ביקור בית עם הסופר ברי פריגת: ציידי הערפדים – ראשון בסדרת פנטסיה לנוער / ערפדים בעיר ישראלית

עולם המתח והדמיון אינם זרים לסופר ברי פריגת, שחיבר עד כה למעלה מארבעים ספרים לצעירים בסדרות בדיוניות. בסדרת 'דם ניבים' החדשה שלו לנוער, בונה ברי לקוראיו עולם פנטסיה מרתק. 'ציידי הערפדים' הוא הספר הראשון בסדרה הנושכת וזו רק ההתחלה לספרים נוספים בסדרה.

את ילדותו ההיפראקטיבית בילה ברי בבני-ברק בקריאת ספרים ואנציקלופדיות. בזמנו החופשי, מספר ברי, "נהג לכתוב בכתב-יד בלתי קריא ספרי בוסר שכולם נבלעו למגירה ויותר מאוחר גם הלכו לאיבוד וחבל".

ברי בעל תואר במתמטיקה ומחשבים ושנים עבד כתוכניתן ומנתח מערכות בחברת IBM . במקביל לעבודתו הוא פרסם את סדרת השישייה וסדרות נוספות שפנו לבני הנוער.  הוא לא מסתפק רק בכתיבת ספרים אהבתו הנוספת הינה תשבצים והוא חיבר אלפי תשבצים ותשחצים שהודפסו במאות חוברות יחד עם זאת הוציא תקליטורים עם תוכנת מחשב לפתרון להקל על הפותרים.

 

 

שם:  ברי פריגת

גיל: 62

סטטוס:  נשוי + 3

מגורים:  רמת גן

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר ציידי הערפדים, ראשון בסדרת "דם ניבים", הוצ' אופוס, 2012.

מאין אתה שואב את ההשראה לכתיבתך? "כבר כשהייתי נער, לפני כמעט 50 שנים, אהבתי לקרוא סיפורים על ערפדים ובהמשך גם לצפות בסרטים על ערפדים. אני אוהב סיפורי פנטסיה דמיוניים ונושא דרקולה והערפדים הלהיב אותי. כל הספרים שאני כותב הם בדיוניים וגם 'ציידי הערפדים' משתלב בסוג הכתיבה שלי. הדמיון הפרוע שלי עובד ללא הרף ומייצר רעיונות. בחרתי גם בשורשים התנכיים של הגיבורה הערפדית בספר מתוך היכרותי את התנ"ך".

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "ארבעה חודשים"

אילו ספרים קראת לאחרונה?  "בימים אלה אני קורא את ספר האודיסיאה של הומרוס. לפני כן קראתי את אליס בארץ הפלאות ואליס בארץ המראה של לואיס קרול ועוד לפני כן את סיפורי שרלוק הולמס מאת ארתור קונאן דויל. למבוגרים קראתי לאחרונה את הטרילוגיה של סטיג לרסון על הנערה המקועקעת ולפני כן את פארק היורה של מייקל קרייטון".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "כנער אהבתי לקרוא את קארל מאי, אריך קסטנר, אייזיק אסימוב, אדגר רייס ביראוז ואליסטיר מקלין. בספרות מקור קראתי את פוצ'ו ואת אבנר כרמלי. ספריו של אבנר כרמלי ותרגומיו לספרי אניד בלייטון בהחלט השפיעו עליי בתחילת דרכי כסופר. בהמשך השתדלתי להיות מקורי".

אילו ספרים קראת בילדותך? "את כל הספרים בספרייה בה הייתי רשום. הספרים האהובים עליי ביותר היו אורה הכפולה של אריך קסטנר, ילדי רב החובל גרנט של ז'ול ורן, יד הנפץ של קארל מאי, מסעי דוקטור דוליטל של יו לופטינג, פרא אדם של פוצ'ו, ג'נינגס של אנתוני באקרידג', השד מהכתה השביעית של קורנל מקושינסקי והרשימה רק מתחילה…"

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? "מסעי גוליבר של ג'ונתן סוויפט, סדרת המוסד של אייזיק אסימוב, אקסודוס של ליאון יוריס".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "ציידי הערפדים הוא הספר ה-45 שלי שיצא לאור, מתוכם 4 ספרים למבוגרים ו-41 ספרים לגילאים הצעירים. בנוסף פורסמו בשבועונים כמאתיים סיפורים קצרים שכתבתי".

ספר קצת על הספר שכתבת: "ציידי הערפדים מספר על שני גזעי ערפדים בעיר ישראלית. הגזע הנפוץ הוא גזע טרנסילבני של ערפדים שעורכים כינוסים בבית-קברות ומתכננים לנשוך להפוך את כל תושבי העיר לערפדים. הגזע האחר הוא גזע נסתר של ערפדים ממוצא תנ"כי משושלת ערפדים שהתחילה בתקופת השופטים בתנ"ך והם עסוקים בעיקר בהישרדות. גיבורת הספר היא ערפדית תנ"כית שבסיוע חברתה הטובה עוברת במהלך הספר גילוי על עצמה, על משפחתה המתפרקת ועל עולם הערפדים תוך כדי מאבק בערפדים היריבים, בבני אדם מרושעים ובייחוד בציידי ערפדים שמצליחים ללכוד אותה לקראת הקרב הגדול שלהם בערפדים הטרנסילבניים. בספר הבא בסדרה תתעצם המלחמה בין שני גזעי הערפדים. ציידי הערפדים ימשיכו בניסיונות לחסל אותם. הגיבורה תסתבך עם נער ערפד טרנסילבני מחזר. אימא שלה, שבניגוד לבעלה ובתה אינה ערפדית, תעבור אירוע שבעקבותיו תיאלץ לבגוד במשפחתה. המאבק הפנימי בין הערפדים הטרנסילבנים יהפוך לאגרסיבי. וזו רק ההתחלה. בספרים הבאים יופיע ערפד מפלצתי שבעורקיו מתערבב דם של שני הגזעים, הגיבורה תפגוש מחוץ לעיר שלה ערפדים מגזע בלתי ידוע. המיליונר יושב הראש הערפדים הטרנסילבניים יזמין ערפד ידוע לביקור בישראל ועוד…".

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "בתקופה הקרובה יופיע בדפוס הספר הראשון לגיל הנעורים בסדרת "שלישיית דבליו" – "מרגל משחקי המחשב" , על צ'טים ומסנג'רים באינטרנט, פענוח כתבי סתר והרפתקאות מותחות ומצחיקות. בימים אלה אני עובד על ליטוש ספר שסיימתי לכתוב לגיל הנעורים על רקע השואה ואני מאוד מקווה שבעתיד הקרוב גם תורו יגיע".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "את הספר הראשון שלי, ספר בוסר, כתבתי בגיל עשר. את הספר הראשון שלי שיצא לאור בגיל 29, כתבתי בגיל 16. מסקנה, צריך להשקיע הרבה בכתיבה, לבנות את הסיפור באופן הגיוני ומעניין, ולדעת לקבל ביקורת מקוראי כתב-היד ולהשתמש בה בצורה נכונה. וכשהספר מוכן, צריך הרבה סבלנות כדי לראות אותו על מדפי חנויות הספרים. במהלך השנים למדתי בעצמי בדרך הקשה איך לשפר את יכולת וסגנון הכתיבה שלי. כיום מומלץ  ללמוד בקורס לכתיבה יוצרת, שיחסוך לסופר המתחיל הרבה קשיים ובעיות במהלך הכתיבה. בהצלחה".

משפט מסכם: "דם ניבים – הסדרה הנושכת אך אינה מקפיאה את הדם! הסופר ברי פריגת מבטיח – בקטעים הכי מותחים בספרים שלו, במקום להתחבא מתחת למיטה מרוב פחד, אתם תיפלו מהמיטה מרוב צחוק!"

ברי פריגת – ספרים

ספרים למבוגרים

שידוכי מחשב, הוצ' דליה פלד, 1983

הרי את מקודשת, הוצ' אורעם, 1990

טירוף בריבוע, הוצ' ביתן, 1996

הארץ המובטחת, הוצ' הד ארצי, 1999

 

ספרים לצעירים

השישייה בתעלומת פורץ הקופות, הוצ' יסוד, 1979

השישייה בתעלומת המשאית ההרוסה, הוצ' יסוד, 1980

השישייה בתעלומת התלמיד הגנב, הוצ' יסוד, 1981

השישייה בתעלומת הסחטן האלמוני, הוצ' יסוד, 1982

השישייה בתעלומת שלוש החנוכיות, הוצ' יסוד, 1984

שחר באמריקה, הוצ' א. זלקוביץ', 1985

השישייה בתעלומה הכפולה, הוצ' ספרית מעריב, 1993

מילימטר וטבעת הפלאים, הוצ' דני ספרים, 2000

מילימטר והמפלצרובוטים, הוצ' דני ספרים, 2000

מילימטר והאחים השדונים, הוצ' דני ספרים, 2000

מילימטר והנחשים הארסיים, הוצ' דני ספרים, 2001

מילימטר והעכבישועל הטורף, הוצ' דני ספרים, 2001

מילימטר והדינוזאור הנורא, הוצ' דני ספרים, 2001

קרן אלפא – פסגת ההר המכושף, הוצ' דני ספרים, 2001

קרן אלפא – מצולות הים המכושף, הוצ' דני ספרים, 2001

קרן אלפא – לב הג'ונגל המכושף, הוצ' דני ספרים, 2001

קרן אלפא – תחנת החלל המכושפת, הוצ' דני ספרים, 2002

קרן אלפא – טירת הרוחות המכושפת, הוצ' דני ספרים, 2002

קרן אלפא – עמק הדינוזאורים המכושף, הוצ' דני ספרים, 2002

אק. טי. וי – אסטרו-ויזיון בטלוויזיה, הוצ' דני ספרים, 2002

אק. טי. וי – אליפות הטריוויה בטלוויזיה , הוצ' דני ספרים, 2002

אק. טי. וי – משימות נועזות בטלוויזיה, הוצ' דני ספרים, 2003

מילימטר והגמדים התאומים, הוצ' דני ספרים, 2003

מילימטר והשד השחור, הוצ' דני ספרים, 2003

מילימטר וטבעות הכוח, הוצ' דני ספרים, 2003

קרן אלפא – כוכב הלכת המכושף, הוצ' דני ספרים, 2003

קרן אלפא – גורד השחקים המכושף, הוצ' דני ספרים, 2003

קרן אלפא – וירוס המחשב המכושף, הוצ' דני ספרים, 2003

קרן אלפא – בסיס הרובוטים המכושף, הוצ' דני ספרים, 2005

קרן אלפא – ספינת האור המכושפת, הוצ' דני ספרים, 2005

אק. טי. וי – מסלולי הרפתקאות בטלוויזיה, הוצ' דני ספרים, 2006

אק. טי. וי – פתרון תשבצים בטלוויזיה, הוצ' דני ספרים, 2007

אק. טי. וי – חיפוש המטמון בטלוויזיה, הוצ' דני ספרים, 2007

בלשיות הכדורגל – הקרב על האליפות, הוצ' יסוד, 2007

בלשיות הכדורגל – בדרך אל הגמר, הוצ' יסוד, 2007

בלשיות הכדורגל – משחק הגמר הגורלי, הוצ' יסוד, 2007

מילימטר ומילירובוטית, הוצ' דני ספרים, 2008

מילימטר והנגיף הבולע, הוצ' דני ספרים, 2009

מילימטר ומיליפלצת הנוקמת, הוצ' דני ספרים, 2010

קרן אלפא – עקיצת החרקים המכושפים, הוצ' דני ספרים, 2011

דם ניבים – ציידי הערפדים, הוצ' אופוס, 2012

 

ציידי הערפדים מאת ברי פריגת

ציידי הערפדים הוא הספר הראשון בסדרת 'דם ניבים'.  הערפדים, שעד כה חשפו ניבים בבתי-הספר התיכוניים בעולם הספרותי, מגיעים כעת גם אל בית הספר היסודי בישראל. דמית, נערה בת 11 מתעוררת בחצות הלילה אל עולם בלהות חדש שמנפץ לרסיסים את החיים הקודמים שלה וגורם למשפחתה להתפרק. גזע ערפדים ממוצא טרנסילבני מנסה להשתלט על העיר בה היא גרה וזוג ציידי ערפדים יוצא נגדם לקרב לחיים ולמוות. ערפד עולה חדש שמצטרף לכתה שלה, מגלה בה עניין מסוכן. וביום הולדתה האחד עשרה מגלה הנערה הנדהמת והלא מוכנה שגם היא שייכת לגזע נסתר צמא דם ממוצא תנכי ועליה להילחם על חייה הצעירים נגד כולם. היא מוצאת את עצמה מסובכת עם ערפדים ונער חדש ומסתורי מחזר אחריה. איזה סיכוי יהיה לה במאבק על חייה נגד ציידי ערפדים מקצוענים? מה הם רוצים ממנה? והאם היא תצליח להינצל ולהדביק מחדש את רסיסי עולמה המתרסק?

 

פרק ראשון

 

הציידים

ירח מלא עגול ריחף בשמיים השחורים, הזרועים כוכבים נוצצים. הפארק הגדול היה אפל. רק המנורות, התלויות גבוה על עמודי התאורה, האירו את שבילי ההליכה הראשיים. אורות הפרברים בהקו בקצה הפארק, במקום שבו הסתיימו המדשאות הירוקות והתחילו הבתים של שתי השכונות השכנות.

האדם הגבוה בגלימה השחורה התקדם בצעדים קלילים לאורך השביל. עיניו זרחו באדום. כשפתח את פיו, בלטו שני הניבים העליונים שלו מחוץ לשורת השיניים החותכות והטוחנות. העורקים התנפחו משני צדי צווארו ולבו התכווץ והתרחב בתשוקה בלתי נשלטת.

חלף זמן רב מדי מאז לגם את המשקה האדום הטעים. אבל ההמתנה עומדת להסתיים. הלילה הוא ירווה שוב את צימאונו הבלתי נגמר ותוך כדי כך יצרף אדם נוסף אל חבר הנאמנים שלו.

הוא לא היה צריך לנעוץ מבט בשעון-היד שלו. הוא הרגיש את השעה בדיוק של שנייה. עוד מעט זה יקרה, כשהמחוג הגדול והמחוג הקטן בשעון הזהב שלו יחפפו, בדיוק כשתגיע שעת חצות.

הפארק, כצפוי, לא היה ריק למרות השעה המאוחרת. זוגות נאהבים התחבקו על ספסלים. אנשים מבוגרים צעדו במהירות לאורך השבילים לבד, בזוגות או ברביעיות, כדי לשפר את הכושר הגופני שלהם. פה ושם חלף על פניו רץ מתנשף או רוכב אופניים מזיע. מדי פעם נתקל באדם שטייל עם כלבו ותמיד, בלי יוצא מן הכלל, החל הכלב להשתולל ונבח עליו. איזה מזל שהחוק חייב את בעלי הכלבים לקשור אותם ברצועה, כך שהכלבים נגררו ממנו והלאה ונרגעו רק כשהתרחקו. פעם אפילו חלף על פניו פקח של הפארק, שזיהה את קבלן הבניין המכובד ובירך אותו ב"שלום מר אַרְבַּייטְמַן!"

זהו! החלק של הטיול הקֵיצי הנעים הסתיים. הגיע הזמן לעבור לשלב הפעולה.

הגבר בגלימה פנה הצדה, ירד מהשביל המואר והחל לצעוד בשביל צדדי, אפל. המסלול החדש הוליך אותו אל הצד הרחוק של הפארק, שגבל במרכז העיר. הוא הלך לאטו, מרוכז בנעשה לפניו, עד שלא הבחין בשתי צלליות, אחת של אישה והשנייה של גבר, שעקבו אחריו ממרחק גדול. אולי בגלל שגם הם לבשו בגדים כהים ושמרו על שקט מוחלט, עד שבקושי נראו ונשמעו.

בחור נמוך צץ בהמשך השביל, מול הקבלן, ובהליכה מתונה צִמצֵם את המרחק בין השניים. הגבר בגלימה נדרך והכין את עצמו לזנק אל הקורבן, שצעד בשאננות ולא ידע מה מצפה לו. אלא שממש ברגע האחרון הופיע מאחוריו בחור נוסף שהלך במהירות. לגבר בגלימה היה ברור ששני הבחורים המתקרבים יגיעו אליו כמעט ביחד. האם להילחם בשניהם? לא! זה היה מסוכן מדי והוא לא זקוק לשני קורבנות, מה גם שהבחור השני נראה שרירי ובעל כוח
רב. הוא הניח לשניים לחלוף על פניו והמשיך לצעוד קדימה. לא היה לו ספק שהמועמד הבא יגיע בהמשך השביל.

הרחק מאחור המשיכו שתי הצלליות לעקוב אחריו משני צדי השביל. השניים הרכיבו מכשירי אלחוט זעירים עם אוזנית צמודה לאוזן ומשדר צמוד לשפה העליונה, דבר שאפשר להם לשמור על קשר. הם שוחחו ביניהם בלחישות שאי אפשר היה לשמוע ממרחק העולה על כמה עשרות סנטימטרים.

"נִמְרוֹד, הוא נעלם לי מאחורי העיקול. זה הצד שלך. אתה רואה אותו?" לחשה האישה.

"בקושי. קצת קשה לי בחושך הזה", השיב נמרוד בלחישה משלו.

"בשביל מה יש לך את משקפי האִינְפְרָה-אָדוֹם?"

"אה, נכון. מצטער, דַיאָנָה. שכחתי להפעיל אותם".

"אבל אמרתי לך לפחות חמש פעמ…" היא אמרה בכעס.

"כבר הצטערתי. הנה, הפעלתי. עכשיו אני רואה אותו ברור".

"אסור שהוא יברח לנו. אתה יודע טוב מאוד כמה זמן אנחנו כבר עוקבים אחריו".

"כן, אני יודע. הרי זו העבודה שלנו, לצוד אותם".

"אבל לפני שאנחנו צדים את ארוכי הניבים, אנחנו עוקבים אחריהם. ולפני שאנחנו עוקבים אחריהם, אנחנו צריכים לגלות אותם".

"וזה הכי מסובך. היה לך מזל שגילית אותו במקרה".

"זה לא היה מזל ובטח שלא מקרה. השתמשתי בהיגיון שלי, שזה משהו שלך בקושי יש", לא יכלה דיאנה להתאפק מלעקוץ את נמרוד.

"מי צריך מוח כשיש כוח? בלי הכוח שלי לא היינו יכולים להשתלט עליו".

"ובלי המוח שלי לא היינו מצליחים להגיע אליו. אתה רואה אותו?"

"כל הזמן. עכשיו לא כל-כך. לא!"

"מה לא?"

"הוא נעלם לי!"

"אני לא מאמינה. נמרוד, אתה ממש לא יוצלח…"

"הוא עבר לצד שלך".

"כן. עכשיו אני רואה אותו. רק רגע. אני לא רואה אותו. הוא נעלם לי".

"ואת עוד אומרת כל הזמן שאי אפשר לסמוך עליי".

"תירגע, הוא ירד מהשביל".

"לאן הוא הולך?"

"הוא לא הולך. נראה לי שהוא מתחבא מאחורי שיח גדול".

"מה הוא עושה שם? הוא צריך לשירותים?"

"חכה שנייה! הבנתי. הוא אורב למישהו שמתקרב אליו".

"מי זה?"

"לא מי זה. מי הם. אלו שניים. נראים כמו נערה ונער".

"שוב נתקענו. הוא לא יתקוף שניים ביחד".

"כבר כמעט חצות והם צעירים. יכול להיות שלא תהיה לו ברירה".

"דיאנה, אם את רוצה שאני אתנפל עליו עכשיו, תכווני אותי בדיוק אל השיח שלו".

"שלא תעז! אנחנו לא נפעל לפני שהוא יתקוף".

"בִּלבּלת אותי. אז מה את רוצה שאני אעשה, אם אני לא רואה אותו, ואני לא יודע מאחורי איזה שיח הוא מסתתר, כשיש כאן כל-כך הרבה שיחים?"

"נמרוד, עצור איפה שאתה ואל תזוז לפני שתקבל ממני הוראות נוספות", ציוותה דיאנה.

"בסדר. עצרתי. העיקר שאת רואה אותו".

"אני לא רואה אותו. אמרתי לך שהוא מסתתר מאחורי שיח".

"אה, נכון! אז איך את יודעת שהוא עדיין שם?" תהה נמרוד, שכאמור הצטיין בכוח פיזי אבל מחשבתו הייתה קצת איטית.

"אני מפעילה את ההיגיון שלי. אותו היגיון שלא הבאת איתך. אני לא צריכה לראות אותו. אני רואה את הנערה והנער שכמעט הגיעו אליו. נמרוד, תהיה מוכן".

"אני מוכן".

"ותכין את האזיקים".

"אה, לגמרי שכחתי. טוב שהזכרת לי. הנה. עכשיו גם הם מוכנים".

"שאר הציוד מוכן?"

"מה, את לא סומכת עליי? בטח שהכול מוכן. איך אצלך?"

"אני סופרת. שלוש, שתיים, אחת… זהו!"

הנערה והנער הגיעו אל השיח. הנער היה מוטרד והביט לצדדים בחשש. הנערה צעדה לידו ונראתה אדישה. בשתי הדקות האחרונות הפסיקו השניים לשוחח, אבל לפני כן היה להם הרבה מה לומר זה לזו.

"את בטוחה?"

"אוי, תפסיק להיות כזה שפנפני".

"אני לא הייתי הולך משם".

"כן, כבר אמרת", נעצה בו הנערה מבט בהיר נוזף.

"אני לא מבין למה את מתעקשת ללכת בשביל החשוך הזה".

"כי הוא מקצר לי בהרבה את הדרך, כאילו, ממרכז העיר לבית שלי בשכונת יַהֲלוֹמִית. איך זה שגמרנו כיתה ה' ואתה צריך ממני הסברים על קווים ישרים?"

"אני לא מדבֵּר על קווים. אני מדבֵּר על שבילים. למה לא ללכת בשביל המואר?" הוא ניסה שוב, יודע שבסוף הוא יעשה כרצונה.

"כי בשביל המואר נצטרך ללכת מסביב ולבזבז הרבה זמן".

"כדאי לבזבז זמן ולא לקחת סיכונים מיותרים".

"לא כשהשעה כמעט שתיים-עשרה בלילה".

"אז מה? החופש הגדול התחיל. מחר את יכולה לקום מאוחר".

"מחר זה מחר. היום אני רוצה להגיע הביתה בדרך הכי קצרה".

"דָמִית, אני חושב שאת טועה", הוא ניסה שוב, נועץ בה מבט כהה ורציני.

"כל פעם כשאנחנו חוזרים בערב ממרכז העיר דרך הפארק, אתה מתווכח איתי", היא רגזה, מניפה לאחור את רעמת שיערה הכהה.

"עכשיו לא ערב. עכשיו כמעט אמצע הלילה", הוא ניסה להתווכח.

"גם בערב חושך וגם בלילה חושך. אז אנחנו מתווכחים, ומה קורה בסוף?"

"מה זה שייך?"

"זה שייך! מה קורה בסוף?" היא נעצרה מולו, ידיה על מותניה.

"טוב, כלום. אבל מספיק שפעם אחת יקרה משהו".

"תוֹם, אל תעייף אותי. אתה לא מפסיק לטחון לי במוח ואני עייפה מספיק גם בלי ההפחדות שלך. אם אתה מתעקש, תגיד לי יפה שלום וניפרד. אתה תלך בשביל המואר הארוך לבית שלך בשכונת גרפית ואני אקצר מכאן ואגיע הביתה בחצי מהזמן".

"נראה לך? את באמת חושבת שאני אתן לך ללכת לבד בשביל הזה?" הוא הזדקף מולה.

"למה? מה כבר יקרֶה לי? נדמה לי שלבד אני בטוחה יותר מאשר בחברת הוד שפנפנותך", היא שלחה אליו חיוך צחור מתריס.

"טוב, תצחקי ממני. בואי, נלך מהשביל המקוצר שלך. בסוף לא יקרה כלום וכרגיל אני ארגיש כמו טיפש", נכנע תום בחיוך ומיהר לרדוף אחרי הנערה, שכבר צעדה לאורך השביל החשוך. איזו מן עירייה יש להם? למה עובדי העירייה לא סידרו תאורה גם בשבילים הצדדים, ובמיוחד בשביל הזה? ובכלל, למה הוא היה צריך להתווכח אִיתה? הרי היא צודקת. השביל הזה באמת מקצר לה את הדרך. עוד מעט השביל הזה יצטלב עם המשכו של השביל המואר והם כבר יהיו קרובים לבית שלה.

"אָהההההה!" הוא צרח פתאום בחרדה איומה.

הנערה הסתובבה אליו בבהלה. "מה קרה?"

"משהו נגע לי בראש. זה היה כל-כך מפחיד".

"זה לא משהו וזה לא מפחיד. ראיתי אותו. זה סתם עטלף".

"את בטוחה שזה היה עטלף?"

"לא. זה היה קרנף מעופף. בוא נמשיך". היא המשיכה ללכת כשהוא אחריה. מה הוא רצה להגיד לה? אה, כן! הוא נזכר והחיש את צעדיו.

באותה שנייה הם עברו על פני שיח גדול. בבת-אחת הגיח מאחורי השיח אדם גבוה, לבוש גלימה שחורה וחסם את דרכה של הנערה.

"אָהההההה!" הגיע תורה לצרוח.

"דָמִית, תברחי!" צעק תום ובצעד רחב עקף את הנערה וניצב לפניה כדי להגן עליה.

הגבר לבוש הגלימה זינק אל השניים. הנערה הִפנתה אליו את גבּהּ והחלה לנוס לאורך השביל, בכיוון שממנו באו. הנער הסתובב וניסה לרוץ בעקבותיה, אך לא הספיק. הגבר המסתער הגיע אליו ואחז בחולצתו. משיכה חזקה, והנער המבוהל מצא את עצמו שוכב על גבו כשהגבר רוכן מעליו בעיניים אדומות ופה פעור, שחשף זוג ניבים ארוכים.

תום ידע שתוך שניות יינעצו השיניים בצווארו. בייאושו הפסיק להילחם בערפד, עצם את עיניו והמתין לנשיכה הכואבת. שתי דקירות עמוקות בצווארו שיוצרות מִזרקות אדומות…

הנשיכה לא הגיעה. תום פקח את עיניו בחוסר הבנה. מאחורי הערפד צצו פתאום שתי צלליות ומשכו אותו בכוח לאחור. לבוש הגלימה השמיע קללה וניסה להיאבק בהם, אך השניים היו מוכנים. אזיקים שיוצרו מכסף טהור ונטבלו בלבּה נוזלית לוהטת מהר-געש כפתו את ידיו של הערפד. רגלו של הגבר הצמידה אותו אל השביל.

"עוף מכאן! מיד!" צעקה האישה אל תום. הנער לא המתין אפילו שנייה, זינק על רגליו ורץ בכל כוחו בעקבות הנערה. הוא היה עסוק בהימלטות ולכן לא שמע את האישה מכריזה באוזני השותף שלה: "סוף-סוף. עשינו את זה. הערפד הזה הוא שלנו. קדימה, לעבודה!"

בהתחלת השביל החשוך, במָקום שבו התפצל מהשביל המואר, ראתה דמית את תום מגיע בריצה אחריה כשאף אחד לא רודף אחריו. היא נעצרה והמתינה לו.

"תום, אתה בסדר?" שאלה בהתנשפות.

"עכשיו כן," אמר הנער שרץ במהירות כפולה והצליח רק בקושי לעמוד על רגליו.

"איך הצלחת לברוח מהמטורף הזה?"

"אני לא יודע. הוא רצה לנשוך אותי, אבל פתאום התנפלו עליו שני אנשים ואני ניצלתי ממנו… ניצלתי את ההזדמנות להסתלק".

"אני מצטערת שברחתי ולא עזרתי לך".

"דמית, על מה את מדברת? הרי צעקתי לך לברוח. אם הוא היה תופס את שנינו במקום שיתפוס רק אותי, המצב היה מסתבך כהוגן".

"אתה צודק," היא חייכה אליו וליטפה בעדינות את לחיו. "מה שבטוח, אני חייבת להתנצל על שקראתי לך שפנפני. אתה האריה שלי".

"זו לא ההתנצלות היחידה שאת חייבת לי".

"לא?"

"איך את רוצה לחזור כעת הביתה? שוב דרך השביל החשוך?"

"נראה לך? בחיים לא! נלך מסביב, בשביל המואר".

"את רואה? זה בדיוק מה שהצעתי מקודם. אם היית מקשיבה לי, היינו חוסכים את החוויה הנוראה הזו," אמר תום וניצחון בקולו.

"אני מודה. אתה צדקת. יאללה, בוא נעוף מפה ואני בהחלט אשמח שתלווה אותי הביתה. אני לא חושבת שהייתי רוצה להישאר כעת לבד בפארק הזה, אפילו עם כל המנורות שמסביב".

 

 

ציידי הערפדים – ספר ראשון בסדרת "דם ניבים", מאת ברי פריגת, הוצאת אופוס, שנת 2012, 192 עמ'