"ר וויין וו. דייר. מאנגלית: תמר רפאל, הוצאת אופוס, שנת 2014, 218 עמודים

(*) אתי סהר, מחברת הספר "מפריצת דיסק לפריצת דרך: ממשבר להתחלות חדשות", עורכת מבנה, תוכן ולשון, מורה לשיטת אלכסנדר ומאמנת אישית