ביקור בית עם המשורר אלי אליהו: עיר ובהלות

אלי אליהו, עיתונאי ועורך בעיתון הארץ, "חושב ששירה היא שילוב של יופי, חוכמה ומוסיקה. אני שואף אפוא בשירים שלי לתת ביטוי לשילוב הזה עד כמה שניתן. כשאני כותב אני מתייחס למלה לא רק מבחינת משמעותה אלא מבחינת כל המרכיבים שלה, כלומר המצלול, הקשר עם המלה שעומדת לפניה וזו שאחריה, האסוציאציות שהיא מעלה ועוד. שיר בעיני הוא כמעט דבר אורגני, חי. כאשר קוראים מאמר או ידיעה בעיתון, הרי שמלים שכבר קראנו צונחות ומתות, כפגרים בצד הדרך. בשיר לעומת זאת השורה הרביעית עומדת בקשרים חזקים והדוקים עם השורה הראשונה, וכל המלים עומדות בקשר הדוק זו עם זו. הן אינן מתות גם אחרי שקוראים אותן. אני אוהב כתיבה פשוטה, ישירה ולא מתחכמת ומשתדל לכתוב כך".

 

"ואני יודע כי בדממה אני כותב / ובדממה נמחק. אבל מוכרח אדם / להשאיר אחריו סימני מאבק" ( מתוך השיר "עיר ובהלות")

 

 

אלי נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. בוגר אוניברסיטת תל-אביב בפילוסופיה יהודית ובספרות עברית. למד שנתיים עריכה ותרגום במסגרת תכנית מלגה של מכללת עלמא. המשוררת אגי משעול שלימדה במכללה זו, שלחה משיריו לכתב העת "שבו" ומאז פרסם שירים בכתבי העת "מטעם", "הליקון", "שבו", "מאזניים" ו"קשת החדשה", וכן בעיתונות היומית. עד עתה פרסם שני ספרי שירה בהם "אני ולא מלאך" שזכה בפרס לספר ביכורים של משרד התרבות.

 

שם: אלי אליהו

גיל: 42

סטטוס: בזוגיות עם ילדה

מגורים: גבעתיים

 

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר עיר ובהלות, בהוצאת עם עובד, 2011

מאין אתה שואב את השראתך בכתיבתך? "ההשראה מגיעה ממקומות שונים. אחדים מהשירים נולדים ישירות מחוויות בחיים, אחרים מרעיונות מופשטים. לפעמים השפה עצמה היא שמולידה את השירים. כלומר צירוף מלים שתופס את האוזן, או איזה משפט שמתנגן במחשבה. גם קריאה, בעיקר של משוררים אחרים, מעוררת פעמים רבות השראה".

"אני חושב ששירה היא שילוב של יופי, חוכמה ומוסיקה. אני שואף אפוא בשירים שלי לתת ביטוי לשילוב הזה עד כמה שניתן. כשאני כותב אני מתייחס למלה לא רק מבחינת משמעותה אלא מבחינת כל המרכיבים שלה, כלומר המצלול, הקשר עם המלה שעומדת לפניה וזו שאחריה, האסוציאציות שהיא מעלה ועוד. שיר בעיני הוא כמעט דבר אורגני, חי.

כאשר קוראים מאמר או ידיעה בעיתון, הרי שמלים שכבר קראנו צונחות ומתות, כפגרים בצד הדרך. בשיר לעומת זאת השורה הרביעית עומדת בקשרים חזקים והדוקים עם השורה הראשונה, וכל המלים עומדות בקשר הדוק זו עם זו. הן אינן מתות גם אחרי שקוראים אותן. אני אוהב כתיבה פשוטה, ישירה ולא מתחכמת ומשתדל לכתוב כך".

מאיזה גיל אתה כותב שירה? "כתבתי שירים כבר בבית הספר היסודי. אבל אני חושב  ששירה ממש, כלומר  השיר הראשון שכתבתי ובחרתי גם לפרסם אותו נכתב כשהייתי בן 24 בערך".

מתי כתבת את השירים המצויים בספרך? האם ליקטת אותם לאורך שנים?  "את השירים בספר הזה, שהוא ספר השירה השני שלי, כתבתי מאז שהתפרסם הספר הראשון כלומר מ-2008. הספר הראשון, לעומת זאת, כלל שירים שנכתבו על פני תקופת זמן ארוכה הרבה יותר".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "לאחרונה קראתי את "זיכרונות מהונגריה" של שאנדור מראי; את "מוורשה לניו יורק", פרקי אוטוביוגרפיה של יצחק בשביס זינגר, ואת אסופת השירים של זגנייב הרברט בתרגום לעברית. אבל אני לא קורא עקבי , ומדלג הרבה מספר לספר".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך? "אני חושב שאמיר גלבע היה תגלית גדולה בשבילי כשנתקלתי בשיריו לראשונה לפני שנים רבות. בהתחלה הוא השפיע על הכתיבה שלי מאוד, אבל זה הלך והתפוגג. כיום קשה לי להצביע על משורר אחד. זה משתנה מעת לעת".

איזה ספרים קראת בילדותך? "הספרים האהובים עלי היו "המכשפה, האריה וארון הקסמים", ו"נילס הולגרסן ואווזי הבר". אבל קראתי המון בילדות, ממש הרבה ספרים, הרבה יותר משאני קורא היום".

איזה 3 ספרים תיקח איתך לאי בודד? "אקח את התנ"ך, את "מכתבים" של גוסטב פלובר, ומילון".

פרסמת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "פרסמתי ספר שירה ראשון ושמו "אני ולא מלאך" ב-2008 בהוצאת הליקון".

ספר קצת על הספר שכתבת:  "הספר מחולק לארבעה שערים. השירים בשער הראשון נעים רובם סביב אבני הבניין של ספר יונה. כלומר הנביא הבורח מן הבשורה. כאשר הנבואה והבשורה מקבלות פרשנויות שונות. בשער השני שירים על הולדת הבת. בשער השלישי שירים מגוונים, בהם שירים ארספואטיים ושירים בעלי גוון פוליטי. בשער האחרון שירים הנוגעים במות אבי".

 

מספריו של אלי אליהו

 

אני ולא מלאך, ספר שירה, הוצאת הליקון, 2008, זכה בפרס שר המדע, התרבות והספורט לשנת 2008

עיר ובהלות, ספר שירה, הוצאת עם עובד, 2011

 

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "אני לא כותב כרגע. למעשה מאז שיצא הספר. בכל מקרה אני כותב בקצב אטי יחסית, כך שאני לא חושב שעתיד לצאת ספר בקרוב. זה ייקח עוד זמן אני מניח".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל? "לקרוא הרבה משוררים, גם כאלה שלא מלהיבים אותך. מכל אחד אפשר ללמוד משהו. וגם להיות המבקר הכי מחמיר של השירים שלך".

 

שירים מתוך עיר ובהלות מאת אלי אליהו

 

תרשיש

 

בְּתַרְשִׁישׁ לֹא אֶכְתֹּב שִׁירָה

וְלֹא אֶקְרָא. יָמִים שְׁלֵמִים יַעַבְרוּ

עָלַי בְּשַׁלְוָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ.

 

אֲנָשִׁים יִרְאוּ בִּי אֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם.

תִּהְיֶה לָנוּ שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת,

אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת שְׁמָהּ.

 

בְּתַרְשִׁישׁ אִישׁ לֹא יֵדַע

עַל הַנְּבוּאָה, וְלֹא יַזְכִּירוּ

אֶת נִינְוֵה, אֲפִלּוּ בִּלְחִישָׁה.

 

אוּכַל לְהִתְאַהֵב בְּכָל אַחַת

מִבְּנוֹת הַמָּקוֹם וְלַעֲזֹב

אוֹתָהּ לְגוֹרָלָהּ.

 

וּבְהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי,

אֲפִלּוּ אָז, לֹא אֶכְתֹּב מִלָּה.

 

 

 

ירושה

 

אֵינִי יָכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָךְ דָּבָר. מַה יָכֹל לָדַעַת

עַל חַיָּיו מִי שֶׁחַי פַּעַם אַחַת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב

עַל עִקְּבוֹתָיו. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִנַּיִן מַגִּיעָה הַנְּשָׁמָה

וְאֵיךְ נוֹצַר הַבָּשָׂר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ עֹנֶשׁ

אוֹ שָׂכָר. אֵינֶנִּי יָכֹל לִפְסֹל אֲפִלּוּ אֶת הָאֱמוּנוֹת

הַתְּפֵלוֹת בְּיוֹתֵר. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אָדָם בּוֹחֵר

אֶת גּוֹרָלוֹ, אוֹ אִם הוּא מִתְגַּלְגֵּל בְּגוּף אַחֵר.

אֵינֶנִּי יָכוֹל לָדַעַת אִם הַזּוּלַת אֵינוֹ אֶלָּא מַבָּט

חִיצוֹנִי שֶׁל הָאֲנִי. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי הוּא

שֶׁנָּע בַּזְּמַן אוֹ שֶׁהַזְּמַן נָע בִּי. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַד

מָתַי יַעֲמֹד בַּזֶּה לִבִּי. אֵינִי יָכוֹל לְלַמֵּד אוֹתָךְ

דָּבָר עַל הָעוֹלָם, בִּתִּי. זוֹ יְרֻשָּׁתִי.

 

 

 

הציפור הצבועה

 

אֲנִי לֹא הִכֵּיתִי אֶת הַקָּשִׁישׁ שֶׁדָּם הִכְתִּים אֶת כֻּתְנָתוֹ הַלְּבָנָה,

וְלֹא אֲנִי יָרִיתִי בָּאִישׁ שֶׁעָמַד עַל גַּג הַמִּסְגָּד וּבְיָדָיו לְבֵנָה.

בְבֶטֶן הַטַּנְק קָרָאתִי אֶת "הַצִּפּוֹר הַצְּבוּעָה" ובְּעֶמְדַּת הַשְּׁמִירָה

כָּתַבְתִּי שִׁירָה (רַק הַמָּוֶת, יָדַעְתִּי, יְשַׁחְרֵר מִן הַשּׁוּרָה).

 

אֲבָל בַּלֵּילוֹת הִתְכַּסֵּיתִי כְּלִימָה אֲיֻמָּה, נַפְשִׁי הָיְתָה צְרוּרָה

בִּצְרוֹר הָאַשְׁמָה, וְהַפַּחַד כִּרְסֵם כְּמוֹ חֻלְדָּה רְעֵבָה. טוֹב שֶׁהָיְתָה

לְפָחוֹת אַהֲבָה, כְּלוֹמַר מִישֶׁהִי לְהִתְקַשֵּׁר אֵלֶיהָ, וּלְהַקְשִׁיב

לְתֵל אָבִיב הַצּוֹחֶקֶת בָּהּ, כְּיֶלֶד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֵּן תְּמוּתָה.

 

 

המעקלים

 

דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם (אִי הֲבָנָה

עִם הָעִירִיָּה בְּעִנְיָן גְּבִיַּת הָאַרְנוֹנָה).

בָּאוּ עִם אֶקְדָּחִים, שָׁלְפוּ טְפָסִים.

כָּךְ וְכָךְ מֶטְרִים רבועִים, אָמְרוּ,

כָּךְ וְכָךְ חוֹבוֹת מִצְטַבְּרִים, רִבִּיּוֹת,

פִּגּוּרִים. רָאוּ סְפָרִים עַל הַמַּדָּפִים,

עַל הַסַּפָּה, עַל הַשֻּׁלְחָן. הַגָּבֹהַּ שָׁאַל

אִם אֲנִי עוֹשֶׂה דּוֹקְטוֹרָט. לֹא, אָמַרְתִּי,

מְשׁוֹרֵר. רָאָה אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלִּי עַל הַשֻּׁלְחָן,

פָּתַח וְקָרָא בְּקוֹל: "הָעוֹלָם מִתְקַלֵּף אֲחוֹרַנִּית

כְּמוֹ נֶשֶׁל נָחָשׁ עֲנָק". יָפֶה, אָמַר, הָעוֹלָם

מִתְקַלֵּף אֲחוֹרַנִּית. מַמָּשׁ יָפֶה. הִסְכִּימוּ

לְחַלֵּק אֶת הַחוֹב לְתַשְׁלוּמִים שָׁוִים. מִכָּל

הַסְּפָרִים עִקְּלוּ שׁוּרַת שִׁיר אַחַת וְהָלְכוּ.

 

 

עיר ובהלות, שירים, מאת אלי אליהו, הוצאת עם עובד, שנת 2011, 85 עמודים