ביקור בית עם הסופרת נעה ידלין – בעלת הבית / על משפחה ועל כסף – על כישלון והצלחה

בעלת הבית מאת נעה ידלין

נעה ידלין, סופרת ועיתונאית. סגנית עורך מוסף "סופשבוע" של מעריב, מעבירה סדנאות כתיבה (עם הסופרת ענת עינהר) ומרצה לתקשורת. לשעבר כותבת, עורכת, בעלת טורים ומבקרת טלוויזיה ב"כל העיר", "העיר" ו"מעריב", וכן מגישת פינות בנושא ביקורת תרבות ותקשורת בטלוויזיה וברדיו.

שם: נעה ידלין

גיל: 37

סטטוס: נשואה ואמא לילדה

מגורים: תל אביב

יריית פתיחה: הוציאה לאחרונה את הספר בעלת הבית, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2013

נעה ידלין

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? "שנתיים פחות חודש בדיוק חלפו מן היום שהתחלתי לכתוב ועד היום שיצא לאור. הספר צעיר אך במעט מבתי; התחלתי לכתוב אותו כשהיתה בת ארבעה חודשים". 

אילו ספרים קראת לאחרונה? "את 'שדה ושדות' של רחל איתן, בהמלצתה הנמרצת של חברתי הטובה, הסופרת ענת עינהר; את 'הלחשן', ספרו המעולה, זוכה פרס ספיר, של חגי ליניק; וברגעים אלה ממש את 'אסכולה ישנה' של טוביאס וולף. דוגמא יוצאת דופן לספר שהוא גם מעולה וגם קשה להפסיק ולהפוך בו את הדפים, כאילו היה סתם רומן רומנטי".

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? "יש סופרים מעולים, שאתה קורא בהם ומתרשם עמוקות, אבל נדמה לך שהם שטים ביקום כתיבה מקביל, שאינו קשור לזה שלך. דוסטויבסקי, למשל. האם הייתי רוצה לכתוב כמותו? מה לי ולו? לעומת זאת, כשקראתי את מאריו ורגאס יוסה, חשבתי לעצמי שככה הייתי רוצה לדעת לכתוב. יש בו הומור וממזריות ודקות".

אילו ספרים קראת בילדותך? "ספרים של ילדים. את אריך קסטנר, למשל, מאוד אהבתי. זכור לי במיוחד הספר 'אילן גדל בברוקלין' מאת בטי סמית', שבגללו רציתי להיות ענייה, כמו הילדה בספר, במשך תקופה ארוכה מאוד". 

אילו שלושה ספרים תיקחי איתך לאי בודד? "'דודה חוליה והכתבן' מאת מאריו ורגס יוסה; 'דודי אוסוולד' מאת רואלד דאל; ואסופה של כל שירי ט. כרמי, המשורר האהוב עלי".

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? "הוצאתי אסופת טורים, 'שאלות קשות לאללה – אתם שואלים, אלוהים משיב' (חרגול/עם עובד), את הרומן 'חיי מדף' (כנרת זמורה-ביתן) ועכשיו את 'בעלת הבית'".

ספרי קצת על הספר שכתבת: "בעלת הבית הוא סיפורה של משפחה ירושלמית, חילונית, משכילה ואמידה. אם המשפחה, כבר בת ששים פלוס, היא פרופ' להיסטוריה של עם ישראל, יושבת ראש של שלל אגודות ידידים וסמנכ"לית מוערכת של מרכז שלום יוקרתי; אלא שיום בהיר אחד מתפוצצת בתקשורת פרשה ובמרכזה תחקיר, ולפיו היא מעלה בכספי המרכז בסכום של 3.4 מיליון שקלים. הסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו של בנה האמצעי, בן הארבעים, אסא, בחור מן היישוב, שנאלץ פתאום להתמודד עם שבר מוחלט בדמותה של אמו, ועם כל תוצאות הלואי, הפרטיות והמשפחתיות". 

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "אני חושבת בימים אלה על ספרי הבא, אבל עוד לא התחלתי בכתיבתו. מנסיוני עד כה, לפחות, זה השלב הקשה ביותר בתהליך הכתיבה".

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? "לא לכתוב סטטוסים בפייסבוק. התרכז בכתיבת הספר שלך, ושמור את המלים שלך עבורו". 

משפט מסכם: "לשמחתי אני עוד לא בשלב הסיכומים".

נועה ידלין – ספרים

שאלות קשות לאללה – אתם שואלים, אלוהים משיב, הוצ' חרגול/עם עובד, 2005

חיי מדף, הוצ' זמורה ביתן, 2010

בעלת הבית, הוצ' זמורה ביתן, 2013

בעלת הבית מאת נעה ידלין

אסא פוגל, דוקטור בלי משרה ופרוד טרי, מתעורר בוקר אחד לחדשות מבהילות: אמא שלו האהובה, סמנכ"ל מרכז תיאודור הירש לשלום בר קיימא, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, אספנית אנינה של אמנות ישראלית ופעילה נמרצת בשלל אגודות ידידים – חשודה שגנבה ממקום עבודתה 3.4 מיליון שקלים.

עכשיו אסא מנסה לנווט בתוך מציאות טרופה: בין אחותו המשוכנעת בחפותה של אמה לבין אחיו הספקן; בין פרודתו הנוכחת בחיי כולם לבין החברים שנעלמים; בין טעויות ותיקות לעלבונות חדשים – והכול לעיני התקשורת, שאינה נותנת מנוח.

אבל יותר מכול עליו לבחון מחדש את דמותה המוכרת כל כך של אמו. מי היא האישה הזו, עם חוש ההומור הנהדר, השכל החריף והנטייה הקלה לצדקנות, שיושבת עכשיו במעצר בית?  

בעלת הבית מפרק את דמויותיו בסכין מושחזת ומרכיב מהן רומן מקורי ומסעיר על משפחה ועל כסף, על אימהות וילדים, על כישלון והצלחה, על מעמד ועל תדמית.

פרק ראשון

א

1.

אסא פוגל לא אהב חידות. לא היה אכפת לו אם אפשר למלא דלי בעוד דלי, איך הופכים משולש לריבוע באמצעות שלושה קיסמים וחוט או כמה פעמים תיאלץ הסירה עם הכבשים לחצות את הנהר לצורך מטרה שפרחה שוב ושוב מזיכרונו, אף ששמע את החידה הזאת לא פעם.

הוא הכיר היטב את ארשת הפנים שהיתה תוקפת את חדֵי החידות רגע לפני שהשביתו את סביבתם מכל שיחה או שעשוע: עיניהם היו משתובבות, פיהם נפער קלות, מחפש אחר סדק בשיחה שדרכו יוכלו לחדור פנימה, תשמעו חידה, תשמעו שנייה משהו, מי שמכיר את זה שלא יגיד כלום. אַחַר היו חדים את החידה, או שולפים את קוביית העץ עם הלולאות וההשחלות, או מניחים על הרצפה חמישה גפרורים, והנה עכשיו רק הם לבדם בחדר יודעים את התשובה לשאלה שאיש לא ידע בכלל שהיא קיימת, וכבר הושלם כיבוש השטח, שכן זה טבען הרודני של חידות, שהן תובעות מסביבתן את כל תשומת הלב. מדי פעם היו מעירים בשביעות רצון: אבל הגפרור הזה עדיין נוגע לך בזה, או: אבל אין לך דלי שלישי, יש רק שניים, כאילו היו הם עצמם בעליה החוקיים של החידה ולא רק סוכניה עלי אדמות.

בכלל, אסא שם לב שרבות מן החידות היו קשורות במים. דליים, נהרות, ליטרים ושלישֵי ליטרים וגדות למכביר. אפילו הכבשים יובאו ממכורתם אל גדת נהר שורצת זאבים, את האימה הזאת אסא זכר, בלי לזכור את הפואנטה. אבל הוא לא הצליח להעלות שום הסבר מניח את הדעת, שבזכותו יוכל לעצור הכול באמצעו של עוד דיון איום בעוד חידה משעממת, ולומר, תגידו, שמתם לב שבכל החידות האלה יש תמיד מים?

ברגע של קרבה מדומה סיפר את זה לבחורה הראשונה שיצא איתה אחרי שנפרד מיפעת. היא אמרה, אבל יש מלא חידות שהן לא במים, ונתנה לו דוגמה לבדיחה, ואסא אמר, חידה, חידה, וגם דוגמה לחידה היא נתנה לו, ואסא התעקש עוד קצת, ניסה לשכנע, ביקש בלבו שתסכים, פחות מתוך שהיה אכפת לו באמת אם חידות מתרחשות במים, אלא שרצה להוכיח לצופה דמיוני שהם מבינים זה את זה, שהם עדיין קרובים, שהוא לא כישלון גם בזה. אבל אז היא אמרה, נראה לי שגם אם היית מסביר לאנשים את מה שהסברת לי, לא כל כך היו מבינים למה אתה מתכוון, ואסא ידע שהיא צודקת, ובכל זאת לא התקשר אליה שוב.

עכשיו ישב מול אחותו, אביטל, וניסה לכבוש לכבודה את קוצר סבלנותו כשניסתה להיזכר איך זה בדיוק הולך, שנייה, שנייה, תנו לי רגע. אלישבע אמרה, אני מקווה מאוד שזה שווה את זה, ואביטל אמרה, שווה, שווה. אוקיי. אז ככה. החידה הזאת זה כאילו דרך לזהות פסיכופתים אמיתיים – מי שעונה בצורה מסוימת הוא פסיכופת, עם ראש סוציופתי. אוקיי?

אמוץ אמר, זה הולך לעצבן אותי? ואביטל אמרה, באיזה קטע? ואמוץ אמר, בקטע של איזה משהו דבילי כזה על פסיכופתיה וסוציופתיה של אנשים שלא מבינים לא מה זה זה ולא מה זה זה, ואסא אמר, נראה לי שאם אתה עומד בתוכנית ריאליטי על פסיכיאטריה אתה תעמוד גם בזה, ואמוץ אמר, זה ממש־ממש לא תוכנית ריאליטי, די כבר להגיד את זה, ואסא אמר, מטפלים שם – מה זה מטפלים שם, אתה מטפל שם – בילדים, מול מצלמות הטלוויזיה, אז מה זה תזכיר לי, ואמוץ אמר, קודם כול אני עוד לא מטפל שם באף אחד, זה בפיתוח, ובי"ת, זה הרבה, אבל הרבה יותר מורכב מזה, ומיכל, אשתו, העירה, זאת באמת תוכנית מאוד עדינה, אני ראיתי פיילוט, ואסא התאפק ולא אמר, אה, אם זה הרבה יותר מורכב מזה אז אוקיי.

אלישבע אמרה, תעשו לי טובה כי כבר באמת אין לי כוח יותר לדיון הזה, ואז פנתה לאביטל ואמרה, אוקיי, אז יאללה, בואו נשמע את החידה על הפסיכופתים, ואביטל אמרה, אז ככה. יש שתי אחיות, והן הולכות להלוויה של אמא שלהן. אחת האחיות פוגשת בהלוויה גבר מושלם, גבר חלומותיה, ואסא אמר, אני מכיר את זה, זה משהו עם רצח, זה רץ באינטרנט, ואביטל אמרה, אל תגיד כלום! ואסא אמר, אין לי מה להגיד, אני ממילא לא זוכר, ואביטל אמרה, אז תסתום. בקיצור, היא רואה שם את גבר חלומותיה, אבל אחרי ההלוויה היא לא מצליחה לאתר אותו או לגלות מי הוא בשום פנים ואופן. כעבור חודש, היא רוצחת את אחותה. השאלה – ושאף אחד לא יגיד כלום אלא תחשבו בשקט בראש כי כעיקרון אמורים לכתוב את זה על פתק – היא למה היא רצחה את אחותה.

אביבה, שעישנה כל העת על ספה צדדית כדי שלא לנשוף את העשן על נבו הישן בסלקל, אמרה, זה ברור, לא? או שאני מפספסת משהו, ואביטל אמרה, סבתא, אל תגידי כלום, שנייה, טוב? ואביבה אמרה, אני לא אומרת אבל זה נראה לי ברור, או שאני מבינה יותר מדי בהלוויות או שזאת חידה קצת קלה, לא? ואמוץ אמר, סחה על הנימוס, סבתא, את יכולה להגיד "טיפשית", ואביטל אמרה, למה, אתה יודע? ואמוץ אמר, נראה לי שכן, ואביטל אמרה, אז אוקיי, אף אחד פה לא יופתע באמת אם יסתבר שאתה פסיכופת, ואמוץ אמר, פסיכופת וסוציופת, אל תשכחי, ואביטל התעלמה במופגן ואמרה, כולם חשבו? וכולם אמרו כן.

אביטל המתינה רגע, כמבקשת למשוך את הרגע הלא אופייני, שבו העיניים כולן נשואות אליה, ואסא שאל את עצמו שוב איך מצליחה האישה הזאת לחלוש על חברת נדל"ן, אם יש לה אולי כריזמה שנעלמת ממנו, כמו דיו סתרים שנחשף רק כשמחממים אותו.

לבסוף אמרה, שיתחיל קודם כול דווקא מי שלא חושב שהוא יודע, כי בדרך כלל מי שחושב שהוא יודע באמת יודע ואז זה כבר הורס לכולם, ובן־עמי אמר, לי לא נראה שאני יודע, ואלישבע אמרה, תתחילי באמת עם אבא, הוא גרוע בדברים האלה, ובן־עמי אמר, לא הייתי אומר גרוע אלא מאותגר, ועל פניו זיהה אסא את הממזריות של מי שהשתמש בביטוי מודרני, ואביטל אמרה, אז מה חשבת, ובן־עמי אמר, אני באמת לא יודע. אולי משהו ביחסים שלה עם אחותה?

אמוץ אמר, איזה מצחיק אתה אבא, אז זה לא שנראה לך שאתה לא יודע, אתה אשכרה לא יודע, ובן־עמי אמר, אמרתי, אני לא יודע, אבל חשבתי בכיוון של סכסוך עם האחות, נתתי כיוון, ואמוץ אמר, אבל ברור שזה ביחסים עם האחות, כל השאלה היא מה ביחסים עם האחות, לא? והוא הסתכל על אביטל, שאמרה, לא ברור בכלל, יאללה, אמוץ, נראה לי שאתה יכול להגיד את הפתרון שלך כי אתה לגמרי לא בכיוון, ואמוץ אמר, אני הרוס, אביטל, זה פשוט יגמור אותי אם לא פתרתי נכון, ואביטל אמרה, יאללה, יאללה, ואמוץ אמר, טוב, אני חשבתי שהיא גילתה שיש משהו בין אחותה ובין הבחור, אולי אפילו שהבחור היה בהלוויה בגלל אחותה, או שכל החודש הזה הוא היה אצלה ובגלל זה אי־אפשר היה לאתר אותו, משהו כזה, ואלישבע אמרה, אז למה שהיא תרצח אותה? מה זה יעזור לה? ואמוץ אמר, אני יודע מה זה יעזור לה? יעזור, אתם מדברים כאילו יש פה איזה רציונל צרוף שרק אני לא מתעלה לדרגתו, הרי ברור שאם היא רוצחת את אחותה זה בכל מקרה לא יעזור לה, ואביטל אמרה, לא ברור בכלל, ואמוץ אמר, אם את עוד פעם אחת אומרת לא ברור בכלל אני יורה בך, ואלישבע אמרה, אולי נחבר על זה אחר כך חידה, ובועז, בעלה של אביטל, אמר, גדול.

אביטל אמרה, בקיצור, לא, ואמוץ אמר, מה לא, יש פה נכון ולא נכון? חשבתי שיש יותר מתשובה אחת, ואביטל אמרה, יש כמה תשובות שרוצים, אבל רק תשובה אחת אומרת שאתה פסיכופת, ואמוץ אמר, אז נרגעתי.

לאסא התחשק לרגע לצאת להגנתו של אחיו, גם לו בא להתמרד נגד ההיגיון הפנימי המרגיז, הסתום, שכפתה החידה על נתיניה, אבל הוא ידע היטב שלא בגלל זה אמוץ מתמרד, אלא סתם בגלל שלא ידע, התמרדות נעלבת, ילדית, כי אם למישהו מגיע לצאת פסיכופת במשפחה הזאת זה לאמוץ. במקום זה הוא יצא קהה, בנאלי, ההפך המוחלט מפסיכופת בממלכה של החידה הזאת, ואת כתר הפסיכופתיה עוד עלול לקטוף מישהו אחר, לך תדע מי.

אביטל אמרה, אסא? רומזת שתורו הגיע, ולפני שהספיק להיעלב, מובן שהיא מניחה שגם הוא לא יודע, אמרה, או שאתה זוכר את התשובה? ואסא, שלא זכר אבל זיכרון עמום גירד בראשו, אמר, זוכר, להגיד? ואביטל מיהרה לומר, לא! ואלישבע אמרה, ברור שלא, עד שזה סוף־סוף נהיה מעניין, ובועז אמר, אולי שמיכל תגיד עכשיו, ואיש לא מחה, להפך, כי את רעייתו של אמוץ קל היה לשכוח, אבל מרגע שעלתה היתה אופציה מצוינת, מיכל חוֹפֶשֶת־הלידה הנצחית, מיכל המעצבת צעצועי עץ מעץ ממוחזר, והיא אמרה, אולי היא מקווה שהמושלם הזה יבוא גם להלוויה של אחותה? ואסא ידע מיד שזה נכון, ושהוא לא היה נזכר בזה גם אם היה חושב עוד שלושים שנה, ואלישבע אמרה מיד, זה גם מה שאני חשבתי! ואביבה אמרה, נו, ברור, לא? ואביטל אמרה, מיכל, לא ידענו עלייך, כולה אכזבה, והלוא כל כך הרבה אנשים יכולים היו עוד לנחש ניחושים רבים כל כך.

אמוץ אמר, וואללה, ובקולו גון התפעלות שלא הספיק להסתיר, והמשיך, למרות שזה די דחוק אני מוכרח להגיד, זה שהוא הגיע להלוויה של האמא אומר שהוא יגיע גם להלוויה של האחות? ובן־עמי אמר, אמוץ, אני איתך, ואביטל אמרה, בדיוק בגלל זה זה מעיד על פסיכופתים, זאת צורת מחשבה פסיכופתית, תדעו לכם שזה מבדק אמיתי שעושים לעבריינים במשטרה, ובן־עמי אמר, נו באמת, ואביטל אמרה, תעשה על זה גוגל אם אתה לא מאמין.

אלישבע אמרה, אז מה, בן־עמי, מה אתה אומר על זה שאשתך, חמותך, וכלתך פסיכופתיות? ואביבה אמרה, אלישבע — "חמותך, אשתך וכלתך", תמיד מהמבוגר לצעיר, ובן־עמי אמר, אני אומר שאני בחברה טובה.

בעלת הבית מאת נעה ידלין, הוצ' זמורה ביתן, שנת  2013, 335 עמ'