ביקור בית עם ברנרד הופשטטר: עדות שמיעה

עדות שמיעה מאת ברנרד הופשטטר

הרצון לכתוב ספר מלווה את ברנרד הופשטטר כל חייו הבוגרים. נדמה לו שהעיסוקים שלו בעבר ובהווה, חושפים משהו ממנו, וכפעולת גומלין משפיעים גם על מי שהוא ועל השקפת עולמו. הופשטטר נולד ב- 1943 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, לזוג פליטים יהודים בבריסל.  ספרו הראשון "עדות שמיעה" הוא סיפור קורותיה של משפחה מאז מלחמת העולם השנייה ועד ימינו. זה סיפורו של ילד שהמאה העשרים הסוערת הפכה את חייו מסיפור שעשוי היה להיות בנאלי לסיפור מתח.

שם:  ברנרד הופשטטר

גיל: 68

סטטוס: נשוי לדליה ואב לשני בנים

מגורים: ראשון לציון

יריית פתיחה: הוציא לאחרונה את הספר עדות שמיעה בהוצאת הספרים גוונים (2012)

ברנרד הופשטטר (צילום מהאלבום המשפחתי)

מאין אתה שואב את ההשראה לכתיבתך?  מהחיים, ומהערכים אליהם אני מחויב. וביתר פירוט – כמי שנולד בבלגיה תחת שלטון נאצי והועבר למסתור, ואחר כך עבר גלגולים לא מעטים בחייו, זמנו לי החיים לא מעט "השראה" ונושאים לכתיבה. וכשאני מדבר על ערכים, אני מתכוון בעיקר לכך שבכתיבתי אני מנסה לתפוס משהו מ "המצב האנושי". הרצון לכך נובע מהשקפת עולם הרואה בתכלית הקיום האנושי את היכולת והצורך של הפרט להשתלב בחברה האנושית, ובעיקר לתרום לכך שתהיה טובה יותר. (אולי נשמע נפוח, אבל מה לעשות, זאת כל התורה על רגל אחת).

הרצון לכתוב ספר מלווה אותי כל חיי הבוגרים. במבט לאחור אני יודע שהדחף לסיים את כתיבת הספר ולהוציאו לאור גבר בעקבות פטירתם בטרם עת של שני אחיי, פיליפ ואמיל, שזכרם חי עמי ודמותם מלווה אותי, ולצד הצער הגדול על פטירתם, מזכירה לי שכולנו בני תמותה, שזמני קצוב ועלי להשלים את המלאכה. מלאכת הכתיבה לא הייתה קלה. ראשית היה עלי להתגבר על הטאבו שחייתי עמו כל חיי – כל דבר שקרה 'בשנים ההן', שנות מלחמת העולם השנייה, היה אסור בדיבור או אפילו באזכור. פרטים נשלפו בפינצטה מתוך הסיפורים והזיכרונות- ונעלמו; דברים סופרו כך שיכסו ויסתירו יותר מאשר יגלו . מאחר שכך, לא נותרה ברירה בידי אלא להשלים בעצמי את חלקי הפאזל החסרים מתוך רמזים ששמעתי כל חיי ובעזרת הדמיון. 

אלמנט נוסף שהשפיע על תהליך הכתיבה היה הרצון לספר ספור עם אמירה. הנחתי אפוא לדרך הבטוחה של העלאת זיכרונות ודיוק בפרטים, ופניתי לדרך חתחתים של בריאת התרחשויות, שינוי ועיבוי דמויות.  שנים רבות שכב כתב היד במגירות המחשב וכששלפתי אותו, הבנתי שעלי להיפרד בכאב מחלק גדול מהכתוב וזאת עשיתי- מחקתי, שיניתי, הוספתי וחתמתי.

כמה זמן ארכה כתיבת ספרך? אני עוסק בכתיבה שנים ארוכות אבל רק בשנים האחרונות בשלו הדברים לספר הראוי להיות מוצא לאור. כמה זמן "נטו" ערכה הכתיבה? אין לי מושג.

איזה ספרים קראת לאחרונה? סטונר מאת ג'והן ויליאמס, האיש בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון, דרוש לחשן מאת חגי ליניק.

מי הסופר שכתביו הרשימו אותך יותר מכולם, והאם הייתה לו השפעה כלשהי על כתיבתך? בכל שלב בחיי היו סופרים שהרשימו אותי במיוחד. כילד אהבתי מאוד את ספריו של ז'ול ורן, כנער התמכרתי לקלאסיקה הרוסית – טולסטוי ודוסטויבסקי, והצרפתית – בלזק וויקטור הוגו. בגיל מאוחר יותר קראתי סופרים אמריקאים ואחרים, בתוכם היו סטיינבק, ויליאם פוקנר, סארויאן, ומאוחרים יותר סופרים כמו סול בלו. כמובן קראתי גם את מה שנחשבים כבר ל"קלאסיקה עברית" – עגנון, ס. יזהר, עמוס עוז ואחרים. בשנים האחרונות אני מרבה בקריאה וכמעט מכל דבר –  ספרות עברית ומתורגמת כאחד. אני מוצא חלקים מרשימים בספריו של וולבאק, ועוד רבים אחרים.

כמו כן אני קורא מפעם לפעם ספרי עיון (מועקת המודרניות), ביוגרפיות של אמנים גדולים (כמו ליאונרדו דווינצ'י), או לחילופין של מנהיגים שהותירו את רישומם על דפי ההיסטוריה. אף שאין לי דרך להגיד מי או מה השפיעו עלי במיוחד, ברור לי שהושפעתי מספרים שקראתי ועודני קורא.

אילו ספרים קראת בילדותך? ספרי הרפתקאות – ספריו של ז'ול ורן (חלוץ המדע הדמיוני), קארל מאי (סיפורי המערב הפרוע), אדגר רייס ביראוס (טרזן).

אילו שלושה ספרים תיקח איתך לאי בודד? אין לי תשובה לשאלה הזאת. אף שאני משער שהייתי מעדיף ספר עיון שמצריך חשיבה והעמקה לאורך זמן.

האם הוצאת בעבר ספרים נוספים או שזה הוא ספרך הראשון? זהו ספרי הראשון.

ספר קצת על הספר שכתבת: הספר עדות שמיעה הוא רומן מתח שלא בטובתו. זהו סיפורה של משפחה אחת וסיפורו של אדם אחד במשפחה, שעשויים היו להיות לסיפורים בנאליים, אלמלא תהפוכות הגורל שזימנה לגיבורי הספר המאה העשרים הסוערת.

הספר מחולק לשלושה חלקים מרכזיים: החלק הראשון מספר על השנים 1940-1949 זהו סיפור הישרדות יוצא דופן של משפחה יהודית בבלגיה תחת הכיבוש הנאצי ושנים מספר לאחר מכן. סיפור הישרדותה של המשפחה קשור לסיפורה של רשת הריגול הקומוניסטית הידועה בשם "התזמורת האדומה". החלק שני  בספר עוסק בשנים 1949-1961. מוקד הסיפור עובר לאחד מבני המשפחה, ועוקב אחרי גלגוליו של ילד פליט, שמתקשה "להיפרד" ממצבו כפליט. החלק השלישי מספר את סיפורו של הילד שהתבגר.  בחלק זה יתבררו ויתגלו סודות משפחתיים, הנוגעים לבני המשפחה, ותעלומות הנוגעות לאנשים ולאירועים ייחשפו בפני הקורא וימצאו את פתרונן.

* * * * * 

עדות שמיעה

גבר בבית מלון בבריסל מתכנן רצח, אישה עטופה במעיל כבד יורדת אל החוף ביום חורף חם וילד שנאסף מכפר נידח עם תום מלחמת העולם השנייה – אלה אבני הבניין של הרומן עדות שמיעה.  רווי קרבות, משותק למחצה, עיוור, כמעט חירש וספק הוזה, מוסר המספר לאחות סיעודית עדות שמיעה על חייו. מתוך הגוף המתכלה הוא מאחה את קרעי הזמן וטווה מסכת אישית ומשפחתית רבת עוצמה על אודות המקריות ועורמת היומיום, המאפשרות למשפחה יהודית לחצות את אירופה הכבושה ולהגיע לישראל, על אודות האב, איש רשת הריגול התזמורת האדומה ועל אודות "הילד הרוצח" המועבר בישראל מיד ליד, נתון בכפם של עוברי האורח בחייו, והוא שב ועובר ביניהם כדי ללקט את רסיסי זהותו. בשפה ישירה ולעתים בוטה, מתאר המחבר את מערכת היחסים האמביוולנטית הנרקמת בין המספר לאחות הסועדת אותו, ובתוך כך הוא שוזר את מסע חייהם של גיבוריו העקורים, תועים ולעולם רדופים.  חפה ממורא המוות ומסיפורי גבורה, נפרשת הדרמה האנושית הפשוטה, האחת, של הרצון העז להתקיים – ולספר סיפור.

* * * * *

האם אתה כותב בימים אלה ספר נוסף או מתכוון להוציא ספר נוסף בתקופה הקרובה? כמו בשנים האחרונות, גם בימים אלה אני ממשיך וכותב. חלק ממה שכבר כתוב הולך ומבשיל לכדי ספר שני.

מה הטיפ שלך לסופר מתחיל? כמי שהוציא את ספרו הראשון בגיל מתקדם, אינני רואה את עצמי מוסמך לחלק טיפים לאחרים.

משפט מסכם: כתבתי את הספר מתוך צורך ודחף פנימיים. נראה שהצורך לחשוף את הכתוב, ולהביא אנשים שיקראו בספרי נוצר מאוחר יותר. כנראה שאלה הם שני צרכים שונים. ויתכן ובגלל זה שכב הספר שנים ארוכות במגירות המחשב.

עדות שמיעה מאת ברנרד הופשטטר, הוצאת גוונים, שנת 2012, 367 עמודים