ספרים חדשים – מומלצי השבוע 1/5/2016 לזכור ולא לשכוח / יום הזיכרון לשואה ולגבורה

ספרים חדשים – מומלצי השבוע 1/5/2016 לזכור ולא לשכוח / יום הזיכרון לשואה ולגבורה

השבוע חל יום הזיכרון לשואה וגבורה. מספר ספרים חדשים נותנים מבט נוסף ומעניין על התקופה: תיעודים היסטוריים לצד סיפורים אישיים, מחקרים חדשים וספרים המותאמים במיוחד לילדים ולנוער.

הסודות של סבתא

הסודות של סבתא מאת עיינה פרידמן

ספר הילדים הסודות של סבתא מאת ד"ר עיינה פרידמן פותח צוהר ליחסים בין-דוריים מיוחדים – בין ילד לבין סבתו ניצולת השואה. הקשר הזה הוא ליבו של הספר הנוכחי, אשר פותח לילדים צוהר למושג שואה, בדרך המאפשרת להם להבין את הנושא בכלים שיש בידיהם. הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי הילד, שמשתף את הקוראים בתגליותיו, ביחסיו עם סבתו, ובשאלות המתעוררות מעברה של הסבתא בימי מלחמת העולם השנייה. הנכד חש כי לסבתו סודות מעברה, אותם היא לא חלקה עמו, אך כשהוא שואל ונענה בתגובה רגשית המלווה בבכי, הוא מגלה עניין, ומבקש כי תספר לו מהם הדברים העצובים מעברה הגורמים לה לפרץ דמעות. הצצה שלו באחת המגירות חושפת פריטים שאינם מוכרים לו, כמו פיטריית עץ עליה נהגו לתקן גרביים, בתקופות בהן היה מחסור ונהגו לתקן פרטי לבוש ולא להחליפם בחדש, הוא נתקל בתרמילי אקדח, במשקפיים של הסבא, שאינו בין החיים יותר, ותצלומים מוזרים בשחור לבן, של דמויות לבושות בביגוד מתקופה שאינה מוכרת לילד. כדרכם של ילדים, הוא מבקש להתקרב לסבתו ועושה זאת בכלים שהוא מכיר מעולמו: הוא פונה אליה ומבקש שתספר לו על חבריה. הסבתא חולקת עימו זיכרונות אחדים מימי ילדותה ומהקורות אותה במלחמה, פותחת את ארון הבגדים ואת ליבה, מראה לו ומספרת על המחבוא ללחם בכפלי בגד הפסים. מראהו המרופט של הבגד, אכן מעיד על התלאות שעברה הסבתא, שלבשה אותו. את דבריה היא חותמת בהסבר לנחיצותה של מדינת ישראל, כשמסקנה זו זוכה לביטוי ציוני- "ארץ ישראל ביתנו האמיתי".

איורים: הילה דאבי, הוצאת גוונים, 22 עמודים, לגילאי 5-9

סיפורה של משפחה יהודית מגרמניה במחנות וֶסטֶרבּוֹרק וברגן־בלזן

ארבע אבנים מושלמות מאת לילה פרל ומריון בלומנטל לזן

הספר מיועד לבני נוער. מחנה ברגן־בלזן בגרמניה היה תחנה אחת בנתיב הייסורים של הילדה מריון בלומנטל ומשפחתה מהעיר הקטנה והשלווה הוֹיָה בגרמניה. הספר ארבע אבנים מושלמות, שנכתב בידי מריון בלומנטל עם הסופרת לילה פרל, מביא את סיפורם של מריון ובני משפחתה המצליחים לשמור על קשר אוהב ואמיץ ועל צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים. באותם ימים האמינה מריון שאם תצליח למצוא ארבע אבנים זהות תישאר משפחתה שלמה ותשרוד את אימי המלחמה. במשך שש שנים וחצי שרדו בני המשפחה את הבריחה להולנד, השילוח למחנה וֶסטֶרבּוֹרְק והגירוש לברגן־בלזן. ב-15 באפריל 1945 שחרר הצבא הבריטי את מחנה ברגן-בלזן. משפחת בלומנטל לא הייתה בין האסירים המשוחררים כי שישה ימים לפני השחרור הובלו ארבעת בני המשפחה אל רציף הטעינה של המחנה והועלו על קרונות בקר של רכבת שנסעה מזרחה. ב"מזרח" שכן מחנה ההשמדה אושוויץ שהכל חרדו מפניו. הרכבת, שזכתה לכינוי "רכבת המוות" בשל מספרם הגדול של האסירים שמתו בה ממחלת הטיפוס, נסעה במשך שבועיים לאורכה ולרוחבה של גרמניה הנאצית. בסופו של דבר שחררו חיילים סובייטים את האסירים החלשים והחולים שירדו מהרכבת, אך לא יכלו להציע להם עזרה רבה. באביב של ימי השחרור הכריעה מגפת הטיפוס האיומה את אבי המשפחה, ואף-על-פי-כן, הצליחה המשפחה לשקם את חייה מתוך עוז רוח ותעצומות נפש. ממרום גילה מספרת מריון בלומנטל־לזן בספר זה על האירועים שעיצבו את ילדותה. היא מספרת על ארבע השנים ששהתה עם משפחתה במחנה וֶסטֶרבּוֹרק, על האימה שחוו בהגיעם לברגן־בלזן, בהיותה בת 9, על הימים הארוכים של חיים מאחורי גדרות תיל, ולבסוף על שנות נעוריה באירופה המנסה להתאושש מפצעי המלחמה ואחר כך בארצות הברית.

מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, הוצאת יד ושם, 104 עמודים

סיפורו של מחנה לעבודת כפייה

בור סיפורו של מחנה לעבודת כפייה מבחר עדויות

מיקלוש דנוֹטי היה אחד מאלפי היהודים ההונגרים שנשלחו בשנים 1944-1943 בתור עובדי כפייה למחנה בּוֹר שבסרביה וגורלו היה כגורלם של כמחצית מן הגברים היהודים שנרצחו בעת פינוי המחנה. סיפורו של המחנה ועובדי הכפייה שבו, שנכללו בהם לצד היהודים גם קבוצות אחרות, הוא סיפור עלום מעט בהיסטוריוגרפיה של תקופת השואה. הספר בּוֹר: סיפורו של מחנה לעבודת כפייה, 1944-1943 –  מבחר עדויות כולל שמונה פרקי זיכרונות של עובדי כפייה לשעבר בבּוֹר, שישה יהודים, איש עדי יהוה, נוצרי בן הכנסייה הנאזרינית ושתי עדויות שנגבו מיד בתום המלחמה משקף את המציאות שהתקיימה במערכת שירות העבודה ההונגרי. שמונה מעובדי הכפייה ממלאים שליחות חשובה בהביאם תמונה מהימנה ואמתית על בּוֹר ועל הגילויים הלא אנושיים שהתרחשו בה. העדים מספרים על התנאים הקשים במחנות השונים בבּוֹר, על המחסור במזון, העבודה הקשה וההתעללויות הנוראות שבמהלכן מתו יהודים רבים. רבים אחרים נרצחו בזמן פינוי המחנה. העדויות הללו שופכות אור על אחד הפרקים הקשים בסיפור שואת יהודי הונגריה והן משמשות פה למי שלא שרדו את הניסיון הנורא. הסיפור של בּוֹר כפי שהוא עולה מן העדויות משקף בעיקר את המציאות שהתקיימה במערכת שירות העבודה ההונגרי. מלכתחילה הייתה זו מציאות קשה אבל לא קטלנית דווקא שהתערבבה בה אנטישמיות עזה ולפעמים אכזריות קיצונית. רק ברבות הזמן נעשתה המערכת הזאת רצחנית באופן גלוי. כמחצית מן הגברים היהודים בבּוֹר נרצחו בצרוֶונקה – קבוצה גדולה של גברים נורתה שם בידי אנשי ס"ס בסיוע החיילים ההונגרים ששמרו על עובדי הכפייה. אחרים חוו את מלוא עצמתו של המשטר הנאצי כשחצו את הגבול מהונגריה לאוסטריה בתחילת 1945 ונכלאו במחנות הנאציים. העדויות בספר הזה שופכות אור על חוויותיהם של עובדי הכפייה בבּוֹר ותורמות רבות להבנתנו את מערכת שירות העובדה ואת שואת יהודי הונגריה.

מלווה במבוא היסטורי מאת ד"ר רוברט רוזט, מנהל ספריית יד ושם, העוסק במערכת שירות העבודה בהונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה.

מהונגרית: אברי פישר, הוצאת יד ושם, 183 עמודים

יהודים בשורות הפרטיזנים ובמחתרות ביוגוסלוויה

אחד מתוך שמונה מאת ראול טייטלבאום

הספר אחד מכל שמונה: יהודים בשורות הפרטיזנים ובמחתרות ביוגוסלוויה במלחמת העולם השנייה מאת ראול טייטלבאום הוא פרי מחקר המבוסס על תיעוד נרחב מן התקופה, והוא מביא פרטים רבים על השתתפותם של היהודים אזרחי יוגוסלוויה בפעילות המחתרתית ובלחימה בתנועת הפרטיזנים בארץ זו בשנות מלחמת העולם השנייה.

לפעילות זו נודע תפקיד מכריע לא רק בלחימה בפועל אלא גם בעיצובה הפוליטי של מדינת יוגוסלוויה בשנים שלאחר המלחמה. הספר שופך אור על נושא חשוב זה שעד עתה לא הוקדש לו מקום ראוי במחקר בארץ ובעולם, ומוסיף פרק נכבד לחקר תולדות יהודי יוגוסלוויה בשואה. מחבר הספר, רואה בו גם מילוי חובת כבוד אישית בתור מי שגויס למאמץ הלחימה הפרטיזנית בהיותו נער צעיר.

הוצאת יד ושם 414 עמודים

עובדי כפייה יהודים בתעשייה הצבאית של הרייך השלישי

במנהרות אשמדאי מאת אליעזר שוורץ

בראשית 1944 הלכו וגברו התקפותיהן האוויריות של בעלות הברית על אתרי התעשייה האזרחית והצבאית של הרייך השלישי. גרמניה הנאצית נאלצה להעתיק את המפעלים אל אזורים בטוחים יותר בפנים גרמניה ובייחוד אל מנהרות ואתרים אחרים מתחת לפני הקרקע. ואולם לביצוע הפרויקטים האלה נדרש כוח עבודה רב שלא היה ברשות הגרמנים באותה תקופה בשל מפלות הצבא הגרמני בחזית. בנסיבות האלה נחשבו היהודים שנותרו בחיים מאגר של כוח עבודה שיש לנצלו לביצוע העבודות הקשורות בהעתקת המפעלים והפעלתם, למרות מיקומם בשטחי הרייך הישן שהוכרזו יודנריין ("נקי מיהודים") באביב 1943. אליעזר שורץ בספרו במנהרות אשמדאי: עובדי כפייה יהודים בתעשייה הצבאית של הרייך השלישי, בוחן את הקשר בין המחדלים ההנדסיים שאירעו בפרויקטים אחדים של תעשיית החימוש הגרמנית למותם של אלפי עובדי כפייה יהודים. הוא מתמקד בסיפורה של קבוצה בת 500 יהודים בעלי מקצוע, ובכללם הוא עצמו, שנשלחו ביוני 1944 מאושוויץ לשטח הרייך כדי להכשיר מפעלים שעסקו בייצור נשק שהיה עשוי לחולל תפנית במלחמה לטובת גרמניה הנאצית. שורץ, המציע במחקרו נקודת מבט ייחודית הנשענת הן על ניסיונותיו הקשים בשנות המלחמה והן על הכשרתו המקצועית לאחריה, סוקר את קורות חברי הקבוצה מראשית התארגנותה בבירקנאו, דרך העברתם לעבודה בשטחי מכרה הברזל בכפר טיל שבלוֹרֵן הצרפתית ובמכרה המלח בכפר קוֹכֶנדוֹרף שבדרום גרמניה ועד הובלתם בצעדת מוות וחיסול רוב חברי הקבוצה בשלהי אפריל 1945. ב-1 במאי 1945 שחררו חיילים אמריקנים את שרידי הקבוצה בהרי טירול האוסטריים. גורלם של חברי הקבוצה דומה לגורלם של אסירים יהודים רבים אחרים שעמלו וחוסלו בנסיבות דומות ברחבי הרייך בשלהי מלחמת העולם השנייה. הם היו הקרבנות של המדיניות הנאצית של חיסול באמצעות עבודה. כאשר התקרבה המלחמה לסיומה ואבדה האפשרות לנצלם לעבודה לצורכי התעשייה הביטחונית של הרייך איבדו שרידי עובדי הכפייה היהודים בעיני הגרמנים את ההצדקה להמשך חייהם על פני האדמה.

הוצאת יד ושם, 342 עמודים

סיפור הסתרתה והצלתה של ילדה יהודייה בהולנד הכבושה

היום הגיעה אלינו י מאת מיפ חרוננדייק

מיפּ חרוֹנֶנדַייק ובעלה קוֹס, זוג הולנדים חשוכי ילדים, הסתירו בביתם ילדה יהודייה בת ארבע, יהודית רוס, החל מקיץ 1942, הימים שהחל בהם גירוש היהודים מהולנד, ועד סוף המלחמה מתוך סיכון חייהם וחירותם. מיפּ חרוֹנֶנדַייק לא הסתפקה בהצלת חייה של הילדה אלא החליטה להציל גם את זיכרונות ילדותה ולשמר אותם בעבור אמהּ של הילדה שהסתתרה במקום אחר. וכך ישבה ורשמה יום-יום, רישומים קצרים וענייניים המגלים עולם ומלואו – געגועיה של ילדה בת ארבע שנותקה במחי יד מהוריה, הקשיים והאושר שבגידולה, הפעילות המחתרתית הנרמזת בין השורות, ובעיקר החששות מפני הלשנה והסגרה, והדאגה הגוברת לנוכח השמועות הקשות והנוראות. היא  מתארת בהרחבה בספרה היום הגיעה אלינו י': סיפור הסתרתה והצלתה של ילדה יהודייה בהולנד הכבושה את התלאות שהיו מנת חלקן שלה ושל יהודית אחרי שנתקבל מכתב אנונימי שנאמר בו שידוע שהם מסתירים ילדה יהודייה. מיפּ לא הסכימה שהילדה תימסר למשפחה אחרת ותחווה שוב פרֵדה והיא נטלה את יהודית ונדדה אתה בין קרובים וידידים עד שהצליחו, בעזרתם של אנשי מחתרת, להעניק לה זהות חדשה בשם קלרה לה גראס (La Gras). כשגברה הסכנה הפסיקה מיפּ את הכתיבה היומיומית. לאחר המלחמה השלימה את סיפור הזיכרונות בצירוף שפע של תצלומים מלווים בהסברים, והכינה ממנו אלבום אותו העניקה ליהודית, לקראת עלייתה ארצה. יהודית רוס התאחדה אחרי המלחמה עם הוריה ואחותה, עלתה לארץ בשנת 1957 ובנתה כאן את ביתה. היא אם לשלושה ילדים וסבתא לשמונה נכדים.

מהולנדית: חוה דינר, הוצאת יד ושם, 95 עמודים

מסע פרטי ארוך מאוד

השתיקות מאת יובל ירח

השתיקות מאת יובל ירח (45), נכד לניצולת מחנות העבודה, הריכוז וההשמדה של אירופה. סבתו השותקת מניה, ששתקה את ילדותה ואת נעוריה, ושתקה את נישואיה הראשונים, ושתקה את סיפורה של בתה הבכורה, הציתה את סקרנותו ואת דמיונו ושיגרה אותו למסע פרטי ארוך מאוד. הסיפור הוא גם מערבולת חייה של משפחה יהודית בקרקוב של תחילת המאה ה-20, ומכאן ואילך הוא מוביל את הקורא בתוכה, וסביבה, והלאה ממנה, לתוך מעמקי ההיסטוריה ברגעיה האפלים ביותר. ספר שחלקים ממנו דומיינו בכוחה של האהבה ועם זאת, ואולי דווקא בשל זאת, הוא מעניק לקוראיו תחושת שיתוף היסטורית.

הוצאת זמורה, 560 עמודים