הגדה – אם תרצו, שירים מאת טל איפרגן / להאיר את חג הפסח

הגדה מאת טל איפרגן – כריכה חדשה 2017

על המהדורה החדשה של "הגדה – אם תרצו", ספר שיריה הייחודי של המשוררת, הסופרת והעורכת טל איפרגן, בשיחה ישירה וחופשית. 

"הגדה הוא קובץ של פיוטים שנכתבו בליל נדודים אחד בהשראת חג הפסח. ספר המזמין לבער את החמץ, לקחת בקבוק של יין, לשתות ארבע כוסות ולצאת אל עברה של החירות פנימית" – כך נכתב על הספר הקטן-גדול הזה לפני כשבע שנים. כעת, לקראת פסח 2017, יוצא שוב הספר במהדורה חדשה ובהוצאת עמדה.

הגדה מאת טל איפרגן – כריכת מהדורה ראשונה

למה בכלל מהדורה חדשה? "לאחרונה נשאלתי מהו חופש ומהי חירות אמתית, אולי כי לא מזמן יצאתי שוב אל עצמי. אני מציינת 'שוב' כי אני מאוד מאמינה שיש לנו יותר מהזדמנות אחת לבחור להרגיש חופשיים. גם אם הדרך ארוכה. מגיע שלב שבו יש לבחור בין רע לבין טוב. העיסוק בזה גרם לי להיזכר בפעם הקודמת שבה הרגשתי חופש בפנים, ולגלות שזה היה בלילה שבו כתבתי את הגדה".

למהדורה המקורית שיצאה ב-2010 לא ממש אפשר לקרוא "ספר", לא? "ולמה לא? אמנם הספר קטן ומכיל מעט שירים, ונכון שאז הוא יצא ככה, נולד ללא עריכה או ניקוד ובהוצאה לגמרי עצמית, אבל אנשים התייחסו אליו כספר לכל דבר. מה גם ששירים מתוכו פורסמו ותורגמו".

"אל האש זרקתי/שקרים/מכתבים לא כשרים/וזרדים/לבער החמץ הנותר לי בלב" (מתוך השיר "חמץ").

התכנים נשארו זהים? "נוסף שיר או שניים, בשאר כמעט ולא נגענו. השירים נוקדו על ידי ועברו הגהה של ציפי הראל, אחרי שרן יגיל הטוב האיר על מקומות מסוימים. זאת ההזדמנות שלי להודות לרני, אחד האנשים החכמים ביותר שזכיתי להכיר, לצדוק עלון שעושה עבודת קודש ובסבלנות, וליגאל ארקין. עם זאת הכריכה השתנתה. חיפשתי אחר משהו מושך, שגם תהיה לו משמעות עמוקה עבורי. את ציורי הכריכה צייר האומן איציק מדר, מאייר מוכשר".

ומה משמעות הסמלים? "בספר שיריי הקודם בחרתי לכתוב כאב כדי לטפל בו, לכן קילפתי שכבות קיר בחדר ילדותי, פיזית ורוחנית. הציור שצייר אבי התגלה בפניי: סוס, ששבר את מחסום הכתיבה והוביל אותי. סוס אציל זה פותח את ספר שיריי האחרון קינת הטל (/עתון 77; 2015), וכעת הוא מופיע כאן, קצת אחרת, ומביא עמו ציפייה למישהו שיבוא. הדף האחרון בספר מסביר את זה היטב. בגב הכריכה מופיע נביא. אליהו. איש האלוהים. אליהו הנביא תמיד יסמל לי את אבא".

"יצאתי גם אני/ממצרים.// הייתי עבד של עברי,/של מחשבותיי./כפייה ועינויים" (מתוך השיר "יציאת מצרים").

כיצד נולד הספר המקורי? "הספר המקורי יצא ב-2010, כאמור, בהוצאה עצמית פשוטה וחובבנית. הוא נולד אחרי חוויית כתיבה מדהימה. לילה אחד של שכרון חושים. הרבה תובנות באו אלי יחד. אספתי וביקשתי לתאר אותן, לתעד אותן, ולהעניק לאחרים. לאנשים שנקלעים לרגעים מתארכים אל מקום אזוק, בו הנפש חשה אסורה. לצערי, כמה חודשים אחרי שכתבתי את השירים והספר יצא, ואנשים אחזו בו בחג כפי שביקשתי לי ולהם, אחרי כל היופי הזה – החירות שלי נגמרה. אבא שלי נעדר, בדיוק אחרי שהחלטתי לסיים את הבצורת שלנו".

"מזגתי לו כוס יין מיוחדת/אמרתי שהייתי רוצה/שהבצורת תסתיים.// קראתי לו/אבא" (מתוך "אליהו הנביא").

טל איפרגן

אז מהי חירות אמתית? "חירות אמיתית היא לאהוב את הדברים שמבחינתך מרכיבים אהבה, היא לא לפחד להיפרד ממה שהיה, ולהתחיל ממש מהתחלה. כל ההתחלות הן קשות, אבל הן מעניקות הזדמנות נכונה לאיחוי. כאב בדרך כלל כובל ומשבית, ואנו בכל זאת נאחזים בו לא פעם. אולי, ככה קל לנו להתמודד עם הפחדים. הפרידה, הניתוק מן הצער, ההיצמדות לאור תוך כדי הכרת החשכה, אלה יהפכו אותנו חופשיים".

איך את מרגישה עם העובדה שהספר נולד שוב? "באופן אישי העניין מאוד מרגש אותי. השירים, היום ובקריאה חוזרת, מזכירים לי את הלילה השמימי שבו הם נכתבו. היום הם באים ונותנים לי יד. מוליכים קדימה. מזכירים לי אומץ מהו ומהי קבלה".

עזבת את חיפה כי היא כלאה אותך? "לא בדיוק. זאת לא חיפה אשר כלאה, היו אלה המקומות והנופים של עיר הולדתי, אלה הזכירו לי הכול. רציתי הווה, והיה לרשותי הרבה מאוד עבר. הדירה הישנה הייתה צפופה וחונקת, לא אחת הקבלתי אותה לכלא, למקלט. אני מאוד אוהבת את חיפה. בחיפה יש לי חברים ואני נוסעת אליהם כשצריך, ויש לי חלקת ים עם אלוהים רק שם. אבל היה עלי לעזוב כדי להישאר איתי. עם מי שאני. אחרי שהרווחתי שוב אותי, הייתי זקוקה להתחלה חדשה כי הישן כל כך נסדק".

"הלילה הכבשות שלי שותקות./רק גדי אחד/משאיר אותי ערה" (מתוך השיר "חד גדיא").

עובדת על ספר חדש? "כן ולא. אני כותבת היום יותר לעצמי, ובעיקר שירה. לשמחתי אני יכולה היום לכתוב שירה שמחה שתיגע כמו עצב, ומחאה שאין בה בושה. את המתנות שהדרך נתנה לי עלי לפרסם כשהזמן הנכון יבוא".

מה לגבי אהבה, זוגיות? "שחררתי לחופשי מישהו שהכנסתי לתוך הלב שלי. הוא השאיר כמה טביעות, והלך ושב והלך ושב. הקשר שלנו הזכיר לי אהבה אחרת, שנגמרה, ואת העובדה שחצי כוס מלאה היא בעיקר מצמיאה. אדם שלדבריו אין לו מה לתת לך, גם אם הנתינה שלו אינה תלויה בו או ברצונו לכאורה, גורם לך להרגיש נחות. עכשיו אביב אצלי, ההתחלה חדשה והחופש שהיה שלי אז, מתקיים שוב בתוכי. אני אופטימית".

"לפתע/היה לך מה לתת/ולא פחדת לקחת,// אז/עשינו כל כך הרבה/אהבה" (מתוך השיר "כלים").

הגדה – אם תרצו מאת טל איפרגן, הוצאת עמדה, שנת 2017, 28 עמודים