ביקור בית עם הסופרת והיוצרת ד"ר עיינה פרידמן / הסודות של סבתא

הסודות של סבתא מאת עיינה פרידמן

ספר הילדים "הסודות של סבתא" הוא ספרה השמיני של ד"ר עיינה פרידמן, אמנית רב-תחומית ואוצרת תערוכות אמנות, שיוצרת בתחומי הפיסול הוידיאו והמיצב וכותבת מגיל 8. כבת למשפחה של ניצולי שואה, היא רואה חשיבות רבה בהקניית ידע והסברים בנושא השואה גם לבני הגיל הצעיר. במקביל לעבודתה כאמנית וכאוצרת תערוכות אמנות, כותבת המחברת ספרי ילדים העוסקים במצבים מורכבים בחייהם של ילדים בארץ ובפרקים מתולדות העם היהודי.

מרבית התערוכות שאצרה ד"ר עיינה פרידמן התמקדו בנושאים חברתיים, כגון נושא הזיקנה. תערוכת נושא קבוצתית, שנקראה "הצבע השלישי", עסקה בדימויו של הקשיש בחברה הישראלית, המכוונת להערצת הצעירים, ולראיית הקשישים כאזרחים שאבד עליהם הקלח. שדימויי הזיקנה השגורים בחברה רוויים בסטיריאוטיפים מיושנים, המתייחסים אל הקשיש בעליבות. בתערוכה הוצגו יצירות של אמנים צעירים ומבוגרים, המתייחסים אל עצמם ואל אנשים בגילם כפעילים ויוצרים, החיים חיים פעילים ומלאים, כשהגיל אינו פקטור האמור להאט את קצב חייהם. התערוכה הציגה טווח נרחב של אמנים ויצירות שאפשרו לקהל הצופים להפנים כי הזיקנה אינה גזרת שמיים קשה, אלא שלב בחיים בו ניתן להמשיך ליצור, לפעול ולהפעיל. תערוכה זו נדדה לארצות הברית, בחסות "אשל", (האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל) ובארצות הברית עצמה במהלך שנים אחדות. בתערוכה זו הציגה עיינה אחת מיצירותיה – סרט וידיאו אמנותי- המתעד את השחקנית והרקדנית דבורה ברטונוב, (בתו של יהושוע ברטונוב) כשהיא נפרדת מ"ריקוד חייה", ומעבירה את פריטי השחקן-רקדן לאמן צעיר (עדו מוסרי). תערוכה נוספת שאצרה עיינה, עסקה בנושא האלימות כנגד נשים ונקראה "בין ברירה לבחירה". תערוכה זו זכתה אף היא לחשיפה בינלאומית. נושא נוסף ביצירתה של עיינה, המקבל את ביטויו גם בספרה "תבשיל של אחווה" הוא הצגת האם הקרייריסטית, שבביתה אוכלים מזון מוכן, מול האם המרגישה מחוייבת לבשל מאכלים ביתיים. בין שתי האימהות מתפתחת ידידות חמה, כשהן וילדיהן מכבדים זו את אורח חייה של רעותה.

רבות מיצירותיה של עיינה מבטאות פן של מחאה. לעיתים כנגד קיפוחה של האישה במערכת בתי הדין הרבניים, ובמסגרת משפחתית שם אינה מוגנת כפי המצופה ממערכת זוגית. עיינה יצרה סדרת תצלומים מבויימים, בעזרת אמנית המיצג עדינה בראון, המראים אישה בבגד כלולותיה, המנסה להתגונן כנגד אלימות המופנית כלפיה. סדרת תצלומים זו נקראת "העגונה" והחלקים ממנה התארחו בכנסת, באולם לקידום מעמד האישה. בהמשך- יצרה עיינה מערכות תפילין לנשים, העשויות בדי קטיפה וריקמת יד, הן במטרה להעלות את אוּמניות הנשים לתודעה, והן כדי לאפשר לנשים החפצות בכך, להניח תפילין המיוחדים לנשים. בתפילין אלו מצוייה תפילה מיוחדת, שנכתבה בידי אישה-רבה. בנוסף, יצרה עיינה רהיט מיוחד מצופה בד קטיפה אדום ומעוצב כדקל הנקרא "כס דבורה", והוא מיועד לטכס זבדת הבת, כשכס זה מהווה מקבילה ל"כסא אליהו" .

"ביצירות האמנות שאני יוצרת, כמו גם בתערוכות הקבוצתיות אותן אני אוצרת, אני מעלה בעיות חברתיות, עם דגש על הדרת נשים ופגיעה בהן. מעורבותי החברתית והתנדבותי במהלך שנים לאיסוף תרומות למקלט לנשים מוכות מצא את ביטויו באמנותי ובאוצרותי".

שם: עיינה פרידמן

גיל: 65

סטטוס: נשואה+שתיים (נשואות+ שני נכדים)

מגורים: רמת גן

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר הסודות של סבתא, בהוצאת גוונים, 2016.

ספר הילדים הסודות של סבתא פותח צוהר ליחסים בין-דוריים מיוחדים – בין ילד לבין סבתו ניצולת השואה. הקשר הזה הוא ליבו של הספר הנוכחי, אשר פותח לילדים צוהר למושג שואה, בדרך המאפשרת להם להבין את הנושא בכלים שיש בידיהם. הנכד חש כי לסבתו סודות מעברה, אותם היא לא חלקה עמו, אך כשהוא שואל ונענה בתגובה רגשית המלווה בבכי, הוא מגלה עניין, ומבקש כי תספר לו מהם הדברים העצובים מעברה הגורמים לה לפרץ דמעות.

הצצת הנכד באחת ממגירות ארון הבגדים של סבתו, חושפת פריטים שאינם מוכרים לו, כמו פיטריית עץ עליה נהגו לתקן בעבר גרביים, בתקופות בהן היה מחסור, ונהגו לתקן פרטי לבוש ולא להחליפם בחדש.  הוא נתקל בתרמילי אקדח, במשקפיים של הסבא, שאינו בין החיים יותר ובתצלומים מוזרים בשחור לבן, של דמויות הלובשות ביגוד מוזר ולא מוכר. ללחיי הגברים שבתצלומים זקנים ושפמים שאינם מקובלים כיום.

בטרקלין דירתה של סבתא ניצב פסנתר כנף והיא אינה מרשה לאיש לגעת בו. הוא ניצב כאנדרטת זיכרון. פסנתר זה שהיה שייך לסבתא רבה שלו, יקר לסבתו ביותר. הוא שרד שריפה ודורות אחדים נהגו להפליא בו מנגינות. כשסבתא מספרת לנכדהּ על הפסנתר, מציף אותה גל רגשות והיא בוכה. הנכד הרָגיש לתגובתה של סבתו, מחבק אותה ומנסה לנחמה. כדרכם של ילדים, הוא מבקש להתקרב לסבתו ועושה זאת בכלים שהוא מכיר מעולמו: הוא פונה אליה ומבקש שתספר לו על חבריה.

"פסנתר יקר מאוד, אימי עליו ניגנה, מזמן, כשהייתי עוד ילדה קטנה" סבתא את קלידיו ברוך ליטפה, ודמעה גדולה מעיניה נטפה. אני חיבקתי את סבתא בחזקה, לחשתי לה באוזן: "אל תהיי עצובה! הרי אני איתך כאן, נכדך האהוב, וכשאת כך עצובה, אז גם אני עצוב". (מתוך הספר)

"קטע זה מדגיש את יחסי הנכד וסבתו, את האמפתיה והרגישות הבוגרת שהילד הצעיר מגלה כלפי סבתו, את הצעת התמיכה שהוא מציע לה. הפסנתר שבסיפור מסמל עבורי את הפסנתר מבית הורי, עליו נגנו ילדי המשפחה וכן חבריהם של ההורים בשמחות ובחגיגות אליהן הוזמנו לבית הורי. שניים מבין החברים הפליאו לנגן בפסנתר, והיתר רקדו ושרו לצליליו."

הנכד מודע לקבוצת החברים הקרובים לסבתו, איתם היא נפגשת מדי פעם, ומבין כי הם מהווים משפחה נוספת התומכת בסבתו. סקרנותו מתעוררת לרגל מפגשם ביום השואה, והוא מבקש מסבתו הסבר למהות חברות זו. היא מספרת לו כי נפגשו במחנות שהיו גדורים בגדר תיל, ובהם היו שומרים עם כלבים. קורות הישרדותם באותה מלחמה, והיותם חברים לבריחה והיחלצות, קרבה ביניהם, והותירה אותם עם תחושת חברות עמוקה וקרובה. בהמשך, פותחת סבתא את ארון הבגדים ואת ליבה בפני הנכד, מראה לו ומספרת על המחבוא ללחם בכפלי בגד הפסים. מראהו המרופט של הבגד, אכן מעיד על התלאות שעברה הסבתא, שלבשה אותו.

כילד החי במדינה בה הוא מודע לשלטון חוק, ולעזרתם של רשויות החוק במקרים של הפרה, שואל הנכד את סבתו- כיצד לא נעזרו בארץ "ההיא" ברשויות החוק. וכיצד לא דווח האירוע הנוראי בחדשות. סבתו מסבירה לו על ההבדלים בין הדורות, על כך שבתקופה ההיא עדין לא הייתה לנו מדינה משלנו עם צבא ומשטרה וכל היהודים גרו במדינות אחרות, היו להם שפות שונות ומנהגים אחרים. עד שפרצה המלחמה היו להם גם חיים שלווים. בעקבות המלחמה הם הבינו שמדינת ישראל היא המדינה המיועדת להם, ושייכת להם ובה היא בחרה לחיות עם חבריה מאותם הימים שחולקים אתה את הזיכרונות והסיפורים.

"בימים ההם עוד לא הייתה לנו מדינה, לא היו צבא ומשטרה או כל סוג של הגנה. דיברנו את שפות המקום – סלובקית, צ'כית והונגרית, אבל לא למדנו ולא דיברנו עברית. נפגשנו עם חברים לערבי מוזיקה ותיאטרון, היה לנו טוב, לא רצינו לעזוב. היו לנו בתי כנסת, קהילה נפלאה ובתים יפים, אך הארץ שבה גרנו – לא הייתה שלנו, ואליה לא היינו שייכים". (מתוך הספר)

"מילים ששמעתי פעמים רבות מהורי, ובמיוחד מאבי, שעלה לארץ כציוני ולא כפליט, ב-1933".

ד"ר עיינה פרידמן

מאין שאבת את ההשראה לכתיבת הספר? "ראשית, מהרקע שלי כבת למשפחת ניצולי שואה. אמי עליה השלום, הייתה ניצולת שואה, אחותה-דודתי, היתה רופאה במחנה הריכוז ברגן-בלזן, ניצלה, ואף כתבה מספר ספרים בנושא. ניתן לאמר כי ספגתי ממנה את האהבה לעיסוק באמנויות ובכתיבה, וקיבלתי ממנה עדוד ותמיכה לעיסוקי בתחום זה.  נושא השואה הוא מוטיב מרכזי ביצירותי כאמנית, וכן בשניים מתוך עשרת הספרים שכתבתי. אני חוששת כי כשדור נכדי יתבגר כבר לא יהיה מי שיספר ויכתוב על תקופה נוראה זו בחיי עמנו, אותה חובה עלינו לזכור. בני הדור השני והשלישי לניצולי שואה ילך ויעלם וכך גם הנושא כולו – מתודעת הדורות הבאים. אני רואה שליחות במסרים אותם אני מעבירה בספרים לילדים".

כמה זמן ארכה הכתיבה? "תהליך הכתיבה עצמו היה מהיר, ותוך מספר ימים השלמתי את הכתיבה. בחירת הנושא וההתלבטות באופן הצגתו, הקודמים לכתיבה, אורכים מספר ימים אף הם. מרגע בו אני מתחילה לכתוב, התהליך 'זורם' ומתקדם ללא מעצורי כתיבה. "לצורך הבהרת הנושא ודיוקים היסטוריים, התייעצתי עם ד"ר בתיה ברוטין, שהינה ראש התכנית להוראת השואה בחברה הישראלית במכללה האקדמית בית ברל. בעקבות שיחות איתה, תוקנו שגיאות באיורים, והספר מתאר במדויק עובדות היסטוריות".

המחבוא ביער מתוך הסודות של סבתא מאת עיינה פרידמן

האם חלק מהסיטואציות בספר קשורות להתרחשויות במציאות שלך? "סיפורי אירועים מתקופת השואה ליוו את מרבית ילדותי. הסיפורים סופרו מקרובי משפחה, מחברים של הורי ומחלק מעובדיו של אבי, שהיה תעשיין. רואה החשבון שלו, היה ניצול אושוויץ. בעת שהתגוררנו בקריית חיים, נהג חבר יקר זה בדרך לעבודתו, להסיע אותי לגן הילדים שהיה מרוחק מבתנו. זרועו היתה מקועקעת במספר ממחנה הריכוז אושוויץ. הוא לא לקח בחשבון את גילי הצעיר, (5) ונהג לספר לי סיפורים קשים מתקופת היותו אסיר במחנה, כמו למשל כיצד גרם להם הרעב הכבד לאכול מכל שנמצא בסביבתם, ולעיתים אף את נרות המאור. במקביל, הרגשתי קרבה מיוחדת לאחותה של אימי, והיא חלקה עימי סיפורים שלא חלקה עם משפחתה הקרובה מתקופת היותה במחנה הריכוז ברגן בלזן."

כיצד התחלת לכתוב? מה היה הטריגר? "גדלתי בתקופת הצנע, החינוך היה לייצור בעצמך את הצעצועים, בגדים, תבשילים, ומשחקים. הדמיון היה הכלי הכי יעיל להגשמת החלומות, והחיזוק ואמונה מההורים כי הכול אפשרי אם מחליטים לבצע, משקיעים ומתמידים. התחלתי לכתוב בגיל צעיר, בגיל שמונה. כתבתי שירים וסיפורים לעיתוני ילדים, שבועון "הארץ שלנו", "דבר לילדים", ובהמשך- לעיתון בית הספר. הצטיינתי בתחום כתיבת החיבורים בבית הספר, כתבתי ביקורות ומאמרים על אמנות לעיתון "על המשמר", לירחון "סטודיו", "משקפיים", עתון "כל העיר" בירושלים ועוד. הכתיבה מלווה אותי עשורים רבים ובכיוונים רבים, ממחקר אקדמי ועד לסיפורי ילדים. ל'בית גידולי' השפעה רבה על הלך מחשבותי ואופן התבטאותי באמנותי ובכתיבתי".

מהם המסרים בספר ילדים זה אותם את מעוניינת לחלוק עם קהל הקוראים הצעיר, ועם ההורים המקריאים אותו לילדיהם? "המסר הראשון הנראה לי חשוב הוא נושא הקשר הבין-דורי. הקשר האמפתי שבין הנכד לסבתו. קיימים ביניהם יחסים של אהבה (הוא מזדהה עם העצב שלה, מבקש שתחלוק עימו את הסיבה), קירבה (מבלה במחיצתה ולומד על עברה), הקשבה, אמון ותמיכה. הנכד שואל את השאלות הנכונות, ומקשיב לה כשהיא משיבה לו בצורה ברורה ומותאמת לגילו. מסר שני הוא מסר ציוני. אילו היתה לנו מדינה, היו ניצלים יהודים רבים.  האיור מראה את הסבתא כשהיתה ילדה, ניצבת בחרטום אנייה, המובילה אותה לארץ ישראל. באיור עימה ניראים נער- הצופה באופק מראש התורן ופניו מביעות שמחה גדולה. לידם ניצב  יהודי עטוי טלית ותפילין ועיניו סגורות בתפילה. האיור מזכיר את תקופת ההעפלה ואת ישראל כמקום מפלט לפליטי השואה. באיור החותם את הספר נראית הסבתא חוגגת ביום העצמאות בחברת חבריה. הנכד שותף לשמחה, ומצלם את סבתו נינוחה, מחוייכת מכבדת את חבריה בעוגה ויין, כשברקע- וכן על העוגה, מתנוססים דגלי המדינה. מסר שלישי –  מבט אל עולם העבר. הסיבות לישיבתם של יהודים בארצות התפוצה. היותם מעורים בחיי התרבות של הארצות בהן התגוררו, מלווים בחיי קהילה יהודית ובתי כנסת. מסר רביעי – התייחסות לנושא השואה, לנושא הרעב, הקור, הפחדים מהחיילים הגרמנים וכלביהם ונושא בגד הפסים והטלאי הצהוב. הסבתא מספרת על פתרונות שלה להטמנת מנת אוכל לשעת מצוקה. מסר חמישי – מסיפורה של הסבתא עולה הנקודה כי חלק מהאוכלוסיה הנוצרית נהגו לעזור ליהודים שהסתתרו, לעיתים במחיר סיכון חירותם וחייהם. לילדים בוגרים יותר ניתן לספר על 'חסידי אומות העולם'. נושא זה סופר לי על ידי בת דודתו של אבי, שנוצרים פולנים הסתירו אותה במלחמה בשוחה ביער, ולימים- איתרה אותם ודאגה שיינתן להם אות חסידי אומות העולם.

העפלה לארץ מתוך הסודות של סבתא מאת עיינה פרידמן

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את הספר 'הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם' שכתב יונס יונסון".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "ספר שאימצתי לחיים היה 'יומנה של אנה פרנק', וספרי שואה נוספים, כמו 'מאה ילדים שלי', יאנוש קורצ'אק- מן הגיטו, ק.צטניק-פיפל, בית הבובות".

אילו ספרים קראת בילדותך? "אריך קסטנר, פיצפונת ואנטון, וילהלם בוש- מקס ומוריץ (בשפה הגרמנית), ז'ול ורן, מסביב לעולם בשמונים יום, עשרים אלף מיל מתחת למיים, אגדות האחים גרים, א.א. מילן, פעוטים היינו, אנחנו שנינו, הבית בקרן פו, סיפורי האנס קריסטיאן –אנדרסן, מוכרת הגפרורים, הברווזון המכוער ואחרים. הלב- דה-אמיציס, ויקטור הוגו- עלובי החיים, שביל קליפות התפוזים- נחום גוטמן, הרוזן ממונטה כריסטו- אלכסנדר דיומא, ורבים נוספים.

יש לציין כי בילדותי, בעשור שבין 1958-1968, לא היו מחשבים, תכניות טלויזיה וכד', והליכה לספרית ההשאלה העירונית היה בילוי וחווייה מיוחדת, כשבאנו הביתה עם ספר מהספרייה, חוותה אימי את דעתה על בחירתנו והשתתפה בניתוח הסיפור".

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "תנ"ך, קובץ שירי לאה גולדברג, סימון דה- בובואר- המין השני".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "ספר ילדים זה הוא השמיני במספר".

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בתקופה הקרובה אוציא לאור שני ספרי ילדים נוספים "עדו מחפש אבא", ו"יותם הוא ילד גבוה ורם". בחדשים הקרובים יצא רומן העוסק אף הוא בנושא השואה, וחייהם של ניצולים ומשפחותיהם".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? 1. לכתוב כאילו אין מחר, 2. לכתוב כאילו אף אחד מלבדכם לא יקרא זאת, 3. לכתוב מהנשמה ולא מהראש. קרוב לודאי שאנשים יזדהו עם האמת שמוצגת. 4. להתכונן להרבה מפחי נפש מהצד הטכני של ההפקה.

משפט מסכם: תהליך הכתיבה מהווה עבורי הזנה לנשמה, ומלווה בסיפוק רב, כשנכדי וחבריהם מהגן מצטטים בפני קטעים מסיפורים שהגננת הקריאה להם ממבחר ספרי.

עיינה פרידמן – ספרים

הסודות של סבתא, הוצאת גוונים, 2016

יושקו הליצן רוצה לצחוק, הוצאת אופיר ביכורים, 2016

כואב לנמלה, הוצאת אוריון, 2015

משפחה מאוד מיוחדת, הוצאת אופיר ביכורים, 2015

תבשיל של אחוה, הוצאת אופיר ביכורים, 2015

שלי מהבית, הוצאת אופיר ביכורים, 2015

היה היה איש, הוצאת אופיר ביכורים, 2015

החלמה מהירה, הוצאת אופיר ביכורים, 2015

הסודות של סבתא מאת ד"ר עיינה פרידמן. איורים: הילה דאבי, הוצאת הספרים "גוונים", שנת 2016, 22 עמודים. לגילאי חטיבה צעירה וכיתות א-ב. מנוקד.