התאונה מאת איסמעיל קאדרה / אהבה, מין, מוות והקשר ביניהם

'התאונה' הוא הרומן האחרון של איסמעיל קאדרה, הסופר האלבני הגדול, המוזכר תדיר בין המועמדים לפרס נובל. זהו רומן נועז ויפהפה בו עוסק קאדרה באהבה, במין ובמוות ובקשר ביניהם. 

בבסיס הסיפור מונחת, אמנם,  תעלומת מוות – זו התאונה שבכותרת, אבל בלבו של הספר סיפור אהבה משונה, פתלתל. ובלב הלב יש עיסוק במיניות: שליטה, בגידה, חילופי זוגות, לסביות.

"השכם והערב התריעו על הידלדלות שכבת האוזון, על התפשטות המדבר ועל הטרור, אולם איש לא נתן די צורכו את הדעת על שבירוּת האהבה"

גבר ואישה אלבנים נהרגים בתאונת דרכים מוזרה בווינה. מה גרם לנהג המונית לסטות מן הדרך? למה התכוון כשסיפר לחוקר כי ראה אותם במראה האחורית "מתאמצים להתנשק"? התעלומה – תאונה? רצח? התאבדות? – מושכת חוקרי מודיעין מכמה מדינות, בשל זהותו של הגבר, יועץ למועצת אירופה, ומעורבותו במלחמה בבלקן.

כשהחקירה נקלעת למבוי סתום מחליט חוקר עקשן אחד לשחזר את ארבעים השבועות האחרונים בחיי הזוג הסוער, המסתורי, שהרומן המפותל והגורלי שלו נע בין בירות אירופה. הסיפור שהוא טווה כמוהו כהזיה שבה אהבה ותשוקה, אפילו אובססיה, מובילות להתנגשות.

אִיסְמָעִיל קָאדָרֶה, יליד 1936, הוא הסופר האלבני המתורגם ביותר לשפות זרות, חתן פרס מאן-בוקר למפעל חיים. ב-1990 עזב את ארצו, שהייתה נתונה לשלטון טוטליטרי וזכה למקלט מדיני בצרפת. הוא חזר ב-1999 ומאז מחלק את זמנו בין אלבניה לצרפת. כתביו פורסמו ביותר משלושים שפות. בהוצאת כתר ראו אור ספריו "היורש", "אפריל שבור" וכעת "התאונה". התאונה מובא בתרגומו המשובח של רמי סערי, שגם הוסיף אחרית דבר.

"קאדרה תמיד מוזכר ביחד עם אורוול וקונדרה, אבל האירוניה שלו עמוקה יותר משל  הראשון והוא מספר טוב יותר מן השני", ניו יורקר

"בחירותיו האקסצנטריות של קאדרה מספקות רגעים משונים ומבריקים", "פאבלישרס ויקלי"

התאונה – 2 פרקים ראשונים

החלק הראשון

הפרק הראשון

האירוע נראה רגיל בהחלט. מונית התהפכה בקילומטר השבעה-עשר של הכביש המהיר לשדה התעופה. שני הנוסעים נהרגו במקום, ואילו הנהג נפצע קשה ואושפז בבית החולים, שקוע בתרדמת.

בתיק החקירה של המשטרה צוינו הפרטים המקובלים במקרים מן הסוג הזה: שמות ההרוגים (גבר ואישה צעירה, שניהם אזרחי אלבניה), מספר הרישוי של המונית ושמו של הנהג האוסטרי, וכן נסיבות האירוע, או ליתר דיוק התייחסות לידיעה חלקית בלבד של הנסיבות שבהן אירעה התאונה. במונית לא היו כל סימנים שהנהג ניסה לבלום או שדבר-מה פגע במונית באחד מצדדיה. בשעה שנסעה בהילוך גבוה החליקה המונית לשולי הדרך, התהפכה וצנחה לתהום, כאילו איבד הנהג בבת אחת את שדה הראייה שלו.

זוג הולנדים שרכבם נסע מאחורי המונית העידו כי בלי שום סיבה נראית לעין סטה הנהג מהכביש והתנגש במעקה הבטיחות. אף על פי שהיו מזועזעים, הספיקו ההולנדים לראות לא רק את מעוף המונית אל הריק, אלא גם את הדלתות האחוריות נפתחות, ואת זוג הנוסעים – גבר ואישה, אם אינם טועים – עפים אל מחוץ לרכב.

עד ראייה אחר, נהג משאית של חברת אֶיְרוֹמוֹבִּיל, מסר עדות זהה פחות או יותר.

עדות מאוחרת יותר, שנגבתה בבית החולים שבוע לאחר מכן כאשר שבה אל הנהג הכרתו, ונכללה אף היא בתיק החקירה, סיבכה את מצב העניינים עוד יותר. בעקבות הצהרת הנהג כי שום דבר חריג לא אירע לפני התאונה, אלא אם כן מביאים בחשבון… אולי… את המַרְאָה… שייתכן כי משכה את תשומת לבו, איבד החוקר את קור רוחו.

מה הוא ראה במראה? על שאלה זו, שחזרה שוב ושוב, לא היה נהג המונית יכול להשיב. הרופא התערב וביקש להניח לפצוע לנפשו, אך הדבר לא מנע את החוקר מלהמשיך בתשאול. מה נשקף מן המראה שמעל להגה? במילים אחרות, איזה דבר יוצא דופן אירע במושב האחורי של המונית הסיח עד כדי כך את דעתו של הנהג מהכביש? אולי קטטה בין הנוסעים? או דווקא להפך, ליטופים ארוטיים נועזים במיוחד?

הפצוע הניד בראשו לשלילה. לא זה ולא זה.

אז מה כן? עמד החוקר לצעוק. מה גרם לך לאבד את הראש? מה לעזאזל ראית?

הרופא עמד להתערב שוב בחקירה, אלא שאז החל הפצוע להשמיע את מילותיו המקוטעות כמקודם. בסופה של תשובתו שנמשכה, כך נראה, לנצח, הביטו החוקר והרופא זה בזה. הנהג הפצוע אמר ששני הנוסעים במושב האחורי של המונית… לא עשו שום דבר… ממש שום דבר… הם רק… התאמצו… להתנשק…

הפרק השני

עדותו של הנהג לא היתה אמינה. החוקרים העריכו שהאיש סובל מטראומה נפשית והחליטו לסגור את תיק החקירה. הנימוק לכך היה פשוט: אחת היא איזה הסבר נתן הנהג למה שראה או היה נדמה לו שראה במראָה, לא היה בכך כדי לשנות את עיקר העניין. המונית התהפכה בעקבות משהו שהתרחש במוחו: פיזור דעתו, הזיותיו או התערפלות חושיו, ומכל מקום היה זה דבר-מה שהחוקרים התקשו להאמין כי הוא קשור בדרך כלשהי לנוסעים.

מידע נוסף עלה על פני השטח כשהתבררה זהותם. הוא – פרשן שיעץ למועצת אירופה בסוגיות הקשורות לבלקן המערבי, היא – אישה צעירה ויפה, מתמחה במכון הארכיאולוגי בווינה. ככל הנראה זוג אוהבים. פקיד הקבלה של מלון מִירָמַקְס, שבו לנו קורבנות התאונה שני לילות בסוף השבוע, הוא שהזמין להם את המונית. דוח הבקרה הטכנית של הרכב שלל חד וחלק כל אפשרות למעשה חבלה.

במאמץ אחרון לברר אם קיימות סתירות כלשהן בדבריו של נהג המונית, שאל אותו החוקר שאלה מכשילה, "מה עלה בגורלם של הנוסעים לאחר שהרכב הידרדר לתהום?" מתשובת הנחקר, שלפיה רק הוא צנח לתהום, כי הנוסעים עזבו את המונית לפני התהפכותה, אם אפשר לומר זאת, ונפרדו ממנו באוויר, היה אפשר להסיק לכל הפחות שהפצוע לא שיקר בנוגע למה שראה, או חשב שראה.

אף שבמבט ראשון נראה כי מדובר במקרה רגיל, בשל עדותו יוצאת הדופן של הנהג העבירו את התיק לארכיון של "התאונות החריגות".

זו היתה הסיבה שחודשים ספורים לאחר מכן הגיע בסופו של דבר העתק של תיק החקירה אל המכון לחקר הכבישים האירופיים, והועבר למחלקה הרביעית, הממונה על העיסוק בתאונות חריגות.

אף כי מן הסיווג "חריגות" השתמע כי מדובר בסך הכול במספר זעום של תאונות לעומת מספרן של התאונות הרגילות, אלה שאירעו בשוגג בגלל מזג אוויר גרוע, מהירות מופרזת, עייפות הנהגים, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים וכיוצא באלה, הרי היה בתאונות החריגות בכל זאת כדי להפתיע במגוון גורמיהן. החל במכות רצח ובחבלה בבלמים וכלה בחלומות בהקיץ של הנהגים, הכרוניקה של התאונות הללו גוללה מקרים שקשה להעלותם על הדעת.

מקצתם, המקרים המסתוריים ביותר, היו קשורים למראָה שבתוך הרכב. מקרים אלה היו תת-קבוצה בפני עצמה. אפשר לדמיין שמה שראו הנהגים במראות זעזע אותם כל כך עד שגרם לאסון. במקרה של נהגי מוניות היה האיום בנשק מצד הנוסעים אחד מסוגי ההתרחשויות הנפוצים ביותר. אסונות שאירעו בשל מחלות לא היו נדירים גם הם: אובדן הכרה או שבץ, דימום פתאומי, פרץ טירוף שזעקות אימים נלוו אליו. מקרים של ריב פתאומי, לפעמים אף בלוויית דקירות סכין, בין הנוסעים עצמם אמנם לא אירעו בתדירות גבוהה, אבל רמת האלימות שבהם גרמה לא פעם הלם לנהג חסר ניסיון. נדירים יותר היו המקרים שבהם אחד הנוסעים – לרוב אישה שדקות ספורות קודם לכן נכנסה למונית והיא מתרפקת על צוואר אהובהּ – צעקה לפתע פתאום שחוטפים אותה וניסתה לפתוח את הדלת ולזנק החוצה. לא חסרו גם מקרים שבהם זיהה הנהג בין הנוסעים את אהבתו הראשונה, או את אשתו שעזבה אותו לאנחות, אולם את אלה היה אפשר למנות באצבעות יד אחת.

אף על פי שלרוב המקרים שבמבט ראשון נראו מסתוריים נמצא בדרך כלל הסבר, אין פירוש הדבר בשום פנים ואופן שכל מה שנשקף מן המַרְאָה פוענח במלואו.

בקטגוריה של ההזיות נרשמו גם אירועים שנבעו מסיבות דומות: למשל נהגים שהפנטו אותם עיני הנוסע, שהשתכרו לפתע פתאום ממבטה המפתה של אישה יפת תואר שישבה במושב האחורי, או להפך, שהזדעזעו ממבט מרוקן ששאב אותם אליו כמו חור שחור.

מה שהעיד עליו נהג המונית מהתאונה שאירעה בקילומטר השבעה-עשר של הכביש לשדה התעופה, נראה על פניו רגיל ונדוש מכדי שיסווגוהו כחלום בהקיץ או כהזיה, אך גם הסבר מתקבל על הדעת לא נמצא לו. ניסיונם של שני הנוסעים להתנשק, אותו מאמץ שלדברי הנהג גרם לפיזור דעתו, ולכן גם למות הנוסעים, היה בגדר תעלומה בלתי נתפסת, והיא הלכה והעמיקה ככל שניסו החוקרים לרדת לעומקה.

החוקרים שעסקו בבירור נסיבות התאונה הנידו בתחילה את ראשיהם, אחר כך העוו את שפתיהם ולבסוף חייכו בלגלוג, אולם בהמשך החקירה הלך וגבר רוגזם, ובלית בררה שבו וניתחו את פרטי האירוע למן ההתחלה.

מה פירוש "התאמצו להתנשק"? אפילו מבחינה לשונית נשמע הצירוף לא-טבעי, לא כל שכן מבחינה הגיונית. אפשר היה להעלות על הדעת שאחד משני הנוסעים ניסה לנשק את הנוסע האחר, וזה גילה התנגדות. שאחד משניהם הביע תרעומת או ניסה לחמוק, או שעשו זאת שניהם, או ששניהם גם יחד חששו מאדם שלישי וכן הלאה. אבל לחשוב ששני הנוסעים במונית שהאדם השלישי היחיד בה היה הנהג "התאמצו להתנשק", sie versuchten gerade, sich zu küssen, כפי שהקפידו לציין בתיק החקירה, נראה לא-הגיוני בעליל. השאלות היו פשוטות: אם זה עתה יצאו השניים ממלון שבו בילו את הלילה, מדוע "התאמצו להתנשק"? במילים אחרות, אם רצו להתנשק, למה לא עשו זאת במקום ללכת סחור סחור? מה מנע זאת מהם?

ככל שניסו להבהיר את מה שאירע, כך נעשה הכול מבולבל וסבוך עוד יותר. גם אם מסיבה כלשהי נבצר משני הנוסעים להתקרב זה לזה, מה בדיוק זעזע את הנהג והסיח את דעתו כל כך? האומנם כה זעום היה מספר האנשים שהתנשקו, ואפילו התעלסו, במושב האחורי של המונית שלו בשעה שהסיע אותם ממקום למקום? יתרה מזאת, כיצד ייתכן שנתן את דעתו על פרט כה זניח כמו המאמץ להתנשק, או בניסוח שונה, איך עלה בידו לשים לב לרצון העז להתנשק ובה בעת גם למטרד הסמוי שהכשיל את הנשיקה?

נרגנים נזכרו החוקרים בפתגם "שוטה אחד משליך אבן לנהר, וארבעים חכמים אינם מצליחים למשותהּ", ואחר כך רשמו בשולי הדף שאם לא מדובר בגורם הישן של היכרות קודמת בין נהג לבין נוסעת שהיתה בעבר אשתו או אהובתו, גורם שנהגי מוניות צעירים מתרצים בו תכופות את רשלנותם בהסתמכם על סיפורים שהורישו להם נהגים ותיקים מהם, הרי מדובר במקרה של מחלת נפש במלוא מובן המילה, ולפיכך אין שום הצדקה להמשיך ולעסוק בו.

בינתיים נשלל על הסף כל קשר אפשרי בין הנהג לבין הנוסעת הזרה בעלת האזרחות האלבנית, ודוח רפואי שהגיע קבע כי האיש שפוי לחלוטין.

התאונה מאת איסמעיל קאדרה, מאלבנית: רמי סערי, הוצ' כתר, שנת 2012,, 263 עמ'