חביבה פדיה, זכתה לאחרונה בפרס עמיחי לשנת 2012, על ספרה "דיו אדם" (שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009), וזו ההזדמנות לערוך ביקור בית איתה.

 

 

 

 

 

ספר שיריה דיו אדם של חביבה פדיה מהווה מהפך של יחס הגלוי והסמוי ברובדי שירתה. מבע השירים העז, הישיר והמדויק של הקונקרטי בנוף, באורבניזם ובעולם, מפנה מבט אל הנפשי, הפוליטי והחברתי בנועו מן ההתרסה אל השירה הלירית.  אם בספר שיריה הקודמים, מתיבה סתומה, 1996, ומוצא הנפש, 2003, היה הקונקרטי מוטמע כגרעין סמוי, לעתים קשה לאיתור, והדחף המטאפיזי היה הדחף הגלוי והמארגן את השדה הלשוני – עתה היחסים הפוכים: המטאפיזי הוא הנטמע והדחף אל העולם פורץ. במקביל לתנועה החזקה בין הקונקרטי ובין המטאפיזי נמתחת גם תנועה בין שתי ערים, ירושלים ובאר שבע, ובמובן מסוים היא מהווה בת קול נוספת של התנועה מן השירה אל הפרוזה, המאפיינת גם את ספרה הקודם בעין החתול, 2008.         

 

כשיבואו לקחת אותך אל תתפלא

ואל תתמהמה

שהבכי הגדול מציף

אל תנסה להסביר

אל תגיד להם את זה

במזוודה קטנה ולא דולפת

תעביר ממקום למקום את המים

ותמתח רקיע בין העליונים לתחתונים

אף אחד לא שואל אותך על התוהו שלך ולא

מתענין. בסיפור הבריאה הזה אתה ערירי.

אתה אדם. אתה  אדמה

אנונימית מהקומה השלישית

ועד השישית

אתה נוטף זיעה.

ויהי בקר ויהי ערב. יום אחד

וזה עובר.

(מתוך דיו אדם)

 

פרופ' חביבה פדיה היא חוקרת יהדות ותרבות, ומלמדת בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון. עוסקת בשירה הן ככותבת והן כחוקרת ספרות ושירה. קיבלה את פרס נשיא המדינה לספרות על ספר השירים "מוצא הנפש", לשנת 2004, ואת פרס התאחדות המו"לים על ספר השירים "מתיבה סתומה" לשנת 1997. ייסדה בשנת 2003 את "אנסמבל היונה" להחייאתה של מוסיקה מיסטית וליטורגית מן המזרח, ואת עמותת "רשימו: סביבה רוחנית וחומרית".

הסוגיות המחקריות שהיא עוסקת בהן קשורות לשאלות של חוויות מיסטיות של ראייה ושמיעה, של התגלות ושפה, התיאור של ראשית החסידות באירופה, דת וכלכלה, מיסטיקה אינטרוורטית ואקסטרוורטית, הפואטיקה של התמונה, שאלות מיגדריות, שאלות של מזרחיות, שאלות של פריפריה. היא פירסמה לאחרונה שני ספרים שעוסקים בשאלות יסוד של העבר ונוגעים בהווה הישראלי הפצוע. האחד הליכה מעבר לטראומה (רסלינג) שעוסק בדגמים של ההליכה של קין ויחזקאל וההדים של הצעדים האלה לאורך ההיסטוריה היהודית והשני מרחב ומקום שעוסק בדפוסים של אבות ובנים, אימהות, היחס בין אלוהים ואדמה, ובשאלת הממדים של קריאת המרחב והמקום.

שם:  חביבה פדיה

סטטוס: נשואה +1

מגורים:  באר שבע

יריית פתיחה: זכתה בפרס עמיחי לשנת 2012.

מאין את שואבת את ההשראה בכתיבתך? "יותר מדויק יהיה לומר שהשירה שואבת אותי. הטריגר יכול להיות כל דבר מפח זבל ועד שורה בתהלים, משמש שוקעת ועד אנחה של חולה אלצהיימר נודד, משורה בעיתון ועד קללה באוטובוס, מפסוק תפילה ועד חדשות בטלוויזיה".

מאיזה גיל את כותבת שירה? "מגיל 7-8".

אילו ספרים קראת לאחרונה? "קראתי את ספרי השירה של שבא סלהוב, אלי אליהו, מנמוסיני של יהודה ליבס, ואת ספרה החדש של שהרה בלאו, נערות למופת ואת הספר Self Portrait in Convex Mirror  / John Ashbery".

מי המשורר ששיריו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הוא היווה גם השראה לכתיבתך?  "אפשר לומר שיאיר הורביץ מאוד הרשים אותי. אבל השראה בכתיבת שירה באה ממרחב של הרבה משוררים. תחילה נתן אלתרמן, לאה גולדברג, נתן זך, יהודה עמיחי. מאוחר יותר המשוררים דוד אבידן, יונה וולך, ויזלטיר, הורביץ, זלדה, אורי צבי גרינברג. את אבות ישורון הכרתי מאוחר יותר, ואחר כך ארז ביטון ואהבתי מאוד את המוזיקה שמאפיינת את הדיבור של שמעון שלוש, אמירה הס. אלו כמה קבוצות ראשונות, לעיתים זה כמובן גם מתוך התקוטטות ותנועת רצוא ושוב. ויש עוד קבוצות של אהבת שירה וזיקות לשירה שבאו ואחר ושאני עוד בתוכן היום".

איזה ספרים קראת בילדותך? "הכל מחסמבה וקופיקו, על כל הסדרות של קרל מאי. כל מה שיצא בספריות לנוער, דן חסכן ואחרים למיניהם, כולל אנציקלופדיות בכל התחומים. כל הסדרה הענקית של סופרי ההשכלה, וכל כתבי דוסטויבסקי (לא משנה עד כמה הבנתי ועד כמה דילגתי לפעמים)  בטרם סיימתי את היסודי".

איזה 3 ספרים תיקחי איתך לאי בודד?  "מובי דיק מאת הרמן מלוויל, האדיוט של דוסטוייבסקי, והתנ"ך".

ספרי קצת על הספר "דיו אדם" (שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009) עליו קיבלת את פרס עמיחי לשנת 2012:

"ספר שירה שנכתב תוך כדי התקופה שבה גם כתבתי את "בעין החתול". יש הרבה רגעים אינטימיים של שירה בודדה ורזה – לא עמוס כמו "מתיבה סתומה", ספר שירי הראשון. יש שירים שבהם נסחפתי, גדולים, ארוכים, קצרי נשימה ועמוסים, שבהם אני נמצאת במתח של המסע בין ירושלים לבאר שבע ובהליכות בתוך באר שבע או בתוך הואדי. מיקסים בראש שערכתי בין פיוט ובין שירי פופ ורוק עם הרבה צריחות של ציפורים. שיר אחד נכתב מתוך חלום ובדיעבד אני מבינה שבישר לי את מות אמי".

 

 

שירים מתוך דיו אדם / חביבה פדיה

 

 

יְרוּשָׁלַיִם

 

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה הֶעְתִּיקָה עַצְמָהּ

מֵהַמִּדְרָכוֹת אֶל סֻלְיוֹת נַעֲלַי

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה הֶעְתִּיקָה עַצְמָהּ

מֵרְקִיעִים אֶל כּוֹבָעִי

אֲנִי מִתְהַלֶּכֶת וְחַדְרֵי לִבִּי רֵיקִים

יֵשׁ פְּעִימָה אַחַת שֶׁכּוֹאֶבֶת לִי תָּמִיד בְּלֶכְתִּי בְּשִׁבְתִּי וּבְבוֹאִי

אֲנִי מְנַסָּה לְאַתֵּר הַאִם הִיא בָּאָה מִכְּאֵב הֶחָלָל הַפָּנוּי שָׁם בַּחֲדָרִים

בְּטֶרֶם שְׁבִירָה אוֹ אַחֲרֶיהָ

יֵשׁ עֲמִימוּת בְּרֹאשִׁי וְאֵינִי מַצְלִיחָה לְהַגְדִּיר הַאִם זֶה הַכְּאֵב הַנּוֹאָשׁ לְהִתְמַלֵּא

אוֹ כְּאֵב פִּנּוּי הַהֲרִיסוֹת

יֵשׁ עֲמִימוּת בְּעִתּוֹנֵי הַבֹּקֶר וּבְסִפְרֵי הַמֶּחְקָר

בִּדְבַר יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ עֲמִימוּת הַאִם יְרוּשָׁלַיִם הִיא מִקְדָּשׁ עִיר אוֹ אֶרֶץ אוֹ שֶׁהִיא כֻּלָּם

עִם הִתְהַוּוּת הַשָּׁחֹר לִתְכֵלֶת וְנִצְנוּץ אוֹר לֹבֶן בָּהִיר וְדַק

מְטַפְטְפִים כְּמוֹ מַיִם חַיִּים צִפְצוּפֵי הַתּוֹר וּנְקִישׁוֹת הַנַּקָּרִים

נוֹלָדִים מֵחָדָשׁ עַל הָעֵצִים כָּאן כָּל בֹּקֶר וּבְפִיהֶם שִׁיר הַשִּׁירִים

פִּתְחִי לִי יוֹנָתִי תַּמָּתִי רֹאשִׁי מָלֵא טַל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי בֹּקֶר

 אֲנִי חוֹבֶשֶׁת כּוֹבָעִי כְּדֵי לָצֵאת לָרְחוֹב וְלָלֶכֶת לַוָּאדִי שָׂמָה נַעֲלַיִם

מִתְהַלֶּכֶת חָפְשִׁיָּה בְּעִיר לְלֹא מִדְרָכוֹת רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי יְרוּשָׁלַיִם

פַּחֵי זֶבֶל חֲתוּלִים אֶקָלִיפְּטִים וְעוֹרְבִים מְחַיְּכִים מִתּוֹךְ יְרִיעַת אֲוִיר דָּחוּס סָפוּג בְּרֵיחַ מְלָחִים  טוֹפְפִים עַל דֶּשֶׁא פְּלַסְטִיק יָרֹק זָרוּעַ  בִּזְבָלִים

הָאֲוִיר עָבֶה

כָּל אַרְצִי יְרוּשָׁלַיִם. אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהּ מִמְּקוֹם שִׁבְתִּי עַל שְׂפַת הַוָּאדִי

הִיא כּוֹאֶבֶת בְּתוֹכִי כַּפְּעִימָה הָאַחַת שֶׁתָּמִיד מַחְסִיר הַלֵּב כְּשֶׁהוּא בְּאִבְחָה אַחַת מִתְאַהֵב

יְרוּשָׁלַיִם לְנֶגְדִּי אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ שְׁקוּפָה. אֲנִי בָּהּ עֲטוּפָה.

הַוָּאדִי הֶחָרֵב מָלֵא אוֹתָהּ. צָרִיךְ לָלֶכֶת רָחוֹק כְּדֵי לְהַשְׁקִיף עַל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ נִתָּן לִתְפֹּס אֶת

אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה בְּהַזִּילָהּ דְּמָעוֹת אֲנִי שׁוֹתָה אוֹתָן בְּתוֹכִי. עַל הֶעָפָר בְּשִׁלְהֵי 45 הִתְגַּלְגֵּל מְקֻבָּל הִתְפַלֵּשׁ בָּאֲדָמָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי שַׂק שָׁתָה בְּכוֹסִיוֹת עָרָק קְטַנּוֹת אֶת דִּמְעוֹתָיו הַמְּלוּחוֹת זוֹעֵק עַל בִּכְיָהּ שֶׁל רָחֵל עַל בָּנֶיהָ הַהוֹוִים לְאֵפֶר עַד שֶׁהִתְעַלֵּף אָז מִי אֲנִי שֶׁאֶבְכֶּה בְּשִׁבְתִּי כָּאן עַל מַדְרֵגוֹת הָאָבָק עַל מֶה הָאֵבֶל עַל מַה הַהִי  בְּשִׁבְתִּי בֵּין בְּתָרַי בְּתוֹךְ עֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁל שִׁבְרֵי דֵעוֹתַי וְאֶרֶץ הֲרִיסוֹתַי וּשְׁתֵּי יְרוּשָׁלַיִם כִּשְׁנֵי שׁוֹעֲרִים בְּתוֹכִי בּוֹעֲטוֹת אֶת כַּדּוּרֵיהֶן מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה אֶל הָאֶמְצַע הַמְּפַעְפֵּעַ.  כֻּלִּי סַף וְדָם רוֹתֵחַ כֻּלִּי עֲבוּרֵךְ יְרוּשָׁלֵם  

 

שְׁקִיעָה

 

בַּחֲדָרִים אוּלַי תָּבוֹא חֲשֵׁכָה כְּחַלּוֹת דְּבַשׁ

תָּבוֹא חֲשֵׁכָה כְּפַח תָּבוֹא חֲשֵׁכָה כִּירִיעַת פְּלַסְטִיק אֲטוּמָה

חֲשֵׁכָה תְּפַעְפֵּעַ בְּתוֹךְ הַנּוּרוֹת וְתִדָּלֵק אַרְסִית וּרְעִילָּהּ אוֹ מְתוּקָה וְשִׁכְרוֹנִית

כַּטַּעַם הַמְּדֻיָּק שֶׁל מֵי הַתְּהוֹם שֶׁל הַיּוֹם תָּאִיר אַלְפֵי פָּנֶיהָ לְכָל אִישׁ בִּכְלוּבוֹ

הוּא גַּן עֵדֶן וְהוּא גֵּיהִנּוֹם הַשָּׁמוּר לָנוּ יוֹם יוֹם מַלְאָךְ אוֹ מְשׁוֹרֵר שֶׁרַק עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלָיו

אֶת מַה שֶּׁמִּמֵּילָא יִקְרֶה גַּם בִּלְעָדָיו  אֲבָל הָעֲבוֹדָה הִיא חַיָּיו וְהוּא עוֹבֵד וְגַם הַיּוֹם מִשֶּׁהֶעֱרִיב הַיּוֹם וְגַם הַיּוֹם כִּבְכָל יוֹם לָבַשׁ אֶת כְּפָפוֹתָיו שֶׁלֹּא תִּתְאַדֵּמְנָה יָדָיו וְעוֹר שָׁמַיִם זָהוּב פָּשַׁט אוֹתוֹ בְּדַיְקָנוּת וּבְאַכְזָרִיּוּת וְהַבָּשָׁר הַתָּכֹל הַנֶּחֱשָׂף קָרַע אוֹתוֹ וְהַוָּרֹד הָרַךְ הַמְּעֻנָּן

לֹא נִצְבַּר לְתוֹךְ צִפָּרְנָיו מִסִּבּוֹת מוּבָנוֹת בְּעוֹד הוּא שׁוֹדֵד

עוֹד מְעַט יוֹדִיעוּ בַּחֲדָשׁוֹת שֶׁהָעֶרֶב יוֹרֵד

* * * * *

האם את כותבת בימים אלה ספר נוסף או מתכוונת להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? "אני עומדת להוציא ספר על קבלה ופסיכולוגיה, בהוצאת "ידיעות ספרים", מסיימת ספר נוסף יהדות ותמונת עולם (עם עובד) וכותבת ספר פרוזה חדש, הנושא עדיין לא לפירסום".

מה הטיפ שלך למשורר מתחיל?  "להאמין בעצמך, לשמוע הרבה,  לקרוא המון ולפעמים לצום מקריאה, לתת לדברים להתפרץ וחוזר חלילה".

משפט סיכום:  "שירה היא משהו שנכתב מתוך גמגום".

 

משיריה של חביבה פדיה

 

קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה

 

אֲנִי בּוֹדֵדָה הַיּוֹם כְּשֶׁמֶשׁ בִּשְׁחוֹרִים                        

כְּלַיְלָה בֵּין זוֹרְחִים                                                                

רָאִיתִי מַשֶּׁהוּ מַפְחִיד הַיּוֹם כְּבַלָּהָה הָיָה לִי הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאִיתִי

רֶשֶׁת בַּרְזִלִּים שֶׁל שְׁתִי וָעֵרֶב מֵרָחוֹק הִיא נִדְמְתָה לִי כְּסֻכָּה שֶׁל חוּטֵי בַּרְזֶל 

וְעָלֶיהָ אֲבָנִים בִּלְבַד לֹא אֲבָנִים מַמָּשׁ שְׁבָרִים מִתְמוֹטְטִים מִתְפּוֹרְרִים שִׁבְרֵי אֲבָנִים בִּלְבַד

וְתוּ לֹא

וְתוּ לֹא הָיָה שָׁם דָּבָר

 

וְהַבַּרְזִלִּים הָיוּ כְּרוֹקְדִים כְּרוֹעֲדִים וְרֶשֶׁת הָאֲבָנִים רָקְדָה כְּמוֹ חֲרוּזִים כִּבְיָכוֹל שְׁבוּרִים הָיוּ הָאֲבָנִים בְּמֶרְחַקִּים שָׁוִים וְיֵשׁ שֶׁגַּם שׁוֹנִים     

תְּלוּיִים עַל הַחוּטִים

אַף לֹא הֵבַנְתִּי בַּתְּחִלָּה מִן הַמֶּרְחָק מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאָה

כִּמְעַט כְּהִתְגַּלּוּת דָּמָה לִי הַדָּבָר כִּמְעַט לַמַּצְלֵמָה הוֹשַׁטְתִּי יָד

וְאָז הֵבַנְתִּי זוֹ קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה מְקַבֶּלֶת מַכּוֹת עַכְשָׁו קָשׁוֹת מִמְּכוֹנָה שֶׁאֶת שְׁמָהּ כְּלָל לֹא אֵדַע

וְהִיא רוֹעֶדֶת וְנִדֶּפֶת וְהָאֲבָנִים נוֹשְׁרוֹת מִן הַבַּרְזֶל

זֶה בַּיִת שֶׁהָיָה

 

חוֹרִים גְּדוֹלִים בֵּין הַמִּלִּים שֶׁרָצָה לְדַבֵּר וְאֵין כְּבָר מִשְׁפָּטִים

וּבְכָל זֹאת גּוּף הַסִּפּוּר עוֹד קַיָּם עוֹד כָּל הָרֶשֶׁת עוֹמֶדֶת כְּמוֹ סֻכָּה רֵיקָה

כָּךְ גַּשְׁמִיּוּת שֶׁהֻפְשְׁטָה בְּכֹחַ  בְּעַל כָּרְחָהּ נֶחְשֶׂפֶת

כְּמוֹ עֶרְוַת חַיִּים

כָּךְ מִתְרַסֵּק אָדָם

 

 

הלוחש במכוניות (מתוך הספר "מתיבה סתומה", ט)

השיר הולחן על ידי ברי סחרוף ופותח את הדיסק: "אתה נמצא כאן"

 

הלוחש במכוניות

המרעיד פנסים בקידה והודיות

ומשפיל את גבהם הקשה בהתנשאם

בשעת חושך מושלם

בעצומן של הדרכים הבינעירוניות

העובר בעשבים הירקים והשוטים

המתאוה מתוך יונים

שמנות והומיות

השומר את הירח הכתום

לרגע מופלא של תום

ובאים פרשנים ומנסים לבאר

אם ממנו אורו או לא משלו

הנושם בוילונות הריקים

גאות כנפי מלאכים

הנאנח בסביבונים החלולים

הנושך ביד הנוקשת בדלת

המצוי הנצחי

המציץ בין החרכים

של החולף ומרה חריכתו

המדפדפף בעתונים המתעלעלים מעצמם ברחובות

[המחטט בפחי אשפה מתפקעים

המכוון את האיוושה הנוסעת על פני הכביש

כמו קודחת במוחי

את כניסתה למגרשי החניה

המפנה אוזנים וקונכיות כאחת להקשיב

אל גלישתה

המטפטף דמעות מנויות ומדויקות

אל תוך הים הגדול

 

פתח לנו שער

כי פנה יום

 

 

 

שִׁיר הַשִּׁירִים בַּמִּדְבָּרִים

 

אָז אָזַל כְּחוֹל שָׁמַיִם שָׁמַיִם הֶחְוִירוּ כְּחוֹל 

כֶּתֶם פַּח מַחְלִיד גָּסַס עַל הַגְּבָעוֹת

הֶחְוִירוּ פְּנֵי רְקִיעִים אָבָק אָפֹר הִכְסִיף עַל הַשִּׂיחִים

עֲדָרִים עֲדָרִים שֶׁל עָבִים הִתְכַּנְּסוּ וְהֵחֵלּוּ לָנוּעַ דָּרוֹמָה

מִשְׁתַּהִים נֶחְשָׁלִים זוֹחֲלִים בְּעִקְבֵי הַצֹּאן

מְאַסֶּפֶת אוֹתוֹ בֶּדוּאִית נַעֲרָה יְחֵפָה מַקֵּל בְּיָדָהּ אֲנִי בָּהּ מִתְקַנְּאָה

שִׁבְרֵי זְכוּכִית וּמְכִתּוֹת חֲרוּזִים זוֹהֲרִים בְּמָקוֹם 

שֶׁהוּא מִחוּץ לָעִיר שֶׁאֵין בּוֹ פָּנָסִים בְּמִין שָׁעָה אֲפֵלָה שֶׁעוֹטֶפֶת

הַכֹּל קוֹבֶרֶת יָרֵחַ דַּק בַּמַּחְשַׁכִּים

אֲנִי מִתְנַהֶלֶת לְאִטִּי בְּעִקְּבוֹת שְׁבָרַי עַד אֲשֶׁר אַגִּיעַ לְפֵשֶׁר הַכְּאֵב

אִם שָׁמַיִם אֲנִי אָזַלְתִּי

אִם שֶׁמֶשׁ הֶחְלַדְתִּי

אִם מַעֲרָב הֶחְוַרְתִּי

אִם מִזְרָח רֵיקָה

אִם עֲדָרִים הִתְכַּנַּסְתִּי

אִם זְכוּכִיּוֹת זוֹהֲרוֹת מְנֻפֶּצֶת עֲבֹר

הֶעֱרִיב הַיּוֹם אִמָּא אֲדָמָה שֶׁלִּי שׁוֹתֶקֶת וְרֵיחַ טַל עוֹד לֹא מַבְלִיט

אֶת כָּל שֶׁבָּהּ טָמוּן בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִּי שֶׁפֵּרוּשׁוֹ חִרְחֲרוּ בִּי שֶׁפֵּרוּשׁוֹ

לְלֹא תַּקָּנָה רְחוֹקִים בְּנֵי אָדָם מֵאֲדָמָה וַאֲנִי רָחַקְתִּי גַּם כֵּן שֶׁפֵּרוּשׁוֹ

כְּרוֹעֶה בְּלִי צֹאן כְּמוֹרֶה בְּלִי תַּלְמִידִים כְּעִזָּה שְׁחוֹרָה בְּלִי גְּדָיִים

כְּמַטִּיף לְלֹא צֹאן קָדָשִׁים כְּשָׁמַיִם בְּלִי חוֹל חִוַּרְיָן שֶׁנִּפְרָשׂ מִתַּחַת שֶׁפֵּרוּשׁוֹ

שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים עִם עַצְמְךָ בַּמַּחְשַׁכִּים בְּמִגְדְּלֵי בָּבֶל פְּרָטִיִּים

טוֹב אָז עֶרֶב יָרַד

אִסַּפְתִּי צֹאן שֶׁלִּי גֵּרַדְתִּי חֲלֻדָּה שֶׁבִּי חוֹזֶרֶת לְעַצְמִי

הַבַּיְתָה לְגוּפִי וּלְבֵיתִי הַבַּיְתָה דָּרוֹמָה הַמִּדְבָּרָה

שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עִזְבוּ אוֹתִי מִטִּירַת כֶּסֶף וּמֵחוֹמוֹת הָעִיר מֵרֶצַח בָּעֵינַיִם שֶׁל שׁוֹמְרִים

תְּנוּ לִי רִיק תְּנוּ לִי שִׁמָּמוֹן שֶׁבּוֹ גַּם אֶזְרַח אוּלַי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים

הַבַּיְתָה לְגוּפִי וּלְגוּפִי הַבַּיְתָה

שׁוּב אֶזְרַע בַּשָּׂדֶה הַמְאֻלָּף שֶׁל סְפָרִים וְשֻׁלְחָנוֹת              

שׁוּב אַדְלִיק כִּתְמֵי אוֹר בְּתוֹךְ נוּרוֹת רֵיקוֹת

שׁוּב אַזִּיעַ מֵחֲמַת הַלַּיְלָה הַחוֹפֵר בִּי בּוֹרוֹתָיו לְלֹא רַחֵם

וּתְרוּפוֹת שֶׁלִּי אֶטֹּל לִכְשֶׁהַגּוּף הַפְּרַקְדָּן יַשְׁגִּיחַ שֶׁהַלֵּב רַקְדָן מַמְשִׁיךְ לָרוּץ עַל

הַגְּבָעוֹת הַמִּתְרוֹקְנוֹת

וְאֶקְבֹּר אֶחָד אֶחָד חֲלוֹם שֶׁלִּי וְעוֹד חֲלוֹם נִפְרֶדֶת בַּחֲשַׁאי מִכָּל חֶרְמֵשׁ צַר שֶׁל זֹהַר

שֶׁכְּלָל לֹא זָהַר

מִי יִתְּנֵנִי שׁוּב מָחָר אֶת הַמִּדְבָּר וְאֶהְיֶה שָׁם לְעַצְמִי מְלוֹן אוֹרְחִים וְגַם זָרִים

בַּשֶּׁקֶט הַחִוַּרְיָן אֵשֵׁב לִי שְׁחַרְחֹרֶת אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי  גֵּר וְלֹא אֶזְרָח

עֵינַי רֵיקוֹת אַל תַּבִּיטוּ בִּי עַכְשָׁו

* * * * *

מספריה של פרופ' חביבה פדיה

 

ספרי מחקר

השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי-נהור ותלמידי, הוצאת מאגנס, 2000

המראה והדיבור – טבעה של חוויית ההתגלות במסותרין היהודי, הוצאת כרוב, 2002.

הרמב"ן – התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש, הוצאת עם עובד, סדרת ארון ספרים יהודי, 2003

הליכה שמעבר לטראומה: מיסטיקה, היסטוריה וריטואל, הוצאת רסלינג, 2011

מרחב ומקום – מסה על הלא מודע התיאולוגי פוליטי, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2011

 

ספרי פרוזה

בעין החתול, הוצאת עם עובד, 2008

 

ספרי שירה

מתיבה סתומה, הוצאת עם עובד, 1996

מוצא הנפש, הוצאת עם עובד, 2002

דיו האדם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009