אם ובתה זכו בשני המקומות הראשונים בתחרות כתיבה על שורת הפתיחה לספר ההמשך של "התפסן בשדה השיפון", "הזר" או "תמול שלשום"

אם ובתה זכו בשני המקומות הראשונים בתחרות כתיבה

ציפי בנמלך, רכזת תרבות במרכז דיור מוגן בירושלים, היא הזוכה במקום הראשון בתחרות הכתיבה שיזם המרכז האקדמי שלם על כתיבת שורת הפתיחה לספר ההמשך של אחד מספרי המופת הבאים: התפסן בשדה השיפון, של ג'י די סלינג'ר, הזר של אלבר קאמי או תמול שלשום של ש"י עגנון. צוות השופטים כלל את הסופרים עירית לינור, דורית רביניאן וחיים באר.

ציפי בנמלך (69), רכזת תרבות במרכז דיור מוגן בירושלים היא הזוכה במקום הראשון. במקום השני זכתה תהלה אקריש (33), מורה לספרות מירושלים ובתה הצעירה של בנמלך. במקום השלישי זכתה שלומית קפלן, בת 24, סטודנטית למשפטים באוניברסיטת בר אילן, מתגוררת בגבעת שמואל.

צוות השופטים נתן ציונים לשבח למתמודדים הבאים:

עזרא גבאי (43), רופא מירושלים

אהרון מלאכי (30), מהנדס באינטל מפתח תקווה

איציק עובדיה (45), אמן ומורה לדרמה וכתיבה יוצרת מאור עקיבא

עידית רונן (39), משפטנית מתל אביב

עידו אמיר.

שלושת המקומות הראשונים זכו בפרס כספי (500, 1000, ו 3000 ש' בהתאמה) ואילו זוכה המקום הראשון יזכה לחוויה ייחודית נוספת – ארוחת צהריים ספרותית אחד על אחד עם הסופר חיים באר – חוויה קולינרית ותרבותית כאחד. עוד חמישה כותבים יזכו בציון לשבח.

"העוצמה ביצירת מופת", מסביר חיים באר, "טמונה בעולם שנברא בלבו של הסופר. כאשר הוא מניח את העט מידו ומסיים את הספר, הסיפור לא נגמר – שהרי לאף סיפור אין סוף – אלא נעצר בנקודה על הרצף הסיפורי. מי שרוצה לכתוב את המשך העלילה צריך לשים את האצבע על החלקים הלא מגולים מתוך השלם הסיפורי. לכך לא מספיקה רק שורה יפה, אלא הבנה של העולם שמתוכו יצר הסופר. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, כך גם הסיפור: הולך ומתגלגל"

"אני מביעה זעזוע מכובד מחילול הקודש" הוסיפה הסופרת עירית לינור את תגובתה המקורית, כהרגלה. "תחרות, שמזמינה לכתוב משפט פתיחה לאחד משלושה ספרים שבעולם מתוקן, צריך להתייחס אליהם ביראת כבוד; שלא לדבר על העובדה שסופרים מכובדים הסכימו לשפוט בתחרות כזאת בלי להביא בחשבון, שמישהו עלול לחשוב שסופרים נהנים לפעמים. ואחרי שהבעתי והזדעזעתי אני מפצירה במתחרים שיפציצו עם משפטי פתיחה שיטלטלו את עולמי, וכשאני אומרת "יטלטלו את עולמי" אני מתכוונת שאם אפשר – שיהיה מפתיע ומבריק ומצחיק. הרי ברור שאי אפשר באמת להמשיך ספר מופת, וגם לא בהכרח רצוי. אבל אם כבר עושים – אז שיהיה כיף. כיף למופת".

שורות פתיחה

מקום ראשון (3000 ₪):

(תמול שלשום)

יצחק קומר מת בענין רע אבל זכה וזרעו נתקיים. עם שבאה המלחמה, החל  שיערה של שפרה מצמח ודיברו בה נכבדות, שסגולה בירושלים להשיא אלמנות ליתומים, וכשנזדמן חתן, אמר הרב מאונגריא שהדרכים משובשות בגייסות ולא תוכל ללכת לפולין לקבל חליצה, האדימו פניה של שפרה ואמרה ראו בי, כמדומה מעוברת אני מיצחק.

ציפי בנמלך (69)

נימוקי השופטים:

יצירתו של ש"י עגנון, כמרומז בשם שבחר לעצמו, נסובה על עניין העגונות. בסופו של 'תמול שלשום' נשארת שפרה קומר, זוגתו של יצחק, אלמנה וזקוקה לחליצה. מחבר השורה שם את לבו לפרט זה, ובכך גילה הבנה לעולם שמתוכו יצר הסופר. הסיפור ממשיך ומתגלגל באופן טבעי ורציף, מבלי לפגום בתחושת העניין של הקורא. מצד אחד נשמרת ההמשכיות, ומצד שני עלילה חדשה ומעניינת מתחילה להיארג.

מקום שני (1000 ₪):

(התפסן בשדה השיפון)

אם אתם מוכנים להאמין לי, למרות שאני השקרן הכי גדול שפגשתם, אז תדעו שאני מתגעגע אליכם ולכל מי שקרא את הזבל ההוא שכתבתי כאן, כשהייתי חולה וכל זה, אז עכשיו תשמעו את כל העניין מההתחלה שלו מהסתיו ,כשד.בּ. והחתיכה שלו הביאו אותי ביגואר שלו, לבית הספר השני ועד עכשיו.

תהלה אקריש (33)

נימוקי השופטים:

בהינף שורה אחת מפליא המחבר "לרשת" את קולו של הולדן קולפילד: מקץ שנים, כשבגר והתפכח, הוא מעיד על עצמו באותה כנות אופיינית שהיה לוקה בנפשו בתקופת הסיפור, ולפיכך מספר בלתי מהימן. אף כי עדיין הוא מעיד על עצמו שהוא "שקרן", הוא מפתה אותנו לקרוא שוב ולהתוודע מחדש לקורותיו אז, במבט לאחור, ולוּ מכוח הגעגועים.

מקום שלישי (500 ₪):

(הזר)

מאז שקיבלתי חנינה חיי אינם חיים. כך, במחי יד, שליט אכזר ורב חסד הופך אדם מנידון למוות לאסיר תודה. אתרע מזלי להיות אחד מאותם אומללים ששפר עליהם גורלם. כעת- בכל מפגש חברתי מצפים ממני להיות עליז להחריד, ענו במידה ולהתייחס ברצינות תהומית למאורעות פעוטים כמו זריחת השמש או ציוץ הציפורים.

שלומית קפלן (24)

נימוקי השופטים:

הרצון להמשיך רומן שבו הדמות הראשית מחכה להוצאתה הקרבה (והמוצדקת) להורג – הוא מעשה של גבורה ספרותית. משפט הפתיחה מכיל הברקה של מצב נפשי: לאחר שהוסרה אימת המוות, נטל החיים כבד לא פחות, ואולי אפילו יותר. משפט הפתיחה מציע כיוונים עלילתיים חדשים ומרמז שהגיבור לא השתנה מן הקצה אל הקצה, ועדיין משתרעים לפניו חיים שלמים של התמודדות עם המצב האנושי.

חמש פתיחות נוספות שזכו לציון לשבח על היותן "בעלות מחשבה מקורית, שפה עשירה או מרכיב מפתיע ומשעשע", יזכו את כותביהן בספר בהוצאת שלם על פי בחירתם: 

(תמול שלשום)

בספינה המפליגה מיפו לטריאסטי נזדמנו להם שני בחורים, בנה של אלמנה מירושלים שהניח הגמרא ובית המדרש, ובנה של אשה מתל אביב, שהלך לקיבוץ עד שהניח חבריו וחלקת השדה. זה בעודו ברחם אמו מת אביו שנשכו כלב, וזה אינו יודע מי אביו. בארץ ישראל לא הכירו, על הים נתוודעו איש לרעהו.

עזרא גבאי, ירושלים

(התפסן בשדה השיפון)

מכל מה שסיפרתי אנשים זוכרים רק את העניין עם הברווזים, הם בטוחים שזה חמוד נורא וכל זה וגם כי זה מופיע די בהתחלה. אני מבטיח שלא יהיו שום ברווזים מחורבנים בסיפור הזה.

אהרן מלאכי, פתח תקווה

(הזר)

מוזר עד מאוד, אך אותו יום מיוחל של מותי לא הגיע. נוצק בי הרושם כי אולי שכחו אותי בתאי המאפיר, שאולי רחמים וחמלה ריככו את גזר דיני הסופני, ההיתה ידו של כוהן הדת בדבר? לא ידעתי…

איציק עובדיה, אור עקיבא

(הזר)

כהן הדת שלף מן הארון חולצה לא מגוהצת. היה מוקדם מאד בבוקר. הוא היה נסער. כאילו לא די בכך שההוצאה להורג השתבשה, והנה בארון החשוך שלו תלויה לה, כאילו כלום, חולצה נקיה, לבנה ומקומטת.

עידית רונן, תל אביב

(תמול שלשום)

מעשה שקרה תמול שלשום נשתכח מליבות אנשים ונתחלפו דורות ונחלפו שלטונות וממשלות באו והלכו, וירושלים לנצח תיכון, ומעשה חדש קרה את חברינו. באותו ליל זלעפות הביאו את שפרה קומר לקבורה בהר הזיתים ובנה הפטיר עצמו ממנה בקדיש יתום, ובמורד רחוב אגריפס סמוך לביתם צרה גדולה נתרגשה ובאה.

עידו אמיר