ביקור בית עם הסופר ענר שלו: אמא

ענר שלו מתעניין ביופי על כל צורותיו. אינו רואה סתירה בין העיסוק שלו כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה לבין העיסוק שלו בכתיבה ספרותית. "אמא", ספרו הרביעי, הוא, לטענתו, הספר הכי חשוף שלו. בספרים אחרים הסתתר יותר, וכאן הוא מעז להביע רגשות ישירים בלי להתגונן.

ענר שלו הוא בנו של מבקר הספרות מרדכי שלו והציירת ריקה שלו.  אחותו היא הסופרת צרויה שלו. לשלו תואר שני במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב ודוקטורט במתמטיקה באוניברסיטה העברית.

 

 

 

 

 

 

שם: ענר שלו

גיל: 54

סטטוס: נשוי לד"ר דנה שלו, להם שתי בנות

מגורים: ירושלים

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר אמא, בהוצאת זמורה-ביתן, 2012

מאין אתה שואב את ההשראה בכתיבתך? מוסיקה, מילים, אנשים.

אני מתעניין ביופי על כל צורותיו. בספרות, בשירה, במוסיקה, במתמטיקה. אני לא רואה סתירה בין העיסוק שלי כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה לבין העיסוק שלי בכתיבה ספרותית. גם במתמטיקה וגם בכתיבה בוראים עולמות חדשים, ויש חשיבות עצומה לדמיון, לשפה, ליופי, והצורה והסגנון חשובים לא פחות מהתוכן. לאחרונה אני מנסה גם להיות יותר מעורב בחיים הציבוריים כאן על ידי כתיבת מאמרים פובליציסטיים ב"הארץ".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך?  חצי שנה, שהחלה במות אמי ובאבל עליה, שעדיין לא נגמר.

איזה ספרים קראת לאחרונה? "הנשיקה" של קתרין הריסון.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? קפקא. כן, היתה לו השפעה על כתיבתי.

אילו ספרים קראת בילדותך? ספרי בלשים של אניד בלייטון, "ספר המעשים" של ש"י עגנון, "איליאדה ואודיסיאה" של הומרוס.

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? התנ"ך, סיפורים וקטעי התבוננות של קפקא, קובץ השירים "ארץ הישימון" של ט.ס. אליוט.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו הספר הרביעי שלי. מאחר שאמא יצא עכשיו ב-2012 אני שם לב שאני מוציא ספר פעם בשמונה שנים.

ספר קצת על הספר שכתבת: זהו ספר על אובדן, על אבל, על בדידות וגעגועים. על דמות אם וקשר חזק ורב-שכבתי איתה, והקושי הנורא לחיות בלעדיה. מצד אחד זה ספר מאד אישי ופרטי, ומצד שני זהו רומן המתאר בצורה פרגמנטרית כרוניקות משפחתיות סבוכות לאורך שלושה דורות.

 

מספריו של ענר שלו

אופוס 1, הוצאת כתר, 1988. זכה בפרס הרי הרשון מטעם האוניברסיטה העברית 1986

ספר הפתיחות, הוצאת הספריה החדשה, 1996

החומר האפל, רומן, הוצאת זמורה ביתן, 2004. תורגם לכמה שפות (גרמנית, איטלקית, צ'כית).

אמא, הוצאת זמורה-ביתן, 2012

 

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? אין כוונה כזאת כרגע אבל אף פעם אי אפשר לדעת.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? תהיה עצמך.

משפט מסכם: אמא הוא הספר הכי חשוף שלי. בספרים אחרים הסתתרתי יותר, וכאן אני מעז להביע רגשות ישירים בלי להתגונן.

 

אמא מאת ענר שלו

אמא, הספר החדש של ענר שלו, הוא רומן ווידוי סוחף ומצמרר, המשובץ רסיסים אוטוביוגרפיים לכאורה , שבמרכזו התמודדות אמיצה וגלוית עיניים של המחבר עם מות אמו, ובעקבותיו עם חייו ומשמעותם. זהו ניסיון ספרותי חלוצי לכתוב רומן שהוא גם מסה, ממואר, סקיצה משפחתית רבת דמויות ודורות, ויומן-אבל נזירי שאין פרטי ממנו. המספר המתבשר על מות אמו נקלע לנקודת-קצה, שבה דבר אינו בטוח עוד: היחסים עם הסובבים אותו, הזיכרון ואפילו הלשון עצמה.

אמא הוא ניסיון לחצוב לאבל מקום, מרחב-תהודה, לָצוּר לו לשון ועולם. הספר נע בין חטיבות סיפוריות לפניות ישירות אל האם, ההופכות בעל כורחן, באין עונה, למהלכים בדיוניים; מתנודד בין ציורים עזים, על גבול הסוריאליזם, לבין מהלכים כמו-לוגיים, המזקקים מעין מתמטיקה של צער.

במותה של האם, הבן מאבד גם עדה ומספרת, ונגישות לקורות חייו. הוא נאלץ לספר לעצמו את חייו מבראשית, ליתר דיוק, מכמה ראשיוֹת אפשריות. הטקסט נבנה כתיבת פנדורה האוצרת עולם שנחסם ונחמס; צרור מפתחות  מזמין ומתעתע לבית שאיננו.

האבל מכתיב כאן צורות סיפֵּר משל עצמו: הרווחה האפשרית של הרומן נדחקת מפני רישומים חטופים ומקוטעים של היסטוריה פרטית ומשפחתית, המצטרפים למונטאז' קורע לב של זימונים מקריים וחיתוכים מהירים, התחלות, נטישות ומיתות, קצוות ללא אמצע. רגעי הכתיבה מתרגמים עצב שאין לו מידה למרחב ביוגרפי שדווקא ערוצי הכאב הנפתחים בו מנביעים צורות חדשות של חיבור ומגע. קטע אחר קטע, מדרגה אחר מדרגה, צולל הספר הזה לעומקו של האפס המוחלט, שרק ממנו אפשר אולי לשוב ולהתחיל; מתחת לשכבות כפוריות של צער מחלחל זן נדיר של חום.

 

חלק ראשון מתוך הספר:

היא אומרת:

הולכים לסבא וסבתא, ואז מתקנת: הולכים לסבא.

 

היא אומרת:

אתם יודעים למה המיטה של סבתא ריקה?

זה בגלל כנרת, אתמול.

 

כשהייתי קטן הייתי בונה רפסודות בחוף כנרת ומפליג עליהן למרחקים.

 

הם כותבים:

we are sorry for your loss

כאילו האובדן שלך הוא העיקר, ולא מי שהלכה לאבדון.

 

הוא מחזיק את כף ידך ואומר:

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים

ולא תוסיפו לדאבה עוד,

ואתה יונק את זיעתו.

 

1-

הבור עמוק מדי ורחב מדי לארון כזה.

הארון עמוק מדי וארוך מדי לגופה כזאת.

 

כמה מהר הם מכסים אותה.

מרוקנים בבהילות שקי חול שהוכנו מראש בשורה ארוכה על שפת הכנרת.

האבק מיתמר לשמים.

אי אפשר לראות כלום.

הכול מתפוגג.

שייתנו לה עוד כמה דקות.

 

 

2-

התשוקה למצוא קרוב משפחה, או חבר, או מכר, או אפילו אדם לא מוכר, שעדיין לא יודע על מותה של אמא, וכך להחזיר את הגלגל לאחור.

3-

לא ידענו את תאריך הלידה שלה עד שהיה צריך לחרות אותו על מצבה.

תמיד אמרה בביטחון: יום שני של ראש השנה. וגם: שני בספטמבר.

 

לא זה ולא זה.

 

כשאמא היתה בחיים כל המקומות היו שלי ועכשיו אין מקום שהוא שלי.

 

 

4-

אמא מתה ביום שני בשלושים ואחד במאי לפנות בוקר. יש אי־בהירות לגבי השעה המדויקת. מריה המטפלת התקשרה ברבע לשש ואמרה, אמא גומרת, בואו עכשיו, בואו מהר. רצנו במורד הרחוב, להספיק, אבל לא הספקנו. היינו שם כמה דקות לפני שש, אבל היא כבר לא היתה שם. חמה אבל בלי דופק. עיניים פקוחות אבל קפואות. הנחתי שהיא מתה ברגע שמריה התקשרה. קיוויתי שהיא לא מתה לבד. קיוויתי שתחכה לי עשר דקות.

לא ידעתי מה הנהלים.

מה עושים כשמתים.

צילצלתי לנייד של אחותי, אבל היה רק משיבון.

צילצלתי לנייד של הרופאה של אמא באשפוז בית (מילים יפות, אשפוז בית) אבל היה רק משיבון.

צילצלתי לאחותי הביתה, אבל אף אחד לא ענה.

צילצלתי לנייד של הרופאה לשעבר של אמא מסניף קופת חולים ברחוב מטודלה (לפני שעברה לאשפוז בית).

הרופאה לשעבר של אמא מסניף קופת חולים ברחוב מטודלה ענתה.

היא אמרה שלא הייתי צריך לצלצל אליה. היא אמרה שהייתי צריך לצלצל למגן דוד אדום.

צילצלתי למגן דוד אדום.

 

5-

הם באו מהר.

הרבה אנשים.

משלחת שלמה.

שועטים מלאי חיים במעלה המדרגות לפני שש וחצי בבוקר.

לא הבנתי למה כל כך הרבה,

כל כך מהר,

מתחרים זה בזה,

מתפרצים אל חדרה הקטן בקצה המסדרון כאילו ממתין שם איזה מטמון

והראשון שיגיע יזכה בו,

למה דווקא עכשיו,

מוקדם כל כך,

כשכולם עוד ישנים,

כשכבר מאוחר מדי.

 

כשהיתה בחיים באו לאט ומעט.

 

6-

הכי קשים הם הבקרים.

בלילות אני לא קיים או לא מודע למותה.

כל בוקר, שניות אחרי ההתעוררות, המוות שלה נוחת עלי מחדש, כמו משקולת של חמישה טון.

כל בוקר היא מתה מחדש.

 

 

7-

הם אומרים־מרגיעים: היא היתה מאוד זקנה.

כאילו שיש מכסת שנים שמצדיקה מוות.

כאילו שיש תאריך תפוגה ואי אפשר לבוא בטענות.

כאילו שאין לי זכות להתאבל.

היא אף פעם לא היתה זקנה.

הם אומרים־מרגיעים: היו לה חיים יפים.

כאילו יופי מצדיק מוות.

כאילו האבל שלך הוא אנוכי.

היא אומרת:

אמא, את יודעת מה אני זוכרת על סבתא?

שהיא היתה קוראת לאבא רוליק.

היא מצביעה עלינו ואומרת:

לךָ אין אמא ולךְ אין אמא.

8-

אבא יש?

(הפקידה באגף הכספים של האוניברסיטה)

 

 

9-

דוח רופא — פרמדיק — 31.05.10, 06:46

 

פרטי המטופל

שם:       משפחה:             ת.ז.

גיל:       מין:

כתובת:

טלפון נייד:

כתובת האירוע כפי שנמסרה במוקד:

 

תלונה עיקרית

תלונה נוירולוגית: חוסר הכרה

 

אנמנזה

בת 86, נמצאה במיטתה מחוסרת הכרה, לא נושמת.

לדברי המשפחה הוזעקו ע"י המטפלת לאחר שהבחינה שהחולה מתקשה לנשום עד דום נשימה. בהגיענו, שוכבת, חיוורת מאוד, ללא נשימה וללא דופק, אישונים לא מגיבים לאור, קשיון איברים, ללא קולות לב.

נקבע מוות ע"י רופא הנט"ן.

 

מידע רפואי בעבר

הרגלים ומחלות עבר: לא ידועות

תרופות קבועות: לא ידועות

רגישויות

לא ידועות

 

מחלה נוכחית

דום לב

החייאה: לא בוצעה.

קצב לב בהגעה: asystole

תוצאה: נפטר באירוע

 

נתוני בדיקות 3-1

נתיב אוויר: פתוח

חנק: לא

נושם: לא נושם

קצב לב: asystole

הכרה: unresponsive

פתיחת עיניים: אין

תגובת דיבור: אין

תגובת תנועה: אין

שקלול גלזגו: 3

אישונים שווים: כן

אישון ימין: לא מגיב

אישון שמאל: לא מגיב

עור ורירית: קר חיוור

פעולות שננקטו: מוניטור

 

 

שדות תשאול האחרים

המבקש: המשפחה

מקום הנפגע: בבית

סיבת היציאה: 1

המלצה בהזנקה: נט"ן

המלצה בהגעה: מת

 

מידע בסיום האירוע

מצב החולה בהגיעו לאשפוז: מת

יעד: נפטר ונשאר במקום

הערות: נקבע מוות ע"י רופא הנט"ן

 

פרטים מסכמים

קבלה: 06:21 יציאה: 06:21 הגעה: 06:27

 

פרטי חיוב

סוג התחייבות: התחייבות

מספר התחייבות:

סכום התחייבות: 841 ₪

10-

אמא אמא אמא

 

אמא מאת ענר שלו, הוצאת זמורה ביתן, שנת 2012, 273 עמודים